המדינה התנגדה להטלת הגופה לים, שכן מדובר בהטלת פסולת שעלולה לגרום לזיהום הים בהתאם לחוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת) התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק" או "חוק מניעת זיהום הים"). "פסולת" מוגדרת בחוק כ"חומר מכל סוג, צורה או תיאור". סעיף 2 לחוק קובע בעניין האיסור להשלכת פסולת, כדלקמן: "2.(א) לא יטיל אדם לים פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס המפורטים להלן, אלא על פי היתר לפי חוק זה (להלן - היתר): כלי שיט וכלי טיס ישראליים, אלא אם כן ההטלה נעשתה בהתאם לאמנה ועל פי אישור שניתן כדין לפי דיני המדינה שבה ניתן; כלי שיט וכלי טיס הטוענים בישראל פסולת לשם הטלתה; כלי שיט המצויים במימי החופין של ישראל או במימיה הפנים-ארציים, וכלי טייס המצויים מעליהם. (ב) לא יטעין אדם פסולת על כלי שיט או כלי טיס לצורך הטלתה לים אלא על פי היתר. (ג) לא ירשה בעלו או קברניטו של כלי שיט או כלי טיס כאמור בסעיף קטן (א) להטיל פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס או להטעינה עליו לצורך הטלתה, אלא אם שוכנע כי הדבר נעשה על פי היתר". לאור הוראות החוק, שהן ברורות, טענה בא כוח המדינה כי הטלת הגופה לים היא בבחינת הטלת פסולת, והיא אסורה, גם אם נעשית מחוץ למים הטריטוריאליים, זאת לאור אמנות בינלאומיות המחייבות את ישראל, לפחות כנוהג, אלא אם ניתן לכך היתר. הגורם המוסמך על פי החוק ליתן היתר להטלת פסולת לים הינו הועדה למתן היתרי הטלה לים, אשר כפי שנקבע בחוק, מורכבת מנציג השר להגנת הסביבה, נציג שר הבטחון, נציג שר הבריאות, נציג שר התעשיה והמסחר, נציג שר התחבורה, נציג שר התיירות ונציג הגופים הציבוריים שעניינם שמירת איכות הסביבה, כאשר עבודתה של הועדה מוסדרת בתקנות זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ד-1984. לאור זאת טענה בא כוח המדינה שככל שהמבקש מעונין לקבל היתר להשלכת גופתו לים, עליו להגיש בקשה, כאמור, שתידון בפני הועדה. 6. בעקבות דיון נוסף שהתנהל בפני, לאחר שהוגשו כאמור כתבי הטענות מטעם הצדדים, בו למעשה גרסה המדינה כי על המבקש למצות הליכים ולפנות לוועדה לקבלת היתר, הסכים בסופו של יום המבקש לקבל את המלצת בית המשפט, כי אין מנוס מפניה לוועדה לקבלת היתר, ועליו להגיש בקשה מסודרת לוועדה, בפניה יציג את עתירתו כדי שהועדה תדון בבקשה ותיתן החלטתה. 7. ביום 8.10.13 ניתנה החלטת הועדה (המתוקנת) שדנה בבקשתו של מר אבני להטלת גופתו לים לאחר פטירתו. למעשה, הוועדה החליטה לאשר עקרונית את הבקשה, וכך קבעה הועדה בהחלטתה: "1. הועדה אינה מוצאת בעיה סביבתית בהטלת גופת מר אבני לים. 2. על אף שהוועדה ציינה כי היא מכבדת את רצונו של מר אבני וסבורה שזכותו של אדם לעשות בגופתו כרצונו, הדיון בפניה התמקד רק בהיבט הסביבתי ובהשפעות הטלת הגופה לים על הסביבה הימית, ואין בהחלטה שהתקבלה כדי לגרוע מטענות המדינה כפי שהועלו בהליכים המשפטיים המתנהלים [יצוין כי זהו נוסח הסעיף לאחר תיקון הועדה]. 3. הגופה תוטל מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ובעומק מים שלא יפחת מ-1300 מטר. 4. ההיתר והתנאים המפורטים ינתנו בבוא העת. 5. לתשומת לבך היתרה, מכתב זה אינו מהווה היתר כלשון החוק. ההיתר ותנאיו יינתנו כאמור בבוא העת". 8. בעקבות קבלת החלטת הועדה, הוגשה ביום 10.11.13, הודעה מטעם המדינה לפיה היא סבורה כי "בנסיבות אלה דין התובענה להימחק ואין מקום להכריע בה", שכן בהחלטת הועדה צויין כי ההיתר והתנאים שייקבעו יפורטו בבוא העת, ולפיכך הפך, לטענת המדינה, הדיון בבקשה לתיאורטי. הוסיפה וציינה המדינה, כי אין במתן ההיתר בבוא העת כדי לייתר את הצורך בהוצאת רישיון קבורה בהתאם לקבוע בסעיף 8 לפקודת בריאות העם, 1940, ובקיום התנאים המפורטים בפקודה, וכי בעניין זה יש לראות בהשלכת הגופה לים כקבורה, ויש צורך כמובן לעדכן את מרשם האוכלוסין בהתאם. 9. מנגד, טוען ב"כ המבקש כי יש לקבל את בקשתו וליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש, לאחר שקיים אישור עקרוני המתיר לו להשליך בבוא העת את הגופה לים, ולטעמו, אין כל הצדקה לבקשת המדינה למחיקת התובענה. משכך, זומנו הצדדים לדיון נוסף, שנערך לאחרונה, ביום 8.1.14. 10. כפי שקבעה הועדה בסעיף 1 להחלטתה הועדה לא מצאה בעיה סביבתית בהטלת גופתו של המבקש לים. עוד ציינה הועדה כי הגופה תוטל מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ובעומק מים שלא יפחת מ-1300 מ', אך הוסיפה וציינה במפורש, כי אין באמור משום מתן היתר, כאשר ההיתר ותנאיו המפורטים יינתנו רק בבוא העת. הוסיפה הועדה במפורש וציינה במכתב שהופנה לבנו של העותר: "לתשומת לבך היתרה, מכתב זה אינו מהווה היתר כלשון החוק. ההיתר ותנאיו יינתנו כאמור בבוא העת" (ההדגשה במקור). 11. בנסיבות אלה אינני סבורה כי יש מקום למחיקת הבקשה כפי שמבקשת המדינה. המחלוקת בין הצדדים הייתה האם אכן ניתן לאפשר למבקש באופן עקרוני, במקום לקבור את גופתו בבוא העת באדמה - להשליכה לים. ההחלטה בעניין זה נדרשה כדי לבדוק ולוודא שחלילה לא ייגרם נזק לסביבה או לזולת, ותעמוד בקריטריונים הקבועים בחוק. בעניין זה קיים כאמור חוק ספציפי - חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ג-1983, שדן בהשלכת כל פסולת שהיא לים, והחוק מינה לצורך כך ועדה רב מערכתית, בה חברים נציגים מכל הרשויות הרלבנטיות, כך שלוועדה ראייה כוללת שמתפקידה לבחון ולבדוק אם קיים חשש לנזק סביבתי כלשהו שעלול להיגרם מהשלכת הגופה לים, או לפגיעה בזולת, ברגשותיו, בבריאותו או בכל היבט אחר שהוא. כפי שצוין, הועדה שדנה בבקשתו של המבקש נתנה את אישורה העקרוני תוך שקבעה בסעיף 1 להחלטתה כי "אינה מוצאת בעיה סביבתית בהטלת גופת מר אבני לים". משכך אני סבורה כי ניתן מבחינה עקרונית לקבל את בקשתו של המבקש, בכפוף כמובן לתנאים כפי שייקבעו בבוא העת. סוף דבר 14. לאור האמור, אין מקום למחיקת הבקשה, ובכפוף לקבלת היתר ספציפי מהועדה, ובכפוף לקיום הוראות כל דין ולכל חובה המוטלת על פי כל דין (ובתוך כך ההוראות שבסעיף 8 לפקודת בריאות העם) - בקשתו העקרונית של המבקש כי גופתו תשוחרר לבנו כדי שישליכנה בבוא העת לים - מתקבלת. זיהום מים