בתובע ביקש כי יוצהר שהוא זכאי לקבל שטח אחר ואשר היעוד שלו יהיה כולו למגורים לחלופין, שיינתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם החליפין בין הצדדים. כמו כן ביקש להתיר לו פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה נזיקית-כספית בשל נזקים שנגרמו לו בגין התנהגות הנתבעת. טענות התובע: לטענתו, בסיס העסקה נעשה על יסוד ההנחה שהוא יוכל להמשיך ולהתגורר על החלקה 73, היינו החלקה תשמש לו למגורים. המשא ומתן עם הנתבעת נוהל תחת לחץ, והוא היה בנקודת חולשה, שכן חשש מתביעת פינוי ובשל כך הסכים לעסקה. השומות שנערכו לשווי חלקה 73 תואמות שווי של יעוד למגורים. כן טען התובע להטעיה מצד הנתבעת,בדרך של הסתרת העובדה כי הנתבעת היתה בין יוזמיה של תוכנית מתאר מס' ג/16443 שלפיה, החלק המועבר לתובע יועד כולו לכביש ולשטח ירוק. לטענת התובע פרט זה לא גולה לו בעת המשא ומתן ולו היה יודע זאת, לא היה מתקשר בעסקה, שכן התקשר בעסקה כדי לבנות באותה חלקה בית מגורים. עוד טען התובע כי לאחר חתימת ההסכם נודע לו הדבר והוא עשה כל שניתן כדי לשנות את הייעוד הנ"ל וזאת, בכוונה להקטין את נזקיו, אולם ללא הצלחה. טענות הנתבעת: הנתבעת התנגדה לפיצול הסעדים, נוכח הוראת תקנה 44 הקובעת שהתובענה תכיל את מלוא הסעד. אשר לעילת התביעה עצמה, הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע. לטענתה, התובע הוא שיזם את עסקת החליפין, וזאת לאחר שהוא פלש שלא כדין לקרקע שבבעלותה ואף בנה עליה ללא היתר ממנה או מי מטעמה. נטען כי במסגרת המשא ומתן בין הצדדים הועברה לשמאי הממשלתי חוו"ד תכנונית לגבי חלקה 73 הנ"ל, כמו גם לגבי השטח שהציע התובע להעביר לנתבעת לצורך קבלת חוו"ד שמאיות באשר לשווי השטחים העומדים להחלפה, ולאחר קבלת חוות הדעת שתיהן, הוזמן התובע לפגישה במינהל, אשר במסגרתה נמסרו לו נתוני השומות, התובע הודיע כי בכוונתו להשיג עליהן ולפיכך נמסר לו גם עותק מן השומה. לטענת הנתבעת באותה שומה פורט בפירוש ייעוד המקרקעין וכן קיומה של התוכנית המוצעת העתידית. התובע ביקש להשיג על אותה שומה, ועל כן ברי כי עיין בה ולמד אותה. עוד נטען כי בניגוד לטענת התובע לפיה עמד נגדו איום של פינוי מהחלקה, נשלח לתובע מכתב ביום 5/9/07 בו הודע לו כי וועדת עסקות מחוזית לא אישרה למסור לו, כפי שביקש, גם חלק בשטח של 500 מ"ר בחלקות נוספות (בנוסף לחלקה 73) ואת חלקות אלה, האחרות, הוא נדרש לפנות לאלתר. הוא מעולם לא נדרש לפנות את חלקה 73 שהעסקה לגביה אושרה ע"י ועדת ההעברות. באותו מכתב גם פורטו תנאים נוספים ובמכתב תגובה שנשלח ע"י בא כוחו של התובע אז, עו"ד פואד עמראן, נאמר כי התובע מסכים לתנאים שפורטו וביקש להעביר את העסקה לאישור הנהלת הנתבעת. בעקבות אותן הסכמות נחתם הסכם החליפין. רק 3 שנים לאחר חתימת ההסכם פנה התובע לנתבעת והעלה לראשונה טענות לחוסר תום לב בניהול משא ומתן, אשר הוכחשו במכתבי תשובה של הנתבעת. נטען כי התובע כלל לא השיג על השומה של השמאי הממשלתי ואישר את פרטי העסקה באמצעות עו"ד עמראן. נטען כי התובע ידע את כל הנתונים על החלקה מתוך השומה של השמאי הממשלתי. עוד נטען כי ג/16443 שהיא תוכנית מתאר לכפר זרזיר, אשר הייתה בהכנה בשלב ניהול המשא ומתן לעסקת החליפין, פורסמה להפקדה רק שנתיים אחרי מועד חתימת עסקת החליפין הנ"ל. עוד נטען כי לפי תוכנית המתאר הנ"ל שאושרה ביום 6/9/10 ופורסמה ביום 17/3/11, שטח המגורים במקרקעין הנ"ל גדול מ-800 מ"ר וניתן לתכנן בו 3 יח"ד, מתוכן שתי יחידות דיור בקומת הקרקע, ואחת בקומה העליונה. נטען כי התובע לא העלה כל טענה או התנגדות לתוכנית המתאר הנ"ל וככל שהוא טוען כיום לנזקים שנגרמו לו ממנה, עליו להגיש תביעה בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות ובמועדים הקבועים לכך. חומר הראיות: התובע העיד לעצמו. עדותו הראשית נמסרה בתצהיר והושלמה טרם חקירתו הנגדית. לתצהירו צירף נספחים שונים וביניהם תכתובות עם הנתבעת, שומות של אגף שומת מקרקעין - לשכת חיפה והצפון, בנוגע למקרקעין שהוחלפו, נסח רישום, הסכם החליפין ונספחיו. לנתבעת העידה הגברת פטריסיה פרץ. עדותה הראשית נמסרה בתצהיר אליו צורפו מסמכים שונים, ביניהם, נסח רישום, תכתובות עם התובע, השומות הנ"ל, הסכם החליפין ונספחיו, הודעה בדבר הפקדת תוכנית המתאר הנ"ל, העתק תוכנית המתאר, תשריטים של תוכנית המתאר וכן חוות דעת של המודד מאג'ד פראג'. דיון חתימה בתנאי לחץ, אילוץ ואיום התובע טוען כי הנתבעת נהגה עמו בחוסר תום לב ו/או רשלנות במשא ומתן לקראת חתימת עסקת החליפין, בכך שניצלה לרעה את מצוקתו הכלכלית והמשפטית, וגרמה לתובע לחתום על הסכם החליפין בתנאי לחץ, אילוץ ואיום. התובע טוען כי לא קרא את ההסכם, חתם על ההסכם ללא ליווי עו"ד וסמך על הנתבעת כגוף ציבורי שתשמור על האינטרסים של שני הצדדים. גרסתו הנ"ל של התובע אינה מתיישבת עם התנהלותו מול המנהל בפועל. ממכתבו של ב"כ התובע מיום 02.03.06 ומעדות התובע עולה כי כבר בראשיתו של המו"מ עם המינהל היה התובע מיוצג ע"י עורך דין (ר' עדות התובע בעמ' 5 שורות 8 ו- 9). כן עולה כי כבר בראשיתו של המו"מ בין הצדדים, התובע שכר את שירותיו של מודד מוסמך מטעמו כדי להכין מפה מצבית של המקרקעין בהם הוא מעוניין (ר' עדות התובע בעמ' 6 שורות 11-22 וכן התשריט נ/1). 3. כמו כן הוכח, כי התקיימו חלופי מכתבים בין המינהל לבין ב"כ התובע לגבי תנאי ביצוע העסקה, הוכח כי התקיימו מספר פגישות בין התובע לנתבעת והוכח כי התובע אף ניהל מו"מ וביקש במסגרת המו"מ שטח נוסף (ר' עדות התובע בעמ' 10 שורות 15-27). 4. אזכיר כי ככלל חזקה היא שאדם יודע ומבין על מה חתם (ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף לב דיזנגוף (ניתן ביום 12/7/06); ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (ניתן ביום 5/8/08). 5. הנה כי כן, עולה מהאמור לעיל, כי לא רק חזקה שהתובע ידע והבין על מה הוא חתם אלא התובע ניהל תהליך של משא ומתן, היה מיוצג ע"י עורך דין, שילם למודד ובסופו של יום חתם מרצונו החופשי בהסכמה ומדעת על הסכם החליפין. הפרת חובת הגילוי 1. התובע טוען כי היה ברור לכל הצדדים כי המטרה של עסקת החליפין היא פתרון מצוקת המגורים של התובע, היינו שהחלקה שהתובע יקבל דרושה לו באופן מידי לשם בניית דירת מגורים עליה באופן חוקי (ר' סעיף 6 בסיכומים מצד התובע). 2. התובע העיד בחקירתו כי בעת שפנה למנהל בכדי להציע את עסקת החליפין הוא ידע כי הייעוד של המקרקעין הינו חקלאי (ר' עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 15-19) והציע לנתבעת שטח בייעוד חקלאי גם כן. 3. התובע טוען, כי להפתעתו גילה כי זה שנתיים לפני חתימת הסכם החליפין, הנתבעת היתה בין היוזמות העיקריות של התכנית, שעל פיה חלק ניכר מהמקרקעין מיועד לכביש ולשטח ירוק. 4. לטענת התובע פרט זה לא גולה לו בעת המשא ומתן ולו היה יודע זאת, לא היה מתקשר בעסקה, שכן התקשר בעסקה כדי לבנות באותה חלקה בית מגורים. 5. חובת הגילוי שחב מוכר זכות במקרקעין לרוכש אינה שנויה במחלוקת. היא מעוגנת בהוראות פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בהוראות חוק המכר, התשכ"ח- 1968 ובחובת הזהירות בנזיקין. חובות גילוי מיוחדות עשויות להימצא גם בהתקשרויות מיוחדות. כך למשל חלה חובת גילוי מוגברת על ספק כלפי לקוח בעסקה צרכנית (ראו ס' דויטש דיני הגנת הצרכן כרך א' 351 (2001); סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; רע"א 8733/96 לנגברט נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(1) 168 (1999)), על בנק כלפי לקוחו (רע"א 356/12 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' סביחה (ניתן ביום 11/3/12); ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה (ניתן ביום 3/1/12)), בין מבטח למבוטח (ג' שלו "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" הפרקליט מ (תשנ"א-תשנ"ג) 20; ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון פיאמנטה, פ"ד ס(4) 375 (2006); ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב2) 573 (2007)) ועוד. אחד הנימוקים העיקריים להטלת חובות גילוי נובע מהצורך להגן על הצד המצוי "בעמדת נחיתות אינפורמטיבית" (ראו ד' פרידמן נ' כהן חוזים כרך ב' 813 (תשנ"ג)); ע"א 1064/03 לעיל; ע"א 7298/00 בסט נ' חממי (ניתן ביום 4/9/07)). על כן בכל מקום שבו מצוי צד בנחיתות מידע תוטל חובת גילוי על הצד האחר. 6. מקום שבו צד לחוזה הינה רשות ציבורית, נדרשת הרשות לחובת גילוי מוגברת הנובעת גם מתפקידה הציבורי ומחובת ההגינות הכללית המוטלת על רשויות הציבור (ראו ע"א 3979/01 בנייני ישקו ומקרקעין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(5) 423, 431 (2003); רע"א 8733/96 לעיל, בעמ' 180; ע"א 669/86 שכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ידין, פ"ד מג(1) 353, 355 (1989)). 7. הפרתה של חובת הגילוי עשויה להקים לצד הנפגע עילת תביעה מכוח דיני הפגמים בכריתת חוזה ובמיוחד תביעה בשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן כמפורט בסעיף 12 לחוק החוזים (ראה ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339 (1992); ע"א 3051/08 סאסי קבלי בניין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 10/1/10); ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1977)). כמו כן עשויה הפרת חובת הגילוי לעלות כדי הפרת הסכם ויכולה לבסס טענה בדבר אי התאמה של הממכר (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן הנ"ל כרך א' עמ' 562, 563 וכן ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (ניתן ביום 6/6/11)). 8. שאלה נפרדת עוסקת בהיקף חובת הגילוי, כלומר איזה מידע יש לגלות. היקף חובת הגילוי משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו. ככלל, ניתן לומר כי חובת הגילוי משתרעת על כל מידע המצוי בידי צד אחד ואשר יש בו כדי להשפיע על נכונותו של הצד האחר להתקשר בחוזה על פי התנאים המוצעים (ראו למשל ע"א 230/80 לעיל בעמ' 726; ע"א 838/75 לעיל בעמ' 240; ע"א 7730/09 לעיל, פסקה 14; ד' פרידמן ו-נ' כהן הנ"ל כרך ב' עמ' 817-813). היקפה של חובת הגילוי יושפע בין היתר מטיבו של המידע, מחשיבותו לעסקה ומהשפעתו עליה, מזהות בעלי הדין, ממידת האמון שרוכש צד אחד לחברו, מזמינות המידע לציבור הרחב ונגישותו לצד שכנגד, מעלות השגת המידע וכו' ( ראו ע"א 7730/09 לעיל) 9. היקף חובת הגילוי של רשות ציבורית מושפע לא רק מהדין הכללי אלא גם מחובותיה המיוחדות של הרשות. כך למשל נקבע כי עקרון חופש המידע וזכות הציבור לדעת מטיל חובת גילוי מוגברת על הרשות (ראו ע"א 3051/08 סאסי קבלני בניין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד השיכון (ניתן ביום 19/1/10), ע' דקל מכרזים כרך א' 477 (2006)). 10. לאור עקרונות אלו יש לבחון את המקרה הנוכחי. דומה שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת חבה בחובת גילוי מוגברת כלפי התובע. מדובר בגוף ציבורי המתקשר עם האזרח בהסכם חליפין לזכויות במקרקעין. חלה עליה חובת גילוי מוגברת הן בהיותה גוף ציבורי והן מכוח דיני החוזים ככלל ודיני המכר בפרט. לנתבעת נגישות רבה יותר למידע וכלים פשוטים יותר להשגתו. על הנתבעת הייתה חובה למסור לתובע כל מידע רלבנטי להתקשרות בעסקאות מקרקעין. 11. כאמור לעיל וכפי שהעיד התובע, עובר למו"מ להסכם החליפין, ידע התובע כי המקרקעין אותו הוא מעוניין לקבל ולמסור הינם ביעוד חקלאי. בנוסף אישר התובע במסגרת נספח א' להסכם החליפין כי: " ידוע לצד ב' כי נכס א' נכלל בתמ"א 35 ביעודים מרקם שמור משולב ברגישות נופית סביבתית גבוהה וכל פעולה בחלקה טעונה את אישור הועדות המתאימות. צד ב' מצהיר כי לא תהיינה לו כל תביעה ו/או דרישה בעניין זה כלפי מינהל מקרקעי ישראל." 12. לאור המפורט לעיל, התובע ידע שבייעודם הנוכחי, הוא לא יכול היה לבנות במקרקעין את ביתו ובטח לא באופן מידי וחוקי כפי שתיאר. התובע חתם על כך כי כל פעולה בנכס טעונה את אישור הועדות המתאימות ולא הייתה כל התחייבות מצד הנתבעת למסור קרקע ו/או לשנות את ייעודה של הקרקע למגורים. כמו כן, סבורני כי כיום אף שופר מצבו של התובע מערב חתימת ההסכם, כאשר הוכח בפני בית המשפט כי כיום חלק מהמקרקעין של התובע, בשטח של 917 מ"ר, מיועדים לבניה למגורים. 13. על כן, יש באמור לעיל בכדי לדחות את בקשת התובע כי יוצהר שהוא זכאי לקבל שטח אחר (מזה שניתן לו במסגרת חלקה 73 הנ"ל), ואשר היעוד שלו יהיה כולו למגורים. 14. אלא שבכך לא די, שהרי המידע הרלבנטי לעסקה כלל גם את התוכנית העתידית. העובדה כי השטח נכלל בתמ"א 35 ביעודים מרקם שמור משולב ברגישות נופית סביבתית גבוהה, הינה בעלת חשיבות רבה לשימושים הפוטנציאליים במקרקעין, אולם אין בכך די כדי להזהיר את התובע מפני האפשרות שחלק ניכר מהמקרקעין מיועד להיות כביש ושטח ציבורי. תוכנית זו הינה מידע רלבנטי לעסקה ועל הנתבעת היה לצפות ולדעת כי זהו מידע בעל חשיבות גם אם טרם התגבשה לתוכנית סופית וטרם קיבלה מעמד סטטוטורי. 15. למרות שהמידע לא נמסר באופן מילולי לתובע שוכנעתי כי המידע היה בידיו. הגב' פטריסיה פרץ הצהירה והעידה מטעם המינהל כי ביום 18.07.07 הוזמן התובע לפגישה במינהל לצורך המשך מו"מ לעסקת החליפין. כן הצהירה והעידה גב' פרץ כי ביום 22.07.07 קיימה פגישה עם התובע במשרדי המינהל בה מסרה לו את נתוני השומה שהתקבלו. גברת פרץ העידה כי היה בכוונתו של התובע להשיג על השומה וכן נמסר לו באותו מעמד בו היא נכחה עותק משתי השומות. מצאתי כי עדותה של גב' פרץ בעניין זה הינה עקבית ומהימנה. 16. התובע טוען כי השומות הוצגו לו על ידי עורך דינו, פואד עמראן, רק בעת שרצו להגיש התנגדות לוועדה לתכנון ולבניה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול שורה 24). הנטל לסתירת עדותה של הגב' פרץ הנ"ל מוטל על התובע. בפרט הדברים אמורים בנסיבות בהן המנהל טען כי מכתב בעניין זה נשלח לב"כ התובע (ר' נספח ט' לתצהיר הגב' פרץ) וכי בעקבות מכתב זה התקיימה פגישה בפועל עם התובע וכי במהלכה נמסרו השומות לתובע כפי שהעידה הגב' פרץ. התובע לא העיד את עו"ד פואד עמראן ולא הציג שום ראיה להפרכת עדות הגב' פרץ. כמו כן, כפי שציינתי לעיל עדותו של התובע סותרת לא פעם את אופן התנהלותו. 17. חיזוק למסקנה כי התובע ידע על השומות בטרם עסקת החליפין ניתן למצוא גם בכתב התביעה בו נטען במפורש כי שומות אלה היוו בסיס למו"מ בין התובע לבין המנהל ואף התובע צירף את השומות כנספח לכתב תביעתו. סוף דבר טענת התובע לאי גילוי המידע אודות התוכנית הנ"ל נדחית. שוכנעתי מן הראיות שהוצגו בפניי כי המידע גולה. כמו כן, לא שוכנעתי כי חובת הגילוי היא כה רחבה בהיקפה עד כי לבד מהבאת עניין התכנית לידיעת התובע במסגרת השומות שנמסרו לו, היה על המנהל גם לוודא כי שם לב לעניין זה. יותר מכך , שוכנעתי כי בפועל התובע ידע על ענין זה טרם כריתת החוזה. על כן אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ש"ח. תוכנית בניהבניה