תאונת "פגע וברח" באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

להלן פסק דין בתביעת רכוש בנושא תאונת "פגע וברח" באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב: לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 28/1/12 באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, בין רכב המבוטח על ידי התובעת, לבין רכב אחר כאשר בכתב התביעה נטען כי מדובר ברכבו של הנתבע. נטען על ידי התובעת, כי לאחר התאונה הרכב שהיה מעורב בתאונה נמלט מן המקום וזיהוי הרכב נעשה באמצעות זיהוי מספר הרישוי וקבלת פרטי הנתבע מן המשטרה. הנתבע מכחיש מכל וכל כל קשר לתאונה וטוען, כי במועד הרלוונטי לתאונה לא נהג ברכב ולא התיר לאחר לנהוג ברכב וכי ככל הנראה חלה שגגה במספר רישוי הרכב שמסרה נהגת התובעת. נשמעו לפני נהגת התובעת ושני עדים נוספים שישבו ברכב וכן העיד הנתבע. נהגת התובעת העידה, כי נסעה בשדרות הר ציון באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר, עם אחיה וחברתו דאז וכאשר הגיעה לאזור של עיקול בכביש, הגיע רכב מן הצד השני, עבר את אי התנועה, פגע ברכב שלה ואז החל לנסוע לאחור ועזב את המקום. כשראתה שהוא מתחיל לנסוע החלה מהר להקריא לעצמה את שלושת המספרים הראשונים של מספר הרישוי, בינתיים אחיה יצא החוצה והקריא לה שוב את מספר הרישוי והיא רשמה זאת בפלאפון. העדה העידה, כי ראתה ברכב שלושה אנשים ברכב ממוצא אפריקאי. בהעדר נפגעי גוף, המשטרה לא הגיעה למקום ולפיכך בבוקר הלכה העדה למשטרה, מסרה עדות ונתנו לה את פרטי הנתבע. בחקירה הנגדית עמדה העדה על גרסתה והעידה, כי לא יתכן שטעתה במספר הרכב. העדה שבה ותארה, כי הרכב שפגע ברכבה נעצר למספר שניות, וכי מדובר היה ברכב בצבע כסוף. אחיה של נהגת התובעת, עדו, העיד, כי יצאו ממועדון לכיוון ביתם ורכב שבא מולם פגע ברכבם, שני כלי הרכב נעצרו, כאשר הרכב שפגע בהם נעצר ממש על הרכב שלהם כשהגלגלים האחוריים על אי התנועה. העד יצא לראות שכולם בסדר, ואז ראה את נהג הרכב נוסע לאחור, הבין שהוא מנסה להתחמק והוא צעק לאחותו את מספר הרכב, כמה פעמים. העד סיפר כי נהג מונית שירות שהיה במקום אמר להם, כי רדף אחריו וראה היכן הוא עצר, הוא הציע לו לנסוע איתו, העד עלה על מונית השירות ונהג המונית הראה לו איפוא הרכב עצר. העד העיד, כי אינו זוכר אם הסתכל שוב על המספר, אבל ראה שהרכב נפגע מקדימה. העד לא זכר את צבע הרכב אבל טען, כי יכול שבמשטרה מסר את הצבע. למיטב זכרונו של העד, ישבו ברכב שני גברים ממוצא אפריקאי. ליד הרכב כשאיתר אותו בהמשך ראה שני בחורים ממוצא אפריקאי עומדים בכניסה לבניין, אחד מסתתר והשני בודק אם באים אנשים. לדבריו, בשלב זה התקשרה אליו אחותו והוא עזב את המקום. בחקירה נגדית, אישר העד, כי שוחח בערב עם אחותו על התאונה, אחותו אמרה שהיא לחוצה והם דיברו ביניהם על הנתיב בו נסעה. העד השיב, כי ביום הארוע היו במועדון בלילה ויתכן ושתה כוס שתיים וודקה וחברתו גם היא שתתה אולם אחותו לא שתתה. העד חזר והעיד, כי הוא בטוח שהמספר שמסר הוא מספר הרכב ואף מסר את הדברים במשטרה. העד טען, כי ראה את המספר כאשר הרכב עצר וכאשר נסע לאחור וכן טען כי לא היה חושך מוחלט במקום היתה תאורה. העדה השלישית שישבה ברכב התובעת, תארה אף היא, כי נסעו בעיקול ורכב שבא ממול סטה לכיוון הרכב שלהם, עלה על אי התנועה ונתקע ברכב שלהם מקדימה. הסתכלו על הרכב וראו שהוא נוסע לאחור ואז אמרו לעדו שיצא מן הרכב לרשום את מספר הרכב והוא רשם אותו בפלאפון. העדה תארה, כי עדו נסע אחרי הרכב עם מונית השירות השהייתה במקום. כאשר נשאלה מי רשם את מספר הרכב, השיבה כי צעקו בקול את המספר ואינה יודעת מי רשם אולי גם היא רשמה. העדה סיפרה, כי הרכב עצר לכמה שניות ומי שישב בו היו אנשים ממוצא אפריקאי. העדה אישרה, כי אולי שתתה בירה אחת אך טענה שלא הייתה שתויה. העדה טענה, כי ברחוב לא היה חושך מוחלט והם ראו את המספר, אולם את צבע הרכב היא לא זוכרת לומר היום. הנתבע העיד בעזרתו האדיבה והראויה לציון של עו"ד אבי ראיה, שהתנדב לסייע בתרגום דבריו. הנתבע סיפר, כי יש לו רכב שמספר הרישוי שלו זהה לזה הנקוב בכתב התביעה ואולם הרכב לא היה מעורב בכל תאונה. הנתבע הסביר, כי הרכב לא תקין, בשל בעיה מכנית כלשהי במנוע. לגבי התאונה, טען הנתבע שאינו יודע דבר וקיבל רק כתב תביעה ולאחר מכן הוסיף והשיב, כי נודע לו פעם ראשונה על האירוע כאשר קיבל מכתב של חברת ביטוח ולאחר מכן נחקר במשטרה בנוגע לתאונה. כאשר נשאל אם צילם את הרכב, טען שצילם ומסר לעורך הדין. הנתבע טען, כי הוא מתגורר באשדוד לא מגיע לתל-אביב בכלל, ולא היה אף פעם באיזור התחנה המרכזית הישנה. כאשר הוא מגיע לתל אביב הוא מחנה את הרכב בו נהג בחניון ובכל מקרה הוא לא מגיע למקום התאונה עם רכב. העד אישר, כי אין ולא היה בעת התאונה ביטוח לרכב. כאשר נשאל בחקירה הנגדית ממתי הרכב מושבת, השיב מעל לשנתיים. כאשר נשאל אם מישהו אחר נהג ברכב, השיב שלא רק הוא נהג. העד הכחיש אפשרות שמאן דהוא אחר לקח את הרכב ועשה עמו תאונה. בנסיבות שהוכחו, ביקש בא-כוח התובעת לקבל את התביעה בהסתמך על עדותם המהימנה לטעמו שלושת עדי התביעה ועדותו הלא מהימנה של הנתבע, כאשר הנתבע מתחמק ממתן תשובה. ב"כ הנתבע ביקש לדחות את התביעה שכן, הנתבע העיד עדות מהימנה ומפורטת שאינו יודע דבר על התאונה ולא היה מעורב בה, כאשר מדובר במי שלמרות שהוא פליט וזר בארץ שכר לעצמו עורך דין על מנת להתגונן בתביעה. ב"כ הנתבע טען, כי הנתבע גם מסר עדות במשטרה עם עד אחר, שיכול שגם הוא משתמש ברכב ושניהם מסרו גרסה שלא הייתה תאונה והרכב לא היה מעורב. באשר לטענה, כי לא הוצגה תמונה של הרכב, השיב כי הובאה לו תמונה רק כמה חודשים לאחר הארוע ולא סבר שהיא רלוונטית. ב"כ הנתבע טען כי התובעת עצמה אינה בטוחה במספר הרכב, שכן כתבה בכתב התביעה שמדובר במספר הרישוי הנטען או מספר דומה. לדבריו, עדי התובעת העידו שהם שתו אלכוהול, היו סתירות בגרסאותיהם, דבר המעיד שיש טעות במספר הרכב. דיון והכרעה מדובר בתביעה אזרחית בה די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואת זהות הרכב המעורב. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו לפני ואת טענות הצדדים, אני קובעת כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי רכבו של הנתבע היה מעורב בתאונה. ראשית, עדותם של עדי התובעת מהימנה בעיני. לא מדובר באדם אחד שהיה נוכח בארוע התאונה אלא בשלושה אנשים ששלושתם תארו את אותו הארוע, כאשר שלושתם תארו כי משהבינו שיש סיכוי שהנהג יעזוב את המקום עליהם לתעד את מספר הרכב וכך עשו. אני מאמינה לאחיה של נהגת התובעת, כי היה מחוץ לרכב והיה מסוגל לזהות את מספר הרכב, וכי צעק את מספר הרכב והדבר נכתב על ידי נהגת התובעת בפלאפון שלה. יצויין, כי נהגת התובעת מסרה תלונה מיידית למשטרה ודווחה באופן מיידי לחברת הביטוח ובדיווחיה מסרה את מספר הרכב ואת צבע הרכב כך שלא מדובר בגרסה כבושה. אכן בין עדויות עדי התובעת, ניתן לאתר אי אלו אי התאמות, אך מדובר בפרטים שוליים, ניכר היה שהעדים העידו על חוויה שחוו, כאשר כל אחד העיד מה שהוא זוכר, ולא היה נסיון להתאים את העדויות אלה לאלה. גרעין עדותם היה זהה ומהימן. שנית, אני מאמינה לעדי התובעת, כי היו מסוגלים להבחין שהנהג ברכב והנוסעים האחרים שניים או שלושה, היו ממוצא אפריקאי. הנתבע ממוצא אפריקאי על כך אין חולק. לטעמי, הסיכוי שגם תהא טעות במספר הרכב וגם מספר הרכב השגוי יהא אף הוא בבעלות אדם ממוצא אפריקאי קלושה בעיני. שלישית, לאחר שבחנתי את עדות הנתבע בזהירות רבה ותוך מתן משקל לקשיי השפה ולזרותו של הנתבע, באתי לידי מסקנה, כי לא ניתן לסמוך על עדותו ולקבוע ממצאים על פיה. אדגיש, כי ניתן היה להתרשם במהלך הדיון כי הנתבע מבין את השפה העברית ואף מסוגל לדבר בה, כך שלא מדובר במי ששגה או התבלבל בתשובותיו. חשוב להדגיש, כי שעה שרכבו של הנתבע לא מבוטח, יש לנתבע אינטרס גדול מאוד שהתביעה תדחה, להבדיל מעדי התובעת, אשר קיבלו את דמי הנזק מחברת הביטוח ואין להם אינטרס ממשי בתוצאה זו או אחרת. לגופו של עניין, הנתבע, טען, כי הרכב לא נוסע מזה שנתיים, טענה בלתי סבירה כשלעצמה, אולם בהינתן, כי התאונה הייתה ביום 28/1/12 - דהיינו מלפני כשנתיים, בהחלט אפשר, כי הרכב מושבת מני אז התאונה. הנתבע טען, כי החליף מנוע ברכב, אולם לא הציג כל קבלות לכך. הנתבע ועורך דינו לא הציגו כל תמונה של הרכב, גם לא כזו שצולמה זמן לאחר הארוע, כאשר מתמונה כזו אולי היה ניתן להתרשם אם נעשה תיקון בחלק הקדמי של הרכב. הנתבע טען, כי רק הוא נהג ברכב ואולם עורך דינו של הנתבע, מסר, כי הנתבע ואחר שנהג ברכב הגיעו למשטרה למסור גרסה אודות התאונה, דהיינו, בניגוד לעדות הנתבע, במשטרה מסר, כי לפחות אדם נוסף אחד נהג ברכב. יוער, כי הנתבע העיד שהוא נוהג בכלי רכב של בני משפחתו, יש להניח שכאשר היה רכבו תקין, גם הוא התיר לאחרים לנהוג ברכבו. הנתבע לא הביא כל עד ו/או כל ראיה, כי הרכב מושבת מזה שנתיים ימים. יצויין, כי בכתב ההגנה נרשם, כי לא ניתן היה לנהוג ברכב הנתבע כיוון שלא היה מבוטח אולם, הנתבע טען בעדותו שהרכב לא תקין. הנתבע ניסה להרחיק את עצמו מכל וכל ממקום התאונה וטען כי לא היה מעולם באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, אף שהוא שוהה מזה 5 שנים במדינת ישראל, טענה זו אינה מעוררת אמון. יוער, כי ב"כ הנתבע ניסה להבנות מנוסח כתב התביעה, בו נרשם כי הרכב המעורב, הוא רכב מספר רישוי של הנתבע "או מספר דומה" ואולם אני מקבלת את הסברו של ב"כ התובעת, כי מדובר בנוסח שגרתי שנועד להתמודד עם טעויות סופר והניסוח לא בא משום שעדת התובעת לא הייתה בטוחה במספר הרישוי. העולה מן המקובץ, עדות עדי התובעת אודות זיהוי מספר הרישוי, זיהוי הנהג כאדם ממוצא אפריקאי, זהותו של הנתבע, העדר סבירות שרכב זהה בעל מספר רישוי דומה יהא גם הוא בבעלות אדם ממוצא אפריקאי, וחוסר מהימנות גרסת הנתבע, די בהם כדי לקבוע שהתובעת עמדה בנטל להוכיח, כי רכבו של הנתבע הוא זה שהיה מעורב בתאונה. באשר לשאלת האחריות, מתיאור שלושת העדים, עלה, כי הרכב המעורב בתאונה איבד שליטה, ופגע ברכבם בעוד הם נסעו כדין בנתיבם. הנתבע לא הציג כל גרסה באשר לאופן התרחשות התאונה וגרסת עדי התובעת לא נסתרה, משכך נקל לקבוע כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבע. הנתבע לא הצביע על נהג אחר שנהג ברכבו, לא העלה כל טענה כי הרכב נלקח ללא רשותו ולפיכך הוא כבעל הרכב אחראי לשימוש שנעשה ברכב. משכך, התביעה נגד הנתבע מתקבלת במלואה. התובעת הגישה חוות דעת שמאי ומסמכים שלא נסתרו, לפיהם בשל התאונה הוכרז הרכב אובדן מוחלט, ובהתאם למסמכים שהוגשו התובעת שילמה למבוטחת סך של 13,441 ₪, מסכום זה יש להפחית את הסכום שקיבלה התובעת בגין שרידי הרכב - 1075 ₪. כמו כן שילמה התובעת שכ"ט שמאי 450 ₪ ושכ"ט לחוקר בסך 231 ₪ - בסה"כ נזקי התובעת עומדים על 13,047 ₪. סכום זה, על הנתבע להשיב לתובעת כשהוא נושא הצמדה מיום התשלום. הנתבע ישלם עוד לתובעת את שכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בשיעור 11,8%. סכומים אלה ישולמו בתוך 45 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרהתל אביב