תביעת ביטוח עקב שריפה של שני צימרים הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), על יסוד החומר שבתיק וחוות דעת מומחה בית המשפט ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים בעל-פה. על אף האמור, הוסכם כי הצדדים יהיו רשאים לצרף מסמכים נוספים אך ורק בעניין נזקי השבתת הצימרים, לרבות הפוליסה והג'קט. התובעים הינם בני זוג ובעלים של מבנה (להלן: "המבנה"). המבנה הוא בית בודד אשר בו שתי קומות. בקומת מפלס הכניסה - דירת מגורים בה 7 חדרים בשטח של כ- 180 מ"ר, ובקומה שמתחת לדירה - שני צימרים בשטח כולל של כ- 60 מ"ר. הנתבעת היא מבטחת המבנה בהתאם ל- "פוליסה לביטוח דירה ותכולתה" מס' 27111371/09. אין חולק כי הפוליסה מתייחסת לשני הצימרים, כאשר בפוליסה לא נכלל ביטוח אובדן רווחים בגין המבנה, אלא "ביטוח אבדן הכנסות בית העסק", לפיו: "חישוב הפרמיה: אובדן הכנסות עד לסך -.350 ליום X 75 יום. ההשתתפות העצמית לגבי פרק זה -.3 ימי עבודה מלאים ראשונים. - 52,500 ₪". פרק 1.5 לג'קט, שכותרתו, "ביטוח אובדן הכנסות בית העסק", קובע כי: "... אם עסקו של המבוטח יסבול הפסקה בתפעול כתוצאה ישירה של נזק..., ישלם המבטח למבוטח סכום שלא יעלה על מכפלת ימי ההפסקה בפועל בסך הפיצוי היומי המצוין ברשימה ולא יותר מעבור 120 ימים בסה"כ, ובלבד ש: א. לא יכוסו שבעה ימי העבודה התכופים הבאים לאחר יום האירוע. ב. לא יכוסו יותר מ- 10 ימי עבודה התכופים ליום אירוע הנזק, אם הייתה הפסקת התפעול מחמת נזק למלאי בלבד. המונח "הפסקה בתפעול" יהא מובנו הפסקה מוחלטת ומלאה של מכירת המוצרים או נתינת שירותים, הכל לפי העניין, בין המקום המבוטח ובין מקומות אחרים." (ההדגשה אינה במקור, ע"א) התובעים טענו בתביעתם כי ביום 27.1.10 בשעה 20:00 או בסמוך, "התלקחה אש הרסנית" שבעקבותיה נגרמו נזקים קשים למבנה, לגג המבנה ולתכולת המבנה, לרבות מערכת החשמל, אינסטלציה וריהוט (להלן: "התאונה"). התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעת שמאי הנתבעת, חן גולן מטעם שמכל - שמאות כללית לנזקי ביטוח, מיום 20.6.10, אשר העריך את נזקי התובעים כתוצאה מהתאונה, בכל הנוגע למבנה, לתכולתו ולהוצאות שונות (כיבוי, דיור חלופי ושיקום הגינה) בסך כולל של 309,141 ₪ ובערכי כינון בסך של 317,091 ₪. התובעים טענו כי הנתבעת שילמה לקבלנים מטעמה לצורך ביצוע עבודות ותיקון הנזקים, על פי הערכת שמאי הנתבעת לעיל, שהתבססה על הצעות מחיר שלא תאמו את המפרט הטכני שהכין השמאי. זו הסיבה, לטענת התובעים, שעבודות התיקונים לא בוצעו במלואן, והעבודות שבוצעו בפועל בוצעו באופן לקוי ובלתי מקצועי. התובעים הוסיפו וצירפו לתביעתם חוות דעת של מומחה מטעמם, המהנדס מרדכי שטיינר, מיום 30.7.12, אשר העריך את הנזקים בדירת התובעים, מעבר לתיקונים שבוצעו, בסך של 232,479 ₪ כולל פיקוח ומע"מ. לתיק צורפה חוות דעת נוספת של שמאי הנתבעת, חן גולן מטעם שמכל, מיום 31.1.12, נ/2, לפיה: "...להבות האש לא חדרו לתוך הצימרים, עם זאת ועד לתיקון מערכת החשמל בבית, וכפועל יוצא קבלת אישור חברת החשמל וחיבור יחידות האירוח לחדר, חלפו 30 ימים. ... ההפסקה בתיפעול השוטף של יחידות האירוח נמשכה כאמור בפועל 30 ימים, בגינם לא הוגשה תביעה, אולם על פי תנאי הפוליסה עומד הפיצוי בגין אובדן הכנסות על סכום קבוע ומוסכם של 350 ₪ ליום, ובהתאם לכך מסתכמת הערכתנו בסך 10,500 ₪. ... בעת סילוק התביעה יש לנכות דמי השתתפות עצמית כמותנה בפוליסה". (ההדגשות אינן במקור, ע"א) התובעים טענו בתביעתם כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על פי הפוליסה לבצע את מלוא עבודות התיקונים באופן מקצועי ואיכותי. לחלופין, נטען כי הנתבעת התרשלה בביצוע העבודות והפרה כלפי התובעים חובות חקוקות שמקורן בדיני ביטוח/קבלנות/תכנון ובניה/תקנים המחייבים שיפוץ דירה שניזוקה בשריפה. לפיכך, עתרו התובעים בתביעתם לפיצוי בסך של 296,081 ₪ בהתאם לפירוט כדלקמן: פגמים וליקויים על פי חוות דעת מומחה התובעים ושכר טרחתו: 235,031 ₪; נזק לא ממוני: 30,000 ₪; הפסד כספי בגין השבתת הצימרים לתקופת השיפוצים (4.5 חודשים X 9,000 ₪ לחודש, בניכוי 9,450 ₪ ששילמה הנתבעת לתובעים בגין רכיב זה): 31,050 ₪. הנתבעת כפרה בטענות התובעים, וטענה כי התיקונים שבוצעו על ידה, משקפים את היקף הנזק שנגרם, וכי המבנה הושב למצבו הקודם. לטענת הנתבעת, כל הנזקים התרחשו בדירה עצמה ולא בצימרים שבגין השבתתם שילמה לתובעים פיצוי בסך של 10,050 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי הנתבעת, נ/2. ביום 28.2.13 מיניתי, בהסכמת הצדדים, את המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן: "מומחה בית המשפט" או "המומחה"). בחוות דעתו מיום 17.6.13 קבע מומחה בית המשפט כי עלות ביצוע התיקונים הינה 69,997 ₪ לא כולל מע"מ, כאשר "במידה והתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, תעלה העלות ב- 30%, מעלות האומדן". בישיבת קדם המשפט מיום 25.11.13, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, בהתאם למתווה הדיוני כאמור לעיל. ביום 1.12.13 שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בעל-פה. בעניין הנזק לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, הסכימו התובעים לאמור בחוות הדעת ולעלות ביצוע התיקונים כפי שהוערכה על ידי מומחה בית המשפט. התובעים טענו כי משהמומחה התייחס להחלפת הריצוף סעיף 16, עמ' 26 לחוות הדעת), ראוי שבית המשפט ישקול לפצות את התובעים גם בגין רכיב זה הגם שסעד זה לא נתבע בכתב התביעה. כמו כן, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בהוצאות המומחים [חוות דעת מומחה בית המשפט בסך של 2,950 ₪ כולל מע"מ (ת/3); חוות דעת מומחה התובעים בסך 2,552 ₪ (ת/2); וליווי של מומחה התובעים את התובעים אל מומחה בית המשפט בסך של 1,404 ₪ (ת/1)]. הנתבעת הסכימה לסכומים שננקבו בחוות הדעת של מומחה בית המשפט למעט מספר הסתייגויות. ראשית, נטען כי הסכומים הם נכון למועד עריכת חוות הדעת, כאשר המומחה לא נתן את הדעת לפערים בין ערכי שיפוי לערכי כינון. הנתבעת טענה כי יש להחיל את הוראות הכינון בפוליסה לפחות מהמועד שבו התובעים הבחינו שהתיקון לא בוצע כראוי או להתנות תשלום בהוכחת ביצוע תיקונים בפועל על ידי התובעים, כאשר לפי הוראות הפוליסה, יש לכונן מבנה בתוך 6 חודשים. שנית, בנוגע לליקוי בעניין ליטוש אבן לרצפה, נטען כי שולם לתובעים סך של 4,200 ₪ בגין עלות הליטוש, והתובעים ביצעו עבודה זו בעצמם, אך הקבלנים מטעמם ביצעו עבודה לא טובה. שלישית, הנתבעת טענה כי אין לאמץ את קביעת המומחה בנוגע לתריסים (סעיף 9, עמ' 16 לחוות הדעת) הואיל ומהתבוננות בתמונות התריסים אשר בחוות הדעת, לא ניתן להבחין בנזק. הצדדים התייחסו בטיעוניהם גם לתוספת של 30% על עלות ביצוע הנזקים שנקבעה על ידי המומחה בגין ביצוע התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים מטעמם של התובעים (עמ' 27 לחוות הדעת). התובעים טענו בהקשר זה כי לאור חוסר האמון בנתבעת או בקבלנים מטעמה, כפי בא לידי ביטוי גם בתכתובות בין הצדדים, ברצונם לבצע את התיקונים בעצמם, ולכן יש להוסיף על העלות שקבע המומחה - 30%. הנתבעת טענה כי ברצונה לבצע את התיקונים, וכי התובעים לא ביצעו את העבודה, ומדובר בהערכה צופנת פני עתיד, שיש לכמתה. בעניין הפוליסה וחישוב הפרמיה ביחס לנזקי ההשבתה, הסכימו שני הצדדים כי מהתחשיב האריתמטי לפי הפוליסה של אובדן הכנסות בסך של (350 ₪ X 75 ימים) X 2 צימרים = 52,500 ₪, יש להפחית 6 ימי השתתפות עצמית. אולם, התובעים טענו כי הם זכאים לכל 75 הימים מכיוון שהייתה הפסקת תפעול של שני הצימרים מיום התאונה (27.1.10) ועד לחודש אפריל 2010. התובעים הציגו אישור חברת החשמל, ת/4, לפיו אספקת החשמל למבנה חודשה אך ביום 22.3.10, היינו: לא ניתן היה להשכיר את הצימרים ללא חיבור לחשמל. כן צורפו חשבונית מס מיום 11.4.10, ת/5, בגין שירותי כביסה; חשבונית מס מיום 15.4.10, ת/6, בגין שירותי כביסה; קבלה מיום 27.3.10, ת/7, בגין ליטוש אבן וקריסטל פוליש במבנה; וקבלה מיום 25.4.10, ת/8, בגין בנית מזנון - המלמדות, לטענת התובעים, כי לא היה באפשרותם להפעיל את הצימרים עד לחודש אפריל 2010 משטרם הושלמו עד אז העבודות בצימרים. הנתבעת טענה בנוגע לחישוב הפרמיה כי שולם לתובעים עבור 30 יום (בהתאם לחוות דעת שמאי הנתבעת, נ/2), בניכוי 3 ימי השתתפות עצמית, דהיינו: סך של 10,500 ₪ פחות 1,050 ₪, וכי מגיע לתובעים פיצוי נוסף בסך של 9,450 ₪. לטענת הנתבעת, לא ניתן ללמוד מאישור חברת החשמל, ת/4, כי רק ביום 22.3.10 חודשה אספקת החשמל לצימרים, מה גם שמדובר במסמך מוזמן שלא עולה ממנו שלפני יום 22.3.10 לא היה חשמל. ב"כ הנתבעת הסכים בסיכומיו "שלא נעים לבוא לצימר כאשר יש עבודות שיפוץ, אך זה המצב גם כאשר הדירה של השכן ניזוקה או שסתם בונים ליד" (פרו', עמ' 7, ש' 23-22). עוד הטעימה הנתבעת כי הכיסוי בו עסקינן בענייננו הינו אובדן הכנסות ולא אובדן רווחים כאשר הביטוח בגין אובדן רווחים רחב יותר מביטוח בגין אובדן הכנסות. הכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, בחוות הדעת מטעם שני הצדדים ומטעם מומחה בית המשפט, ובתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בפניי, ועיינתי בכל המסמכים והמוצגים שהוצגו בפניי במהלך הדיון, ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: בגין עלות התיקונים סך של 77,996 ₪ צמוד למדד תשומות הבניה מיום 17.6.2013 ועד היום ובתוספת מע"מ. בגין אובדן הרווחים סך של 21,350 ₪ צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 22.3.2010 ועד היום. בגין החזר שכר טרחת מומחה בית המשפט סך של 2,950 ₪ כולל מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 8.7.2013 ועד היום. בגין ליווי של מומחה בית המשפט ע"י מומחה התובעים סך של 1,404 ₪ כולל מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 28.4.2013 ועד היום. (לא ראיתי לפסוק לתובעים את עלות חוות הדעת מטעמם לאור הפערים בינה לבין חוות דעת מומחה בית המשפט). שני שליש מסכום האגרה היינו סך 2,467 ₪ צמוד ממועד הגשת התביעה ועד היום, וזאת לאור הפער בין סכום התביעה לתוצאה. לסכומים שנפסקו (לא כולל הוצאות המשפט) יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשעור של 13.5% בתוספת מע"מ. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לאור המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה. שריפהפוליסהביטוח שריפהצימריםתביעת ביטוח