תביעת פיצויים בגין טענה לנזק שנגרם כתוצאה מאי ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, ואי עדכון הביטול במשטרת הגבולות. ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לייתן פס"ד על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב - התשמ"ד 1984), על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם בע"פ. א. מבוא: 1. ביום 7.12.09 הוצא בביהמ"ש השלום בנצרת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד התובע 1 (להלן: "מוהנד"), זאת במסגרת שחרור ממעצר בתיק מ.ת 34643-11-09. התיק העיקרי הסתיים זמן קצר לאחר כן ומאז פקעו תנאי השחרור ועימם היה צריך לפקוע צו עיכוב היציאה מן הארץ. 2. התובע טוען כי בשנת 2011 ביקש לנסוע למצרים. מאחר והיה באותו מועד קטין, ניגש אביו (התובע מס' 2, להלן: "סעיד") לביהמ"ש וביקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ. ביום 12.6.11 בוטל הצו ונטען כי נאמר לסעיד במזכירות ביהמ"ש כי הם שולחים את הביטול למשטרת הגבולות. יצוין כי השתלשלות העניינים כפי שטוענת הנתבעת, לענין זה, שונה והיא כדלקמן: ביום 12.6.11 הגיע נאשם אחר בתיק הפלילי שבו ניתנו צווי עיכוב יציאה מן הארץ וביקש לברר אודות ביטול הצו בעניינו. בשלב זה, ראתה מזכירות ביהמ"ש כי גם כנגד מוהנד קיים צו עיכוב יציאה מן הארץ - צו שהיה מקום לבטלו ושלא בוטל בטעות, ועל כן הועבר התיק למתן החלטה שיפוטית המורה על ביטול הצו גם ביחס למוהנד, כך שביום 12.6.11 אכן ניתנה החלטה ע"י כב' השופט פורת המורה לבטל את צו העיכוב גם כנגד מוהנד, ברם בשל טעות לא נשלחה ההחלטה למשטרת הגבולות. 3. ביום 4.9.11 הגיע מוהנד למעבר הגבול בטאבה, שם נאסרה יציאתו מהארץ, ונאמר לו כי קיים נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. מוהנד הראה לשוטרים את ההחלטה שקיבל מבית המשפט (החלטת ביטול צו העיכוב מיום 12/6/11), ואושר לו לצאת מן הארץ ולהיכנס למצרים. 4. ביום 19.8.12 (יומו הראשון של חג איד אל פיטר) הגיע מוהנד לשדה התעופה בן גוריון על מנת לטוס לבולגריה לחופשה עם חברים. מדובר היה בטיסתו הראשונה לחו"ל. להפתעתו, נאמר לו ע"י משטרת הגבולות כי יש נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, ועל כן לא הורשה לטוס. 5. נטען כי מוהנד הראה לשוטרים את ההחלטה מיום 12/6/11 (החלטת ביטול צו העיכוב שבזמנו אפשרה לו לצאת מהארץ למצרים), ברם הדבר לא הועיל, והוא נאלץ לחזור לביתו בעוד שארבעת חבריו טסו לבולגריה. 6. סעיד (אביו) נסע למחרת היום לביהמ"ש השלום בנצרת על מנת לקבל החלטה נוספת המבטלת את הצו. מאחר שבאותה עת הייתה מערכת נט המשפט מושבתת הוא לא קיבל את ההחלטה במקום, ונאלץ לנסוע למשרד בא כוחו בעפולה. שם קיבל ממנו את החלטת ביהמ"ש מיום 12.6.11, מסר אותה לביהמ"ש בצפת, וקיבל החלטה נוספת המבטלת את צו עיכוב היציאה. משם נסע סעיד לגשר חוסיין (גבול ישראל - ירדן) על מנת למסור את הצו למשטרת הגבולות, אך כשהגיע לשם נאמר לו כי אין צורך בהצגת ההחלטה, שכן במחשב הגבולות כבר לא הופיע שקיים צו עיכוב יציאה נגד הבן. 6. למחרת (21/8/12) נסע מוהנד לשדה התעופה וטס לבולגריה שם נפגש עם חבריו. 7. בתביעה דנן נתבעים הנזקים הבאים: 1,100 ₪ בגין תשלום עבור כרטיס טיסה נוסף (הוצגה קבלה מיום 20/8/12). 986 ₪ בגין קיצור בחבילת הנסיעה (נטען כי בוצע תשלום בסך 3,400 ₪ בגין חבילה שכללה טיסה ומלון ל-7 ימים. מאחר ומוהנד הפסיד יומיים מתוך החבילה נתבע נזק בסך 986 ₪). 400 ₪ בגין הוצאות נסיעה (משדה התעופה חזרה הביתה, נסיעות לבית משפט ולמעבר הגבול בירדן ונסיעה חוזרת מהבית לשדה התעופה). בנוסף נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של כ - 72,000 ₪ (50,000 ₪ עבוד מוהנד כאשר סכום זה כולל את ההוצאות שפורטו לעיל, ו - 25,000 ₪ לאביו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו במהלך יום 20/8/12, שהיה יום חג, בו דאג לקבל החלטה נוספת של ביטול צו העיכוב והמצאתו למשטרת הגבולות). 8. התובעים טוענים כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת, אשר ברשלנותה לא דאגה לכך כי ביטול צו עיכוב היציאה ישלח למשטרת הגבולות, וכן בכך שלא הסתפקה בהחלטת ביהמ"ש מיום 12/6/11 אשר הוצגה ע"י התובע בשדה התעופה, ולא אפשרה לו לצאת מן הארץ על בסיס אותה החלטה. עוד נטען כי יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבעת לקיומו של אשם תורם מצד התובע. בנוסף נטען כי ב-15.8.12, הונפק למוהנד דרכון, ולו היה רשום כי יש נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, הדבר היה נאמר לו בעת הנפקת הדרכון וכלל לא היה מתאפשר לו להוציא דרכון. 9. הנתבעת טוענת, מנגד, כי מאחר שהתובע התקשה לצאת מן הארץ כבר בנסיעתו הראשונה למצרים, היה עליו לפעול לביטול הצו, דבר שלא נעשה על ידו. עוד נטען, כי בעת שביקש לנסוע לבולגריה, ערכה אחראית המשמרת של ביקורת הגבולות בירור טלפוני עם ביהמ"ש בנצרת, ומהבירור עלה כי ככל הנראה, הביטול שהציג התובע אינו עדכני (אציין כי ב"כ הנתבעת לא ידע להבהיר מה המשמעות של החלטה "לא עדכנית"), לכן לא הותר לו לצאת מן הארץ. מכל מקום כבר ביום 20.8.12 ועל אף שבאותה תקופה שבתה מערכת נט המשפט, הועברה בקשת התובע לטיפולו של שופט תורן בביהמ"ש בצפת, וכבר באותו יום ניתנה החלטה המבטלת את הצו. החלטה זו נמסרה לתובע ובמקביל נשלחה לרשות האוכלוסין וההגירה, כך שצו עיכוב היציאה מן הארץ הוסר ממחשבי ביקורת הגבולות. כן נטען להטלת אשם תורם מכריע בשיעור 100% על התובע בגין העובדה שלא פעל לביטול צו העיכוב ולא פעל להעבירו למשטרת הגבולות. 10. הכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפניי, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪+מע"מ, והחזר המחצית הראשונה של האגרה ששולמה על ידם. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עדי חן ברק נוכח מהות ההליך, אין בכוונתי לנמק את פסק הדין, רק אומר כי הנתבעת חדלה לכל הפחות בכך שלא דאגה להעביר את החלטת כבוד השופט דורון מיום - 12.6.11 למשטרת הגבולות - דבר שהיה מונע את התרחשות העניינים בתיק זה, והביא לפגיעה בלתי מידתית בתובע, אשר אחת מזכויות היסוד שלו, ככל אזרח במדינה, הינה החופש לצאת מן הארץ כאמור בסעיף 6א' לחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. אין בנסיבות העניין מקום להטיל אשם תורם כלשהו על התובע. בהתחשב במהות ההליך, והעובדה שהתיק הסתיים ללא שמיעת ראיות, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל ששולמה, היא תושב לתובעים באמצעות בא כוחם. עיכוב יציאה מהארץפיצוייםצווים