עבדה כחודש בסוכנות ביטוח שהפעיל ופוטרה לאחר שהודיעה לנתבע שהיא בהריון על רקע זה מתעוררת השאלה האם התובעת זכאית לפיצויים על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון ההזדמנויות), לפיצויים בגובה חלף השכר לתקופה שמפיטוריה ועד הלידה וחודשיים מתום חופשת הלידה וכן לפיצויים בגין אי קבלת דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) ופיצוי בגין עגמת נפש. 2. למען הסר הטוב מובהר כבר בראשית הדברים כי הלכה למעשה הנתבעת מס' 1 אינה אישיות משפטית ועל כן ההתייחסות אל הנתבע מס' 2 תהא כאל הנתבע היחיד (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 14-15). 3. רקע עובדתי א. הנתבע הוא עוסק מורשה המפעיל סוכנות לביטוח (להלן - סוכנות הביטוח) והוא העסיק את התובעת מיום 5.1.11 למשך כחודש. ב. בסוכנות הביטוח עבדו שניים: הנתבע והתובעת. ג. התובעת הועסקה כמזכירה, חמישה ימים בשבוע, 7 שעות בכל יום, בשכר שעתי של 25 ₪. ד. במועד שנוי במחלוקת, בתחילת חודש פברואר 2011 (כחודש לאחר התחלת עבודתה), התובעת הודיעה לנתבע שהיא בהריון. ה. לאחר מכן, במועד שנוי במחלוקת, הנתבע שלח לתובעת שלושה מסרונים (נספח ב' לתצהיר התובעת). במסרון הראשון נרשם (כל הטעויות במקור - ד.ו.): "גלית בוקר טוב. ראשית בוקר טוב. שנית לא קראת את ההודעות בווטסאפ? אני אעביר לך אותן להודעות הרגילות, השק שלך מוכן ומתי שתבואי נשב ונדבר." במסרון השני נרשם: "גלית תרגישי טוב. אנחנו נדבר ביום ראשון כי גם כך רציתי היום לשוחח איתך. הסיטואציה הזאת לא מתאימה לי במצבי האישי. רק התחלת לעבוד ותוך חצי שנה חופשת לידה לא תעבדי כמה חודשים ואני מחוייב לשמור לך משרה. זה לא מתאים אחרי חודש עבודה. את עובדת נהדרת וחבל לי אך המצא עובדתי. אני חייב להחזיק מישהי לטוח רחוק ולא זמני. אני לא מדבר על זה שאת יכולה להיקלע לשמירת הריון בעוד חודש ומה אז? בכל מקרה תרגישי טוב. ועוד נשוחח ביום ראשון פנים אל פנים. שבת שלום" במסרון השלישי נרשם: "גלית רק שתדעי שמכל המזכירות האחרונות את הטובה ביותר ותיכננתי לשלוח אותך לקורס מזכירות ביטוח וללמד אותך מקצוע. סוף סוף מצאתי מישהי עם רצון ויכולת, אך אז נכנס ההריון המבורך. כרגע החשוב ביותר זה התינוק. תשמרי את ההריון הזה, תלדי בעה"ש, תקבעי לרבנות עובדות, ובעתיד כשהילד/ה יגדל אנחנו נהיה בקשר, ונתחיל הכל מחדש. אני מאוד מחבב אותך אבל את מבינה את מצבי. קשה לי לתפקד בלי מזכירה, ואת חוץ מהיעדרויות רגילות לסיוע, לביה"ס, מחלות, יהיו לך עכשיו הרבה יותר היעדרויות. לא קל לעבוד בהריון מתקדם. בכל מקרה יש לך את הימה ימים להתארגן על עצמך. חלילה לא רבנו. אני אעזור לך בכל מה שצריך." יוער כי הסדר הכרונולוגי של המסרונים נקבע על פי הרישום של שעת המשלוח שלהם. עוד יש להעיר כי הנתבע הכחיש ששלח את המסרונים ביום 13.2.11, כפי שנרשם על גבי הפלט (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 14-22) ואכן עיון בלוח השנה מעלה כי מדובר ביום א' בשבוע, בעוד שעל פי המסרונים, הם נכתבו ביום חמישי, או לכל הפחות סמוך לסוף השבוע (שכן הנתבע מברך את התובעת ב"שבת שלום" ומבקש לשוחח איתה בתחילת השבוע הקרוב). ו. לאחר שנשלחו הודעות אלו התובעת הגיעה לסוכנות הביטוח ושוחחה עם הנתבע. שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובעת (נספח ג' לתצהיר התובעת). בשיחה זו הבהיר הנתבע לתובעת כי היא מפוטרת מעבודתה. ז. ביום 16.2.11 שלח הנתבע מכתב לשירות התעסוקה בעניין הפסקת עבודתה (נספח ד' לתצהיר התובעת), וזו לשונו: "לכבוד לשכת עבודה כפר סבא הנדון: X גלית ת.ז. ... גלית הופנתה למשרדנו לאיוש משרת מזכירה. היא החלה לעבוד במשרדינו ביום 05.01.2011. ביום 06.02.11 גלית הודיעה לי שהתברר לה שהינה בהריון בשבוע 12 של הריון. לאחר התלבטות והתייעצות ועל מנת להימנע מאי נעימות בעתיד הודעתי לעובדת כי נאלץ להפסיק להעסיקה בשלב זה. אני חייב לציין שגלית ביצעה את עבודתה לשביעות רצוני, גילתה רצון, יכולת, אכפתיות, נימוסים והליכות, ולא היתה טענה לגבי עבודתה. הסיבה להפסקת עבודתה נובעת מהעובדה שאני ומשרדי במצב 'אישי רגיש' ואין באפשרותי להעסיק מזכירה שלהבנתי תעדר מעבודתה עקב ההריון ואף יכולה חלילה להיקלע לשמירת הריון. הודעתי לגלית שלאחר הלידה בשעה טובה וחופשת הלידה, תפנה אלי ובמידת האפשר אשמח להעסיקה. לידיעתכם. בברכה אור- סוכנות לביטוח אביב אלופי" לטענת הנתבע, המכתב נשלח לבקשת התובעת. ח. ביום 1.3.11 פנתה התובעת באמצעות באת כוחה לנתבע וטענה כי היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין משפוטרה בשל הריונה (נספח ה' לתצהיר תובעת). ט. ביום 6.3.11 פנה הנתבע לבאת כח התובעת, טען כי פיטוריה של התובעת אינם קשורים להריון וכי נעשו על רקע התנהלות קלוקלת של התובעת ולאור מצבו הכלכלי והאישי הקשה של הנתבע (נספח ו' לתצהיר תובעת). י. ביום 7.3.11 פנה הנתבע לתובעת במכתב (נספח ז' לתצהיר תובעת) והודיע לה כי הוא מוכן לקבלה בחזרה לעבודה. במכתב זה נרשמו הדברים הבאים: "אני מבקש ממך לאלתר לחזור לעבודה, באותם תנאים. אדאג לתגמל אותך על הימים שלא עבדת מיום הפסקת עבודתך בדרך של תשלום כספי או שהם יחשבו כימי חופש עתידיים כך שלא תצאי נפסדת אני מבטיח לך שאם את חוזרת לעבודה לאלתר ניפתח דף חדש באוירה חיובית ללא כל משקעים ומתוך רצון טוב של שנינו. אין עובדים אחרים במשרד ואין לך כל סיבה לחשוש מאווירה עכורה או לא טובה במשרד." יא. ביום 8.3.11 דחתה התובעת את הצעתו של הנתבע, מאחר שלגישתה הנתבע הציע לה לחזור לעבודה באמצעות מעסיק אחר לתקופת ההריון בלבד. כמו כן טענה התובעת כי הנתבע הכפיש את שמה תוך שימוש בפסק דין שניתן בעניינה בבית הדין הרבני, מסמך אשר מוחזק על ידו שלא כדין. בו ביום שב הנתבע והבהיר לתובעת בכתב כי הצעתו בעניין החזרתה לעבודה שרירה וקיימת. כמו כן שלח הנתבע מכתב ללשכת התעסוקה בכפר סבא וזו לשונו (נספח יא לתצהיר הנתבע): "הנדון: איוש משרת מזכירה ביום 07.03.2011 פניתי אליכם וביקשתי לפתוח הזמנה לאיוש משרת מזכירה במשרדי לאחר שנאלצתי להפסיק את העסקת העובדת גלית X ת.ז. ... שהופנתה אלי ביום 06.01.2011 לאיוש המשרה. הסיבה היתה קושי כלכלי אליו נקלעתי. בימים אלו הגעתי להסדר עם סוכנות לביטוח שמוכנה לסייע במימון הוצאות המשרד לרבות משרת המזכירה ולכן פניתי אליכם שוב בבקשה לפתיחת המשרה. אני מבקש לעשות כל מאמץ ולשלוח אלי לאיוש המשרה את גלית X שעבדה כ-20 יום במשרדי וכך אוכל להמשיך ולהעסיקה באותם תנאים. לידיעתכם פניתי אישית אל העובדת כדי להציע לה לחזור ולאייש את המשרה (מצ"ב המכתב). תודה מראש" יב. ביום 4.7.11 פנה הנתבע לממונה לפי חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת וביקש לקבל היתר לפיטורי התובעת (נספח יב' לתצהיר הנתבע), משלא נענה פנה שנית ביום 27.4.13 (נספח יג' לתצהיר התובע). יג. הממונה על חוק עבודת נשים דחתה את הבקשה ביום 3.5.11. להלן נוסח מכתב הדחייה (נספח יד' לתצהיר הנתבע) - "במענה לפנייתך מיום 27/4/11, הריני להודיעך, כי במקרה זה העובדת עבדה באותו מקום עבודה פחות משישה חודשים. ... בנסיבות אלו, ובשים לב להוראות החוק, משנמצא שהעובדת עבדה פחות מחצי שנה, אין תחולה לסעיף 9 לחוק עבודת נשים ואין צורך במתן היתר לפיטוריה." באותו יום אף הוגשה התביעה שלפנינו. 3. ההליך א. לישיבת ההוכחות התייצבו התובעת, הנתבע ועדיו: אחיו, רו"ח יצחק אלופי, בנו - מר אור אלופי ומר עדי שפיצר (אלכסנדר), אשר השכיר לנתבע את משרדי סוכנות הביטוח. מטעם הנתבע הוגש תצהיר נוסף, שנתנה אמו, אך משלא התייצבה לישיבת ההוכחות, אין ליתן לו משקל. ב. כחודש לאחר ישיבת ההוכחות, ביום 21.2.13, ניתן צו כינוס כנגד הנתבע. בהתאם, ההליכים בתיק זה עוכבו (החלטה מיום 3.3.13). בהמשך, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, ההליכים בתיק חודשו. תמצית טיעוני הצדדים 4. לטענת התובעת, היא פוטרה בשל הריונה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות ומשכך היא זכאית לכלל הסעדים המפורטים בכתב התביעה. בנוסף, משפוטרה לאלתר וללא שימוע, היא זכאית לפיצוי אף ברכיב זה. בכתב התביעה נטען עוד כי הנתבע נטל ללא רשות עותק מפסק דין רבני שניתן בעניינה, עשה בו שימוש ונמנע מלהשיבו לתובעת ומשכך התבקש צו לקבלת עותק זה. התובעת לא חזרה על טיעון זה בסיכומיה. 5. לטענת הנתבע, עם קבלתה לעבודה הבהירה לו התובעת כי נוכח מצבה האישי, אין באפשרותה להינשא לבן זוגה וכי אין בכוונתם להביא ילדים משותפים לעולם. לתמיכה בטענה זו צירף התובע תרשומת שערך במהלך ראיון העבודה שערך לתובעת (נספח א' לתצהיר הנתבע). עוד טען הנתבע כי התובעת פוטרה במהלך תקופת ניסיון, נוכח התנהלות לקויה, היעדרויות מרובות ובשל מצבו הכלכלי והאישי, וכי עוד בטרם הודיעה התובעת על דבר הריונה גמל בליבו לפטרה. לטענת הנתבע, העדיף שלא להציג בפני התובעת את הטעמים שעמדו בבסיס החלטתו על פיטוריה - מצבו האישי והכלכלי הקשה וכן נמנע מלהטיח בפניה את טענותיו בדבר תפקודה, על מנת שלא לפגוע ביכולתה למצוא מקום עבודה חלופי. 6. בשאלה מה היה המניע או מה היתה הסיבה לפיטורי התובעת, הובאו ראיות שונות. לאחר שקילת הדברים ובחינת הראיות, מצאתי כי יש ליתן משקל לראיות מזמן אמת, הן בכתב והן בעל פה, ולהעדיפן על פני עדויות מאוחרות בעל פה המנסות להציג הסבר חלופי לאשר הועלה על הכתב או הוקלט. 7. במסגרת העדויות בעל פה, ראוי לציין את עדותו של רו"ח אלופי, אחיו של הנתבע, לפיה עוד ביום 4.2.11 ערך עבור אחיו דוח פירוט הכנסות לשם הגשתו בהליך שניהל הנתבע בבית המשפט לענייני משפחה (נספח א' לתצהיר רו"ח אלופי) וכי הוא המליץ לאחיו לפטר את התובעת נוכח ההכנסות הדלות שהצמיחה סוכנות הביטוח. בהתחשב בכך שמדובר באחיו של הנתבע, לא מצאתי נימוק לקבל את עדותו. כך גם לא מצאתי לקבל את עדותו של מר שפיצר, אשר העיד שהנתבע מסר לו על כוונתו לפטר את התובעת, לאור הערותיו של אחיו, רו"ח יצחק אלופי וזאת עוד טרם שהתובעת הודיעה שהיא בהריון. ניכר מעדותו של מר שפיצר שהוא רואה עצמו מחוייב לעזור לנתבע, על רקע בעיותיו האישיות ומעבר לכך מדובר בעדות מ"כלי שני", שעה שעדות הנתבע (כפי שתפורט להלן), אינה תומכת בגרסה זו. 8. בטרם אדרש לראיות הכתובות, אציין שהשאלה אם הנתבע סיפר לתובעת בראיון הקבלה לעבודה על בעיותיו האישיות וכן השאלה אם התובעת אמרה לנתבע באותו מעמד כי אין בכוונתה להכנס להריון, אינה רלוונטית כלל למחלוקת בין הצדדים. אפילו אם תוכן ראיון הקבלה לעבודה גלש לפסים אישיים ונושאים אלה עלו בשיחה, אין בהם להוות אישור לפיטורי עובדת בשל ההריון. עוד יש להעיר, כי הגרסה לפיה הנתבע סיפר לתובעת עוד בראיון הקבלה על מצבו, סותרת את גרסתו לפיה לא מסר את הסיבה האמיתית לפיטורים כיוון שניסה להסתיר את מצבו ואת בעיותיו השונות (הרפואיות והכלכליות). 9. התובעת הציגה ראיות הקושרות באופן ברור בין פיטוריה לבין ההודעה על דבר הריונה. המסרונים שהוצגו ואשר צוטטו לעיל אינם משתמעים לשתי פנים ומהם עולה כי הנתבע הפסיק את עבודתה של התובעת בשל הריונה. אם נותר ספק לגבי כוונתו של הנתבע, זה נעלם עם קריאת תמלול השיחה שהתקיימה בין הצדדים לאחר מכן, והדברים מדברים בעד עצמם: "... ואני יכול להגיד לך ולחתום לך שאת הכי טובה מכולם. אני מתחיל מזה שתביני שבנסיבות אחרות הדברים היו אחרת, היה לי תוכניות בטווח מסוים לשלוח אותך לקורס של מזכירות ביטוח... (עמוד 2 לתמליל שורות 20-23) ... פה את התחלת לפני חודש, תשימי לב שכבר בלי לצפות את זה בטווח של חודש כבר יש לך בעיות של שמירת הריון במרכאות. בעוד חודש יכול להיות ... (עמוד 3 לתמליל שורות 19-22) אני צופה שתוך חודשיים שלושה יכולה להיות אפילו בעיה, אני, את יכולה אפילו להיקלע לשמירת הריון. אני בבעיה. אני במצב שלי היום לא יכול להחזיק את עצמי. למה הבאתי אותו? שיעזור לי. אני לא יכול היום, את מכירה בדיוק את הסיפור שלי, לא יכול לענות לטלפונים ולא יכול לטפל, לא יכול בלי מזכירה פה. אני צופה פשוט קדימה, ואני אמרתי את זה עם כל זה שאת הכי טובה שהיתה אני לא יכול להמשיך את זה, כי ככל שאני ממשיך את זה לכיוון החצי שנה אני אהיה בבעיה מבחינה משפטית" (עמוד 3 לתמליל שורה 27 עד עמוד 4 לתמליל שורה 10) ...היום שבדיוק חודש את עובדת פה, אם אני יודע, תראי תשימי לב שאת כבר כמה ימים את לא פה את לא מרגישה טוב, זה בינינו. אני לא יודע מה יהיה בעתיד אני רק צופה, הריון זה בריאות אבל יש בעיות, זה בדיקות, זה לא מרגישים טוב, זה בחילות, זה כאבי בטן זה דקירות זה עניינים שאני לא יודע... (עמוד 6 לתמליל, שורות 20-25) ... אין פה ספק בעולם שהסיבה היחידה זה רק הנושא של ההיריון אין פה בעיה, אין לי בעיה בכלל אתך בעבודה את בסדר גמור. (עמוד 9 לתמלול, שורות 24-26). ... ופתאום טראח אמרת לי את זה, עצר את הכל." (עמוד 10 לתמלול, שורות 8-9) 10. אף המכתב לשירות התעסוקה שהנתבע שלח ביום 16.2.11 מצביע על כך שפיטורי התובעת נעשו על רקע ההריון. אף אם המכתב נכתב לבקשת התובעת, תוכנו תואם את תוכנה של השיחה בין הצדדים וכן את המסרונים שהנתבע שלח לתובעת. 11. נוסף לאמור לעיל, סיבת הפיטורים - הודעת התובעת שהיא בהריון, עולה גם מחיקרתו הנגדית של הנתבע: "ש. כלומר היא לא פוטרה בגלל היעדרויות אלא בגלל המצב הכלכלי? ת. רגע, גם אם סוכנות ביטוח אחרת היתה לוקחת את המשרד והיא היתה ממשיכה לעבוד, אני מניח שלא היו מסכימים לקבל אותה ואני גם הערתי לה על זה במהלך השבועיים האחרונים שהיא עבדה, היא חולה יומיים, יום אחד הילדה חולה, מתוך 28 יום כל שבוע היא נעדרה ביום או יומיים. גם מקום אחר שהיה מקבל - לא היה מקבל אותה בצורת עבודה כזו. אם הייתי ממשיך לעבוד איתה כמה חודשים, הייתי מעיר לה על השעות האלה. אבל לא יכול להיות שאדם נכה ומוגבל שאני צריך מישהי שתשב ותענה לטלפונים, ושהמשרד ימשיך לתפעל, ואני רואה את ההריון הזה כבריאות אבל מצד שני זו הגבלה, כי בתוך 3 שבועות פעמיים בכל שבוע היא נעדרה. אני אומר שבאופן עקרוני לא יכול להיות שאני לוקח מישהי ואני נכה ומוגבל ועם השיניים מנסה לממן את השכר שלה, ויש לי אישורים מרו"ח, ואני לא עובד בכלל, לא יכול להיות שבמשרד אחד ישבו שני אנשים שיש להם מגבלות כלשהן. אבל אני לא פיטרתי אותה בגלל ההריון." (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 6-16; ההדגשה הוספה - ד.ו.)ׂ 12. אף אם אקבל הטענה לפיה הנתבע היה שרוי במצב אישי וכלכלי קשה (טענה שיש לה תימוכין בעובדה שבסופו של יום ניתן צו כינוס), הרי שבתמליל ובחקירתו הנגדית, הנתבע הבהיר כי נוכח מצבו הקשה הוא נזקק למזכירה שתהא זמינה ותהא נוכחת באופן סדיר במשרד, דבר שלא התאפשר נוכח העובדה שהתובעת היתה בהריון. מכאן, שאף לשיטת הנתבע, התובעת פוטרה בשל הריונה. 13. כאמור לעיל, טענת הנתבע לפיה לא מסר לתובעת את הטעמים לפיטורים בשל חוסר נעימות אינה מתיישבת עם טענתו לפיה עוד במסגרת ראיון העבודה הודיע לתובעת על מצבו האישי והכלכלי הקשה (סעיף 5 לתצהיר הנתבע). 14. גם העובדה שהנתבע חזר בו מהטענה לפיה התובעת פוטרה בשל הריונה רק במסגרת תגובתו למכתב באת כוח התובעת, תומכת במסקנה כי התובעת פוטרה בשל ההריון ולא מסיבה אחרת. לאור כל האמור לעיל מצאתי כי התובעת פוטרה מעבודתה בשל הריונה. 15. ערה אני לכך שהתובעת הציגה מספר גרסאות לגבי המועדים בהם אירעו האירועים נשוא ההליך ואף בחקירתה הנגדית לא זכרה פרטים רבים. עם זאת, מאחר שגרסת התובעת באשר לאירועים עצמם היתה עקבית והיא אף נתמכת בראיות אשר פורטו לעיל, אין בכך לשנות ממסקנתי באשר לסיבה בעטיה פוטרה התובעת. 16. במאמר מוסגר וכפי שצוין לעיל ברקע העובדתי, אציין כי ביחס למועד הפיטורים ומועד משלוח המסרונים, מתקבלת גרסת הנתבע לפיה המסרונים נשלחו לפני יום 13.2.11, ובהתאם גם הודעת הפיטורים היתה מוקדמת יותר. עניין זה עולה גם מתוכן המסרונים וגם מתדפיס הנוכחות של התובעת (נספח ג' לתצהיר הנתבע). יחד עם זאת, לענין עובדתי זה אין נפקות בשאלה העקרונית של בירור הסיבה לפיטורי התובעת. 17. לאחר פיטורי התובעת פנתה באת כוחה לנתבע ועתרה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. במענה למכתב ב"כ התובעת, הנתבע ציין שהתובעת פוטרה שלא מחמת הריונה ואף הוסיף שבית הדין הרבני מצא את התובעת כבלתי אמינה וכבעייתית (מכתב מיום 6.3.11). עם זאת, למחרת היום הנתבע פנה במכתב אישי לתובעת וביקש כי תשוב לעבודה ואף ציין שיתכן שסוכנות הביטוח תופעל באמצעות צד שלישי. ביום 8.3.11 פנה הנתבע לשירות התעסוקה וביקש כי התובעת תישלח לעבודה ישירות לסוכנות הביטוח. התובעת סירבה לכך, טענה כי ההצעה נגועה באי חוקיות מאחר שבמסגרתה הובהר כי תועסק על ידי צד שלישי ולא באופן ישיר על ידי הנתבע, ואף טענה שהנתבע נטל ללא רשות את פסק הדין של בית הדין הרבני וציטט ממנו ללא רשות, דבר המהווה פגיעה בפרטיותה. נוסף על כך, הנתבע נדרש לחדול מלנסות ליצור קשר ישיר עם התובעת, שלא באמצעות באת כוחה (מכתב ב"כ התובעת מיום 8.3.11). 18. התובעת העידה בנושא סירובה לשוב לעבודה כך (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 1-13): "ש. הנתבע הציע להחזיר אותך מידית לעבודה. לאחר שקיבלת את המכתב מעו"ד שלך. למה לא חזרת? ת. אני רעדתי מפחד. הבנאדם הגיע אליי הביתה, שם לי מכתבים תחת הדלת, התקשר, צעק, קילל. איך אני מסוגלת לחזור לעבודה אם הוא קורא לי "שקרנית"? מה אני צריכה שיתעלל בי? לא מספיק מה שהוא עשה לי?! ממש לא. ש. באיזו צורה הוא התעלל בך? ת. הוא כל הזמן צעק, צרח, הוא לא העביר לי את כל החומר, הוא לא הדריך אותי, אני נכנסתי לתוך העבודה לבד. אם העברתי שיחה לא במקום אז הוא צרח. הוא היה מדבר בצורה... ש. רק התחלת לעבוד במקום מסוים, אם רע לך, מדוע לא הודעת על הפסקת עבודה? ת. אני רציתי לעבוד ולהתפרנס. איך יכולתי אח"כ לחזור למקום שבו העליבו אותי? היתה שיחה שבה הוא אמר לי שהוא מצטער, שהוא חייב להעביר לי את החומר, הוא רצה להפנות אותי לקורס מזכירות אז שמחתי להישאר בעבודה הזו. אבל איך אני מסוגלת לחזור לבנאדם שהטריד אותי כל הזמן? כשהוא הגיע אליי הביתה זה היה קו אדום." התובעת טענה בעדותה כי הנתבע השפיל אותה ופגע בה ומשכך סירבה לשוב לעבוד בעבורו, עם זאת נראה כי מרבית טענותיה נוגעות לתקופה שקדמה לפיטוריה. טענות אלו אינן מתיישבות עם טענות התובעת לפיה עבדה באופן משביע רצון (סעיף 6 לתצהיר התובעת). בנוסף, בהתחשב בכך שתיאור זה של יחסי העבודה עלה לראשונה בחקירה הנגדית ואף אינו נזכר במכתבי ב"כ התובעת, מצאתי כי יש מידה רבה של הפרזה והאדרה בחלק זה של עדות התובעת. 19. בהקשר זה אציין כי הטענה לפיה, העובדה שהנתבע הגיע לביתה וביקש כי תשוב לעבודה היתה "קו אדום", כאשר למעשה מדובר במעשה של הנחת מכתב מתחת לדלת ביתה של התובעת (29 לתצהיר התובעת), על ידי שליח מטעם הנתבע (נספח י' לתצהיר הנתבע), מהווה הפרזה. 20. העולה מן האמור לעיל הוא כי לאחר שהתובעת פוטרה בשל ההריון, הנתבע חזר בו וביקש להמשיך ולהעסיקה, אולם התובעת סירבה לכך. אין בכך לרפא את הפגם של הפיטורים שהיו בשל ההריון, אך ייתכן שבנסיבות מסויימות, הדבר יהווה שיקול בקביעת גובה הפיצוי שייפסק. לנושא זה אתייחס בהמשך (בסעיף 29 לפסק הדין). 21. הנתבע טען כי התובעת חתמה על חוזה עבודה שבו נקבעה תקופת ניסיון של שלושה חודשים. טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה לצורך ההכרעה שלפנינו שכן התובעת פוטרה בשל הריונה עוד קודם לסיום תקופת הניסיון הנטענת. 22. בהקשר זה יש לציין שהתובעת הכחישה שחתמה על מסמכים שונים וטענה שלא חתמה על כל מסמך (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 5-10), למרות שהנתבע הציג חוזה עבודה וטופס 101 בחתימת התובעת. גרסה זו של התובע אינה מהימנה ואינה סבירה. מה גם שלמעשה טענת התובעת פירושה כי חתימתה זויפה, טענה זו היא טענה הדורשת מידת הוכחה מוגברת (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (11.4.13) והאסמכתאות שם) 23. התובעת טענה כי לא הצליחה למצוא עבודה במהלך תקופת ההריון חרף חיפושיה באתרים שונים ובלשכת התעסוקה. התובעת צירפה אישור משירות התעסוקה מיום 19.4.12 לפיו הפעם האחרונה בה התייצבה בלשכת התעסוקה היתה ביום 6.3.11 (נספח ח' לתצהיר התובעת). התובעת העידה בעניין פנייתה ללשכת התעסוקה כך- "אתה מדבר על האישור? כן, ב-6 למרץ התייצבתי ואמרו לי לא להגיע. אין לי אישור על כך כי הוא אמר שאין לי טעם להגיע ללשכה, כך בפירוש. הבאתי לו את המכתב, זה שאמרו לי וזה מה שעשיתי." (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 11-13) למעשה התובעת לא חיפשה עבודה בלשכת התעסוקה כטענתה, שכן הגיעה ללשכה פעם אחת בלבד לאחר סיום עבודתה. טענתה לפיה נאמר לה שלא להתייצב אינה ברורה ונטענה בעלמא. נוסף על כך העידה התובעת (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 29-32) - "ש. את ניסית חוץ מלשכת התעסוקה באיזשהו אופן למצוא מקום עבודה? ת. כן, בכל מיני אתרים. ש. ואף אחד לא הזמין אותך לראיונות עבודה? ת. הייתי במלא ראיונות עבודה ומחקתי את כל האסמכתאות. מה יש לי להשאיר את זה?" בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה בתחילת חודש מאי 2011, פחות משלושה חודשים לאחר שהתובעת פוטרה, לא ברור מדוע התובעת לא צירפה אסמכתאות בעניין חיפוש עבודה. במאמר מוסגר אציין כי נסיון החיים מלמד שגם אם התובעת חיפשה עבודה לאחר פיטוריה (עובדה שלא הוכחה), סביר להניח שהתקשתה למצוא עבודה חדשה נוכח הריונה. 24. הנתבע טען כי התובעת הפעילה עסק למכירת עוגות ואף פירסמה את עיסקה במקום מגוריה (סעיף 39 לתצהיר הנתבע). התובעת הכחישה הטענה לפיה הפעילה עסק כאמור וטענה כי אפתה עוגות לשימוש ביתי ומשפחתי בלבד (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 14-28). מאחר שכל הטענות בנושא הן עדויות בעל פה, טענות הנתבע בנושא לא הוכחו והן נדחות. 25. נוכח המסכת העובדתית שפורטה לעיל, יש לבחון האם התובעת זכאית לפיצוי כנתבע על ידה. בעניין זה יש להזכיר מושכלות יסוד כפי שנקבעו בפסיקה: "עקרון השוויון ואיסור ההפלייה הוחל בהקשרים שונים בשוק העבודה, ואף בא לידי ביטוי מפורש בחקיקתם של חוקי העבודה. זאת, מתוך תפיסה כי תחום יחסי העבודה הוא אחד מתחומי החיים העיקריים בהם נתקלים בני קבוצות מסוימות בחברה בהפלייה בלתי מוצדקת הפוגעת במעמדם הכלכלי והחברתי על בסיס סטריאוטיפים בלתי מוצדקים או דעות קדומות." (בג"ץ 1758/11 גורן נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ, (17.5.12)). נוכח האפליה המובנית בין גברים לנשים בשוק העבודה (דב"ע נו/ 129 -3 פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, 490 (1999)) ובשים לב לקושי של נשים בהריון למצוא עבודה חלופית תוך כדי הריונן, בחר המחוקק להעניק הגנה מיוחדת לנשים הרות. 26. בתביעה זו התובעת עותרת לקבלת פיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים, לפיצוי בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וכן לפיצויי בגין נזק בלתי ממוני. כפי שיפורט להלן, חוקים אלה אינם חלים בעניינה של התובעת, אשר הועסקה אצל הנתבע רק חודש אחד ובמקום העבודה היו רק שני עובדים. בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים שעניינו פיטורי עובדת בהריון נקבע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות;...". כאמור, מאחר שהתובעת הועסקה במשך כחודש בלבד הרי שאין תחולה לחוק עבודת נשים. בסעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות הוגבלה תחולתו של החוק כדלקמן- "הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, ימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם". מאחר שהתובעת היתה העובדת היחידה בסוכנות הביטוח, להוציא את הנתבע, אין תחולה לחוק שוויון ההזדמנויות בענייננו. 27. חרף האמור לעיל, אין בכך להכשיר את פיטורי התובעת, שכן כבר נקבע כי - "... אין בכל האמור עד כה כדי לקבוע כי ניתן בזה היתר להפלות עובדת בפיטוריה רק משום היותה הרה ... כך גם ברור הוא שלצורך הקביעה שעקרון איסור ההפליה בפיטורים חל גם על אישה בהיריון אין אנו נבנים רק מהוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובעניינו, מספר העובדים שהועסקו על-ידי הגב' הולצמן. העקרונות שנקבעו בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה היו כתובים 'עלי ספר' גם בטרם חוקק. ... הנה-כי-כן, הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהיריון, מהווים על-פי שיטת המשפט בישראל, שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה, ועל-פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב." 28. בנסיבות שלפנינו הוכח כי הנתבע פיטר את התובעת בשל ההריון ובכך פיטר את התובעת בניגוד לדין. התנהגות זו מהווה הפרה של עקרון השוויון החל ביחסי עבודה וכן הפרה של חובת תום הלב החלה על צדדים ליחסי העבודה. נוכח מסקנה זו, התובעת זכאית לפיצויים בגין פיטוריה. בבואי לקבוע את שיעור הפיצוי, יש ליתן את הדעת לכך שפסיקת פיצויים בגובה שנקבע בחוק שוויון הזדמנויות או בפסיקה שדנה במקרים בהם חוק עבודת נשים חל, תהא יישום בפועל של החקיקה, אשר לגביה נקבע לעיל כי אינה חלה על הצדדים. מאידך גיסא, יש לקבוע פיצוי משמעותי, מאחר שמדובר בהפרה של עקרון יסוד חוקתי ופסיקת פיצוי נמוך משמעה אישור למעשה של התנהגות שיש להוקיע. בנוסף, ראוי שהפיצוי לא יהא מנותק כליל משכרה של התובעת (כ - 3,750 ₪ בחודש) ויש אף מקום להתחשב בתקופת העבודה הקצרה (שבעטיה חוק עבודת נשים אינו חל על המקרה). בשקילת כל השיקולים הנ"ל, נקבע בזה כי הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, תוך הפרת חובת תום הלב, בסך 25,000 ₪ וכן פיצויים בגין עגמת נפש, בסך 5,000 ₪. 29. איני סבורה כי יש לקבל את טענת הנתבע, לפיה העובדה שהתובע סירבה לשוב לעבוד אצלו, תפעל לחובתה. זאת מאחר שסירוב זה בא לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, מה גם שספק אם היה באפשרות הנתבע להמשיך ולהעסיקה, נוכח טענותיו בדבר מצבו האישי והכלכלי. 30. התובעת הוסיפה ותבעה פיצוי בגין העדר שימוע, מאחר שפוטרה באמצעות הודעה כתובה. טענה זו אין בידי לקבל, הנתבע שוחח ארוכות עם התובעת בנושא הפסקת עבודתה, שיחה שהוקלטה ותומללה על ידי התובעת. במהלך שיחה זו היה באפשרות התובעת לטעון טענותיה, הגם שבפועל בחרה שלא לעשות כן. בנסיבות אלו ומשנערך לתובעת שימוע, אף אם בדיעבד, ולאור פרק העבודה הקצר (כחודש ימים), איני סבורה כי זהו המקרה המתאים לפסיקת פיצוי כספי בגין הפגם בשימוע (השוו: ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ- לוי, 17.5.09; ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, 13.1.11; ר' גם ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן, 3.3.09). 31. טרם סיום, אתייחס לנושא פסק הדין של בית הדין הרבני. כאמור לעיל, התובעת טענה כי הנתבע נטל ללא רשות פסק דין שניתן בעניינה בבית הדין הרבני תוך פגיעה בפרטיות, ואף ציטט חלקים מתוכו במכתב ששלח לבאת כוחה ביום 6.3.11. בכתב התביעה התובעת עתרה שעותק פסק הדין יושב לידיה, אם כי לא חזרה על כך בסיכומיה. הנתבע הצהיר כי אין מניעה להשיב לתובעת את עותק פסק הדין. לגופם של דברים, התובעת אישרה שהיא מסרה למר שפיצר את פסק הדין בעניינה על מנת שיוכל לסייע לה לשם ביטולו (כפי גרסת הנתבע) ואף העידה שעותק פסק הדין היה מונח תחת המקלדת בעבודה וכי הנתבע ראה את פסק הדין (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 20-16; עמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-3). גרסת התובעת בעניין זה לא היתה אחידה. מחד גיסא היא טענה שלא שוחחה עם הנתבע על ענייניה האישיים ומאידך גיסא אישרה שהנתבע אכן עיין בפסק הדין. בנסיבות אלו, ונוכח עדות התובעת, נדחות הטענות בדבר הפרת פרטיותה של התובעת. מאחר שהנתבע הודיע כי אין מניעה מלהעביר את פסק הדין לידי התובעת והן משום שהתובעת לא חזרה על נושא זה בסיכומיה, אין מקום ליתן סעד בעניין. 32. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי והנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. תוך הפרת חובת תום הלב, בסך 25,000 ₪; ב. פיצויים בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪; סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.11 ועד התשלום בפועל. ג. הוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים