תאונת דרכים: מי משני הנהגים המעורבים נהג בחוסר זהירות ?

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים: כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור-לבן של נזקי רכב התובעים. תמונות בצבע של זירת התאונה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהגת רכב הנתבעות אשמה בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג רכב התובעים יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום יהיו התובעים זכאים לפיצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: ממכלול הראיות עולה, שנהגת רכב הנתבעות עברה ממצב של עמידה למצב של נסיעה, שיצרה סיכון בדרך (פנתה שמאלה בחדות, תוך חיתוך הנתיב הנגדי), מבלי לוודא היטב שאין כל רכב, מקדימה וגם מאחורה, שתנועה זו עלולה להפריע לנסיעתו. נראה כי הנהגת לא הבחינה ברכב התובעים הנוסע מאחוריה והמתקרב לעברה, בטרם ביצעה נסיעה מסוכנת זו (ראו שורות 8+9 בעמ' 8 לפרוטוקול), למרות שמחובתה הייתה לראות רכב זה ולהתחשב בו. נראה גם כי הנהגת לא אותתה על כוונתה לפנות שמאלה (הנהגת מסרה כי בד"כ כן מאותתת, אך במקרה זה לא בטוחה שאותתה, והדבר עולה גם מטופס ההודעה על התאונה שמסרה לנתבעת 2), ומכל מקום שוכנעתי כי, לכל הפחות, לנהג רכב התובעים לא היה ברור לגמרי שבכוונת רכב הנתבעות לפנות מיד שמאלה, שאז, יש להניח, שלא היה נוטל סיכון כה מופרז ומאפשר לרכב הנתבעות לבצע את הפנייה שמאלה. אך מן הראיות עולה גם, כי גם נהג רכב התובעים תרם לקרות התאונה. שוכנעתי ממכלול הראיות כי רכב הנתבעות לא עמד/חנה בצמוד למדרכה מימין (כפי שטען נהג רכב התובעים) אלא במרחק מה מן המדרכה ולכן כי בכך שרכב התובעים חלף על פני רכב הנתבעות, ביצע נהג רכב התובעים עקיפה, למעשה, של רכב הנתבעות, ועוד דרך מסלול/נתיב הנסיעה הנגדי במקום. ומאחר שממכלול הראיות (לרבות עדות נהג רכב התובעים) עולה שנהג רכב התובעים ידע או חייב היה לדעת שטמונה סכנה פוטנציאלית מיוחדת מרכב הנתבעות (הנהג ראה כי הרכב מאויש וממונע, ומבודד למעשה בקטע כביש אסור לחנייה, ולכן נראה שהיה עליו לקחת בחשבון גם אפשרות של התחלת נסיעה ואולי אף פנייה שמאלה או פרסה של רכב הנתבעות) - והנהג מאשר למעשה בעדותו כי האט לקראת המעבר על פני רכב הנתבעות - וגם עקיפה כזו במסלול הנגדי הינה מסוכנת ומצריכה זהירות מיוחדת - המסקנה היא שנהיגתו של נהג רכב התובעים בנסיבות ובתנאי הדרך לקתה בפזיזות ובאדישות מסוימות, נוכח הסכנות הנ"ל. סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי. על הנתבעות לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 2,752 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ב"כ התובעים ידאג להעביר לכל אחד משני התובעים המגיע לו מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבע כל אחד מהשניים. משפט תעבורהתאונת דרכיםשאלות משפטיותנהיגה בחוסר זהירות