פרישה מוקדמת במסגרת תכנית הבראה אשר הנהיגה הכללית כפי שנדונה בבג"ץ 6845/00 איתנה ניב ונעמי אורטל נ' שרתי בריאות כללית ובפסק הדין איתנה ניב לעיל. להלן פרטי העובדות: א. עליזה חנוני, ילידת 1944, הועסקה בכללית משנת 1964. פרשה לגמלאות על פי תכנית הפרישה, בשנת 1997. ב. סוניה לנדאו, ילידת 1943, הועסקה בכללית משנת 1964. פרשה לגמלאות על פי תכנית הפרישה בשנת 1997. ג. אסתר מליחי, ילידת 1945, הועסקה בכללית משנת 1971. פרשה לגמלאות על פי תכנית הפרישה בשנת 1996. ד. אסיה דורחלי, ילידת 1944, הועסקה בכללית משנת 1981. פרשה לגלאות על פי תכנית הפרישה בשנת 1997. ה. אייזלר מוסייב חגית, ילידת 1944, הועסקה בכללית משנת 1964. פרשה לגמלאות על פי תכנית הפרישה, בשנת 1995. ו. בועז שרה, ילידת 1940, עבדה בכללית משנת 1964. פרשה לגמלאות על פי תכנית הפרישה בשנת 1998. 3. במסגרת תיק זה אוחדו תביעות רבות של עובדות נוספות של הכללית. בהחלטה מיום 29/4/12, נקבע שהתביעות התיישנו והן נדחו על הסף. נותרו שש תביעות אלה שבפניינו. 4. בעקבות מתן פסק הדין בעניין איתנה ניב ואח', זומנו הצדדים לישיבת קד"מ במהלכה הוצע לצדדים לוותר על שלב ההוכחות, לסכם על עובדות מוסכמות ולפנות לשלב החישוב האקטוארי. 5. הצדדים הגיעו להסכמה ברוח ההצעה. 6. ביום 2/12/12 הוגשה לתיק חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר. 7. לאחריה הוגשו סיכומים בכתב. 8. בעקבות בקשת התובעות במסגרת סיכומי תשובה מטעמן, הוחזר הדיון לאקטואר על פי החלטה מיום 2/7/13. האקטואר התבקש להתייחס לסוגית הפתק הצהוב וכן לשאלה האם סכומי הפיצוי בגין קרן השתלמות אמורים להשתלם בערכי נטו או ברוטו. 9. ביום 6/11/12 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם האקטואר וביום 21/7/13 חוות דעת משלימה נוספת. 10. בעקבות הגשת חוות הדעת המשלימות, הוגשה השלמת טיעון מטעם הצדדים. 11. לאחר עיון בכל החומר שבתיק, להלן פסק הדין בעניינן של התובעות בתיק זה. 12. חוות הדעת של האקטואר מר בוכבינדר, נערכה על פי עקרונות שנקבעו בתיק איתנה ניב ואח' נ' שירותי בריאות כללית. נותר לדון בנושאים אלה: א. סוגיית "הפתק הצהוב". האם היה מקום להפחית סכומים מהפיצוי המגיע לתובעות, בגין תשלומי הפתק הצהוב. ב. סוגית קרן השתלמות - ברוטו או נטו. ג. האם קיימים רכיבי תביעה שלא נתבעו בכתב התביעה המקורי - מענק שנים עודפות, דמי גמולים, פנסיית שארים. ד. פסיקת סכומים העולים על סכום התביעה. 13. נדון בסוגיות אלה להלן. 14. הפתק הצהוב על פי חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר, בענין איתנה ניב וכן גם בתיק כאן, יש להפחית מהפיצוי המגיע לכל אחת מהתובעות, סכומים ששולמו להן בגין מרכיב "הפתק הצהוב". 15. סוגית הפתק הצהוב הועלתה לראשונה בחוות הדעת של האקטואר, בעניין איתנה ניב. התובעות טענו שם כי נושא זה לא נטען על ידי הכללית מעולם ולכן מהווה הרחבת חזית. עוד טענו הצדדים בהרחבה את טענותיהם בשאלה האם דינו של פיצוי הפתק הצהוב. האם כדין תשלומים ששולמו לתובעות מהמוסד לביטוח לאומי - ואזי אין מקום להפחיתו מסכום הפיצוי הכולל, או שמא להיפך. 16. בעניין הפתק הצהוב קבעתי בעניין איתנה ניב: "20. במחלוקת הנטושה בין הצדדים, אנו מאמצים את חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר וקובעים שיש להביא בחשבון את פיצוי "הפתק הצהוב" במסגרת חישוב הפיצוי המגיע לתובעות, כפי שקבע האקטואר. ראשית, יש להבחין בין פיצוי הפתק הצהוב לבין תשלומי בטוח לאומי. הרציונל שעומד בבסיס קביעתנו, כי אין להתחשב בתשלומי בטוח לאומי שקיבלה כל אחת מהתובעות, הוא כי תשלומים אלה משולמים מגורם נפרד, בלתי תלוי, והוא המוסד לביטוח לאומי. במקרה הנדון, משולם פיצוי הפתק הצהוב במסגרת תשלומי הפנסיה וכחלק בלתי נפרד מהם. תשלומים אלה משולמים לנשים ולגברים כאחד, ומשולמים בפועל על ידי המדינה אשר מממנת בפועל הן את תשלומי הפנסיה בקרנות הותיקות (וביניהם קג"מ) והן את "הפתק הצהוב". בניגוד לתשלומים המשולמים מגורם חיצוני כגון המוסד לביטוח לאומי, הרי שבכל הנוגע לתשלומים המשולמים כחלק מהפנסיה בתלוש השכר מקרן הפנסיה, לא ניתן להתעלם מהם בחישוב הגמלה. 21. לטענת התובעות, הפיצוי קם בפועל בשנת 2004, לאחר שחתמו על הסכמי הפרישה ולאחר ולאחר שחלקן כבר החלו לקבל תשלומים מקג"מ. לטענה זו נשיב בשניים. האחד - חישוב הפיצוי לתובעות בגין אפלייתן נעשה בפועל, באופן רטרואקטיבי. הדבר נכון הן מבחינה עקרונית - שכן רק ברבות הימים ניתן לדעת מה גובה הפיצוי לו זכאית כל תובעת והן מבחינה מעשית - חלוף הזמן בין מועד הפרישה להתנהלות ההליכים בבתי הדין לעבודה, עד לפסיקת בג"ץ ועד למתן פסק הדין הכספי. השני - תיקון כתב התביעה על ידי התובעות נעשה בחודש דצמבר 2004, לאחר תיקון החוק לעניין הפתק הצהוב. ובכל זאת, בחוות הדעת של התובעות אין כל התייחסות לנושא זה. 22. סיכומו של דבר, אנו מאמצים את חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר לעניין התחשבות בתשלומי הפתק הצהוב במסגרת קביעת גובה הפיצוי לכל אחת מהתובעות, כפי שנעשה בפועל בחוות הדעת". 17. על פסק הדין הוגש ערעור מטעם התובעות (ע"ע 6979-10-12) התלוי ועומד בבית הדין הארצי. חלק נכבד מהודעת הערעור, עוסק בסוגית הפתק הצהוב. 18. במסגרת טיעוני הצדדים בהליך כאן, בסיכומים וכן בהודעות שהוגשו לאחריהם, המשיכו הצדדים לטעון, כל צד לדעתו הוא, באשר לסוגית הפתק הצהוב והכללתו או אי הכללתו בקביעת גובה הפיצוי. 19. במסגרת זו הגישו התובעות ביום 12/11/13 הודעה, לה צורף סיכום דברים מיום 5/1/04 בעניין הפתק הצהוב, ובו נקבע: "... למען הסר ספק יובהר כי התוספת הנ"ל אינה מהווה חלק מהקצבה". 20. מכיוון שסוגית הפתק הצהוב הוכרעה על ידי בהליך 300164/99 ומכיוון שעל ההחלטה הוגש ערעור התלוי ועומד, לא מצאתי לנכון לשוב ולדון בסוגיה זו בהליך כאן. בשלב זה אני קובעת שהפיצוי לתובעות לא יכלול פיצוי ששולם להן בגין "הפתק הצהוב". ככל שיקבע אחרת בפסק הדין שבערעור, ינתן פסק דין משלים בתיק כאן, בסוגיה זו. 21. קרן השתלמות ברוטו או נטו לכל אורך הדרך, טענו התובעות כי את הרכיב "קרן השתלמות" יש לפסוק בסכומי נטו. בעניין איתנה ניב, טענתן נדחתה. אף על סוגיה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי התלוי ועומד. 22. במסגרת ההליך כאן התבקש האקטואר מר בוכבינדר להבהיר האם רכיב קרן השתלמות אמור להיות משולם לתובעות בערכי נטו או בערכי ברוטו. בחוות דעתו מיום 21/7/13 נאמר: "הסכום בגין מרכיב קרן השתלמות מופיע בטבלה לעיל ... כל התחשיבים מוצגים בערכי ברוטו ... לגבי הפרשות המעביד לקרן השתלמות אין על הנתבעת לשלם את ההפרשים בערכי נטו, מפני שגם אם היתה משלמת אותם "הכללית" באופן שוטף מהפנסיה המוקדמת, היה על הפנסיונר לשלם מס בגין הפרשת המעביד, כך שמבחינת הפנסיונר אין פגיעה נוספת מעבר למה שכבר נלקח בחשבון". 23. בהתאם לחוות דעת האקטואר, הודיעו התובעות כי יוותרו על הדרישה לתשלום הסכום בערכי נטו, כנגד קבלת תצהיר מהגורם המוסמך בכללית, לפיו הפרשות הכללית לקרן השתלמות, חלק המעביד, שנעשו לאחר פרישת העובד לפנסיה מוקדמת, לא גולמו על ידי הכללית, באופן שהפורש (או הפורשת) הוא שנשא בנטל המס בגין תשלומים אלה. 24. בעקבות זאת הוגשה הודעת הכללית לפיה: "... גם עובדים ועובדות אשר פרשו לפנסיה מוקדמת מכללית במהלך השנים 99 - 94 ושולמו בגינם תשלומים לקרן השתלמות, חוייבו במס בגין תשלומי כללית לקרן השתלמות בגינם, זאת בהתאם לכללי המס המחייבים. יובהר כי כללית לא גילמה את חיובי המס בגין תשלומי קרן השתלמות במהלך תקופת הפנסיה המוקדמת ...". הדברים גובו בתצהיר גב' חגית רצהבי, מנהלת מחלקת פרישה וגמלאות בכללית. 25. עם הגשת התצהיר, דומה שסוגית תשלומי ברוטו או נטו, בגין רכיב קרן השתלמות, באה על תיקונה. שיעור הפיצוי ישולם בערכי ברוטו, כפי שנקבע בעניין איתנה ניב. 26. רכיבי פיצוי שלא נתבעו בכתב התביעה או שלא כומתו סוגיה זו נדונה אף היא בעניין איתנה ניב. שם נקבע כי יש לפסוק לתובעות פיצוי אף בגין רכיבים שלא נתבעו בכתב התביעה ואשר לא כומתו. כך נקבע לעניין פנסיית שארים (סעיף 29 לפסק הדין) והובאו הנימוקים לכך: "29. מסקנתנו היא כי הפיצוי לתובעות אמור לכלול גם פיצוי בגין פנסיית שארים. בראש ובראשונה, יישום פסיקת בג"ץ מחייב לכלול רכיב זה בגובה הפיצוי, זאת על מנת להעמיד את התובעות במצב בו היו לולי האפליה. התעלמות ממרכיב פנסיית שארים תביא למצב שבו מצבן של התובעות טוב פחות ממצבים של הפורשים הגברים. בנוסף, כאמור, רכיב זה נתבע בכתב התביעה. אף אם לא כומת מבחינה כספית, הרי ששעה שהופיע בכתב התביעה, יש לחשבו אקטוארית ולהוסיפו לסכום הפיצוי". כך נקבע גם לעניין רכיב החזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות (סעיף 37 לפסק הדין(. 27. הדברים נכונים אף בענייננו. יתר על כן, עיון בכתבי התביעה מעלה כי במרביתם, נתבעו רכיבי פנסית שארים, מענק שנים עודפות או החזר דמי גמולים, אף אם לא כומתו כספית. כך בסעיף 13 לכתב התביעה של הגב' חגית אגנס וסע' 15 לכתב התביעה של יתר התובעות. 28. אף כאן נחזור ונפנה לפסק הדין ע"א 8570/09 סמירה חוגלי ואח' נ' עיריית ראשון לציון (מיום 15/3/11), אליו הפננו בעניין איתנה ניב. בית המשפט העליון שם מונה שלושה תנאים שבהתקיימם, יפסוק בית הדין סעד כספי אף אם לא נתבע ככזה בכתב התביעה: א. הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד. ב. מדובר בסעד הנובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש. ג. נתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה בסעד הנדון. 29. בענייננו, התקיימו כל התנאים שפורטו לעיל. מן הצדק ללבן את הסוגיה שבמחלוקת הוא קביעת בג"ץ בעניין איתנה ניב לפיה מדובר בקבוצת נשים שהופלתה לעומת גברים פורשים וההכרח לפצות את הקבוצה באופן שיושוו תנאיה לתנאי הגברים הפורשים. עוד, התבררו בעניינו כל הסוגיות הדרושות לשם הכרעה במחלוקת ברכיבי התביעה שבמחלוקת. ולגבי התנאי האחרון - ברי שהוא נובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש - השוואת תנאי הפרישה של התובעות אל מול תנאי הפרישה של הגברים הפורשים, נוכח הפלייתן בעת החתימה על הסכמי הפרישה. 30. האמור לעיל נכון לגבי כל התובעות למעט התובעת חגית אגנס אייזל (עב' 3313/06). לגבי תובעת זו, בסעיף 13.6 לכתב התביעה נאמר: "אובדן מענק שנים עודפות ודמי גמולים. במסגרת הסכם הקדמת הפרישה שולם לתובעת סך כ- 30,0000 ₪ בגין עילה זו, ולכן התובעת איננה תובעת בגינה בתביעה זו". יצויין כי האקטואר מר בוכבינדר ציין זאת בחוות דעתו (אף כי נקב בסכום שונה). מטעם זה, לגבי תובעת זו בלבד יש לערוך חישוב חדש ללא רכיב מענק שנים עודפות או דמי גמולים. 31. פסיקת פיצוי בשיעור העולה על הסכום שנתבע נוכח קביעתנו לעיל, לפיה התובעות זכאיות לפיצוי בגין רכיבים שנתבעו על ידן אך לא כומתו, נשללת טענת הנתבעת לפסיקת פיצוי בסכומים העולים על אלה שנתבעו בכתב התביעה. עוד נציין כי בהליך כאן לא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים אלא הוסכם לוותר על הליך ההוכחות ולגשת ישר לחוות דעת מטעם האקטואר המוסכם. אף מטעם זה, יש לפסוק לתובעות פיצוי כפי שנקבע בחוות דעת האקטואר, אף בגין רכיבי תביעה שנתבעו על ידן אך לא כומתו. 32. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי כל אחת מהתובעות זכאית לפיצוי בשיעור שנקבע על ידי האקטואר מר בוכבינדר, בחוות דעתו מיום 17/7/11 (עליה חזר ביום 21/7/13): א. לתובעת עליזה חנוני - סך 416,177 ₪. ב. לתובעת סוניה לנדאו - סך 665,936 ₪. ג. לתובעת אסתר מלחי - סך 761,380 ₪. ד. לתובעת אסיה דורחלי - סך 429,188 ₪. ה. לתובעת שרה בועז - סך 208,694 ₪. 33. באשר לתובעת חגית אייזלר מוסייב, לאור האמור בפסק הדין לעיל, ישולם פיצוי בגין כל רכיבי התביעה למעט רכיב החזר דמי גמולים. עפ"י חוות הדעת מיום 6/11/12, רכיב זה עומד על סך 230,499 ₪ אשר יופחתו מסכום הפיצוי. לפיכך, הפיצוי לתובעת חגית אייזלר מוסייב יעמוד על סך 728,547 ₪. 34. סכומים אלה נכונים, על פי חוות דעת האקטואר, ליום 1/10/12 (סעיף 1 עמ' 6 לחוות הדעת מיום 6/11/12). לפיכך, הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/12 ועד לתשלום בפועל. 35. הסכומים הנ"ל מחושבים לאחר הפחתת רכיב הפתק הצהוב. ככל שיקבע במסגרת פסק הדין בערעור בתיק 300164/99 כי יש לבטל את ההפחתה, ינתן פסק דין משלים בעניין זה אף בתיק כאן. 36. לעניין הוצאות משפט, בשים לב לכך שמדובר בתיקים משנת 2005 מחד, ומאידך - לעובדה שהנתבעת נעתרה להצעת בית הדין וייתרה הליך ההוכחות, אנו קובעים שהכללית תשלם לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. משפט תעבורהפרישה מוקדמתתכנית הבראהפרישה