תביעת כספית בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים בסדר דין מהיר

תביעת כספית מיום 22.10.12 ע"ס 5,522 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 29.11.10. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 19.11.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבסופה הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי הנתבעים יגישו לתיק ולתובעים תמונות שצולמו ולא הוגשו במועד הישיבה וכי שני הצדדים יגישו התייחסות מטעמם לתמונות ולנפקותן. בהמשך לאותה ישיבה הגישו הנתבעים התמונות הנ"ל ושני הצדדים הגישו התייחסותם הנ"ל. מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעים- רכב פרטי מתוצרת סיטרואן (להלן - "הסיטרואן"). רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן - "המזדה"). מקום התרחשות התאונה: רחוב רוטשילד בראשון לציון. שעת התרחשות התאונה: 19:00 (שעת ערב/חשיכה). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. גרסת התובעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה נטען כי בזמן שפנה נהג הסיטרואן שמאלה לתוך הרחוב שבו אירעה התאונה, הגיחה המזדה ממפרץ תחנת אוטובוס שבימין הרחוב, סטתה לנתיב הסיטרואן ופגעה בכל חלקה הימני של הסיטרואן. בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת 1 נכתב כי במהלך נסיעת הסיטרואן, יצא רכב ממפרץ אוטובוס ונכנס בצד ימין של הסיטרואן. בעדותו בדיון אמר נהג הסיטרואן כי לאחר שפנה שמאלה לתוך הרחוב שבו אירעה התאונה (רחוב רוטשילד), הרגיש מכה בדופן ימין של הסיטרואן, כאשר המזדה הגיעה מעט מאחורי הסיטרואן ומצד ימין שלה, מתוך מפרץ החניה שבימין הדרך ופגעה עם הפינה השמאלית קדמית שלה בדלת ימין קדמית של הסיטרואן, ולאחר הפגיעה בין הרכבים, כשהמזדה הייתה עדיין דבוקה לסיטרואן, המשיך נהג הסיטרואן מעט בנסיעה ישר ומכך נוצר שפשוף מתמשך בסיטרואן, לאורך דופן ימין. גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב ההגנה נטען כי המזדה הייתה בעצירה מוחלטת במפרץ חניה ולפתע הגיחה הסיטרואן, שניסתה להיכנס למפרץ החניה ופגעה במזדה. בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לנתבעת 2 נכתב כי בעת שחיכה נהג המזדה לבת זוגו בישיבה בתוך המזדה, במפרץ חניה, נכנסה הסיטרואן למפרץ החניה, וכנראה בשל כך שלא אמדה נכון את המרחק פגעה בצידה השמאלי של המזדה. בעדותו בדיון אמר נהג המזדה שהמתין לבת זוגו במפרץ המאפשר העלאת והורדת נוסעים. כשראה את בת זוגו חוצה רגלית את הצומת ומתקרבת למזדה, הניע את המזדה אך לא התחיל בנסיעה. לפתע הגיעה הסיטרואן בזווית, כנראה כדי להחנות או להוריד נוסע, ופגעה במזדה, כך שהסיטרואן לכל ארכה התחככה בכנף השמאלית קדמית של המזדה. בעדותה בדיון אמרה בת זוגו של נהג המזדה (שהייתה במקום התאונה בזמן התאונה) כי כשעמדה להיכנס למזדה, הגיעה לפתע הסיטרואן שסטתה למפרץ החניה בו עמדה המזדה, כדי להוריד נוסעת, ופגעה עם דופן ימין בפינה השמאלית קדמית של המזדה. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור לבן של נזקי שני הרכבים המעורבים. 10 תמונות בצבע שהגישו הנתבעים, עפ"י ההסכמה הדיונית המיוחדת הנ"ל. עדויות עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג הסיטרואן (התובע 2); ומטעם הנתבעים - נהג המזדה (הנתבע 1) ועדת ראייה (בת זוגו של נהג המזדה). במהלך הדיון הוצגה באמצעות הטלפון הנייד של ב"כ הנתבעים תמונה של קטע הכביש שבו אירעה התאונה (ראו הערת בית המשפט בעמ' 3 לפרוטוקול). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: אודה על האמת, ההכרעה בתיק זה הייתה קשה עליי, והצדדים לא הקלו עליי את מלאכת ההכרעה: התובעים - משהגישו את התביעה כשנתיים לאחר מועד התאונה ובכך תרמו לפגיעה בזיכרון כל העדים וכן משלא העידו את נוסעת הסיטרואן (הגם שמצאתי שההסבר האישי שניתן לכך ע"י נהג הסיטרואן מתקבל על הדעת), שהיא עדה חשובה, שהיה בכוחה לשפוך אור ממקור ראשון וגם היה בכוחה להתמודד עניינית עם עדותם של נהג ונוסעת המזדה, לפיה נוסעת הסיטרואן עזבה במנוסה/בחיפזון את זירת התאונה לאחר התאונה ולא שבה אליה (בניגוד לעדות נהג הסיטרואן לפיה הנוסעת ברכבו נותרה עימו ברכב גם להמשך הנסיעה לאחר התאונה); והנתבעים - בכך שהציגו תמונות מזירת התאונה, גם באיחור (רק לאחר הדיון ורק בשלב שבו כבר לא ניתן היה לשאול את העדים על התמונות) וגם באיכות גרועה, שלא מאפשרת להבין באופן מלא ומדויק מה בדיוק רואים בתמונות. בסופו של יום ובסופה של בחינת ושקילת כל הראיות שהוצגו, מצאתי שגרסת התובעים מסתברת ומשכנעת יותר (גם אם רק מעט יותר) מאשר גרסת הנתבעים. המחלוקת העובדתית מתמצית בשאלה הבאה: האם, כגרסת התובעים, המזדה הייתה בנסיעה (בתנועה) בזמן התאונה, באופן שבו המזדה יצאה מהחנייה מהמפרץ שבצד הדרך לעבר הנתיב בו נסעה הסיטרואן ישר וללא כל סטייה או כוונה לחנות היא באותו מפרץ חנייה, או האם, כגרסת הנתבעים, המזדה הייתה בעצירה מוחלטת (לא בתנועה), באותו מפרץ חנייה, כאשר הסיטרואן סטתה לעברה והתנגשה בה, בניסיון לחנות במפרץ. על בסיס מכלול הראיות שהוצגו לי, השתכנעתי שסביר יותר שהמזדה הייתה בתנועה ובמגמה של יציאה מהמפרץ בו חנתה עובר לתאונה (עדי הנתבעים העידו על הכנות אחרונות שביצעו לקראת תחילת נסיעה כזו), מאשר שהסיטרואן תתנגש ברכב חונה, כאשר לא נטען ולא הוכח שהייתה סיבה כלשהי שגרמה לנהג הסיטרואן לסטות בצורה כה פזיזה, מסוכנת ולא אחראית (בהקשר זה יצוין כי לפי עדות נוסעת המזדה האוטובוס שהיה באותו מפרץ עמד במרחק רב יחסית מהמזדה, כך שאם חפצה הסיטרואן להחנות לפני המזדה, היא יכולה הייתה לעשות זאת בבטחה ובנוחות). מכלול התמונות שהוצגו תומכות גם הן יותר בגרסת התובעים: בתמונות נראית בסיטרואן פגיעת שפשוף שטחית וארוכה לאורך דופן ימין של הסיטרואן, שזו פגיעה שיכולה להתיישב עם פגיעת פס המגן המקיף את הפינה הקדמית-שמאלית של המזדה (ומכלול הראיות מצביעות על כך שמוקד הפגיעה במזדה היה אכן באותה פינה). נוסעת המזדה העידה, בביטחון רב, כי בתמונות שצילמה רואים בבירור את סטיית הסיטרואן על המזדה. אך משהוצגו התמונות, ברור שאין ממש באותה עדות ואין בסיס לאותו ביטחון: התמונות אינן ברורות, כאמור, אך ממה שניתן להבין מהן ולראות בהן, לא נראית כל סטייה כזו של הסיטרואן. לכל היותר, נראים בתמונה אחת שני הרכבים כשהם דבוקים כנראה האחד לשני, שניהם פחות או יותר באותו קו נסיעה (לפי מיקום הפנסים הדולקים בתמונה), ולא נראית כל סטייה. כל התמונות צולמו מקרוב מאוד ובאף אחת מהתמונות לא רואים את כל הרכבים (ואף לא רכב אחד מהשניים בשלמותו) ולא רואים כלל את זירת התאונה. הנה כי כן, אמינותה של אותה עדה מטעם הנתבעים נפגעה באופן ממשי, משהתמונות אינן תומכות בדבריה. שוכנעתי כי סביר שאם אכן ביקשה הסיטרואן לפנות ימינה לתוך מפרץ החנייה, מצופה היה שגם חזית הסיטרואן תיפגע או שגם החלק הקדמי ימני בסיטרואן ייפגע, מאחר שאלו החלקים הראשונים בסיטרואן שאמורים לבוא במגע בעת פניה ימינה לעבר המזדה. ומשאותם חלקים לא נפגעו בתאונה, סביר שהתאונה לא נגרמה עקב סטייה ימינה כנטען ע"י הנתבעים. לחובת הנתבעים נזקפת גם העובדה, לפיה נוסעת המזדה (שהיא בעלת המזדה) לא הגישה תביעה לפיצויה בגין הנזק הכלל לא מבוטל שנגרם למזדה עפ"י הטענה. בנסיבות, חזקה על בעלת המזדה כי אם החליטה שלא לתבוע כאמור, היא מבינה שסיכויי הצלחתה בתביעה כזו אינם גבוהים מאחר שנהג המזדה אחראי לקרות התאונה. לחובת הנתבעים נזקפת גם העובדה שנוסעת המזדה לא הייתה מוכנה לקבוע בעדותה מי אשם בתאונה, למרות שלפי תוכן עדותה ברור לגמרי שהאשם הבלעדי והמלא אמור להיות מוטל על נהג הסיטרואן. נראה אפוא כי מצפונה של הנוסעת לא מאפשר לה להטיח אשמה בנהג הסיטרואן. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 5,522 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סדר דין מהירתאונת דרכיםנזקי רכוש