"דייר ממשיך" יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר שנפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, רק אם הינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי תביעת, בגדרה עותרת התובעת לפנות את הנתבע מדירה שברחוב האירית 303/6 בבנימינה, הידועה כגוש 010215 חלקה 0376 (להלן: "הדירה"). התובעת טענה בכתב התביעה כי הינה בעלת הזכויות בדירה וכי הדירה הושכרה למר יוסף X וגב' זאנה X -הורי הנתבע, על פי הסכם שכירות מיום 11.03.07 עליו לא חלים חוקי הגנת הדייר. התובעת טענה כי הנתבע מחזיק בדירה ללא כל זכות שבדין ועל כן עליו לפנות את הדירה. לטענת התובעת על חוזה השכירות חלות הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"). על כן, לטענתה, כיוון ש"הדיירים החוזיים" - הוריו של הנתבע - אינם מתגוררים עוד בדירה, שכן אימו של הנתבע נפטרה ביום 11.05.11 ואילו אביו של הנתבע עבר להתגורר באופן קבוע במוסד סיעודי; וכיוון שהוריו של התובע אינם מוגדרים כ"זכאים", שכן לא התגוררו בדירה למעלה מחמש שנים; וכיוון שהנתבע לא התגורר יחד עם הוריו בטרם עזבו את הדירה; וכיוון שלנתבע עצמו לא מוקנית זכות לדיור ציבורי - הרי אין הנתבע רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה, ועליו לפנותה. התובעת טענה כי פנתה לאבי הנתבע בהודעה מיום 06.03.12 והודיעה לו על סיום יחסי השכירות, ובמקביל הוציאה "הודעה על פולש" כלפי הנתבע, אולם חרף פניותיה - לא פינה הנתבע את הדירה. התובעת צירפה לתביעתה מסמכים מהם עולה כי התובע לא התגורר יחד עם הוריו במשך שהותם בדירה, כעולה מדוחות הביקור בנכס שערכו נציגי התובעת, ואף מפנייתו של הנתבע עצמו (נספח ז' לכתב התביעה); וכן מסמכים המעידים על כך שהתובע אינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי- לאחר שבקשתו נדחתה, כאמור בהחלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון ובהחלטת הוועדה המרחבית של התובעת. בכתב ההנגנה מטעמו, טען הנתבע כי בפועל התגורר יחד עם הוריו במשך שהותם בדירה, אולם הסתיר זאת עיני התובעת, על מנת שזו לא תבטל את ההנחה המגיעה להוריו. עוד טען הנתבע כי נציגת התובעת - הגב' פיורלה, דווקא פגשה את הנתבע במהלך ביקוריה בדירה. עוד טען הנתבע כי נמסר לו על ידי נציגי התובעת, כי אף לאחר מעבר אביו למוסד סיעודי הדירה נשארת בחזקתו למשך 6-12 חודשים, וכי במהלך אשפוזו של אביו, הוציא הנתבע את אביו למספר ביקורי בית. הנתבע טען כי הוועדה העליונה של משרד השיכון סירבה לבקשתו כיוון שהתובעת בחוות דעתה הביאה לידיעתו כי הנתבע פלש לדירה וכי הינו משתמש בסמים. הנתבע טוען כי ההודעה על סיום החוזה נשלחה לאביו ביום 06.03.12 - דהיינו מספר ימים בטרם חלוף 5 שנים מיום כניסתם לדירה, וכל זאת על מנת לסכל את מאמצי הנתבע לקבל מעמד של דייר ממשיך. הנתבע צירף לכתב תביעתו המלצה מאת מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בבנימינה הממליצה לשקול בכובד ראש את זכאות הנתבע לקבל את הדירה; מסמכים ממרכז "מתדון" לטיפול בנפגעי סמים, שאף בהם הומלץ על אישור המשך מגוריו בדירה; מסמך מאת המחלקה לשירותים חברתיים בבנימינה, לפיה הנתבע שומר על קשר עם אביו ואף "מנסה לאפשר לו סביבה ביתית בביתו המוכר מיד פעם"; מסמך מאת מנהל המוסד הסיעודי - ממנו עולה כי הנתבע לקח את אביו לביתו בבנימינה; תמצית רישום האוכלוסין, ולפיה הנתבע מתגורר בדירה, כאשר מועד הכניסה מופיע כיום 27.08.12; מכתב מאת השכנים לפיו הנתבע התגורר שנים רבות יחד עם הריו בדירה; רשימת שחרורים מבית הסוהר; ומסמכים נוספים אותם לא ראיתי לסקור. במעמד דיון ההוכחות ביום 03.04.13 הוגשו המוצגים הבאים: ת/1 - תגובת המרכז הישראלי לאפוטרופסות - שמונה כאפוטרופוס על גופו של אבי הנתבע באשר לחיסיון המידע הרפואי אודות אבי הנתבע; ת/2 - מכתב הנתבע לתובעת ובו הוא כותב כי אינו מתגורר בדירה, וכי הכתובת בה מתגורר הינה רחוב שוהם 5 בנתניה; ת/3 - מכתב שכתב הנתבע למשרד השיכון ובה כותב הנתבע כי לאביו יש מטפל למשך 4 שעות, וביתר הזמן הנתבע מטפל בו, ולשם כך מעוניין הוא "להצטרף" לחוזה של אביו עם התובעת. בנוסף, העידו העדים הבאים: ד"ר קרולין - רופא העובד בבית האבות בו מאושפז אבי הנתבע; גב' אירית חסיד - עובת סוציאלית בבית האבות. מטעם התובעת - העידה הגב' פיורלה אלידע. מטעם הנתבע - העיד הנתבע. יצויין כי הנתבע טען כי יש ברשותו מכתבים שכתבו שכניו, אשר סירבו לבוא להעיד, אולם בהחלטתי קבעתי כי אינם קבילים כראייה לאמיתות תוכנם (ראו: עמוד 11 שורה 21 - עמוד 12 שורה 1 לפרוטוקול). דיון והכרעה 7. אין מחלוקת בין הצדדים כי על זכות השכירות בדירה חלות הוראות החוק . בנוסף, אין מחלוקת כי יחסי השכירות בין הורי הנתבע לתובעת עוגנו בהסכם השכירות - נספח א לכתב התביעה, ועל כן יש לבחון האם על פי ההסכם ועל פי הוראות החוק הנ"ל אליהם מפנה החוזה, לנתבע זכויות בדירה המקנות לו זכויות חזקה בה. 8. יצויין עוד, שככל שייקבע כי לתובע זכויות חזקה בדירה, הרי שדין התביעה להידחות וככל שייקבע, כי לנתבע אין זכויות חזקה המעוגנות בהסכם או בחוק, עליו לסלק ידו מן הדירה. 9. הסכם השכירות נחתם, כאמור, בין הורי הנתבע לבין התובעת ביום 11.03.07. להלן יובאו הוראות ההסכם הרלוונטיות לענייננו: 4.(א) השוכר מתחייב להיכנס למושכר ולהתגורר בו תוך שלושים יום מיום שקיבל את החזקה בו, ולהתגורר בו בקביעות במשך כל תקופת השכירות. (ב) לא קיים השוכר את ההתחייבות בסעיף 4(א) או הפסיק להתגורר במושכר בקביעות במשך למעלה מ- 60 יום, תהיה המשכירה רשאית להודיע על ביטול ההסכם בהודעה מוקדמת של 30 יום בכתב, שתימסר לשוכר או שתודבק על דלת הדירה. (ג) האמור בס"ק א' ו-ב' לעיל לא יחול במקרה שבו הודיע השוכר למשכירה על היעדרות צפויה (לסיבות מוצדקות כגון; קבלת טיפול רפואי), לתקופה של עד 3 חודשים, וקיבל את הסכמת המשכירה להיעדרות זאת, והמשיך לשלם את דמי השכירות כסדרם ולמלא אחר שאר חובותיו לפיו ההסכם. 11. (א)... (ב) להסרת ספק מובהר בזאת כי זכות השכירות הינה אישית והיא מתבטלת מאליה עם מות אחד מיחידי השוכר או עם עזיבת אחד מיחידי השוכר את המושכר, עקב גירושיו, נטישה, או מסיבה אחרת כלשהיא ואין ולא יהיו ליחידים האחרים של השוכר שיישארו במושכר או ליורשים או לבני משפחה אחרים זכויות כלשהן במושכר, למעט זכויות מכוח החוק. (ג)יחידי השוכר שנותרו כאמור במושכר מתחייבים להודיע למשכירה לאלתר על פטירת או עזיבת המושכר כאמור ולפנות את המושכר לפי דרישת המשכירה בתור 3 חודשים מהפטירה או העזיבה, ואם תקופת החוזה הראשונית טרם חלפה, בתום תקופת החוזה הראשונית. האמור לעיל לא יחול אם ביקשו יחידי השוכר להישאר במושכר על אף הפטירה או העזיבה, והמשכירה הסכימה לכך. אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכותו של "דייר ממשיך" על פי החוק וזכותו הנה על פי ההסדר הקבוע בחוק זה. 12. (א) בוטל ההסכם כדין או שהסתיימה תקופתו, והשוכר אינו מתגורר במושכר, תהיה המשכירה רשאית לתפוש חזקה במושכר ולנהוג בו מנהג בעלים. 10. העולה מהוראות ההסכם, כי זכות השכירות הינה אישית, וכי עם פטירת השוכרים או עזיבתם את המושכר, שלא ברשות התובעת או לתקופה העולה על שלושה חודשים - מתבטל ההסכם בהודעה מוקדמת של 30 ימים מאת התובעת, ואו אז רשאית התובעת לתפוס חזקה בדירה, לאחר חלוף שלושה חודשים מיום ביטול ההסכם. עוד עולה מהוראות החוזה כי אין הוא בא לפגוע בזכותו של "דייר ממשיך" על פי החוק או של זכות אחרת על פי החוק, אך אין הוא מוסיף על הסדר זה, אלא את האפשרות של בקשת הסכמת התובעת להישאר בדירה על אף מות או עזיבת השוכרים. 11. בטרם אכריע במחלוקת אציין כי הנתבע טוען לזכות חזקה עצמאית בדירה ועל כן השאלה שבמחלוקת היא האם לנתבע זכויות חזקה בדירה. ודוק, אין הנתבע חולק כי ההסכם בין התובעת לבין הוריו בוטל, אולם טוען כי הוא התגורר עם הוריו במשך שלוש שנים, על כן יש להכריע במחלוקת אם בידי הנתבע זכויות חזקה בדירה מכח חוזה או מכח החוק. אמנם, טוען הנתבע, כי הוא המשיך להביא את אביו לדירה לעיתים רחוקות למשך מספר שעות ביממה, אולם מאחר ואין מחלוקת כי האבא אינו מתגורר עוד בדירה, אין הנתבע יכול לטעון לזכויות חזקה בדירה מכוח זכויות אביו. 12. כאמור, אף שהנתבע לא טען כי ההסכם בין התובעת לבין הוריו בוטל שלא כדין ונראה, אף הנתבע אינו חולק כי אביו אינו מתגורר עוד בדירה וכי הוא שוהה באופן קבע בדירה, מצאתי, למעלה מן הצורך לבחון האם אכן בשלו התנאים לביטול ההסכם בין אביו של הנתבע לבין התובעת. התנאי לביטול ההסכם הוא, כאמור פטירת השוכרים או עזיבתם את הדירה לתקופה העולה על שלושה חודשים או ללא הסכמת התובעת. לית מאן דפליג כי אימו של הנתבע נפטרה ביום 11.05.11. התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהיר הגב' אלידע כי אביו של הנתבע עבר למוסד סיעודי ביום 17.04.11. הנתבע לא חלק על כך, אך טען כי אביו עבר למוסד הסיעודי בחודש 04/2011 כיוון שאימו אושפזה בבית החולים במצב קשה, וכי היה עליו להיות צמוד למיטת אימו, ועל כן הועבר אביו, כפתרון זמני, לבית אבות. כך או כך, תהיה מטרת מעברו של אביו של הנתבע לבית הסעודי אשר תהיה, ממכתב מבית האבות "בית אור-אחד" מיום 11.10.11 (נספח ב לכתב התביעה) עולה כי אבי הנתבע הינו דייר סיעודי קבוע. אף ד"ר קרולין העיד בפניי כי מצבו הרפואי של אבי התובע הינו בלתי-הפיך (ראו עדותו בעמוד 8 שורה 11 לפרוטוקול). נראה, אם כן, כי אף אבי הנתבע עזב את הנכס לצמיתות, שלא בתיאום עם התובעת, ובכל מקרה, לתקופה העולה על שלושה חודשים. לטעמי, אין זה משנה אם הנתבע מוציא את אביו לביקורי בית מידי פעם, שכן אף אם אבי הנתבע מגיע לדירה מידי פעם (למספר שעות כפי שעולה ממכתב המחלקה לשירותים חברתיים שצירף הנתבע לכתב ההגנה), נחשב הוא כמי שעזב את הדירה לצמיתות, שכן אין הוא עתיד לחזור ולהתגורר בה, וממילא בשלו התנאים לביטול ההסכם בין הדיירים החוזיים לבין התובעת. פרשנות זו נובעת מכך שהדיור הציבורי הינו משאב מוגבל, אשר זכאים רבים מתדפקים על דלתותיו, ועל כן לטעמי, יש לפרש את החוזה תוך צמצום זכותו של מי שאינו מתגורר בדירה להמשיך ולהחזיק אותה בידיו. 13. בנוסף, כאמור, מאחר ואין מחלוקת כי אבי הנתבע אינו מתגורר בדירה (בפועל) הרי אין הנתבע יכול להתגורר בדירה מכח זכויות אותו דייר- מאחר, וכאמור, הדייר אינו מתגורר עוד בדירה וההסכם בינו לבין התובעת בוטל. 14. משבשלו התנאים לביטול ההסכם, יש לבחון האם זכאי הנתבע להיכנס בנעליהם של הוריו - הדיירים החוזיים, מכוח זכות שבדין או מכוח ההסכם. 15. ראשית יש להעיר שעל הנתבע חלות הוראות החוק שלאחר תיקון מס' 3 (תוקן בסעיף 69 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009, ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 216), שכן על פי הוראות המעבר (סעיף 70 לחוק): הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י״א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית, אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במשך התקופה האמורה. 16. לטעמי, הנתבע לא הוכיח כי התגורר בדירה ברציפות במשך 4 שנים, שכן מעבר לעדותו בבית המשפט, לא הביא הנתבע כל ראייה קבילה לכך שהתגורר יחד עם הוריו ברציפות. לא זו אף זו, הנתבע עצמו כתב במכתב (ת/3) לתובעת כי אינו מתגורר בדירה, כאשר הוא צירף ספח תעודת הזהות המוכיח כי הינו מתגורר בנתניה, ואף בחקירתו בבית המשפט טען, במענה לשאלה, כי הכתובת בנתניה היא כתובתו של אחיו, עימו התגורר עד שהסתכסך עימו (ראו דבריו בעמוד 12 שורות 27-28 לפרוטוקול). בנוסף, הנתבע עצמו מודה כי שהה במהלך השנים בבית הסוהר, ואף צירף תדפיס שחרוריו לכתב ההגנה, ומכאן שדרישת הרציפות אינה מתקיימת. 17. על פי נוסח סעיף 3 לחוק זכויות הדייר לאחר התיקון: א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים. 18. העולה מהוראות החוק הוא ש"דייר ממשיך" יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר שנפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, רק אם הינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי - על פי כללי משרד השיכון, דהיינו לאחר התיקון לכללי משרד השיכון מעמד סטטוטורי. התובעת לא הביאה את כללי משרד הבינוי והשיכון, אולם על פי חומר הראיות ביום 11.10.11 דחתה הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון את בקשתו של התובע לזכאות לדיור ציבורי (נספח ג1 לכתב התביעה) כיוון ש"אינו עונה למספר נפשות מזכה". בהחלטה נוספת מיום 18.12.12 דחתה הוועדה העליונה את הבקשה משני נימוקים נוספים: הדייר החוזי לא התגורר בדירה 5 שנים, והנתבע לא התגורר עם הדייר החוזי ברציפות במשך 3 השנים שטרם עזיבתו את הדירה. בהחלטה זו נכתב כי באזור שמונה זכאים, ואי הפינוי מונע את אכלוס הדירה. הנה כי כן, גם על פי כללי משרד השיכון לא זכאי הנתבע לדיור ציבורי, וממילא אין לו, לכאורה, כל זכות שבדין להתגורר בדירה, ובדין דורשת התובעת את פינוי הדירה. 19. אציין, כי מחומר הראיות, וכאמור לעיל, אכן עולה כי שני התנאים הנ"ל, המהווים תנאים להקניית מעמד "דייר ממשיך" לנתבע- לא התמלאו. הדיירים- הורי הנתבע לא שהו בנכס במשך חמש שנים תמימות, וכאמור לעיל, הנתבע לא התגורר עם הוריו בתקופה הנ"ל. 20. יחד עם זאת, על פי ההסכם יוכל הדייר הממשיך להמשיך ולהתגורר בנכס אם קיבל את הסכמת התובעת. וועד הלגליזציה של התובעת החליטה ביום 06.08.12 לדחות את בקשת הנתבע (נספח ו לכתב התביעה) כיוון שלא התגורר במשך 5 שנים ברציפות מחתימת ההסכם ועד כניסת אביו למוסד הסיעודי, ומכאן שגם הסכמתה של התובעת אינה עומדת לזכות הנתבע. 21. הנתבע טען כי ההודעה על ביטול ההסכם נשלחה לאביו ימים מספר בטרם חלוף חמש שנים מיום תחילת החוזה, וכל זאת על מנת לסכל מאמצי הנתבע לקבל מעמד של "דייר ממשיך". טענה זו אני דוחה. הנתבע לא דיווח לתובעת כי אביו עזב את הדירה, והיא גילתה עובדה זו, לאחר שהנתבע פנה למשרד השיכון בבקשה "להצטרף" לחוזה, תוך שהוא מוסר נתונים שאינם נכונים (לאביו מטפל במשך 4 שעות ביום, וביתר שעות היממה הנתבע מטפל בו), ומשרד השיכון הוא שפנה לתובעת על מנת שתחווה דעתה. על כן, לא יוכל הנתבע להיבנות משיהוי אשר נגרם בעטיה של הפרת התחייבות. בנוסף, גם אם השתהתה התובעת ולא שלחה הודעה על סיום החוזה מייד עם קבלת עמדת בית האבות - ולפיה אבי הנתבע הינו דייר קבוע, לא יכולה השתהות זו לעמוד לה לרועץ, שכן הנתבע נהנה משיהוי זה עד כה, ועל כן מנוע הוא מלטעון כנגדה. 22. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, ראיתי להתייחס לדבריו של הנתבע ולפיו הסתיר מן התובעת את עובדת מגוריו בדירה, על מנת שלא תבוטל ההנחה המגיעה להוריו, ולאחר מכן - מתוך היענות לבקשתה של הגב' אלידע, אולם בפועל התגורר הוא בדירה לכל אורך תקופת השכירות, ועתה עותר הוא כי אקבל את גרסתו. 23. מעבר לחוסר האמינות שיש לייחס לאדם אשר מודה בפה מלא כי "לא סיפר את האמת" על מנת להשיג יתרון כלכלי, מטעמי מדיניות משפטית ראוי שלא לאפשר לנתבע לטעון אחרת מכפי שטען, וזאת נוכח כללי "ההשתק ". הפסיקה הכירה בכך שאדם שיוצר מצג מסויים כלפי בעל דין, ובעל הדין שינה מצבו לרעה בעקבות מצג זה, לא יוכל להתכחש למצג זה, אפילו טוען הוא טענות אמת, בהליך משפטי מאוחר יותר. ההשתק חל מכוח חובת תום-הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ''ד נו(1) 577, 590). בענייננו, טוען הנתבע כי המצג שהציג כלפי התובעת, לפיו אינו מתגורר בדירה, אינו אמת, וכי למעשה התגורר בדירה במשך כל התקופה. התובעת הסתמכה על מצג זה, כאשר העניקה להורי הנתבע הנחה בשכר הדירה - ועל כן שינתה את מצבה לרעה. על כן, מנוע עתה הנתבע מלהתכחש למצג זה, והוא נתפס על גרסתו הראשונה. לטעמי, לוקה מידת האמת ואיתה גם מידת הצדק, כאשר בעל דין טען למצב עובדתי מסויים כדי להשיג יתרון כלכלי ובעל הדין שכנגד מסתמך על מצג זה, ולאחר מכן מתכחש הוא לאותו מצג. מצב זה אין לאפשר, ועל כן אין אני יכול לקבל טענותיו של הנתבע ולפיו התגורר בדירה במשך כל התקופה. 24. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבע יפנה את הדירה מושא התביעה תוך 30 ימים מהיום ובכלל זה יפנה את הדירה מכל אדם וחפץ. 25. הנתבע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.דייר ממשיךמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)