עובר לתאונה, יצאה הפרטית ממקום חנייה, כשהיא נוסעת מטרים ספורים ישר, במגמה לפנות מטרים ספורים אח"כ (באותו מתחם) שמאלה, כדי לצאת מהמתחם. אין גם חולק כי המסחרית הגיעה בנסיעה משמאלה של הפרטית (בניצב), במגמה להמשיך ישר במקום שבו אירעה התאונה. המחלוקת היא בשאלה, אילו מבין שני הנהגים נהג בחוסר זהירות וללא התחשבות בקיומו ובנסיעתו של הרכב השני במקום. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. אסייג את דבריי האחרונים לעניין הנזק בכך, שלמרות שנהג הפרטית העיד שלא נגרם לפרטית בתאונה כל נזק לדלת שמאלית אחורית (להבדיל מדלת שמאלית קדמית) ולמרות שנראה גם מדו"ח שמאי הרכב שצורף לכתב התביעה כי מוקד הנזק בתאונה הוא דלת שמאלית קדמית (וגם בתמונות הנזק לא נצפה כל נזק לדלת שמאלית אחורית), כלל דו"ח השמאי גם שמאות לגבי דלת שמאלית אחורית (לפחות רכיב של צביעה בסך 295.58 ₪, ונראה גם שרכיב מצטבר נוסף). לפיכך ועל דרך האמדן, יופחת סכום התביעה בסך של 1,000 ₪, בגין הכללה בלתי מוצדקת זו של נזק לדלת שמאלית אחורית בדו"ח השמאי. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. תרשים של זירת התאונה שנערך ע"י נהג הפרטית במהלך עדותו. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי שיש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים המעורבים, כך שנהג הפרטית אחראי בשיעור % 70 לתאונה ואילו נהג המסחרית אחראי בשיעור % 30 לתאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: שוכנעתי כי נהג הפרטית התחיל בנסיעה (יצא ממקום חנייה), כשאין לו שדה ראייה מספיק שמאלה, לכיוון ממנו הגיעה המסחרית. בכך, יצר נהג הפרטית את המצב המסוכן שהוביל לתאונה. נהג הפרטית, בהגינותו, העיד כי נהג המסחרית בלם כשהתקרב למקום מפגש הרכבים (לקראת הפרטית), אך בלימה זו לא הספיקה כדי למנוע את התנגשות הרכבים. התרשמתי מעדות נהג המסחרית, כי הוא גילה אדישות מסוימת כלפי הפרטית ונהגה, בכך שהדגיש כי להבנתו נהג הפרטית צריך היה לעצור ולא להתמיד בפנייה שמאלה (צורך שנובע מתנאיי הדרך ומזכות הקדימה בדרך שהייתה של נהג המסחרית). אדישות זו הובילה את נהג המסחרית לא לנהוג במלוא הזהירות המתחייבת ממצב הדברים המסוכן שנגלה לפניו בדרך. יצוין כי עדות נהג המסחרית בדיון, לפיה היה בנסיעה איטית מאוד, לא תואמת את דבריו בטופס ההודעה לפיהם היה בעמידה. מתמונות נזק הפרטית נלמד, כי שני הרכבים גם יחד היו בתנועה (ולא בעמידה) בזמן התאונה, שאחרת, נוכח זווית 90 המעלות שהייתה בין הרכבים, לא יכולה הייתה להיווצר פגיעת מעיכה/שפשוף לאורך דלת הנהג בפרטית. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג רכב המסחרית). על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 1,598 ₪, המבטא 30% מסכום התביעה המופחת (5,326 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. מקום חניהחניה