התנגדות דיירי הקומה האחרונה לפרויקט תמ"א 38 וכך החליטה הועדה המקומית: "הבקשה המונחת בפני הועדה הינה לתוספת בניה לצורך עיבוי המבנה מפני רעידת אדמה, בהתאם לתמ"א 38 ולתכנית רצ / 1 / 106. ההתנגדויות לבקשה נשמעו ביום 20.1.2011, והוחלט כי טרם קבלת החלטה ישוב ויבדק הדו"ח הכלכלי. כעת, לאחר תיקון הדו"ח הכלכלי הוחלט לאשר את הבקשה ולדחות את ההתנגדויות וזאת מהטעמים הבאים: אמור, המדובר בבקשה לעיבוי מבנה מפני רעידות אדמה, לאור החשיבות הרבה אותה ראה המחוקק לביצוע עיבוי כאמור, כמו גם הועדה המקומית והמחוזית, אפשרו התכניות תוספת זכויות בניה על מנת לאפשר כלכלית את ביצוע החיזוק. הטענות שמועלות על ידי המתנגדים לגבי פגיעה אפשרית הנובעת מהגבהת הבניין, כמו כן מעומס תחבורתי עקב תוספת דיירים לרחוב, הינן נכונות אך נדחות נוכח היות הצורך בחיזוק מבנים עדיף עליהן. מכל מקום נדרשת הגשת חוו"ד יועץ סביבתי לגבי הצללת בניה קיימת כאשר, הקטנת קו הבנין נדרשת לצורך עיבוי וחיזוק המבנה ועל כן יש מקום להעתר לה. הועדה לא מצאה ממש בטענות לגבי החניה, שכן הבקשה קובעת תוספת 4 מקומות חניה בבנין ואחת, לכל אחת מהדירות הנוספות. היתר ינתן בכפוף לתיאום התכנית עם מהנדס העיר לגבי דירוג הקומה העליונה במידת האפשר ומילוי התנאים שלהלן ולא לפני חלוף 30 ימים." העוררים טוענים בתמצית לפגיעה של הסתרת השמש, אור ואוויר, פגיעה בפרטיות; החרפת מצוקת החניה על רקע תוספת יחידות הדיור - בבניין קיימים 6 מקומות חניה ל - 8 דיירים עם תוספת 4 יחידות דיור ניתנות 10 חניות ל - 12 דיירים, כמו כן התגלה שחלק מהדירות הינן מחולקות, כך שקיימת בעיית חניה משמעותית. כן יוצאים העוררים כנגד תקופת הבניה, התחשיב הכלכלי, ופרויקט שיפוץ החזיתות המקודם בעיר, והרעיון העומד בבסיס תמ"א 38 לפיו התוספת אמורה לכלכל את חיזוק המבנה. המשיבים מאידך גיסא טוענים בקצרה כי מדובר בחיזוק מבנה בהתאם להנחיות התכניות הרלוונטיות; כי בקשתם מנצלת רק חלק מאותן זכויות אשר יכולות להיות מוענקות תיאורטית על פי רצ / 106; כי פרטיותם של העוררים לא תפגע וגם אם כן הרי שבמאזן האינטרסים בין חיי אדם לבין פגיעה בפרטיות ידו של הראשון על העליונה. כן טוענים כי תקופת הבניה עצמה אינה צריכה לבוא במניין השיקולים אם לאשר תכנון תואם תכניות. לעניין מצוקת החניה טוענים המשיבים כי על פי דרישות התכניות יש להוסיף לכל דירה חדשה מקום אחד, ובהיתר יש תוספת של 4 חניות. עמדת הועדה המקומית הועדה המקומית דנה בבקשה פעמיים, ביום 20/1/11 החליטה לבדוק שנית הדו"ח הכלכלי שהוגש על ידי המבקשים ולאחר בדיקה שכזו החליטה ביום 3/2/11 ההחלטה העומדת בבסיס הערר. הועדה שקלה את טענות המתנגדים מול האינטרס הציבורי בדבר חיזוק מבנים; על מנת למזער את תוספות הבניה למינימום הנדרש נקבע בתכנית רצ / 1 / 106 כי תנאי להוספת זכויות הצגת דו"ח כדאיות כלכלית, זה אמנם הוגש לועדה ונבדק על ידי הגורמים המקצועיים. לא ברור איזה פגיעה במראה הנוף נגרמת למתגורר בטבורה של עיר; המרחק בין הבניינים עומד על 8.1 מ' ובהתאם לבקשה שאושרה במקומות אחדים בבניין תהיינה בליטות של קירות החיזוק שעוביין נע בין 25-70 ס"מ; מדובר בחיזוקים הכרחיים ובהתקרבות מינימאלית לצורך העיבוי. הועדה סברה כי תוספת של 4 יחידות דיור אינה משפיעה על הצפיפות בשכונה. הפיתוח העירוני אותו מבקשים העוררים למנוע הינו תולדה של התכנית לחיזוק מבנים, המבוססת על היתכנות כלכלית. לעניין החניות - רצ / 1 / 1 / ב' קובעת תקן עירוני של 1:1 ואמנם לכל אחת מ - 4 יחידות הדיור החדשות תהיה חניה; הוספת מקומות חניה למבנים קיימים הינה מורכבת ומציבה קשיים תכנוניים אלא שבנסיבות המקרה עלה בידי המתכננים להוסיף חניה לכל דירה נוספת, וכל דרישה מכבידה יותר ועלולה להכשיל את תכנית העיבוי מעיקרה. טענות העוררים בדבר חלוקת משנה הקיימת לכאורה בבניין הועברה למחלקת הפיקוח. דיון והכרעה בקשה זו הוגשה על פי הדין אשר נקבע על ידי מחוקק המשנה ועודכן על ידי מחוז המרכז בנוגע לעידוד פרויקטים לחיזוק מבנים ב"מחיר" של תוספת זכויות בניה ויחידות דיור, הכל על מנת לוודא היתכנות כלכלית סבירה לביצוע פרויקטים מסוג זה, אשר הכל רואים בהם אינטרס ציבורי ראשון במעלה. ועדת הערר הבהירה פעמים רבות כי היא רואה בחיזוק בניינים על פי תמ"א 38 אינטרס ציבורי ראשון במעלה וכי קיים צורך ועניין ברור לציבור לעודד פרויקטים כגון דא. "ככלל, הבהרנו לא אחת, כי אנו רואים חשיבות ציבורית ראשונה במעלה, לקידום ישומה של תמ"א 38, שכן הרציונאל העומד בבסיסה הינו הגנה על חיי אדם. כך קבענו בערר 43+9/10: "ככלל, כפי שהבהרנו לא אחת, רואה וועדת הערר בחיוב רב יוזמות לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38. בקשות אלה, מגשימות בראש ובראשונה את מטרת העל של תכנית זו ומקדמות את הערכות הציבור הרשויות והמדינה במדרג המוכנות לקראת רעידות אדמה אשר עתידות להתרחש באזורנו. תחזית זו היא העומדת בבסיס החלטות הממשלה ומוסדות התכנון כולם בקדמם התמ"א האמורה. אין המדובר בסיסמה בלבד כי אם בסיכון ממשי בפניו עומד הציבור בארץ. כפועל יוצא מהשגת מטרת על זו (או אם תמצי השפעת הלוואי שלה) זוכה בראייתנו הציבור גם בהתחדשות פני אותם בתים ומקום בו ניזומות מספר בקשות בסביבה קרובה (כבענייננו) לאלמנט ההתחדשות משקל משמעותי ומיטיב סה"כ עם הסביבה. גם במקרה דנן בו מדובר ברחוב מעורב מבחינת גובה הבניה, אשר נבנה זה מכבר וזקוק לחיזוק פשוטו כמשמעו, לא מצאנו כי יש במוצע בבקשות כשלעצמן כדי לפגוע באנטרס של שוכניו ועל כל פנים לא מעבר לצפי הטבעי שאמור לקחת דייר/תושב סביר המתגורר בעיר מה עוד כי באותו רחוב הודגמו כמפורט לעיל מבנים אחרים בגובה זה." ובערר 142/08: "עוד הובהר כי התכנית כוללת החיזוק הנדרש על פי תמ"א 38 ופתרון חניה לכל הדירות בבניין , קיימות כמבוקשות ( וזאת בשונה מהדרישות עפ"י תמ"א 38 למציאת פתרון חניה לדירות החדשות בלבד). בהתחשב בכל האמור ובחשיבות שרואה ועדת הערר לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38, כמו גם במצבו העכשווי של המבנה שהוצג לנו בתמונות, והעובדה כי על פי דין קיימת שארית משמעותית של זכויות בניה אנו רואים לנכון לאשר החלטת הועדה המקומית. איננו סבורים כי יש בשיפוץ ובתוספת המבוקשת כדי להוריד ערכם של בניינים סמוכים, בסופם של דברים עם סיומו של השיפוץ ייתכן ויביא רוח חדשה ותנופה תכנונית גם ליתר השכונה דבר שיביא דווקא לעליית ערך הבתים בה. מכל מקום טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין." ובעניין 30+42/10: "בבסיסה של תמ"א 38 ובראשון לציון גם תכנית רצ/1/ 106 רציונל של עידוד ביצוע חיזוק מבנים על ידי תוספות בניה, כמפורט בסעיף 2 לדברי ההסבר לתכנית: "... הוראות התמ"א קובעות את המסגרת הסטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בניה מכוחה, וכן מציעה תמריצים שיעודדו את החיזוק ויאפשרו אותו מבחינה כלכלית. זאת תוך שמירה על איזון בין הצורך לחיזוק ומימונו ובין שיקולים עירוניים רחבים אחרים" כן ראה בסעיף 5 לדברי ההסבר, שם נקבע כדלקמן: "... במסגרת התמריצים לביצוע החיזוק, מציעה התמ"א תוספות בניה למבני מגורים קיימים (סעיף 11) ולמבנים שאינם מיועדים למגורים (סעיף 14). למבני מגורים מציעה התמ"א שני סוגים של תוספות: תוספת יחידות דיור למבנה (כמפורט בסעיף 11.1) והרחבת יחידות הדיור הקיימות במבנה (כמפורט בסעיף 11.2). במבנים שאינם מיועדים למגורים מציעה התמ"א תוספת בשטח בניה של קומה טיפוסית. בכך מאפשרת התמ"א להתגבר על מיצוי זכויות הבניה ומהווה תמריץ לחיזוק מבנים" למותר לציין כי היוזמה המקורית לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38 לא צלחה באופן נרחב וזאת בין היתר, כנראה, בשל היעדר תמריצים מספקים ולאור האמור תוקנה התמ"א לאחרונה בשינוי מס' 2 אשר מאפשר ניצול הזכויות המוגברות על פיה גם בבניית בניין חדש, חלף בניין ישן אשר חיזוקו נדרש על פי תנאיה, וכן הותרה תוספת כפולה של זכויות הן בקומה המפולשת והן בקומה הנוספת על פי התמ"א (דבר שהיה חלופי על פי נוסחה המקורי של התמ"א). גם יוזמה זו משודרגת מקומית ונשקל שדרוגה ברמה הארצית באופן שתיווספנה זכויות רבות יותר על מנת להפוך את החיזוק והפרויקטים הנגזרים ממנו כלכליים יותר. במצב דברים זה טענותיהם של העוררים לפיהם עניינה של הועדה המקומית בחיזוק המבנה ותו לא ועליה להימנע מאישור יחידות דיור נוספות, הינן בבחינת מס שפתיים בלבד שלא לומר אנכרוניסטיות. ברי כי על מנת לחזק מבנים יש לגרום לכך שאותו חיזוק יהא כלכלי ואותה כלכליות נעוצה בראש ובראשונה בתוספת זכויות בניה. יחד עם זאת חזרנו והבהרנו כדלקמן: "...לצד הוראות אלה קובעת התמ"א מערכת של שיקול דעת במגוון של תחומים לרשות המקומית ולא מחייבת קבלת כל בקשה לחיזוק מבנים באופן אוטומטי. כך, נקבע בפרק ג' שיקול דעת למוסד התכנון בשמירת זכותו לסרב ליתן היתר ו/או לאשר תכנית מפורטת בשל תנאים ייחודיים ו/או לקבוע אי החלה של התכנית בתחום חלקים ממרחב התכנון המקורי ועוד. התמ"א מקדמת האינטרס הציבורי החשוב של חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, תוך קביעת מנגנון מאזן של תמריצים לצורך ביצוע החיזוק "במחיר" של תוספת זכויות, על כל השלכותיה." (ר' ערר 345/10 נעמה וניר זהבי נ' הוועדה המקומית הוד השרון ואח'). בחינת המקרה שלפנינו אינה מעלה כי הועדה המקומית טעתה באיזון שערכה בין האינטרסים השונים של הצדדים. איננו סבורים כי העוררים נפגעים באופן יוצא דופן, או חמור ביחס לתושבים אחרים בעיר החשופים חדשות לבקרים לשינוי התכנון בסביבתם הקובעת, שכן כפי שנפסק כבר בעבר למאן דהוא אין כל זכות קנויה לקבע את סביבתו. "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." עת"מ 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. לעניין זה אנו מתכבדים להפנות להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ולפיה: "כל מי שבא להתגורר בעיר צריך לקחת בחשבון, בצד התועלת הצומחת לו ולאחרים מרשת הכבישים, גם את הרעש והזיהום הנגרמים על-ידי המכוניות. כך אם רחוב נעשה סואן ורועש יותר, בעקבות התפתחות של אזור מסוים, וכך גם אם נסלל כביש בפאתי העיר מכוח תכנית חדשה. גם מי שבא להתגורר במקום שקט בפאתי העיר צריך לקחת בחשבון שהעיר תתפתח, כבישים חדשים ייסללו, ורעש המכוניות ישיג גם אותו." (ע"א 1182/92 ברעלי נ' הועדה המקומית י-ם) כן השווה עת"מ (י-ם) 836/06 קופלר ואחר נ' וועדת הערר ואח', שם אישר ביהמ"ש את החלטת וועדת הערר שקבעה: כל הגר בעיר צריך וחייב לקחת בחשבון כי יתכן ויינתנו הקלות אשר תפגענה בנוף הקיים לבני ביתו". מרווח של למעלה מ - 7 מ' בין הבניינים הינו סביר, מקום בו מדובר בטבורה של עיר, וכך גם מספר הקומות המבוקש ביחס לקומות הניתנות לאישור על פי הדין החל במקרקעין. יחד עם זאת, אנו סבורים כי על הועדה המקומית ליתן דעתה לכך שיתבקשו בקשות נוספות לשדרוג מבנים על פי אותו דין, ולפיכך עליה לצפות פני עתיד ולדרוש כבר עתה פתרון חניה מקיף יותר מזה שאושר במסגרת ההחלטה נשוא ערר זה. איננו רואים כל מניעה לתכנן במקרקעין 12 חניות גם אם חלקן יבואו על חשבון חלק מהמחסנים המתוכננים בהם. אנו סבורים כי הסבת תשומת ליבה של הועדה לעניין החניה עשוי להקל בעתיד על עומס תנועתי אשר עלול להיווצר עם תוספת יחידות דיור גם על פי התמ"א. אשר על כן ובכפוף לאמור הערר ברובו נדחה. בניההתנגדות שכנים לבניהתמ"א 38תמ"א