תאונת דרכים: נטען כי הנהג הגיח ממקום שאיננו מהווה נתיב נסיעה

תאונת דרכים: נטען כי הנהג הגיח ממקום שאיננו מהווה נתיב נסיעה או בדבר קיומו של נתיב נסיעה אחד בכיוונו, מהווה אכן, כטענת ב"כ התובעת, הרחבת חזית. בכתב ההגנה המתוקן ובכתב התביעה שכנגד טען הנתבע כי נהג התובעת לא נתן לו זכות קדימה, למרות שרכב שנהג בסמוך לו סיפק זכות קדימה לרכב הנתבע. לא נטען כי במקום נתיב נסיעה אחד וכי הנהג הגיע ממקום שאיננו משמש נתיב נסיעה. לפיכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה. מכל מקום, עפ"י התמונות שצורפו, מסתבר בעיני כי מדובר בשני נתיבי נסיעה. יחד עם זאת, גם אם, כטענת הנתבע, מדובר בנתיב נסיעה אחד בלבד, הוא עצמו אישר כי גם לאחר שחלף על פני המשאית שנתנה לו זכות קדימה מכיוון נסיעת נהג התובעת, עדיין בדק האם קיימים כלי רכב נוספים מימין, היינו, מנתיב נסיעת נהג התובעת, אך הוא לא הבחין בו. ה. מתקשה אני לקבל את גרסת הנתבע כי משאית מכיוון נסיעת נהג התובעת נתנה לו זכות קדימה במקום ולאחר התאונה המשיכה בנסיעתה, שכן על פי התמונות שצולמו מיד לאחר התאונה (וכהצהרת נהג התובעת הוא לא יכול היה להזיז את רכבו), נראה כי אין באפשרות משאית לעבור במקום לאור חסימת הנתיב על ידי רכב הנתבע. ו. הנה כי כן, גם כגרסת הנתבע עצמו, בפנותו שמאלה היה עליו ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים ממול. גם אם, כשיטתו, חלף חלק מהנתיב, עדיין עליו לנסוע באיטיות ולוודא כי הוא יכול להשלים את חצייתו בבטחה. הנתבע, כאמור, לא הבחין ברכב התובעת, אך תמונות הצומת מעידות כי מדובר בצומת רחב בו קיים שדה ראיה תקין, ולפיכך היה עליו להבחין ברכב התובעת. ז. אשר על כן, אני קובעת כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה. ח. באשר לשאלת קיומה של רשלנות תורמת מצד נהג התובעת, הלה נכנס לצומת בנסיעה רציפה ישר והיה עליו לנצל את זכות הקדימה הנתונה לו לאחר שווידא כי ביכולתו להמשיך בנסיעה ללא הפרעה או סיכון. נהג התובעת טען כי לא הבחין ברכב הנתבע ואף לא היה סיפק בידו לבלום את רכבו, אך לאור אופי הצומת העולה מהתמונות נראה כי קיים שדה ראיה רחב בכיוון נסיעת הנהג. בשים לב לכך שבעת כניסתו לצומת היה עליו להאט מהירות נסיעתו ולבחון האם יש בידו לחצותה ללא הפרעה, הגם שלזכותו זכות הקדימה, ואף לאור מיקום התאונה ומיקום מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, אני מוצאת להטיל על נהג התובעת רשלנות תורמת בשיעור 10%. אין ברשלנות זו, בנסיבות המקרה דנן, כדי להקים עילת תביעה לנתבעים. 6. באשר לסכום הנזק, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה וכן אסמכתא לעניין שכר טרחת השמאי. השמאי לא נחקר על חוות דעתו וחוות דעת נגדית לא הוגשה. 7. יש עוד לציין כי הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד נגד התובעת בתביעה העיקרית, במסגרתה עתרה לחיוב התובעת בנזקי רכבה בסך 15,000 ₪. לכתב התביעה שכנגד לא צורף כל נספח וממילא לא צורפה כל אסמכתא לעניין אופי הנזק ברכב התובעת שכנגד, היקפו, חוות דעת שמאי לעניינו, ולחילופין, אסמכתא בדבר עלות תיקונו, ומכאן כי התביעה הוגשה ללא כל תימוכין. גם אם הייתי מגיעה למסקנה שיש להקים עילת תביעה לתובעת שכנגד, זו ממילא לא עמדה בחובתה להוכחת נזקיה בגין התאונה. 8. אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 53,134 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 13/03/12, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת בסך 400 ₪ כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 6,250 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 יום. התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.תאונת דרכים