בית המשפט: לא ניתן לקבוע מי מהנהגים היה האחראי לתאונת הדרכים כללי לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בין שני כלי רכב בתאריך 11.2.12 בגשר גדוד 21 בחיפה. אחד מכלי הרכב נכנס לצומת כאשר הרמזור הנוגע אליו היה אדום. בחינת כלל הראיות שהובאו לפני הובילה אותי למסקנה כי לא ניתן לקבוע מי מהנהגים היה האחראי לתאונה. התובע בתביעה העיקרית הינו מר ברטנר יעקב (להלן: מר ברטנר) שהיה בעליו של רכב מסוג שברולט מאליבו מ.ר. 75-486-37 (להלן: השברולט). הנתבע 1 - מר שוורצמן חנן (להלן: מר שוורצמן) היה נהג של הרכב השני - רכב מסוג סוזוקי מ.ר. 64-974-98 (להלן: הסוזוקי) הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח של מר שוורצמן - הראל חברה לביטוח בע"מ. תביעתו של מר ברטנר, שרכבו לא היה מבוטח בביטוח מקיף (ר' עדותו עמ' 5, שורות 15-16) הועמדה על סכום של כ 103,000 ₪ (נזק ישיר של כ 60,000 ₪; ירידת ערך כ 21,000 ₪, וכן שכ"ט שמאי עוגמת נפש והוצאות); והתביעה שכנגד, שהינה תביעת שיבוב מטעם חברת הראל הועמדה על סכום של כ 37,000 ₪. זירת התאונה הינה הינה מחלף גדוד 21 (להלן: המחלף) - המחבר בין רח' החשמל (המשכו של דרך דורי) לבין דרך בר יהודה בחיפה. במקום ישנם שני צמתים הרלוונטיים לענייננו: הצומת הראשון (מעין מחלף T) נמצא בחלקו הצפוני - מזרחי (להלן: הצומת המזרחי) של המחלף ונועד לרכבים המגיעים משני כיוונים: הראשון, לכלי הרכב הנוסעים צפון-מערבה בדרך בר יהודה (מכיוון הצ'קפוסט) ומבקשים להגיע ("לעלות") לכביש דורי לכיוון נווה שאנן. רכבים אלה סוטים ימינה מדרך בר יהודה, עולים על גשר לכיוון המחלף, ובטרם הם פונים שמאלה למחלף ממש, הם אמורים להישמע להוראות הרמזור (להלן: רמזור 1): באם הוא אדום - לעצור; ובאם הוא ירוק - לפנות שמאלה לכיוון המחלף, ובהמשך לדרך דורי. השני, לרכבים המגיעים מכיוון רחוב החשמל. בצומת המזרחי לעיל קיים רמזור נוסף (להלן: רמזור 2) המכוון את כלי הרכב שהגיעו מכיוון רחוב החשמל, עלו על המחלף ומבקשים לפנות שמאלה (לכיוון צפון מערב) לעבר דרך בר יהודה; ובמלים אחרות - רמזור זה מיועד לכלי הרכב המבקשים לפנות שמאלה ממעלה המחלף ו"לרדת" לכיוון דרך בר יהודה, לכיוון חיפה (ולא לכיוון הצ'קפוסט). את שני הרמזורים ניתן לראות בתמונות ת/1. שני הרמזורים מצויים, כאמור לעיל, בחלקו הצפוני מזרחי של המחלף. צומת נוסף, ובו מצוי רמזור נוסף (להלן: רמזור 3), מצוי בחלקו הדרום-מערבי של המחלף (להלן: הצומת המערבי). צומת זה מיועד לנהגים המגיעים מכיוון רחוב החשמל ומעוניינים להגיע לרמזור 2 שהוזכר לעיל, לפנות שמאלה ו"לרדת" לכיוון דרך דורי לכיוון צפון מערב. כפי שנראה להלן, רמזורי שני הצמתים עובדים בסנכרון האחד עם השני. גרסאות הצדדים וראיותיהם מר ברטנר מסר כי ביום האירוע, שהיה יום שבת, הוא נסע עם חברתו - הגב' וקסמן, המתגוררת ברח' החשמל, וכוונתו היתה להגיע לדרך בר יהודה, לכיוון צפון מערב. לשם כך, הוא עצר את רכבו בצומת המערבי כדי לפנות שמאלה והיה ראשון בצומת. הרמזור בצומת היה אדום (רמזור 3). לאחר שהתחלף האור לירוק, הוא החל את נסיעתו, והחל לחצות את גשר המחלף. בעודו חוצה את הגשר, לדבריו במהירות של 30-35 קמ"ש, הוא הבחין ברמזור הבא הרלוונטי מבחינתו - מדובר ברמזור המצוי בצומת המזרחי, ורמזור זה הינו ירוק (לפניה שמאלה - רמזור 2). לכן, הוא המשיך בנסיעתו, החל לפנות שמאלה, אולם אז הופיע לפתע מימינו רכב הסוזוקי. תואר, ועל כך אין מחלוקת, שחזית רכב הסוזוקי פגעה בדופן הימנית של רכב השברולט "שנזרק" שמאלה (ר' עדות מר ברטנר עמ' 5 לפרוטוקול). מר ברטנר הוסיף ומסר, כי מייד לאחר האירוע הוא יצא את רכבו, וכשצעק על מר שוורצמן מדוע הלה נסע באדום, השיב לו האחרון:"ככה זה קרה לי". כעדה מטעמו של מר ברטנר, העידה הגב' וקסמן לעיל, שמסרה גרסה דומה בבסיסה לגרסתו של מר ברטנר. הגב' וקסמן הוסיפה, כי אותה תקופה היא למדה נהיגה ולכן שמה לב, לטענתה, לפרטים אלה וכן ציינה כי תוך כדי נהיגתו של מר ברטנר היא שאלה אותו שאלות בנוגע לאופן נהיגתו וזאת משום שהדבר עניין אותה. יחד עם זאת, הגב' וקסמן לא ידעה למסור פרטים אודות מהירות נסיעת השברולט. מנגד, מסר מר שוורצמן כי הוא נסע מכיוון הצ'קפוסט והתכוון "לעלות" דרך מחלף גדוד 21 לכביש דורי לכיוון שכונת נווה שאנן. לדבריו, הוא עלה על הגשר לכיוון המחלף והרמזור (רמזור 1 בצומת המזרחי) היה ירוק. מר שוורצמן מסר כך:"ראיתי ירוק ונסעתי באור ירוק. זה היה ברור, הייתי לבד ולא היה מי שיסיח את דעתי, אפילו רדיו לא שמעתי. היה לי דרך ארוכה לראות את הרמזור. אני זוכר שכשפגעתי ברכב שלו הרמתי את עיני ועוד היה אור ירוק מעלי" (עמ' 14, שורות 13-14). מר שוורצמן הוסיף, כי הבחין ברכב השברולט שבריר שניה לפני שפגע בו אך למרות שניסה "לברוח" שמאלה, לא הצליח בכך (עמ' 15, שורה 26). עוד הוסיף, כי לאחר האירוע כל שענין אותו היה מצבם הרפואי של נוסעי השברולט (מר ברטנר וחברתו) והכחיש כי אמר אמירה כלשהי שניתן לפרשה כלקיחת אחריות על התאונה. כמו כן הוסיף, כי בעת שנחקר במשטרה הגיע מר ברטנר, שהינו גמלאי של המשטרה, עם מעיל של שוטרים וככל הנראה הבהיר לחוקריו כי הוא גמלאי - דבר שהשליך על אופי חקירתו (תיק החקירה המשטרתי צורף לכתב התביעה העיקרי והוסכם כי יהווה חלק מראיות הצדדים) - בהקשר זה, הפנה מר שוורצמן לדבריו בסיום הודעתו (הודעה מתאריך 12/2/2012) שם מסר כי:"אני מרגיש שאתם מנסים להוציא מממני בכוח משהו שהוא שונה למה שאני אומר - וזה שעברתי בירוק. . " (הודעתו לעיל שורות 42-43), וזאת בהקשר למה שנראה, על פני הדברים, כתשובות מהוססות משהו. זה המקום להביא את עדותה של הגב' ענת גלעד - מנהלת מחלקת בקרת רמזורים בעירית חיפה ומהנדסת תנועה במקצועה. הגב' גלעד הובאה כעדה מטעם מר ברטנר והעידה לאחר שנכחה באולם בית המשפט במהלך עדותו. לכן, היתה מודעת ליריעת המחלוקת בתיק. העדה תיארה, כי הרמזורים בצומת המזרחי ובצומת המערבי מסונכרנים האחד עם השני באופן שמי שפונה שמאלה מרחוב החשמל (הצומת המערבי, רמזור 3), לא יצטרך, בשאיפה, לעמוד ברמזור (אדום) בפניה שמאלה בצומת המזרחי לכיוון דרך בר יהודה (רמזור 2). יחד עם זאת, הוסיפה העדה וציינה כי ה"גל הירוק" מתוכנן לפי מהירות נסיעה של 50 קמ"ש, וכדבריה :" הירוק ברמזור השני הוא מ 5- (שניות - י.ל.) של הרמזור ברחוב החשמל ועד 11+." ובמלים אחרות: רמזור 2 הופך לירוק 5 שניות לפני שרמזור 3 הופך לירוק; ונשאר ירוק עד כ 11 שניות לאחריו (כתלות גם בחיישנים בצומת). יחד עם זאת, הוסיפה העדה וציינה כי מנתון זה ומשאר הנתונים שהוצגו לה, לא ניתן להגיע למסקנות חד משמעיות באם מי מהצדדים נסע באדום, או ""גנב" אדום, וכדבריה:"איני יכולה למסור נתון אשר למיטב ידיעתי יכול להטות את הכף לכאן או לכאן . . " (עמ' 10, שורות 20-21) וזאת משום שאינה יודעת את כלל הנתונים שהיו בשטח - מה היתה מהירות נסיעת רכב השברולט, האם רכב השברולט היה ראשון או לא בצומת וכיוב' (ר' עדותה עמ' 10-12 וכן ר' את תוכנית הרמזורים ת/3). דיון ומסקנות לאחר ששקלתי את עדויות וראיות הצדדים, הגעתי למסקנה כי איש מהצדדים לא הצליח להוכיח את גרסתו במאזן ההסתברויות. לכאורה, הכף אמורה ליטות לטובתו של מר ברטנר, שטען כי עמד ראשון ברמזור בצומת המערבי - דבר שאמור להוליך למסקנה כי הוא נסע ב"גל הירוק". אולם, עדותו, ובעיקר עדותה של הגב' וקסמן היו מלאכותיים משהו, והדבר בא, בין היתר, לידי ביטוי בכך שהגב' וקסמן לא ידעה למסור כלל אודות מהירותו (נתנה מספר נתונים ונסוגה מהם) וכל שידעה למסור הוא כי היא הסתכלה על הרמזורים (ר' עדותה עמ' 4 שורה 25). הגב' וקסמן גם תיארה באופן תמוה משהו, כי היא שאלה את מר ברטנר שאלות אודות נהיגתו מתך עניין. אציין, כי מדובר היה ביום שבת בצהריים ולכן לא מן הנמנע שרכב השברולט נסע דווקא במהירות נמוכה למדי - ממש כפי שציין מר ברטנר עצמו (30-35 קמ"ש), באופן שלא ניתן להסיק ממנו באם הוא הספיק את ה"גל הירוק" או שמא פיספס אותו והגיע לסוף המופע הירוק או אף לאחריו. אין לי אלא להסכים למסקנתה של הגב' גלעד, כי מתוכנית הרמזורים לא ניתן להסיק דבר שיסייע לענייננו, בנסיבותיו. קיימות עוד נקודות הפועלות לטובת ולחובת שני הצדדים כאחד: ציינתי שעדותה של הגב' וקסמן לא היתה ברורה וקוהרנטית והדבר פועל כמובן לחובת מר ברטנר. לעניין עדותו של מר ברטנר, יש לזכור כי הלה לא היה מבוטח בעת התאונה ולכן ברור האינטרס הכלכלי שלו בתוצאות המשפט, הגם שאיני מתכוון להטיל בו דופי בהקשר זה, אלא רק להעלות את הבעייתיות במתן אמון בעדותו בהיעדר "נקודות אחיזה" ממשיות. מר שוורצמן, מאידך, העיד בצורה משכנעת למדי, אך לא ניתן להתעלם מחלק מהתשובות שנתן בעת שנחקר במשטרה ושהסתמכו, ולו באופן חלקי, על שחזור שערך עם עצמו. כך, השיב ש:"עד כמה שאני יכול לשחזר זה היה ירוק" (הודעתו שורה 29). לא נעלמו מעיני טענותיו בנוגע לאופי חקירתו - אך טענות אלה לא הוכחו, וכן לא התעלמתי מטענותיו, כי כמהנדס הוא ניסה להיות כמה שיותר מדוייק, אך עדיין הדבר עדיין עומד לחובתו באופן מסויים. לפיכך, שקלול כלל הנתונים שהובאו לעיל, הוביל אותי למסקנה, כי איש מהצדדים לא הוכיח את טענותיו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. תאונת דרכים