תאונת דרכים: נהג ברכבו באיטיות בתוך שיירת רכבים, עקב גשם חזק שירד במקום, כאשר הגיח רכב הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") מאחור, ופגע בחלקו שמאלי אחורי של רכב התובע. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 16,600 ₪. כן צירף חוות דעת בגין ירידת ערך הרכב בסך של 10,000 ₪ בנוסף צירף חשבון שכ"ט שמאי בסך של 3,016 ₪. לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת. בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענה מקדמית לדחיית התביעה על הסף, וזאת בשל העובדה כי לא הוגשה לה הודעה על מקרה התאונה, במועד הקבוע לכך בסעיף 5א לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, משהודעתו הראשונה של התובע אודות התאונה, התקבלה אצלה ביום 15.11.11, כ - 7 חודשים לאחר התאונה, ולא בתוך 60 יום, כנדרש בחוק הנ"ל. לגופו של עניין שללה הנתבעת גרסת התובע ולטענתה, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתה, בעת שנהג מטעמה נהג בתוך שיירת מכוניות אשר נסעה באיטיות, לפתע ביצע התובע עקיפה במהירות מסוכנת, תוך חציית קו הפרדה רצוף, כאשר במהלך העקיפה הופיע מולו רכב בנתיב הנגדי, ובכך "נדחף" התובע בפתאומיות לתוך שיירת המכוניות, לפני רכב הנתבעת, אשר נאלץ לבלום בחוזקה, כאשר מעוצמת הבלימה, החליק ובלית ברירה פגע ברכב התובע. הנתבעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבה, הינו בשיעור של 29,321 ₪. בנוסף חשבון שכ"ט שמאי בשיעור של 404 ₪. הנתבעת מבקשת להורות על דחיית תביעת התובע, וקבלת התביעה שכנגד. דיון ומסקנות טענה מקדמית - דחיה על הסף בטרם אדון בתביעה לגופה אתייחס לטענתה המקדמית של הנתבעת. לשון סעיף 5א לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, הינה כלהלן: 5א. תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה - תובענה) תידון בכפוף להוראות סעיף זה: (1) בסעיף זה - "אזור" - כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה; "צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות ביטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור; (2) (א) לא ידון בית המשפט בתובענה אלא אם כן הנפגע או אפוטרופסו או אחר מטעמו נתן הודעה בכתב, כפי שייקבע בתקנות, על המעשה נושא התובענה; (ב) ההודעה תינתן בתוך 60 ימים מיום המעשה; ואולם אם מחמת מצב בריאותו של התובע או אפוטרופסו, או מחמת נסיבות מוצדקות אחרות נבצר ממנו לתת את ההודעה בתוך המועד האמור, תינתן ההודעה בתוך 30 ימים מהיום שבו הוסרה המניעה; עיון בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק לטיפול בתביעות בשל פעולות כוחות הביטחון ביהודה והשומרון וחבל עזה, התשנ"ז-1997, ה"ח 2645 התשנ"ז, 497) מגלה כי המניע לדבר חקיקה זה נעוץ, בין היתר, בהתעוררות של "בעיות קשות בתחום סדרי הדין ודיני הראיות, אשר לעיתים תכופות אין בידה להתמודד עימם בכלים המשפטיים הקיימים". דברי ההסבר מפרטים את הקשיים העומדים בפני ניהול תובענות מעין אלה, ובכלל זה הקשיים הראייתיים הניכרים, הקושי באיתור עדים, בגביית עדויות, ברישומים חלקיים במסמכים מקומיים ועוד. אלא מאי, במקרה שלפנינו לא נטען על ידי הנתבעת כי נגרם לה נזק ראייתי כלשהו מהגשת ההודעה מעבר לתקופה של 60 יום המוזכרים לעיל, כאשר הנתבעת אף הגדילה והביאה לדיון בפניי עד מטעמה, אשר העיד אודות התאונה הנדונה. לא מצאתי כי במקרה שלפנינו נגרם לנתבעת נזק ראייתי כלשהו, עת ההודעה על התאונה הוגשה אליה כעבור 7 חודשים מיום התאונה, במיוחד ולכתב ההגנה צירפה האחרונה את כלל הרישומים שערכה סמוך לתאונה, לרבות הודעתו של נהג הנתבעת על אירוע התאונה, אשר נגבתה ממנו ביום התאונה, וכן הודעת העד מטעמה אשר נגבתה למחרת התאונה, שאף דאגה לזמנו לדיון. על כן, ומשלא נוכחתי כי לנתבעת קשיים בניהול הגנתה, אם בהבאת עדים או באיתור מסמכים, כאשר אף דאגה להגיש תביעה שכנגד, איני מקבלת את טענתה המקדמית לדחיית התביעה על הסף, ככל והגשת ההודעה אליה על קרות מקרה הביטוח, מעבר ל -60 הימים הנ"ל, לא הסבה לה, במקרה שלפניי, קשיים ראייתיים שהם, לצורך ניהול התביעה. על כן, דין טענתה המקדמית של הנתבעת, לדחיית התביעה על הסף, להידחות. ולגופו של עניין; לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עדות עד הנתבעת, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותו חזר התובע על גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' 5 ש' 15-18). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. גרסתו של התובע נתמכת בתמונות אשר הציג בפניי, המעידות על מיקום הפגיעה ברכבו (ת/1). מנגד, העיד בפניי נהג רכב הנתבעת, וחזר על גרסתו לעניין אירוע התאונה (עמ' 7 ש' 27-31). עדותו זו של הנהג אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונה שניתנה ביום התאונה. אומנם בגרסתו של נהג הנתבעת בהודעה הנ"ל, ציין האחרון כי התובע ביצע עקיפה, אך לא צוין באותה הודעה כי התאונה אירעה בשל הופעת רכב בכיוון הנגדי, דבר שאילץ אותו כביכול "להידחף" בין רכב התובע לרכב נוסף. "אני לא זוכר, כנראה זה ברח מזכרוני. באותו זמן נזכרתי. (עמ' 9 ש' 21). ובהמשך: "לא העליתי את זה. מבחינתי התאונה זה מה שקרה לי עם התובע ולא תנאי הדרך. לא העליתי את זה כי לא עלה בדעתי להעלות את זה" (עמ' 9 ש' 25-26). איני מקבלת את הסבריו של נהג הנתבעת בעניין זה, ככל שהן בכתב ההגנה, בתביעה שכנגד, והן בעדותו של האחרון בפניי, הטיעון המרכזי לקרות התאונה הינו כי התובע שביצע כביכול עקיפה, הופתע מרכב אחר אשר הופיע מולו בכיוון הנגדי, דבר שאילץ אותו להידחף ולגרום לתאונה. פרט מהותי זה לא צוין בהודעתו של נהג הנתבעת בהודעה מיום 04.04.11, שהינה ההזדמנות הראשונה לקבלת גרסתו לנסיבות התאונה, ויש בכך כדי לפגום במהימנות גרסתו זו, כאשר בחקירתו בפניי אף לא ידע נהג הנתבעת לציין באיזה סוג רכב עסקינן או את הצבע שלו. (עמ' 8 ש' 24-27). זאת ועוד, סתירה נוספת התגלתה בדבריו של נהג רכב הנתבעת, עת נשאל מתי הבחין ברכב התובע, והלה השיב תחילה כי ראה אותו כאשר היה "ממש לידו" כאשר בהמשך ציין כי ראה את התובע "במראה" (עמ' 9 ש' 1-5). ככל ונהג הנתבעת ראה את התובע כשהוא לידו, אזי אין כל אפשרות להבחין בו במראה, כאשר גם לא ציין נהג הנתבעת באם מדובר במראה הפנימית או החיצונית צדדית. בחקירתו הנגדית ציין נהג הנתבעת כי נסע במהיות של 40 קמ"ש (עמ' 9 ש' 29-30), כאשר דברים אלו ציין בהודעתו הראשונה שנתן בעקבות התאונה (נ/1), שם ציין כי נסע במהירות מקסימלית של 45 קמ"ש. במצב דברים זה, כאשר נהג הנתבעת הבחין ברכב אשר מגיע בכיוון הנגדי, ונסע במהירות נמוכה, עולה השאלה מדוע לא הצליח לעצור את הרכב, או לאפשר לתובע להשתלב במסלול נסיעותו, במיוחד ולטענתו הבחין ברכב המגיע מהכיוון הנגדי. מעיון בהודעה הנ"ל (נ/1) מציין נהג הנתבעת כי טרם אירוע התאונה, המרחק בינו לבין הרכב שנסע לפניו, היה בין 4 ל- 5 מ', כאשר בחקריתו בפניי ציין הארחון כי המרחק הנ"ל נע בין 2 ל - 2.5 מ'. לסתירה זו לא ניתן מענה. מעבר לאמור, בהנחה כי המרחק נע בין 4 ל- 5 מ', הכיצד לא הצליח התובע להשלתב חזרה במסלול נסיעתו בין רכב הנתבעת לרכב שלפניו, במיוחד והתובע לא נסע ברכב ארוך? לנתבעת הפתרונים. בעדותו בפניי ציין נהג הנתבעת כי התובע הופתע מהרכב אשר הופיע ממולו במסלול הנסיעה הנגדי. אם אכן כך הם פני הדברים, ובשים לב למוקד הפגיעה ברכבה של הנתבעת, הכיצד לא אירעה פגיעה עם הרכב שלטענת נהג הנתבעת, הגיע ממול, במיוחד והצדדים העידו בפניי כי עסקינן בדרך בת מסלול אחד בלבד לכל כיוון, וכן, הכיצד לא אירעה פגיעה בינו לבין הרכבים שנסעו מאחוריו (עמ' 10 ש' 10-11), במיוחד לאור תנאי הדרך הקשים, לרבות הגשמים וסכנת ההחלקה. אוסיף כי במהלך עדותו בפניי, הדגים נהג הנתבעת את אירוע התאונה, וציין כי התובע ניסה לחזור למסלול נסיעתו בצורה אלכסונית. תיאורו ודבריו הנ"ל באים בסתירה לדברי העד מטעמו, שטען כי נסע מאחורי התובע, ואשר בעדותו ציין כי התאונה אירעה בזמן שרכבו של התובע התיישר. בחקירתו, מציין נהג הנתבעת כי נתיב הנסיעה בו נסע הינו נתיב רחב (עמ' 9 ש' 8). אם כן, מדוע בחר האחרון לסטות שמאלה, ולא ימינה, בניסיון למנוע את ההתנגשות עם התובע, משראה כי האחרון מבצע, לכאורה, עקיפה מסוכנת, ומנסה לחזור למסלולו. בנוסף, העיד בפניי העד מטעם הנתבעת (להלן: "העד"), אשר לטענתו נסע מאחורי רכב האחרונה, והיה עד לתאונה. בעדותו בפניי תיאר העד את הנסיבות, אשר לטענתו הובילו לקרות התאונה (עמ' 10 ש' 22-24) (עמ' 11 ש' 2-4). בגרסתו הראשונה, אשר מסר ביום 05.04.11, למחרת התאונה (נספח ג' לכתב התביעה שכנגד), , טען העד, כי רכב התובע עקף אותו, ואת רכב הנתבעת. על אף שבהודעתו זו מסר העד כי "לא הבחנתי ברכב אלא רק כשעבר אותי..", אלא שבחקירתו הנגדית בפניי טען האחרון כי ראה לראשונה את רכב התובע "משמאלי כשעקף אותי" (עמ' 11 ש' 15). לסתירה בדבריו של העד לעניין מיקום רכב התובע, לא ניתן הסבר המניח את הדעת. זאת ועוד, הגם שבחקירתו בפניי טען העד כי התאונה אירעה לאחר שהתובע ניסה בזמן עקיפה לחזור למסלול נסיעתו, בשל רכב שנסע בכיוון הנגדי, אלא שעניין זה לא הוזכר על ידי העד בגרסתו הראשונה שמסר לאחר התאונה, כאשר האחרון לא סיפק בחקירתו בפניי, הסבר המניח את הדעת, לאי ציון פרט מהותי זה בגרסתו הראשונה "מבחינתי זה לא משנה" " אני זוכר שהיה רכב ולא זוכר למה לא רשמתי". (עמ' 11 ש' 29-31). בעדותו בפניי לתאונה מציין העד כי בזמן אירוע התאונה "היה רכב אחד לפני ולפניו היה הרכב הצבאי" (עמ' 11 ש' 2). עדותו זו של העד אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונה לאירוע התאונה, מיום 05.04.11, שם מציין האחרון כי בזמן התאונה, נסע מאחורי רכב הנתבעת "..כאשר אני נוהג ברכב שלי מסוג פיאט דופלו.....ולפני נוסע רכב צבאי מסוג ניסן..". זאת ועוד, הכיצד הצליח העד להבחין באורות הברקס של רכב הנתבעת, משלטענתו בזמן התאונה הפריד בינו לבין רכב הנתבעת רכב נוסף. לשאלה זו לא ניתן מענה בדבריו של העד בפניי. בנוסף, עיינתי בתמונות רכב התובע אשר ניזוק כתוצאה מהתאונה (ת/1). הנזקים שעולים מתמונות אלו, בצדו השמאלי של הרכב, מתיישבים עם גרסתו של התובע, לעניין נסיבות התרחשות התאונה, לפיו רכב הנתבע פגע בו מאחור. אילו נקבל את גרסת הנתבעת לעניין נסיבות קרות התאונה, אזי הנזק ברכבו של התובע אמור להיות בחלקו הימני או לכל היותר האמצעי של הרכב. מסקנה זו מקבלת חיזוק לאור העובדה כי מעיון בתמונות של הנתבעת אשר הוגשו בפניי (נ/2) עולה כי מוקד הנזק ברכב הנתבעת הינו בחלק הקדמי ימני של רכבה, דבר שיש בו כדי לחזק את גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה. אין לקבל את החלק בתיאוריו של העד בגרסתו הראשונה, בטופס ההדועה שנמסר לנתבעת, אשר אינם מבוססים על דברים שבעובדה, לרבות תיאור הנהיגה או ריבוי תאונות במקום, לכאורה, משמדובר בעדות שבמומחיות. בנוסף לכל האמור לעיל, אציין כי ככל ולגרסת נהג הנתבעת והעד מטעמו, בזמן התאונה נסע התובע במהיורת גבוהה, ביצע את העקיפה המתוארת, והופתע מרכב שהגיע מולו, ובנסיבות שתוארו על ידם, לרבות תנאי הדרך ומזג האוויר ששרר במקום, היה רכבו של התובע מחליק, וגורם לתאונה בה מעורבים כלי רכב נוספים, לרבות הרכב אשר הגיע מולו, לכאורה, דבר אשר לא התקיים במקרה דנן, ככל ופגיעת רכבו של התבוע הינה ממוקדת בחלקו האחורי שמאלי בלבד. לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מעדיפה את גרסת התובע, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעת, אשר ראיתי לדחותה. באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. כן צירף התובע חוות דעת לעניין ירידת ערך הרכב בעקבות התאונה. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונות שצורפו בפניי (ת/1), משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעת לא הגישה כל חוות דעת נגדית מטעמה, לנזקיו של התובע, ואף בחרה לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובע, כך גם לגבי ירידת ערך הרכב, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת. לעניין טענת הנתבעת לפיה התובע לא נשא בעלויות תיקון רכבו, מאחר וכל המסמכים שצירף לתביעתו, לעניין הנזק שנגרם לרכב, מופנים לחברת הביטוח מטעמו, אציין שאין בכך כדי להעיד כי התשלום בפועל נעשה על ידי חברת הביטוח של התובע. לכתב התביעה צירף התובע אישור מחברת הביטוח, מיום 07.12.11, לפיה לא שילמה האחרונה כל פיצוי בגין התאונה הנדונה. בנוסף, בעדותו בפניי ציין התובע כי נשא בעצמו בעלות תיקון רכבו, כאשר בחקירתו הנגדית אף סיפק התובע הסבר מניח את הדעת מדוע נשא בתשלום זה, (עמ' 6 ש' 30-31) (עמ' 7 ש' 1-16). עדותו בעניין זה לא נסתרה, מלבד טענה כללית של הנתבעת לפיה כביכול חב' הביטוח שילמה לתובע עבור הנזק, אלא שטענה זו נשארה טענה בעלמא. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומורה על דחיית התביעה שכנגד. אי לכך, מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע, הסך של30,600 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 765 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,524 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. גשםתאונת דרכים