האם, כגרסת הנתבע, התאונה נגרמה כאשר הפרטית ביצעה מעבר לא זהיר מנתיב ימני בו נסעה עובר לתאונה לעבר הנתיב השמאלי בו נסע הקטנוע ואגב כך התנגשה הפרטית בקטנוע. בנוסף למחלוקת בשאלת האחריות, כפר הנתבע (באופן גורף ולא ממוקד) בכתב הגנתו גם בנזקים הנתבעים שפורטו בחוות דעת שמאי הרכב שצורפה לכתב התביעה. כאמור, לישיבת אתמול הוזמן גם השמאי (לבקשת הנתבע) ונחקר. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם (לרבות חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה). הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת. תיק משטרה (תיק כללי שכנראה לא הוגש בו כתב אישום), הכולל את עדויות שני הנהגים המעורבים וכן דו"ח פעולה של שוטר שהגיע לזירת התאונה. מסמך שהוכן ע"י שמאי הרכב ("מפרט תיקון-הערכת נזק") במסגרת פעולות השמאות שביצע. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. תמונות שחור-לבן של זירת התאונה (התמונות צולמו לפני מס' ימים ע"י הנתבע). עדויות מטעם שני הצדדים: מטעם התובעת - נהג הפרטית וכן שמאי הרכב שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה (זומן ונחקר לבקשת הנתבע); ומטעם הנתבע - הנתבע בעצמו (נהג הקטנוע). הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת. ואלו נימוקיי, בתמצית: אודה על האמת, כי התלבטתי לא מעט לגבי שאלת האחריות וכי יש, להבנתי, חולשות לשתי הגרסות גם יחד, אך נוכח ההנחיה הנ"ל בהלכה הפסוקה להכריע לטובת אחת הגרסות, לא אסתפק בקביעה שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה (מה שנכון, בכל מקרה, משאין להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע), ואכריע פוזיטיבית לטובת אחת משתי הגרסות המתחרות - גרסת הנתבע. החולשה הגדולה ביותר בגרסת התובעת, חולשה שלא ניתן לה כל הסבר בטענות ובראיות שהוצגו לפניי, היא, שלא סביר בעליל, שעובר לתאונה ועפ"י עדות נהג הפרטית, הפרטית נסעה בנתיב השמאלי במהירות של 60-70 קמ"ש, וחרף כך הצליחה לעצור באופן פתאומי ולהגיע לעצירה מוחלטת מבלי לפגוע בנתבע (רוכב הקטנוע) שהיה שרוע לפני הפרטית על הכביש באמצע הכביש. הדעת נותנת, שבמהירות נסיעה כזו נדרש לפרטית מרחק עצירה גדול יותר מן המרחק אליו הועף רוכב הקטנוע. סביר יותר לטעמי, כי הפרטית נסעה עובר לתאונה במהירות נמוכה בהרבה, כפי שטוען ומעיד נהג הקטנוע, מהירות נמוכה המתיישבת עם עדות נהג הקטנוע על מעבר שביצעה הפרטית, עובר לתאונה, מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי. מיקום וסוג הנזק בפרטית, בשילוב עם העובדה שנהג הקטנוע הועף קדימה (בכיוון נסיעת שני הרכבים) מעל מכסה המנוע של הפרטית, מתיישבים עם גרסת הנתבע. הפרטית נפגעה לאורך דופן שמאל שלה, מאמצע הכנף הקדמית-השמאלית עד אמצע דלת הנהג. פגיעה זו מתיישבת עם מהלך דברים שבו הפרטית "סגרה" מימין על הקטנוע שהיה משמאלה (תנועה שסביר שתתרחש בעת מעבר מנתיב לנתיב כנטען ע"י הנתבע), שאחרת, ולו היה מדובר בניסיון עקיפה סתם של הקטנוע, ניתן היה לצפות לנזק גם בחלק האחורי יותר של הפרטית, שהוא החלק הבא במגע ראשון מבחינה פיסית עם הקטנוע. זאת ועוד, הנטייה שמאלה של הפרטית בזמן התאונה יכולה להסביר את העובדה שהנתבע הועף קדימה מעל מכסה המנוע של הפרטית. לו היה מדובר בפגיעת צד רגילה (כפי גרסת התובעת), סביר שהנתבע היה מועף שמאלה ולא קדימה למרכז הכביש. גם עדות נהג הפרטית, לפיה עובר לתאונה נסע במרחק של 60-70 ס"מ מאי-התנועה שמשמאל לנתיב השמאלי, אינה סבירה. לא סביר שקטנוע יידחק וייסע וינסה לעקוף, במהירות, ברוחב כזה לצד הפרטית. לא סביר גם שקטנוע ינסה לעקוף רכב פרטי הנוסע במהירות כה גבוהה יחסית (60-70 קמ"ש) בתחום עירוני. יצוין בהקשר זה שנהג הקטנוע היה עקבי בעדותו לפיה נסע במהירות נמוכה יותר של 40-50 קמ"ש. לגבי עדות נהג הקטנוע. נהג זה היה נרגש ולחוץ מאוד בעדותו, וניכר כי, לא אחת, בשל מצב רגשי זה לא הבין היטב את השאלות שהופנו אליו בחקירתו. אך בבחינה של הדברים במכלול ותוך השוואת כל העדויות וכל הראיות, נחה דעתי שנהג הקטנוע העיד אמת, גם אם בשפתו ובדרכו הפשוטות. לסיום אציין, כי עולה תמיהה, שמחלישה לכאורה את גרסת הנתבע. כוונתי לעובדה שבעל הקטנוע (שאינו הנתבע עצמו) לא מצא עד היום להגיש תביעה בגין הנזק הגדול שנגרם לקטנוע (כנראה הושבת לדברי הנתבע). יחד עם זאת, הצדדים לא הציגו ראיות מלאות בעניין זה וגם לא מצאו להזמין לעדות את בעל הקטנוע, ומכל מקום לא מצאתי שיש בחולשה זו כדי להטות את הכף במאזן הכללי לחובת הנתבע. בנסיבות העניין איני מוצא צורך לדון בטענות במישור הנזק, אך אומר בקצרה, שלא עלה בידי הנתבע לפגום בכשרות או במקצועיות השמאות שנערכה לפרטית ע"י שמאי הרכב שנחקר, ונחה דעתי כי השמאי עשה מלאכתו נאמנה. סיכום התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לאור הגבוליות המסוימת של הראיות וההכרעה, וגם נוכח העובדה שבעל הקטנוע לא הגיש תביעה על נזקי הקטנוע ושהנתבע לא הציג את תמונות נזקי הקטנוע וגם לא הסביר מדוע הוא מיוצג באופן פרטי ולא מטעם חברת ביטוח (הנתבע לא הבהיר האם לקטנוע היה ביטוח רכוש רלוונטי, ואם כן - מדוע הוא לא הופעל בתיק), לא ייעשה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. משפט תעבורהסטיה מנתיב