תאונת דרכים בכיוון נסיעת רכב בצומת מוצב - תמרור "האט ותן זכות קדימה"

לבית המשפט הוגשה תביעת פיצויים על נזקי רכוש למכונית בתאונת דרכים: בכיוון נסיעת הפרטית בצומת מוצב היה בשעת התאונה תמרור "האט ותן זכות קדימה", ואין גם חולק כי התאונה התרחשה במהלך פניית הפרטית ימינה בצומת, לתוך רחוב הגבורה, ממנו הגיע האוטובוס לצומת. המחלוקת היא בשאלה, מי משני הנהגים המעורבים נהג בחוסר זהירות בצומת וגרם ברשלנותו לתאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. מכתב דרישה שהוציאה התובעת, בצירוף אסמכתות על הנזק לפרטית. תרשים ידני של זירת התאונה, שערך עד הראייה הניטרלי במהלך עדותו בפניי. תיק משטרה רלוונטי, ובו עדויותיהם של שני הנהגים המעורבים ותרשים זירת התאונה (יצוין כי בתיק גם תמונות מזירת התאונה, אך הוגש לי עותק שחור לבן לא ברור שלהן). תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים המעורבים. תמונות זירת התאונה, לרבות תמונות הרכבים בזירה. חוות דעת מומחה לגבי הנזק שנגרם לאוטובוס בתאונה (נזק בשיעור 1,050 ₪ בלבד). עדויות מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעת - עד ראייה וכן נהג הפרטית; ומטעם הנתבעים - הנתבע 1, נהג האוטובוס. חוות דעת של בוחן תאונות מטעם הנתבעים (עד זה התייצב לדיון אך לא העיד בו, לפי המלצתי, משסברתי שהדבר בלתי נחוץ, בעיקר נוכח התרשמותי מדיות הראיות שהוגשו ונשמעו). הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג האוטובוס אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג הפרטית יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: התרשמותי הכללית היא, שמדובר בתאונה, שבהחלט, במאמץ לא רב מצד שני הנהגים גם יחד, ניתן היה למנוע אותה. התרשמותי היא, ששני הנהגים גם יחד גילו אדישות מסוימת לגבי האפשרות שהתאונה תתרחש, כאשר שניהם הכירו היטב את הצומת ואת תנאי הדרך המסוכנים בו, וחרף כך נהגו בחוסר זהירות בכניסתם לצומת בתנאים מיוחדים אלו: נהג האוטובוס נסע מהר מדי ואף גלש עם האוטובוס לנתיב הנסיעה הנגדי ברחוב הגבורה (הנתיב שלתוכו התכוונה הפרטית להיכנס בצומת), ואילו נהג הפרטית בחר להתחיל בנסיעה בצומת (לאחר שעמד על סף הצומת), למרות שהבחין היטב באוטובוס שמימינו ולמרות שידע כי אוטובוסים "טסים" במקום כלשונו וגם כי כאשר רכבים נוסעים מהר ברחוב הגבורה, שאינו רחב, הם לא יכולים לנסוע ביחד באותו זמן (בכיוונים נגדיים), בגלל בעיית רוחב הכביש. נראה גם מן הראיות, כי הפרטית ביצעה פנייה ימינה בצומת בקשת רחבה מדי ולא באופן חד, אם כי, כנראה שבכל מקרה ונוכח גלישת האוטובוס לנתיב הנגדי, הפרטית לא הייתה מצליחה להשלים בבטחה את הפנייה ימינה בצומת, גם אם הייתה מבצעת פנייה חדה יותר. הראיות מצביעות בבירור על כך שנהג הפרטית עמד עם הפרטית בעצירה מוחלטת על סף הצומת. נהג זה וכן העד הניטרלי מעידים על כך, ומצאתי להעדיף את עדויותיהם אלו על פני עדות נהג האוטובוס הלא ברורה ולא מנומקת בנקודה זו. אין חולק, ולמעשה הכל העידו כך, כי האוטובוס גלש לנתיב הנסיעה הנגדי, זה שלתוכו ביקשה הפרטית להיכנס. מאחר שנהג האוטובוס היה מודע לכך שהוא גולש לנתיב הנגדי (ולכן נתיב נגדי זה אינו פנוי לגמרי) ומאחר שנהג זה מכיר היטב את תנאי הדרך ואת הסכנות בה, מחובתו היה להאט את מהירות נסיעתו לקראת הכניסה לצומת ואף לוודא היטב שאין רכב (כמו הפרטית) שמבקש לפנות ימינה לתוך הנתיב שהאוטובוס תופס אותו בחלקו. התרשמתי כי האוטובוס שעט לתוך הצומת, מבלי לתת דעתו לחובתו הנ"ל ומתוך אדישות לאפשרות שרכב שמבקש לפנות ימינה לא יצליח לעשות זאת בבטחה נוכח האופן המיוחד והמסוכן בו נוסע האוטובוס. שוכנעתי כי נהג האוטובוס נסע מהר מדי, ולמצער, במהירות שאינה תואמת ואינה הולמת את תנאיי הדרך המסוכנים. בעניין זה אני מקבל את עדות העד הניטרלי שהעיד על מהירות נסיעת האוטובוס. הדבר נראה לי גם הגיוני ומתיישב עם שאר הממצאים והראיות. באשר למחלוקת בשאלה האם הפרטית ביצעה פנייה חדה ימינה (כפי שמחויבת עפ"י תקנה 42 לתקנות התעבורה לבצע) או פנייה בקשת רחבה, שגלשה או עמדה לגלוש לנתיב נסיעת האוטובוס. כאמור לעיל, בנסיבות המיוחדות סבורני שנפקות השאלה אינה כה מכריעה, מאחר שלהערכתי ממילא הפרטית לא יכולה הייתה (גם לו ביצעה פנייה חדה) להשתלב בבטחה בנתיב הימני ברחוב הגבורה, נוכח גלישת האוטובוס לנתיב זה ונוכח עדויות שני הנהגים כי לא ניתן לנסוע במקום יחדיו, כאשר רכב נוסע מהר, ושוכנעתי כי האוטובוס נסע מהר ומדובר גם ברכב גדול במיוחד. אך לגבי השאלה עצמה, שוכנעתי כי סביר יותר שנהג הפרטית ביצע פנייה בקשת רחבה מדי, שאינה תואמת את הדרוש בתקנות וגם אינה תואמת את תנאיי הדרך. ממיקום ומזווית הפרטית בזירת התאונה, כמו גם על יסוד ההערכה ההגיונית (לה שותף גם עד הראייה מטעם התובעת עצמה), לפיה הפרטית נהדפה לאחור בתאונה אל המקום בו נצפית בתמונה שהוצגה, ניכר שהפרטית לא הייתה במגמה של פנייה חדה ימינה, ולמצער, לא הייתה צמודה לשפה הימנית של הכביש. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי הפרטית גלשה בפועל או התכוונה לגלוש לנתיב הנגדי (הרחוק) בו נסע האוטובוס. גלישה כזו הינה בבחינת "התאבדות" מצד נהג הפרטית, ומאחר שנהג זה עצר על סף הצומת וראה את האוטובוס מימינו, סביר יותר שהוא לא ייסע לתוך נתיב נסיעת האוטובוס, אם כי, כאמור, נהג הפרטית נהג בחוסר זהירות ולא העריך נכון את מידת הסכנה שבכניסתו לצומת בנסיבות. ברור לגמרי כי נהג הפרטית היה צריך לכבד את זכות הקדימה של האוטובוס בכניסה לצומת. נראה גם (מכך שנהג הפרטית עצר בטרם כניסתו לצומת) שנהג הפרטית ידע זאת. נהג הפרטית מעיד כי, בטרם החליט להיכנס לצומת, ראה את האוטובוס במרחק של 50 מטר ממנו מימין. עדות זו אינה משכנעת ואיני מקבלה. אין חולק כי נהג הפרטית נסע מרחק קצר מאוד בצומת (כשני מטרים בלבד), ולא סביר שבזמן שהפרטית חלפה מרחק כה קצר האוטובוס עבר מרחק כה רב יחסית (50 מטר). הגיוני יותר, שנהג הפרטית איבד את סבלנותו להמתין לאוטובוס או פשוט סבר (בטעות) שיצליח לנסוע במקביל לאוטובוס ברחוב הגבורה, הגם שנהג זה ידע שהדבר קשה עד בלתי אפשרי. יתכן, ואני מעלה זאת כהשערה בלבד, שנהג הפרטית ביקש לכפות, בכוחניות, על נהג האוטובוס לעצור או להאט את האוטובוס, ולכבד את זכותו של נהג הפרטית לנסוע בנתיבו הפנוי, במקביל לאוטובוס. כך או כך, שוכנעתי שלשני הנהגים אשם בתאונה. אציין כי בחוות דעת שמאי הרכב מטעם הנתבעים מצוין שהאוטובוס נפגע בפינה הקדמית-ימנית שלו, בזמן שברור לגמרי שהפגיעה היחידה האפשרית (עם הפרטית) היא בפינה הקדמית-שמאלית, ונראה כי מדובר בטעות של המומחה. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (בהפחתת האשם התורם). על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 18,473 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 6.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 462 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 6.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,050 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםזכות קדימהתמרוריםצומת