סיווג ארנונה מרפאות השיניים בת"א כבתי מלאכה ולא בסיווג הכללי והשיורי

טוענים בתביעתם כי יש לסווג את כל מרפאות השיניים בת"א כבתי מלאכה ולא בסיווג הכללי והשיורי שמוגדר בצווי הארנונה של העירייה כ-"בניינים שאינם משמשים למגורים" (סע' 3 בעמ' 9 לצווי הארנונה לשנת 2010, 2011 ו - 2012, להלן: "הסיווג השיורי"). יש לציין כי ביום 21.11.2011 תוקן צו הארנונה לשנת 2012, כך שבמסגרת הסיווג השיורי הוספו המילים "לרבות משרדים שירותים ומסחר". אישור שרי הפנים והאוצר התקבל ביום 31.10.2012 ותחולתו מיום 1.1.2012. יובהר כי בתגובת העירייה לבקשת האישור ציינה העירייה כי: "נכון ליום הגשת תגובה זו, טרם ניתן אישור חריג לתיקון על ידי שרי הפנים והאוצר (כנדרש על פי חוק ההסדרים) ואם יינתן האישור לתיקון - תחולתו תהא מתחילת שנת הכספים שבשלה ניתן, היינו מיום 1.1.2012 (סעיף 9 לחוק ההסדרים)". תעריף הארנונה בגין בתי מלאכה, שהוא תעריף מיוחד בתוך הסיווג של בניינים שאינם למגורים, נמוך משמעותית מהתעריף האחיד של בניינים שאינם משמשים למגורים. הוא מוגדר כתת סיווג של בניינים שאינם למגורים, במסגרת רשימת שימושים בעלי מאפיינים ייחודיים שלכל אחד מהם תעריף ארנונה השונה מהתעריף האחיד של בניינים שאינם למגורים. לפיכך התובעים עותרים בתביעתם להשבת כל הכספים שנגבו מהם, ומחברי קבוצתם, ביתר עבור השנתיים שקדמו להגשת התובענה דנן, דהיינו נדרשת השבה בגין השנים 2010-2011. עיקרי טענות הצדדים 3. העותרים טוענים כי בעקבות קביעת ביהמ"ש העליון בבר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסיה בע"מ (לא פורסם, מיום 20.12.2010, להלן: "פס"ד מרסיה") לפיו יש לסווג מספרות לצרכי ארנונה, כבתי מלאכה ולא בסיווג השיורי, יש גם לסווג את כל מרפאות השיניים בעיר ת"א כבתי מלאכה ולא בסיווג השיורי והכללי הנ"ל. לשיטת העותרים למרפאות השיניים יש מאפיינים ייחודיים שמבדלים אותן מיתר המרפאות. מבוצעות בהן מלאכות שונות כגון: סתימות, עקירות, טיפולי שורש, השתלות, התקנות כתרים, ציפוי שיניים, יישור שיניים ומלאכות ניקוי. המלאכות מבוצעות ידנית תוך שימוש במכשירים וחומרים שונים וכוללות בין היתר, פעולות של קידוח, שיוף, מילוי, עקירה, הדבקה, פיסול, חיתוך תפירה. בכך, לשיטת העותרים אופי עבודתם דומה יותר למספרה, ומצדיק יותר את הסיווג הספציפי "בתי מלאכה" מאשר את הסיווג השיורי וגם יותר מאשר את הסיווג "שירותים" שהוסף במסגרת התיקון לצו הארנונה של שנת 2012. העירייה טוענת כי העותרים עדיין לא סיימו למצות הליך פנימי של ערר על סיווג הארנונה שבה הם חוייבו, ולגבי שנות העבר כבר חלף המועד להגיש השגה וערר. עוד טענה העירייה כי לפי הדין אין התובענה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית, בין היתר מאחר שאין סיכוי שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, שכן לא נכון לפי כללי הפרשנות והשכל הישר להגדיר מרפאת שיניים כבית מלאכה. עוד טענה העירייה כי צו הארנונה לשנת 2012 תוקן ביום 21.11.2011, לפני הגשת התובענה דנן והבקשה לאשרה כייצוגית שהוגשה ביום 15.1.2012. בתיקון הצו הוספו בסיווג השיורי המילים "לרבות משרדים שירותים ומסחר". עוד טענה העירייה כי בשל תיקון צו הארנונה, הרי שעל סמך סע' 9 לחוק תובענות ייצוגיות, העוסק בחדילת גבייה שלא כדין, לא ניתן לאשר את התובענה הייצוגית, לאחר שכבר תוקן צו הארנונה כאמור, עוד טרם הגשת התובענה. דיון 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות שהעירייה חרגה ממתחם הסבירות בכך שסיווגה, בהתאם לצו הארנונה שלה, את מרפאות השיניים כבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר ולא כבתי מלאכה. מכאן נגזרת גם המסקנה, לפי סע' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כי אין לאשר את התובענה המנהלית דנן כייצוגית, מאחר שכפי שיובהר להלן הגעתי למסקנה שלא מתקיימת במקרה דנן אפשרות סבירה שהשאלות שמעוררת התובענה יוכרעו לטובת הקבוצה. בעקבות פס"ד מרסיה, אישרה ישיבת מועצת העירייה ביום 21.11.2011 תיקון לצו הארנונה לשנת 2012, באופן שבסיווג השיורי שקודם לכן היה רק "בניינים שאינם משמשים למגורים" הוספו המילים "לרבות משרדים שירותים ומסחר". בדברי ההסבר לתיקון הצו ציינה העירייה כי משמעות הצו היא הגדלת החיוב בארנונה למספרות (נספח 24 לתגובת העירייה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית). בפס"ד מרסיה ציינו שלושת שופטי הרכב ביהמ"ש העליון כי כאשר בצו הארנונה יש שתי אפשרויות כיצד לסווג מספרות, או כ-"שירותים" או כ"בתי מלאכה", הרי שהאפשרות היותר סבירה היא לסווגם כ-"שירותים". דא עקא, באותו המקרה שנדון בפני ביהמ"ש העליון, צווי הארנונה של עיריית תל אביב לשנים 2004 ו-2005 לא כללו את המילה "שירותים" במסגרת הסיווג השיורי. לפיכך קבעו שלושת שופטי ההרכב של ביהמ"ש העליון, ביחס למספרות (!), שכאשר הבחירה היא בין סיווגן בסיווג הספציפי של "בתי מלאכה", או בסיווג השיורי והכללי של "בנינים שאינם משמשים למגורים", הרי שעדיף לסווגן בסיווג הספציפי של בתי מלאכה. יודגש ויובהר כי כל אחד משופטי ההרכב ציין בחוות דעתו שאם הייתה מופיעה בצו הארנונה המילה "שירותים" הרי שהיה עדיף לסווג מספרות כ"שירותים" ולא כ"בתי מלאכה" (ראו: סע' לא' לפסק דינו של כב' השופט אליקים רובינשטיין, וכן הוא בחוות דעתה של כב' השופטת מרים נאור (עמ' 22 לפסה"ד) ובחוות דעתו של כב' השופט סלים ג'ובראן (עמ' 23 לפסה"ד). מהמקרה שנדון בפס"ד מרסיה יש להקיש מקל וחומר לעניינינו. אם מספרה ניתן להגדיר כ"שירותים", ויש להעדיף זאת על פני "בתי מלאכה", אזי גם מרפאות שיניים יש לסווג כ"שירותים" ולא כ-"בתי מלאכה". 5. דא עקא, העותרים טענו כי אין די בהוספת המילה "שירותים" בצו הארנונה לשנת 2012, ותיקון זה אינו מאיין תובענתם, מאחר שלשיטתם גם לפי הנוסח המתוקן של צו הארנונה לשנת 2012 על העירייה לסווג את מרפאות השיניים כ-"בתי מלאכה" ולא כ"שירותים". מעבר לעובדה שעמדת המערערים נוגדת את הלכת ביהמ"ש העליון בפרשת מרסיה כאמור לעיל, עמדת המערערים גם אינה סבירה בעיניי. למרפאות שיניים מאפיינים ייחודיים המבדלים אותן הן מבתי מלאכה והן ממספרות. רופא שיניים הוא אחד ממקצועות הרפואה, המחייב השכלה אקדמאית והכשרה מתקדמת. קיימים סוגים שונים של רופאים ואין מקום לעשות אבחנות ביניהם. כך לדוגמא גם רופא כירורג או פלסטיקאי עובד עם הידיים באמצעות מכשירים (חלקם מכניים וחלקם חשמליים) ומשתמש בחומרים שונים. רפואה היא מקצוע שירותי ולא נראה לי סביר להגדירו כמלאכה. לא זו אף זו, גם לפני שתוקן צו הארנונה לשנת 2012, הסיווג של בתי מלאכה הוגדר בצו כ"בתי מלאכה ומפעלי תעשיה", משמע הכוונה לפעילות בעלת אופי מסוים. ההיגיון הפשוט אומר שרופא שיניים אינו פועל במפעל תעשייה או בית מלאכה שעובדיהם נחשבים לעובדי צווארון כחול, ואילו רופא שיניים הוא רופא שעיסוקו ברפואה, בתחום השיניים. 6. בפס"ד מרסיה ניתח ביהמ"ש העליון את מקצוע הספרות לפי מבחנים שונים: מבחן הפירוש המילוני, מבחן תכלית החוק, ושיקולי אחידות פרשנית, ובנוסף לכל אלה ציין כי תמיד יש מקום לשיקולי השכל הישר. ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט א. רובינשטיין, לאחר שבחן את כל המבחנים הנ"ל הגיע למסקנה כי במסגרת אפשרויות הסיווג הקיימות בצווי הארנונה של עיריית ת"א לשנים 2004-2005 הסיווג הכי סביר למספרה הוא בתי מלאכה. בחינת ניתוח נימוקי ביהמ"ש העליון מעלה כי מבחנים אלו אינם מתקיימים במרפאות שיניים. באשר למבחן הפירוש המילוני, הביא ביהמ"ש העליון את הגדרת מילון אבן שושן למלאכה ולבעל מלאכה: "מילון אבן שושן מגדיר בית מלאכה "מקום שעובדים שם במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידים (להבדיל מן 'בית חרושת' שעובדים בו בעיקר במכונות) כגון נגריה, מסגריה, סנדלריה" (מִלון אבן שושן מחֻדש ומעֻדכן לשנות האלפיים (2007)); וממשיך המילון ומגדיר: "בעל מלאכה - אֻמן, עוסק בעבודת ידים במקצוע מסֻים, כגון נגר, מסגר, חרט, ספר." (פס"ד מרסיה, סע' כ' לפסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). לפי ההגדרה הנ"ל בעל מלאכה הוא מי שעוסק בעבודת כפיים, כאשר מובאות בהגדרה מספר דוגמאות של בעלי מלאכה וביניהם גם ספר. מבין שלל הדוגמאות שמנתה שם ההגדרה המילונית של אבן שושן, לא מופיעה הדוגמה של רופא שיניים או כל רופא אחר, והמשמעות הפשוטה והשכל הישר מורים שהכללת רופא שיניים בהגדרת בעל מלאכה איננה הפירוש הטבעי של מונח זה. ואכן, ההגדרה המילונית של אבן שושן לרופא היא: "דוקטור, מרפא חולים, מומחה לריפוי חולים, בעל/ת תעודת הרשאה לריפוי." האבחנה המרכזית היא בשימת הדגש על חולה מחד ומומחיות לריפוי מאידך. רופא שיניים מוגדר ספציפית: "רופא המתמחה בטיפול בשיניים, דנטיסט, אורתודנט." הנה כי כן רופא שיניים אף הוא בגדר רופא שמומחיותו הייחודית היא טיפול בשיניים. 7. באשר למבחן תכלית החוק, ציין ביהמ"ש העליון בפסק דינו הנ"ל שהרציונאל לשיעור ארנונה מופחת עבור בתי מלאכה נעוץ במטרה סוציאלית. דהיינו, כדי לסייע לבעלי המלאכה לפרנסתם, שכן באופן מסורתי נתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך, ומצטרפת לכך ההבנה כי הם מספקים שירות חיוני לציבור, שרצוי שיהיה נגיש ומצוי גם בשכונות מגורים. תכלית זו איננה רלוונטית ביחס לרופאי שיניים, אשר אינם משתייכים בדרך כלל לבעלי ההכנסות הנמוכות. בוודאי בעניינינו, כאשר עסקינן במרפאות שיניים פרטיות. יצויין שבאותו סעיף בצו הארנונה - סעיף 3.3 - נקבע תעריף מיוחד לקופות חולים ולבתי חולים, בהיותם ציבוריים, והוא תעריף מוזל בהרבה מהתעריף האחיד של בניינים שלא למגורים, ובכללם מרפאות שיניים. התעריף של בתי מלאכה לפי צווי הארנונה של עיריית תל אביב לשנים 2010, 2011 ו-2012, זול אף יותר מתעריף הארנונה למרפאות של קופות החולים ולבתי חולים ציבוריים. ההיגיון והשכל הישר מורים כי לא יעלה על הדעת שמרפאות שיניים פרטיות יזכו לסיווג כבתי מלאכה, שהוא סיווג זול יותר מהסיווג לו זוכות מרפאות של קופות החולים ושל בתי חולים ציבוריים, שאין מטרתם עשיית רווח אישי. 8. גם באשר לשיקולי האחידות הפרשנית וההרמוניה החקיקתית מצא כב' השופט רובינשטיין הצדקה להגדיר ספר כבעל מלאכה. בצו ההרחבה של שר העבודה מיום 22.6.80, נקבע כי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה לבין ההסתדרות הכללית, יחולו על כלל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מעשרים עובדים בענפי המלאכה, ובכללם בעלי המספרות בישראל (ילקוט הפרסומים 2641 תש"ם, 2013-2014). רופאים לא נכללו בצו זה והעותרים לא הצביעו על מקור כלשהו בחיקוק המגדיר רופא שיניים כבעל מלאכה. משניתן להגיע להכרעה ברורה בתיק דנן על סמך ההלכה של ביהמ"ש העליון בפס"ד מרסיה, לא ראיתי הכרח להתייחס לפסיקה הענפה הנוספת שהביאו שני הצדדים, שהיא מערכאות נמוכות יותר, ואינה בגדר הלכה מחייבת. עוד יש לציין כי מרביתה של פסיקה זאת התייחסה למקרים אחרים, שאינם ממן העניין, כגון מכון יופי ומספרה. 9. אינני מקבלת גם את טענת התובעים כי התיקון של צו הארנונה לשנת 2012 לא יכול להשפיע על סעד ההשבה לו הם עותרים במסגרת תובענתם בגין השנים 2010-2011. עצם תיקון צו הארנונה של שנת 2012 שנעשה בנובמבר 2011 מהווה אף יותר מהודעת חדילה. זאת משום שהוא בוצע עוד בטרם הוגשה התובענה המנהלית דנן והבקשה לאשרה כייצוגית ביום 15.1.2012. עפ"י החוק הודעת חדילה שנמסרה תוך 90 יום מעת הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית חוסמת את האפשרות לקבל סעד השבה כלשהו. קל וחומר שכך הוא הדין בעניינינו, מקום שהעירייה תיקנה את צו הארנונה בטרם נולדה התובענה. תיקון צו הארנונה לא שינה את הגבייה שהעירייה ביצעה עד כה, אלא רק עיגנה בצורה מפורשת יותר את הסיווג של מרפאות שיניים. מה גם, שבהתאם למבחני פס"ד מרסיה, אף לפני תיקון צו הארנונה, סביר יותר לסווג מרפאות שיניים כבניינים שאינם למגורים, מאשר כבתי מלאכה. לאור מסקנתי דלעיל, מתייתר הצורך בהכרעה ביתר טענות העירייה, לרבות טענתה כי יש לסלק את התובענה על הסף מאחר שהתקיפה של השומה אמורה להיעשות רק במסלול הדיוני הייחודי של השגה וערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976. סיכום 10. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הבקשת לאישור התובענה כייצוגית. התובעים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ארנונהמלאכהמרפאת שינייםארנונה (סיווג)שינייםבית מלאכה