לבית המשפט הוגשה תביעה בגין נזקי רכוש למכונית בתאונת דרכים: שני הרכבים ביקשו להיכנס בשער שלפניהם. המחלוקת היא בשאלה, באילו נסיבות התנגש החלק הקדמי של היונדאי בחלק האחורי של הפורד, כאשר התובעת טוענת שהפורד נסע לאחור ואגב כך התנגש ביונדאי ואילו הנתבעים טוענים שהיונדאי נסע קדימה ואגב כך התנגש בפורד. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי היונדאי. עדויות מטעם שני הצדדים בישיבת היום בפניי: מטעם התובעת - העידו נהגת וכן נוסעת היונדאי; ומטעם הנתבעים - העיד הנתבע 1 כמי שנהג בפורד. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר במקרה מובהק שבו הצדדים מוסרים גרסות מנוגדות לחלוטין (ובלתי ניתנות ליישוב) לגבי אופן התרחשות התאונה, ולכן ההכרעה מחייבת בחינה של מהימנות העדויות. מצאתי את עדויותיהן של נהגת ושל נוסעת היונדאי מהימנות, משכנעות ומסתברות יותר מעדותו של נהג הפורד. מובהר, כי לא מדובר בקביעה פוזיטיבית/ודאית באשר לנסיבות התאונה, אלא בקביעה של אמת משפטית שבבסיסה מבחני הסתברות, סבירות והגיון. באופן כללי, התרשמתי שלא סביר ולא הגיוני שנהגת ונוסעת היונדאי בדו מליבן עלילה מורכבת ומפורטת שלפיה הפורד נסע לאחור (מספר פעמים ומקטעים), פגע ביונדאי ולאחר מכן נמלט מהמקום. מנגד, ושוב, באופן כללי, התרשמתי מעדות נהג הפורד בפניי, כי עד זה לא העיד כפי שמצופה מאדם שעשו לו עוול (פגעו בו מאחור ללא כל אשמה מצידו, ולאחר מכן אף העלילו עליו שהוא אשם בכך שנסע באופן לא זהיר לאחור) להעיד. עד זה לא הזדעק בשום שלב על העוול המשתמע שעשו לו לשיטתו, ובחר להתמקד בעדותו בסדר הגודל של נזקי התאונה, באופן שהותיר את הרושם שהעד בוחר שלא להתמודד עם מישור האחריות ומעדיף להציג את התאונה כפעוטה וכחסרת חשיבות. יצוין כי שתי עדות התביעה לא שולטות היטב בשפה העברית וניכר שהעברית שבפיהן פשוטה ובסיסית, בעוד שהנתבע 1 הינו אדם משכיל (ד"ר) וניכר שהוא שולט היטב בשפה העברית. נתתי דעתי גם להבדל זה בין העדים. נהג הפורד בחר שלא לכלול בטופס ההודעה על התאונה (מוצג נ/1) את גרסת נהגת היונדאי לתאונה, למרות שידע היטב על תוכן הגרסה ולא הסכים עימה לדבריו. העד נשאל על כך בעדותו היום, והוא השיב כי לא ראה צורך להתייחס לכך. לטעמי, הדבר תמוה. נהג, שמדווח על תאונה כי רכב צד ג' פגע בה ברכבו מאחור, סביר שיציין, ולו בקיצור נמרץ, את טענת הנהג המעורב ואת הכחשתו את טענה זו. התעלמות מטענת הנהג המעורב נראית לי בלתי סבירה, ואולי דפוס זה של הימנעות מהתמודדות עם שאלת האחריות עליו הצבעתי כאמור, החל כבר ביום התאונה עם מילוי טופס הדיווח עליה. מצאתי שבעדות נהג הפורד, בדבר הקושי בו נתקל עובר לתאונה בהגעה פיסית למכשיר ממנו ביקש לשלוף את כרטיס הכניסה בשער, יש כדי לתמוך, באופן מסוים וחלקי לפחות, בעדויותיהן של נהגת ונוסעת היונדאי, לפיהן אכן נהג הפורד נתקל בקושי שכזה, שגרם לו להתעכב במקום, ולשיטתן גם לתמרן בנסיעה לאחור לעבר המכשיר הנ"ל. לנהג הפורד אין כל הסבר מדוע היונדאי נכנס בפורד מאחור, בעוד שלנהגת ולנוסעת היונדאי יש הסבר מפורט מדוע הפורד נסע לאחור והתנגש ביונדאי. לא סביר בעיני שנהגת היונדאי, שלא יכולה הייתה שלא להבחין בפורד הנמצא לפניה (משתהה עקב הקושי שלו להגיע למכשיר לשם נטילת כרטיס הכניסה), פשוט תיסע ישר קדימה לתוך רכב עומד. סביר יותר ההסבר שמסרה נהגת היונדאי וסבירה יותר גרסתה. בהקשר זה יצוין כי הנהגת מכירה היטב את שער הכניסה, ונכנסת דרכו מדי בוקר במשך שנים, וגם עובדה זו מקטינה את הסבירות שהנהגת תתעלם כך סתם ממצב התנועה והדרך במקום. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 11,526 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 850 ₪, בגין שכר שתי העדות בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבשערתאונת דרכים