תאונת דרכים - טענה שהטנדר כלל לא נסע לאחור

תאונת דרכים: טוענים שהטנדר כלל לא נסע לאחור והיה בעצירה מוחלטת עם מנוע דומם, ואילו הנתבעות טוענות שהמשאית עצרה את מהלך נסיעתה לאחור כשהבחינה בטנדר שנוסע לאחור לעברה, ולכן הייתה בעצירה בזמן התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים שתי הודעות שונות על התאונה שנמסרו לתובעת 1 (מוצגים ת/1 + נ/2). הודעה על התאונה שנמסרה לנתבעת 2 (מוצג נ/1). תרשים של זירת התאונה שערך עד הראיה מטעם התובעים במהלך עדותו בישיבת היום (מוצג נ/3). תמונות בצבע של נזקי הטנדר. עדויות מטעם שני הצדדים בישיבת היום: מטעם התובעים - נהג הטנדר (התובע 2 בעצמו) וכן עד ראייה (שותפו לעסקים של התובע 2); ומטעם הנתבעות - נהג המשאית (עובד הנתבעת 1). הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר התובעים לא הצליחו להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעות [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: הצדדים הציגו גרסות מנוגדות ובלתי ניתנות ליישוב. במצב דברים זה יש להכריע בעיקר עפ"י מבחני נטלי הוכחה ומהימנות. לאחר שבחנתי בעיון את כל הראיות והעדויות, לא מצאתי שעלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם וגם לא עלה בידיהם להוכיח שעדותם של עדי התובעים מהימנה יותר מעדות עד הנתבעות. נהג הטנדר מסר שתי הודעות שונות על התאונה למבטחתו התובעת 1, מבלי שהוצג הסבר לדבר ובאופן משונה. ראשית, נהג הטנדר כלל לא זכר שמסר שתי הודעות (וגם ב"כ התובעים הופתעה בדיון מקיומה של ההודעה הנוספת - מוצג נ/2); שנית, בכל אחת משתי ההודעות נמסר דיווח שונה במקצת לגבי נסיבות התאונה, כאשר ההבדל החשוב ביותר, לטעמי, הינו בכך שבהודעה נ/2 נרשם מפורשות "צד ג' לא מודה באשמה" (ואילו בהודעה ת/1 אין כל התייחסות לעמדת צד ג'), בשים לב לכך שנהג הטנדר הסביר בעדותו בפניי שלא התייחס בטופס ההודעה לעמדת צד ג' מאחר שלא היה מודע לקיומה והניח שצד ג' מודה באשמתו בתאונה. הנה כי כן, קיימת סתירה בין תוכן ההודעה נ/2 לבין תוכן עדות הנהג בישיבת היום; שלישית, באף אחת משתי ההודעות הנ"ל לא מציין נהג הטנדר כי מנוע הטנדר היה דמום (כבוי) בזמן התאונה, כפי שמסר הנהג בעדותו בישיבת היום. סבורני שמדובר בעובדה חשובה שסביר היה למצוא אותה כתובה ולו באחת משתי ההודעות הנ"ל. נמצאה סתירה ברורה ובעייתית בין עדות נהג הטנדר לבין עד הראיה מטעם התובעים בנקודה חשובה עליה נחקר נהג הטנדר ממושכות היום - הנקודה לגבי תוכן הדברים שמסר נהג המשאית לנהג הטנדר ולעד הראיה בסמוך לאחר התאונה: בעוד שנהג הטנדר הכחיש בתוקף כי נהג המשאית טען באותו מעמד שנהג הטנדר נסע לאחור בזמן התאונה, הרי שעד הראיה מטעם התובעים וגם נהג המשאית העידו שנהג המשאית כן אמר זאת. למעשה, אמירה כזו מצד נהג המשאית גם מתיישבת עם שאר העדויות לגבי ההתנהלות שהייתה לאחר התאונה (הטונים הצורמים, הכעסים ועוד). עניין זה מחליש את עדות נהג הטנדר גם לגבי עדותו באשר לקור הרוח והאיפוק הגדולים בהם הוא הגיב לאחר התאונה, לדבריו. סבורני שלא סביר שנהג, שמצא עצמו בחשש לחייו עפ"י גרסתו נוכח נסיעת משאית עליו בהיותו לכוד בטנדר וששמע לאחר התאונה האשמה (מופרכת לשיטתו) בדבר נסיעתו הוא לאחור ובדבר אשמתו הוא בתאונה, יגיב באיפוק ובקור כה גדולים, ללא כל הבעת כעס, תסכול או מחאה. דברים אלו פוגמים במהימנות עדות נהג הטנדר. עפ"י עדות נהג הטנדר, הרי שנהג המשאית הסיע את המשאית לאחור מבלי להסתכל כלל בנעשה מאחורי המשאית. מדובר בדרך נהיגה לא סבירה, שאינה הולמת נהיגה של נהג רגיל, קל וחומר נהג מקצועי כדוגמת נהג המשאית. שמעתי את השערתו של נהג הטנדר לנהיגה "עיוורת" זו, ואיני מקבלה כמשכנעת. לגבי עדותו של עד הראיה מטעם התובעים. מצאתי שהעד אינו ניטרלי, הן במובן זה שהתובע 2 הינו שותפו לעסקים והן במובן זה שהעד כבר "לקח צד" במעמד התאונה כשנכנס לעימות מילולי עם נהג המשאית, ולכן סביר שעד זה יגן על העמדה אותה נקט בשעתו במהלך אותו עימות. יצוין כי עד זה העיד כי הגיע למקום התאונה רק שנייה אחת לפני ההתנגשות, ולכן אפשר שלא הבחין היטב בכל המתרחש. סבורני שבנסיבות ומשנהג הטנדר ידע כבר בסמוך לאחר התאונה על המחלוקת בדבר נסיבות התאונה, היה מצופה מנהג הטנדר לצלם את זירת התאונה ואת מצב הרכבים בה. צילום כזה הינו פשוט וזול מאוד כיום וכמעט בכל טלפון נייד יש גם מצלמה. לנהג הטנדר יש עניין אישי מובהק בתוצאה, בהיותו תובע בעצמו. סיכום התביעה נדחית. שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי, בנסיבות, משההכרעה לא נעשית על בסיס קביעת ממצא פוזיטיבי המעדיף את גרסת הנתבעות ומשגם בידי נהג המשאית הייתה אפשרות לצלם במכשיר טלפון נייד את הזירה והרכבים, דבר אותו לא עשה, שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו.משפט תעבורהתאונת דרכיםנסיעה לאחור