התנגדות להיתר בנייה לפיתוח טיילת בחוף הים

התנגדות להיתר בנייה לפיתוח טיילת בחוף הים החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ (להלן: "המשיבה") הגישה לועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה (להלן: "הועדה המקומית") בקשה להיתר בנייה לפיתוח הטיילת של חוף הים, באורך של כ- 800 מ' מהמרינה בדרום עד מלון דניאל בצפון. בקטע האמור קיימים שלושה חופי רחצה מוכרזים. הועדה המקומית אישרה את הבקשה להיתר. העורר, מתנגד לשני מרכיבים בהיתר שאושר, כפי שיפורט להלן, ומכאן הערר שהגיש. תאור הטיילת שאושרה להלן תאור תמציתי של הטיילת שאושרה בבקשה להיתר בנייה נשוא ערר זה, כפי שתוארה על ידי הועדה המקומית בחומר הרקע שנמסר לועדת הערר: "ציר הטיילת נמתח מדרום לצפון, מתחיל בכיכר כניסה במבואות שדרות אבא אבן, את ציר הטיילת ושוברי הגלים במרינה מחבר גשרון מעל נקז מי המובל לאורך הטיילת לכל אחד מהחופים המוכרזים יבנה כבש עם מדרך עץ המאפשר הנגשה לכל סוגי האוכלוסיה ולאנשים עם מוגבלויות בפרט, עד קו המים. הקצה הצפוני של הטיילת מסתיים בשני פירי מעלית, מבואת כניסה וגשרון תצפית המאפשרים גישה נוחה לכל הציבור ולאזרחים עם מוגבלויות בפרט. הגשרון מאזור החניה שבמפלס רחוב רמות ים, מהווה גם את ציר הטיילת העליונה במפלס העיר. לאורך ציר הטיילת (בדופן המזרחית) מתוכנן פארק מגונן משולב במבני שרותים לקהל המתרחצים, קיוסקים, גינון ומערך תשתיות פיזיות. הטיילת מארגנת את חופי הרחצה לארבעה אזורים בעלי תפקוד מובהק: רצועת הרחצה לאורך קו המים. רצועת משחקי החוף, לאורכה ממוסדים כדורעף חופים כולל טריבונות ותאורה לטורנירים ארציים, מתקני כדורגל חופים ובעתיד גם מתקני ספורט לאימוני כושר יחידניים או קבוצתיים, מתקני משחקים לילדים, תשתית לארועי קיץ וספורט בחסות חברות מסחריות וירידים על בסיס יומי או שבועי באמצעות דוכנים מתפרקים. טיילת מרווחת שרוחבה 6.5 מ' שזורה בכיכרות כניסה למבני שרותים, פרגולות צל ותאורה המאפשרת המשך פעילות בילוי בטיילת, במסעדות ובקיוסקים עד לשעות הקטנות של הלילה ולאורך ימות השנה. את הטיילת מלווה ממזרח רצועת גינון ברוחב משתנה בה מתוכננת צמחיה המתאימה לאזור חוף הים היוצרת נופך נוסף לאופן השהיה בשפת הים, המתחברת אל רגל המצוק הקיים (מלאכותי וטבעי). בשל היות הטיילת נצפית ממפלסי הטיילת העליונה ובתי המלון, תוכננה רצועת הגינון כמטפסת גם על גגות מבני השרותים ויוצרת רצף מתווך בעל משמעות נוספת של צל וירק בצד המצוק. מבני השרותים, חדרי עזרה ראשונה, המחסנים והקיוסקים משתלבים בדופן המגוננת של הטיילת ומתוכננים על פי דרישות משרדי הממשלה לחופים מוכרזים ויבנו בחומרים עמידים לקורוזיה ימית." העורר התמקד בערר זה בשני מרכיבים בלבד מתוך ההיתר שאושר: פיר המעליות המתוכנן בחלק הצפוני של הטיילת, והגשרון המחבר את הטיילת עם טיילת המרינה- מעל לשפך נחל גלילות בדרום הפרוייקט. מסגרת הדיון קודם שניגש לדון בערר נדגיש, כי לעורר זכות ערר לועדת ערר זו אך ורק בטענה, כי ההיתר שאושר אינו תואם את התוכניות החלות במקום, וכי מנימוק זה לא היה ניתן לאשר את ההיתר. ככל שאי התאמת היתר הבנייה שאושר לתוכניות החלות במקום לא יוכח, אין לעורר זכות לערור אלינו לעניין הפתרונות שנבחרו על ידי הועדה המקומית, ואין זה מתפקידנו ומסמכותנו להעביר תחת שבט ביקורתנו את שיקול הדעת של הועדה המקומית. כך לדוגמא, אם העורר לא יצליח לשכנע אותנו כי הקמת פיר המעליות אסורה על פי התוכניות החלות במקום, אין לעורר זכות ערר לענין הפתרון שנבחר על ידי הועדה המקומית להנגשת אנשים עם מוגבלויות לחוף הים ואין הוא יכול לטעון לפתרונות הנגשה חלופיים הטובים יותר לדעתו על מנת שנבחן אותם. העורר טען למעשה כי הקמת פיר המעליות והגשרון נוגדים או אינם ניתנים לביצוע מחמת שתי תוכניות: תוכנית המתאר המקומית 253 א' ותוכנית המתאר הארצית לחופים- חוף הים התיכון- היא תמ"א 13. תאור המעלית והגשרון המבוקשים הועדה המקומית מבקשת להקים בחלקו הצפוני של הטיילת שתי מעליות אשר יגשרו על הפרשי הגובה שבין מפלס הרחוב למפלס הים - הפרש של כ 15 מ'. בין מגרש החנייה לבין שתי המעליות יקשר גשר, אשר בסופו תהיה אף נקודת תצפית לים. הגשרון המבוקש נועד לגשר מעל אפיק שפך נחל גלילות. הגשרון נועד לחבר בין הטיילת של המרינה לבין הטיילת של חוף הים המתוכננת בבקשה להיתר, והוא מהווה חלק אינטגרלי ממערכת השבילים המתוכננת במקום. הגשרון, מיועד להולכי רגל בלבד. אורכו כ 24 מ' והגובה שלו, במקום הגבוה ביותר הוא כארבעה מטר. הקמת המעלית והגשרון לפי תוכנית 253 א' העורר טוען כי לנוכח העובדה שתוכנית המתאר של הרצליה- תוכנית 253 א' אושרה לפני שנים רבות- בשנת 1961, אין זה ראוי לאשר על פי תוכנית זו את בניית הטיילת בכלל ובפרט את פיר המעלית והגשרון, ובין היתר בשל השינויים שחלו בחוף הים של הרצליה מאז אישורה של התוכנית האמורה. איננו מקבלים טענה זו. תוכנית מתאר מקומית מטבעה שהיא נוצרת כתוכנית מסגרת וככזו, עשויה היא לחול לתקופה ארוכה , ולמרות חלוף השנים, יש וניתן לפעול על פיה. במדינת ישראל תוכניות מתאר רבות שקיבלו תוקף לפני שנים רבות, חלקן אף מתקופת המנדט הבריטי, ואין איש טוען כי לא ניתן לפעול על פיהן. האזור בו מבוקש ההיתר נשוא ערר זה הינו לפי תוכנית 253 א' ביעוד של "אזור שפת הים", בו מותר לעשות את השימושים הבאים: שעשועים, קיוסקים, מגרשי משחקים והמתקנים הקשורים בזה, ספורט, נופש ומרגוע והמתקנים הקשורים בזה, בית מרחץ ציבורי, מלתחות, מועדוני שייט, בית קפה ומסעדה עם תזמורת, כל תכלית הקשורה קשר אמיץ עם רחיצה בים. לדעתנו יש לקרוא אל תוך תוכנית 253 א' את האפשרות לבצע את כל העבודות הנחוצות על מנת לאפשר גישה למקומות האמורים, לרבות לאנשים עם מוגבלויות, וככל שהנגשת אנשים עם מוגבלויות לשפת הים ולמתקנים אותם מותר להקים במקום על פי תוכנית 253 א' מחייבת התקנת מעלית, יש לקרוא לתוך התוכנית גם את האפשרות לבנות מעלית כאמור, בכפוף לקבלת אישור הועדה המחוזית לענין אחוזי הבנייה. דווקא בשל העובדה כי המדובר בתוכנית ישנה יחסית יש ליצוק לתוכניות תוכן עדכני, המתאים את התוכנית לימנו אנו, וכדברי כבוד השופט גורן בעת"מ 3/97 אבוטבול אסתר נ' ועד ערר מחוז הדרום: "תכנית מיתאר היא יציר "חי" ואינה מצלמת את תמונת המצב הקיימת בעת אישורה, אלא מהווה מסגרת שיוצקים בה תוכן על פי שינויי העיתים, והתפתחות הטכנולוגיה בתחומי החיים השונים. לפיכך, יש ליתן לתכנית פרשנות סבירה ולפרש את לשונה של התוכנית על פי תכלית התכנית, תוך שימוש בשכל הישר. תכנית מיתאר מטרתה ליצור את המסגרת לבניית השטח לגביו היא תוכננה. הבנייה עצמה יכולה להסתיים שנים ארוכות אף עשרות שנים לאחר התווית התכנון בתכנית המיתאר. לפיכך, אלמנטים שונים הנבנים כיום, לא היו קיימים כלל בעת שתוכננה הבנייה בתכנית המיתאר. מוסדות התכנון בדרך כלל אינם מעדכנים את תכנית המיתאר בתדירות גבוהה. אך אין משמעות הדבר, שלא ניתן ללמוד מתכנית המיתאר על האפשרות להקים אלמנט כזה או אחר במסגרתה." הדברים יפים גם לעניננו. תוכנית 253 א', על אף העובדה שהיא אושרה בשנת 1961, היא תוכנית חיה ודינמית, שיש לפרשה ולהתאימה לשינויים שחלו מאז שאושרה. כך לדוגמא: נושא ההנגשה של אנשים עם מוגבלויות עלה על סדר היום הציבורי רק בעשור האחרון, ובעיקר לנוכח חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח- 1998. לפיכך יש לקרוא היום לתוך כל תוכנית מתאר גם את עקרונות ההנגשה שנקבעו בחוק האמור, ולהתאימו לעקרונות היסוד העומדים בבסיסו. כפועל יוצא יש לקרא אל תוך תוכניות 253 א' את האפשרות לבצע את העבודות הנחוצות לשם מתן אפשרות לאנשים עם מוגבלות להגיע בצורה נוחה ושוויונית ככל הניתן לכל המתקנים המתוכננים בטיילת, לרבות את האפשרות להקים מעליות הנחוצות לצורך הנגשה זו. לפיכך אנו קובעים כי תוכנית 253א' מאפשרת את הקמת המעלית המבוקשות. לענין הגשרון המבוקש, השאלה הינה אם זה נכנס לגדר הגדרת המונח "דרך" שבתוכנית 253 א', או שמא מדובר בחלק ובמרכיב אינטגרלי ממערכת השבילים ומשטחי ההליכה המיועדים להקמה כחלק מפיתוח חוף הים והאפשרות לנגישות למתקנים המותרים להקמה על פי התוכנית. אם תתקבל טענת העוררים כי מדובר ב"דרך" הכולל גם "גשר", הרי משזה לא מופיע בתשריט התוכנית, יהיה צורך באישור תוכנית מפורטת או בתוכנית פרצלציה לשם אישורו (סעיף 7 לתוכנית). ואולם, אם אין מדובר ב"דרך" במובנו של זה בתוכנית, ניתן יהיה לאשר את הגשרון כחלק מתוכנית הפיתוח של חוף הים. לאחר ששקלנו את העניין החלטנו לקבל את טענת הועדה המקומית כי אין צורך בקביעה מפורשת בתוכנית 253 א' המתירה הקמת שבילים ודרכי גישה לאותם שימושים ומתקנים אותם מותר להקים על פי התוכנית בשימוש של "אזור שפת הים" לרבות שבילי גישה הכוללים לדעתנו גם גשרונים הבאים לגשר על מכשולים, והתרת בנייה שכזו הינה אינהרנטית לתוכנית 253 א' כאשר זו קבעה את השימושים השונים המותרים באזור זה, וזאת גם אם הדבר לא נאמר באופן מפורש בתוכנית. לענין רמת הפרוט בתוכניות כבר קבעה ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז מרכז בראשותו של עו"ד מאמו בערר 388/05 עו"ד יואל בורשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה כי : " מובן כי דרגות הפירוט בתכניות בכלל, ובתוכניות מפורטות בפרט הן שונות מתכנית לתכנית. לעתים תכנית מפורטת מגיעה לפרוט עד רמת סוג האבן, פרטי גדרות, חזיתות וצורתן, סוג חמרי בניה וכיו"ב ולעיתים תכנית, הנחשבת תכנית מפורטת המאפשרת הוצאת היתרי בניה, לפי הוראות הבניה שבה, מסתפקת בקביעת קווי בניין, אחוזי בניה וייעודים המוגדרים באופן לאקוני ביותר. כורח המציאות כי גם מכוחן של תכניות לאקוניות ביותר כאמור, מוציאות ועדות מקומיות היתרי בניה לבניינים הכוללים אלמנטים רבים, אשר לאו דווקא זכו להתייחסות ישירה בתכנית, ואת זאת עושה הועדה המקומית לפי שיקול דעת הנתון לה במסגרת החוק והתקנות (כמו למשל תקנה 16 לתקנות התו"ב בקשה להיתר תנאיו ואגרות התש"ל 1970) ובהתבסס על תקנות ותקני בניה והוראת דברי חקיקה שונים באשר לבניה. מעשה של יום יום הוא, במסגרת בקשה להיתר בניה, התרתן של עבודות לתכלית אשר לאו דווקא מצוינת מפורשות בתכנית ככזו אלא נחשבת כנכללת במשמעות המקובלת של מתחם התכליות המותרות בהגדרת אותו יעוד. כך למשל התרתה של בניה בקרקע שיעודה מגורים , של מעלית , חדר כביסה, חדר כושר, ביתן לשומר, ביתן אשפה, גדרות שבילים, עבודות גינון, התקנת מתקנים ומערכות שונים או מתקני משחקים בחצר, פילרים, חדרי טרנספורמציה, בריכות נוי, בריכות דגים, מזרקות, פסלים וכיו"ב. חלק גדול מעבודות אלה אינן כלולות בתכניות מפורטות ואין התייחסות אליהן בתכנית הרלוונטית. " הדברים יפים גם לעניננו. כאמור אין צורך כי תוכנית 253 א' תתיר באופן מפורש הקמת שבילים, ובכלל זה גשרונים, על מנת לאפשר את הקמת התשתיות אשר תאפשרנה נגישות נוחה לשימושים ולמתקנים המותרים באזור שפת הים על פי התוכנית, ויש לראות באלה חלק מעבודות הפיתוח הנחוצות לשם השמשת "אזור שפת הים" על פי יעודיו לפי התוכנית. לפיכך אנו קובעים כי ניתן להוציא את היתר הבנייה המבוקש לגשרון לפי התוכנית. תמ"א 13 תמ"א 13 קובעת הוראות ייעודי קרקע על פי תשריט התוכנית, ואת השימושים המותרים בכל יעוד. לטענת הועדה המקומית הגשרון והמעליות מצויים באזור המוגדר על פי תמ"א 13 כ"אזור תיירות ונופש" ולפיכך מותר להקימם לפי התמ"א. לטענת העורר אין הדבר כך. לטענתו, המעלית והגשרון מצויים באזור "חוף רחצה" לפי התמ"א. העורר לא תמך את טענתו בתוכנית מדידה ולפיכך מדובר בטיעון בעלמה. כאשר עורר מבקש לחלוק על איתור שימושים וייעודים אשר נעשה על ידי מבקש היתר, ואשר אושר על ידי הועדה המקומית, עליו להצטייד בתוכנית מדידה ואיתור נגדית אשר תתמוך בטענתו. אומנם נכון הדבר כי לנוכח קנה המידה בו נערך תשריט תמ"א 13 קשה לבצע איתור מדויק והתשריט אף אינו מתיימר לעשות כן (ראה סעיף 17 לתמ"א), אך אין הדבר פוטר את הבא לחלוק על האיתור שבוצע על ידי מבקש ההיתר מלהצטייד בתוכנית מדידה/ איתור נגדי. בהעדר תוכנית מדידה /איתור כאמור, אנו מקבלים את קביעת הועדה המקומית לענין זה, אף שכפי שנראה להלן, אין נפקות של ממש לשאלה אם הגשרון והמעלית מצויים באזור לתיירות ונופש- כטענת הועדה המקומית, או ב"חוף רחצה" כטענת העורר. ב"אזור תיירות ונופש" מותר על פי תמ"א 13 לעשות את השימושים הבאים: "שטח המיועד למלונות בדרגות שונות, אכסניות, בתי הבראה, מיתקנים למחנאות ומתקני נופש ושרותים אחרים הנחוצים או המועילים להפעלתם של אלה." ברור הדבר כי מותר להקים בשימושים אלה מעליות, וכן הקמת הגשרון מותר לשם מתן אפשרות הגעה ונגישות לשימושים האמורים. לפיכך אין בהוראת תמ"א 13 כדי למנוע את הקמת הגשרון והמעלית המבוקשים. כאן המקום לציין כי גם לו היתה מתקבלת דעת העורר כי לפי האיתור הנדון של היעודים המופיעים בתשריט של תמ"א 13 המעלית וגשרון מצויים בתחום המוגדר כ"חוף רחצה", הרי שהיעודים בשימוש זה על פי התמ"א הם: "שטח המיועד לשהיית מתרחצים ונופשים בחוף הים ולמתקנים לפעילויות הנלוות שהם מבנים ומתקנים לשרותי חוף, שרותי רפואה ותברואה, מגרשים ומתקנים למשחקים ולספורט, גינון להצללה ולנוי, מתקנים לפיקניק, קיוסקים, מקומות חניה וכיוצא באלה." (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). עיננו הרואות כי גם ביעוד זה מותרת בנייה, וגם לצורך שימושים אלה והנגישות אליהם מותר לדעתנו לבנות את הגשרון ואת המעלית המבוקשים, כך שהשאלה אם אלה מצויים באזור "תיירות ונופש" או באזור "חוף רחצה" הינה למעשה אקדמית. שאלה אחרת היא האם המעליות והגשרון מצויים בתחום ה 100 מטר מקו המים העליון. תמ"א 13 קובעת הוראות מיוחדות באשר לענין אישור תוכנית מתאר ותוכניות מפורטות אשר חלות על השטחים המצויים בתוך התחום של 100 מטרים מקו פני המים העליון. כאן המקום להדגיש כי תמ"א 13 אינה אוסרת על בנייה בתחום ה- 100 מ' מקו פני המים העליון. על התשריט שהוצג בפנינו העלתה ועדה המקומית שני קווים: קו "פני המים העליון" וקו המצוי 100 מ' מזרחית לקו זה (מסומנים בצבע ירוק בתשריט). קווים אלה באים לסמן את רצועת מאה המטר עליה חלים הוראות סעיף 12 2) ו- 3) לתמ"א. כמו כן מסומנים בתשריט "קו החוף" כהגדרתו בחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד- 2004 (להלן: "חוק שמירת הסביבה החופית"), ובמרחק 100 מ' מקו זה מסומן הקו התוחם את רצועת מאה המטר המהווים את "תחום חוף הים" כהגדרתו בחוק זה (מסומנים בצבע כחול בתשריט). מקווים אלה עולה כי הגשרון והמעלית המבוקשים מצויים מחוץ לרצועת מאה המטר עליהם חלים הוראות סעיפים 12 2) ו- 3) לתמ"א 13, אך אלה מצויים בתוך "תחום חוף הים" לפי חוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד- 2004. העורר אינו טוען נגד הסימונים האמורים אלא לטענתו, משנכנס לתוקפו חוק שמירת הסביבה החופית , יש לבצע את מדידת רצועת מאה המטר לפי תמ"א 13 באותה שיטת מדידה שנקבעה בחוק שמירת הסביבה החופית לשם קביעת רצועת "תחום חוף הים" דהיינו, כי הקו המערבי ימדד בגובה 0.75 מ' מעל אפס האיזון הארצי, ולא מגובה פני הים כקבוע בתמ"א 13. לא מצאנו כל בסיס לטענה זו. תמ"א 13 וחוק שמירת הסביבה החופית הינם שני הוראות חיקוק הדרים זה בצד זה ועוסקים בצדדים ואופנים שונים של שמירה על חופי הים, ולפיכך תיתכן האפשרות לפיה מאה המטר אשר בהם חלים הוראות סעיף 12 לתמ"א אינם חופפים לרצועת מאה המטר עליהם חלות הוראות חוק שמירת הסביבה הטבעית ביחס ל"תחום חוף הים". מכל מקום, החלת הגדרת ו/או שיטת מדידה של חיקוק אחד על חיקוק אחר חייב שיעשה במפורש, ואינו יכול שיעשה בדרך הסברה והגיון- כפי שטוען העורר. לפיכך אנו קובעים כי הגשרון והמעלית מצויים מחוץ לרצועת 100 המטר עליהם חלות הוראות סעיף 12 2) ו- 3) לתמ"א 13. בשולי הדברים נציין כי גם לו טענתו של העורר היתה נכונה, דהיינו כי הגשרון והמעלית מצויים בתחום רצועת מאה המטר לפי תמ"א 13, לא היה בכך כדי למנוע את בניית הגשרון והמעלית. לנוכח האמור עולה כי: מותר לבנות את המעליות המבוקשת הן על הוראות תמ"א 13 והן על פי הוראות תוכנית 253 א' בכפוף לקבלת אישור הועדה המחוזית לענין אחוזי הבנייה הנדרשים לשם בניית המעלית. התוצאה היא כי מותר לבנות את הגשרון לפי הוראות תמ"א 13 ועל פי הוראת תוכנית 253 א'. הנגשת אנשים עם מוגבליות - כללי על אף העובדה כי כאמור לעיל אין לעורר זכות ערר לענין שיקול הדעת אשר עמד בבסיס החלטת הועדה המקומית לאפשר הנגשת אנשים עם מוגבלויות באמצעות המעלית המתוכננת דווקא, ובמקום שנבחר על ידי מבקשי ההיתר, ראינו לנכון להתייחס בכל זאת להערות/טענות שהועלו על ידי העורר בהקשר להקמת המעלית. העורר טען בפנינו כי "הפתרון שניתן (להנגשת אנשים עם מוגבלויות לחוף באמצעות מעלית ו.ע.ת.א) הוא לא מידתי, לא נכון ומוגזם". לטענתו היה צריך לאפשר נגישות לאנשים עם מוגבלויות דרך המרינה (להזכיר כי הגישה מהמרינה לחוף מתוכננת באמצעות אותו גשרון שהעורר מתנגד להקמתו) או באמצעות מעלית שתשתלב בחנייה תת קרקעית אשר מתוכננת להבנות. לדעתנו גישה זו, הדוחקת את נושא ההנגשה של אנשים עם מוגבלויות לשוליים- פיזית ותפיסתית, ראויה להתייחסותנו. הנגשת מקום ציבורי, ובכלל זה חוף הים, לאנשים עם מוגבלויות, אינו עוד אילוץ שיש למצוא לו פתרון טכני, אלא המדובר לדעתנו בערך ובחובה ערכית, חברתית, מוסרית וחינוכית. בערר (ת"א) 5338/07 נויה לנצט נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב קבענו לענין המעמד הראוי לענין הנגשת אנשים עם מוגבלויות בהליכי התכנון כדלקמן: " עקרונות יסוד אלה, אשר עוגנו בהמשך בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק השוויון, מדגישים את החובה ליישם את החוקים השונים העוסקים באנשים עם מוגבלויות, ובכלל זה את חוקי התכנון והבנייה אשר מטרתם הנגשת מבנים לאנשים עם מוגבלויות, תוך שמירה על כבודם ועל שילובם, ככל שניתן, בחיי החברה. משמעות הדבר היא כי חובת ההנגשה אינה רק חובה פיזית, אלא גם חובה ערכית וחינוכית. בין היתר, אופן ההתאמה וההנגשה של מבני ציבור לאנשים עם מוגבלויות צריכה להיעשות בדרך ובאופן שתמנע ככל הניתן את בידולם מיתר באי ומשתמשי הבניין, על כל הפונקציות שבו. יש לעשות ככל הניתן מבחינה תכנונית כך שהאדם עם מוגבלות המגיע לבניין ציבורי לא יחוש עצמו נבדל מכלל הציבור בכך שהוא יופנה לכניסות צדדיות, ייאלץ לתור ולחקור כיצד יוכל לנוע ממקום למקום בתוך הבניין, ויזדקק במידת המינימום האפשרי לסיוע של אנשים אחרים על מנת להנות מכל הפונקציות שבבניין. תוצאה תכנונית זו תושג לדעתנו רק אם נושא הנגשתו של מבנה ציבור לאנשים עם מוגבלויות יהווה שיקול תכנוני שווה ערך ליתר השיקולים התכנוניים של אדריכלי, מתכנני ויזמי מבני ציבור, כך שנושא ההנגשה לבנין ובתוך הבניין יבא לידי ביטוי תכנוני כבר בשלבים המוקדמים והראשוניים של תכנון הבניין, ובאופן שנושא התאמת מבני הציבור לאנשים עם מוגבלות יהווה שיקול תכנוני אינטגרלי לתכנונו של כל מבנה, ולא כאילוץ תכנוני. אנו מדגישים נושא זה משום שתחושתנו היא לא פעם, כי רק לאחר שאדריכלי ומתכנני הבניין סיימו לגבש את תפיסתם התכנונית ביחס לבניין הציבורי המתוכנן על ידם, הם מתפנים לחשוב כיצד הם מנגישים את הבניין לאנשים עם מוגבלויות. גישה תכנונית זו, המתייחסת לנושא הנגישות כאל "אילוץ" הדורש פתרון יישומי בבניין שכבר תוכנן, מוליד לדעתנו פתרונות הנגשה פחות טובים, שאינם אינטגרליים למבנה, ואשר במקרים רבים, כמו במקרה שלנו, נוגדים את עקרונות היסוד העומדים בבסיס חובת ההנגשה של שמירה על כבודו של האדם עם מוגבלות והיותו חלק מהחברה. גישה זו תמעיט לדעתנו באופן משמעותי את המקרים בהם ניתן יהיה לאמר כי "מבחינה תיכנונית" לא ניתן להנגיש בניין לאנשים עם מוגבלות בדרך המלך, בכניסה הראשית, גם אם הדבר יחייב שילוב של מתקני הנגשה בחזית הבניין. אם נתרגל לראות בכל בניין ציבורי חדש כי זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות, לא במקום נסתר אלא כחלק אינטגרלי מהתכנון האדריכלי, גם אם הדבר מחייב התקנת מתקני הנגשה, הדבר ישנה לדעתנו גם את יחס החברה לאנשים אלה, ואיש לא יטען עוד כי הדבר "מכער" את הצד האדריכלי של הבניין. גם במקרים בהם מדובר על שיפוצו של בניין קיים, לרבות בניין בעל ערך הסטורי או אדריכלי, כגון שיפוצו של בניין שהוכרז לשימור, התאמת הבניין באופן שיהיה נגיש לאנשים עם מוגבלויות צריך להיות חלק אינטגרלי מתוכנית השיפוץ. כשם שאיש אינו טוען כי הקמת מעלית בבניין לשימור פוגע בשימורו ההיסטורי או בייחודו הארכיטקטוני, כך לא מקובלת עלינו הטענה כי התקנת דרכי ומתקני הנגשה לאנשים עם מוגבלויות יש בהם כדי לפגוע בייחודו הארכיטקטוני של מבנה לשימור. על דרך הפרפזה ניתן לומר, כי אין דבר יפה ערכית וחינוכית מהתאמת בניין לשימור לאדם עם מוגבלות אשר "מכער" את מראהו. לא נסתרה מעיננו הוראת סעיף 158ו1(ה)1 לחוק התכנון והבנייה הקובעת כי ניתן לפטור מהתקנת התאמת נגישות במקום ציבורי חדש מקום בו "הפטור מתחייב כדי למנוע פגיעה מהותית באפיו המיוחד של המקום, עקב ייחודו בשל ערכי היסטוריה, ארכיאולוגיה, אדריכלות או טבע". סעיף זה, אשר טרם נכנס לתוקף בשל העובדה כי שר הפנים לא התקין תקנות לעניין נגישות בבניינים חדשים, דורש לדעתנו שימוש זהיר ומצומצם ביותר. כעולה מלשון הסעיף המדובר רק במקים בהם ההנגשה תביא לפגיעה מהותית, באופי המיוחד של המקום. גם פטור זה דורש פרשנות ויישום תוך שקילת ה"פגיעה המהותית" מול עקרונות היסוד העומדים בבסיס חוק כבוד האדם וחירותו וחוק השוויון. מכל מקום, המקרה הנדון ודאי שלא היה נכנס לפטור זה, גם אם הסעיף האמור כבר היה בתוקף." חוף הים והמתקנים בו מהווים אף הם מקום ציבורי על פי חוק השוויון. ביצוע תכנון פרויקט דוגמת זה הנדון בפנינו, של הכשרת טיילת עם מתקנים, המשלב בתוכו את אופן הנגשת אנשים עם מוגבלויות למפלס החוף, לא כאילוץ תיכנוני אלא כחלק אינטגרלי מההליך התיכנוני, הינו יותר מראוי לציון. לפנינו דוגמא טובה לאופן שבו לדעתנו על רשויות התכנון לפעול תכנונית, ערכית וחינוכית ליישום הוראות ההנגשה בפרויקטים ציבוריים ובמבני ציבור, באופן שבעלי המוגבלות יוכלו להגיע למקומות ציבוריים בנוחות ובדרך המלך, ואנו תקווה כי הלך מחשבה תיכנוני זה ימצא את ביטויו ביותר פרויקטים ציבוריים בעתיד. סוף דבר הערר נדחה. חוף היםבניההיתר בניה