זכאות לקבל דמי פגיעה בגין תקופת אי כושר כתוצאה מתאונת עבודה

1. זכאות התובע לקבל דמי פגיעה מהנתבע בגין תקופת אי כושר כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום - 3.3.09 ,אשר הוכרה על ידי הנתבע. 2. התובע, הינו עובד עצמאי כקבלן עבודות טייח ושיפוצים, מבקש בתביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לו דמי פגיעה לתקופת אי כושר של כחודשיים וחצי (מ- 3.3.09 עד 15.5.09) בהתאם לתעודות רפואיות לנפגע בעבודה שהמציא לנתבע. 3. הנתבע אישר לתובע תקופת אי כושר מ-3.3.09 עד 24.3.09 ודחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה לתקופה שמיום 25.3.09 ועד 15.5.09 בשל העדר קשר סיבתי לתאונה הנדונה. 4. ביום 8.5.11, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין- בתחום האורטופדי, אשר יחווה את דעתו בשאלה שבמחלוקת, בעניין הקשר הסיבתי בין תקופת אי הכושר, בה היה נתון התובע- מיום 25.3.09 ועד 15.5.09, לבין תאונת העבודה, על בסיס עובדות מוסכמות . 5. ביום 11.11.11 מונה ד"ר מנחם יצחקי,כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן - המומחה). בפני המומחה הוצבו -העובדות והשאלות שלהלן: העובדות: א. התובע יליד שנת 1947. ב. המל"ל הכיר באירוע מיום 3.3.09 כתאונה בעבודה וכן, שולמו לתובע דמי פגיעה מיום 4.3.09 ועד 24.3.09. ג. המל"ל לא הכיר בתקופת אי כושר נוספת מיום 25.3.09 ועד 15.5.09. ד. התובע עבד כטייח עצמאי ביום 3.3.09. בעת שנפל מן הסולם ונפגע בירך ובברך שמאל, חבלות קהות ללא שברים, כמפורט בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ובתעודות הנוספות השאלות: האם התובע לא היה מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, בהתייחס לפרק הזמן שבמחלוקת (מיום 25.3.09 ועד 15.5.0.) המומחה מתבקש לבסס את חוות דעתו על העובדות שנקבעו בהחלטה זו ועל המסמכים הרפואיים המצורפים, מהם ניתן ללמוד על מצב בריאותו של התובע. 6. ביום 24.11.11, התקבלה חוות דעתו של המומחה,יועץ רפואי ד"ר מנחם יצחקי, שבה קבע המומחה, כי : "הרישום בתעודות המחלה בתקופה הנ"ל הוא על כאבים בקרסול ולא על פגיעה אחרת. לא מפורט גם בתעודות המחלה וברישומים מדוע ניתנה תעודת מחלה. להערכתי כן היה מסוגל לעבוד במקצועו כטייח גם אם יש לו כאבים בקרסול ובנוסף על כך עבודות יותר קלות שאינן דורשות טיפוס על סולמות וכד' ובוודאי ובוודאי שהיה מסוגל לעשות בתקופה הנדונה" 7. חוות דעתו של ד"ר מנחם יצחקי, הועברה לצדדים, והם נתבקשו להודיע אם בדעתם לשאול את המומחה שאלות הבהרה,ובית הדין נעתר לבקשת הצדדים, להעביר שאלת הבהרה למומחה. 8. ביום 18.3.12 ניתנה החלטה לפיה, התבקש המומחה , להשיב לשאלת הבהרה כדלקמן: "ד"ר יצחקי מתבקש לעיין בסיכום הביקור מיום 17.5.09, ממצאי מיפוי העצם מיום 4.5.09, מסמכי המכון לפיזיוטרפיה מיום 4.4.09 ו- 23.5.09 וכן הסיכום הרפואי מיום 8.5.09 שאוזכר בסיכום הביקור מיום 17.5.09 (שם נרשם: "תנועות הברך מכאיבות עם הגבלה ביישור"), ולהשיב לשאלה- באם יש במסמכים אלה כדי לשנות מקביעתו בחוות דעתו ביחס לתקופה שבמחלוקת מיום 25.3.09 ועד 15.5.09? 9. בתשובתו לשאלת הבהרה שהופנתה אליו, קבע המומחה בחוות דעתו המשלימה,אשר ניתנה ביום 24.4.12 כדלקמן: "עיינתי במסמכים המצוינים בשאלה. הממצאים במיפוי הם קלושים ולדעתי אינם חדשים מאחר ויש סבל ישן מברך שמאל החל משנת 2001 והדבר בא לידי ביטוי במיפוי העצמות. עם כאבים מהסוג הזה עבד משנת 2001 עד 2009. אין לממצאים האלה קשר לנפילה מ-3.3.2009 . כך שלמרות האמור לעיל במסמכים אין בכך כדי לשנות את חוות דעתי,דהיינו שמצבו קדם כבר לתאונה ובמצב זה הוא היה מסוגל לעבוד ולכן אין שינויי בקביעתי." 10. בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 2.7.12,, התבקש המומחה לעיין במסמכי המכון לפיזיוטרפיה מיום 4.4.09 ו- 23.5.09 וכן בסיכום הרפואי מיום 8.5.09 שאוזכר בסיכום הביקור מיום 17.5.09, שם נרשם כי: תלונות הברך מכאיבות עם הגבלה ביישור וכן נרשמו אבחנות רפואיות, ולהשיב לשאלות כדלקמן: א. האם יש בקביעות שבמסמכים רפואיים אלה כדי לשנות ממסקנות המומחה בחוות דעתו באשר לתקופה שבמחלוקת מיום 25.3.09 ועד 15.5.09. ב. המומחה יסביר את קביעתו בחוות דעתו האחרונה, כי לתובע היה סבל ישן בברך שמאל משנת 2001, ולהשיב לשאלה- האם הסבל הישן כקביעת המומחה, הוא אותו סבל המתועד בסיכום ביקור מיום 17.5.09?" 11. בחוות דעתו המשלימה מיום, 2.10.12 ,במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשאל, קבע המומחה: "1. לא מצאתי את המסמכים מ- 4.4.2009 ,מ-23.5.2009 מהמכון לפיזיוטרפיה. מהסיכום הרפואי מ-8.5 יש תלונות על כאבים בפרק ירך שמאל ובברך מאז הנפילה. בבדיקה הגופנית מ-8.5 : רגישות יתר בצד הלטראלי של הירך השמאלית ובקדמת ברך שמאל. תנועות הברך מכאיבות עם הגבלה ביישור. ב-17.5.2009 יש רישום על תוצאות המיפוי. להערכתי אין במסמכים אלה כדי לשנות את קביעתי מאחר ועיקר הפגיעות המתוארות גופנית הן בשוק ובקרסול ולאו דווקא בברך עצמה . 2. התובע סבל רבות מברכו השמאלית ואף עבר שם ארטרוסקופיה. להערכתי מדובר אך ורק בסבל הישן מאחר והפגיעה היתה בשוק ובקרסול ולא בברך עצמה." 12. בהחלטה מיום 7.1.13, הפנה בית הדין את תשומת לב המומחה לעובדה, כי מבדיקה שנערכה, נמצאו המסמכים החסרים לטענתו (מיום: 4.4.2009 ו-23.5.2009 מהמכון לפיזיוטרפיה), בתוך התיק הרפואי שנשלח אליו, כך שכנראה בטעות המסמכים לא אותרו על ידו. משכך, התבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה שלהלן: "המומחה מתבקש לעיין במסמכים של המכון לפיזיוטרפיה מיום 4.4.09 ו- 23.5.09 וכן בסיכום הביקור מיום 8.5.09 שאוזכר בסיכום הביקור מיום 17.5.09, שם נרשם: "תלונות הברך מכאיבות עם הגבלה ביישור, כאבים בשוק ובקרסול שמאל" וכן תלונות בעליה במדרגות ורגישות יתר בצד הלטראלי של ירך שמאל ובקדמת ברך שמאל וכן, הגבלה ביישור הברך וכאבים בעמידה ו/או הליכה מתמשכת. כמו כן, במיפוי העצם נמצאה קליטה מוגברת בברך, שוק וקרסול שמאל. תשומת לב המומחה לכך, כי על סמך תלונות אלה המליץ המומחה האורטופד לתובע מחלה ביחס לתקופה שבמחלוקת. א. האם יש בקביעות שבמסמכים רפואיים אלה כדי לשנות ממסקנות המומחה בחוות דעתו באשר לתקופה שבמחלוקת מיום 25.3.09 ועד15.5.09 . ב. המומחה יסביר את קביעתו בחוות דעתו האחרונה, כי לתובע היה סבל ישן בברך שמאל משנת 2001 , ולהשיב לשאלה האם הסבל הישן כקביעת המומחה, הוא אותו סבל המתועד בסיכום ביקור מיום 17.5.09 ? ג. האם למרות התלונות הנ"ל, והמתועדות במסמכים, יכל התובע לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת? המומחה יתן החלטתו באופן מפורט ומנומק, תוך עיון ענייני והתמודדות עם הרשום במסמכים אלה. 13. בחוות דעתו המשלימה מיום 29.4.13, במסגרת תשובותיו לשאלות שנשאל, קבע המומחה בין היתר, כי: "המסמכים אינם משנים את חוות דעתי מאחר והם מזכירים בעיקר פגיעה בירך ובקרסול. הכאבים המתוארים בברך כבר מופיעים במסמכיו הרפואיים הרבה לפניכן ועבד למרות הכאבים האלה. למשל בסיכום מחלה מבית החולים נהרייה מ-4.1.96 יש רישום של כודרומלציה ועל מצב לאחר ניתוח של קרע במניסקוס הפנימי. במסמכים מאוחרים יותר מתוארים כאבים בירידת מדרגות, דבר שמתאים לפגיעה הזו, כך שכל התיאור בפיזיוטרפיה על כאבים בברך איננו תיאור חדש ולהערכתי איננו נובע מהתאונה. ... כבר ציינתי בתשובה לשאלה הקודמת שישנם מסמכים רבים המעידים על סבל וטיפולים בברך השמאלית, בין השאר עם תנועות מכאיבות ללא חוסר יציבות(30.11.03). ב- 30.5.96 ניתנו לו הגבלות בעבודה מרפואה תעסוקתית,הימנעות מהרמה משאות כבדים,עלייה בסולמות או עמידה ממושכת ולמרות זאת המשיך לעבוד במקצועו,כלומר הסבל המתועד ב-17.5.09 הינו אותו סבל שקדם לתאונה הנדונה ואיננו שייך אליה כלל,למרות סבל זה עבד עד לתאונה. ... להערכתי התובע היה מסוגל לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מאחר והפגיעה בברך הייתה קיימת ולמרות הפגיעה הזו עבד ואני מפנה את בית המשפט לתשובתי מתאריך 15.11.2011 לשאלת בית המשפט." להלן עיקר טענות הצדדים: 14. לטענת התובע, בחוות הדעת של המומחה קיימות סתירות פנימיות מהותיות והתעלמות ממסמכים רפואיים מה שהוביל את המומחה לקביעת מסקנות שגויות, ולכן יש לפוסלה. התובע טוען כי המומחה ננעל בדעתו כאשר במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו לא נימק את תשובותיו. עוד טוען התובע, כי פעל בהתאם להמלצת רופאיו שעליהם הוא סומך,ואין לבוא אליו בטענות רק משום שפעל בהתאם לייעוץ רפואי כאשר לא עבד בתקופת אי הכושר הנטענת. 15. מנגד טוען הנתבע, כי לאור קביעת המומחה בחוות דעתו המקורית ובשלושת חוות הדעת המשלימות, כי אין קשר סיבתי רפואי בין אי כושר עבודה בו היה נתון התובע החל מ- 25.3.09 ועד 15.5.09, לבין הפגיעה בעבודה שארעה לו ביום 3.3.09 אשר אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ונוכח תשובותיו המנומקות של המומחה אשר מבוססות על רישומים רפואיים של התובע, יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה 16. הזכאות לקבלת דמי פגיעה מוגדרת בסעיף 92(א) לחוק הביטוח הלאומי, כך: "(א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או החלמה. (ב) לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות". 17. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה, בחוות הדעת המשלימות ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו לדחות את התביעה ביחס לתקופת אי כושר עבודה החל מיום 25.3.09 ועד ליום 15.5.09 בהתאם ולאור חוות דעתו של המומחה. 18. המומחה, לאחר שעיין בתיקו הרפואי של התובע והפעיל את שיקול דעתו המקצועית קבע כי להערכתו התובע היה מסוגל לעבוד במקצועו כטייח עם הכאבים בקרסולו . בנוגע לרישומים על כאבים בברך שמאל, קבע המומחה באופן חד משמעי כי:" מאחר ויש סבל ישן מברך שמאל החל משנת 2001 והדבר בא לידי ביטוי במיפוי העצמות עם כאבים מהסוג הזה עבד משנת 2001 עד 2009 . אין לממצאים האלה קשר לנפילה מ-3.3.2009." . עוד קבע המומחה כי , מתיקו הרפואי של התובע עולה, שהתובע סבל מכאבים בברך שמאל שנים רבות לפני התאונה, והוא המשיך בעבודתו עם ולמרות הכאבים , ולכן הגיע למסקנה שאין כל קשר בין הפגיעה בעבודה ב-3.3.09 לבין הכאבים בברך שמאל. המומחה חזר על קביעתו גם בחוות דעתו המשלימה מיום 2.10.12. במסגרת חוות דעתו המשלימה מיום 29.4.19 אשר ניתנה במסגרת שאלות הבהרה שנשאל, חזר המומחה על קביעותיו והסביר באופן מפורט ומנומק, כי הכאבים המתוארים במסמכים הרפואיים ביחס לברך שמאל, מופיעים בתיקו הרפואי של התובע הרבה לפני התאונה שארעה לתובע בעבודה ב-3.3.09, והתובע עבד למרות הכאבים הללו. המומחה ציין כדוגמא: סיכום מחלה מבית החולים נהרייה מיום-4.1.96 שם יש רישום של "כודרומלציה ועל מצב לאחר ניתוח של קרע במניסקוס הפנימי, ובמסמכים מאוחרים יותר מתוארים כאבים בירידת מדרגות, דבר שמתאים לפגיעה הזו, כך שכל התיאור בפיזיוטרפיה על כאבים בברך איננו תיאור חדש ולהערכתי איננו נובע מהתאונה".המומחה ציין בחוות דעתו, כי ישנם מסמכים רבים המעידים על סבל וטיפולים בברך השמאלית, כמו גם תיאור של תנועות מכאיבות ללא חוסר יציבות- לדוג' רישום מיום 30.11.03.בנוסף לכך, מציין המומחה כי, כבר ב- 30.5.96 קבע רופא תעסוקתי, שהתובע מוגבל ועליו להימנע מהרמת משאות כבדים,עלייה בסולמות או עמידה ממושכת, ולמרות זאת המשיך לעבוד במקצועו, לפיכך הגיע למסקנה כי: "הסבל המתועד ב-17.5.09 הינו אותו סבל שקדם לתאונה הנדונה ואיננו שייך אליה כלל,למרות סבל זה עבד עד לתאונה". 19. יש לזכור כי, באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה: "...חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין." (ראה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07). 20. לאור קביעתו המנומקת היטב של המומחה הן בחוות הדעת והן בחוות הדעת המשלימות, כי אין קשר סיבתי בין אירוע הנפילה בעבודה ביום 3.3.09 לתקופת אי כושר עבודה החל מ- 25.3.09 ועד 15.5.09 אנו קובעים שיש לדחות את התביעה,ללא צו להוצאות. 21. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש, לבית-הדין הארצי לעבודה- בירושלים, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים. אי כושר עבודהדמי פגיעהתאונת עבודה