תאונת דרכים בין ג'יפ שנסע לאחור מבלי להבחין ברכב שהיה בעמידה מאחוריו

לבית המשפט הוגשה תביעת רכוש בגין נזקים לרכב בתאונת דרכים: שהג'יפ נסע לאחור מבלי להבחין בפרטית שהייתה בעמידה מוחלטת במרחק קצר מאחוריו, ואגב נסיעה זו פגע החלק האחורי של הג'יפ בחזית הפרטית המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במישור הנזק: הנתבעים מכחישים כי הנזק שפורט בכתב התביעה ובנספחיו (בעיקר בחוות דעת השמאי מיום 30.4.12 שצורפה לכתב התביעה) (להלן - "הנזק הנתבע") נגרם בתאונה, ולכן טוענים כי לא מוטלת על הנתבעים חובה לפצות את התובעת בגין הנזק הנתבע. לגבי מחלוקת הנזק ראוי לציין, כי הנתבעים אינם ברורים בעמדתם: לא ברור אם הנתבעים סבורים שהנזק הנתבע היה קיים כבר בפרטית עוד בטרם התאונה או שהם סבורים שהנזק הנתבע נגרם לפרטית בפרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד למועד בדיקת הפרטית ע"י השמאי במוסך (ביום 23.4.12 עפ"י הרשום בחוות דעתו). גם לא היה ברור עד לקראת סוף הדיון (שאז אישר נהג הג'יפ שכן גרם לנזק כלשהו) אם הנתבעים סבורים שנהג הג'יפ לא גרם לנזק כלשהו, ומכל מקום הנתבעים לא מצביעים על נזק ספציפי כלשהו שלעמדתם כן נגרם בתאונה ולא הציעו בעבר ולא מציעים כיום תשלום כלשהו בגין נזק כלשהו, אלא טוענים שדין התביעה להידחות כליל נגדם. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על התאונה שנמסר לתובעת ושנחתם ביום 15.4.12 (מוצג ת/1). הבהרה מפורטת (ללא תאריך) לגבי פירוט נסיבות התאונה שמסרה נהגת הפרטית לתובעת (חלק ממוצג ת/1). מכתב הבהרה מיום 29.7.12 שמסר אביה של נהגת הפרטית לתובעת בדבר הנזק הקודם שהיה בפרטית בזמן התאונה (מוצג ת/2). תמונות בצבע של נזקי הפרטית אותן צילם השמאי (מוצג ת/3). תרשים ידני של זירת התאונה שערכה נהגת הפרטית במהלך עדותה בפניי (מוצג ת/4). מכתב (ללא תאריך) ובו הודעה על התאונה שנמסרה לנתבעת 2 (מוצג נ/1). 6 תמונות שחור לבן של חזית הפרטית, אותן צילם נהג הג'יפ (מוצג נ/2). תמונה אחת של חלק אחורי של הג'יפ, אותה צילם נהג הג'יפ (מוצג נ/3). 4 תמונות בצבע של חזית הפרטית, אותן צילם נהג הג'יפ (מוצג נ/4). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. יובהר כבר כאן, כי בחינה יסודית של התמונות מלמדת, כי 6 התמונות מוצג נ/2 שונות מ-4 התמונות מוצג נ/4, ולא מדובר באותן תמונות. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנזק הנתבע אכן נגרם בתאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מהשוואת עדויות הנהגים לבדן קשה לקבוע איזו עדות מהימנה יותר, כאשר ההכרעה בתיק זה נעשית בעיקר על בסיס מכלול הראיות, על בסיס השכל הישר ועל בסיס מחדלם הקשה של הנתבעים להציג את הראייה החשובה ביותר לשיטתם שקיימת בידיהם. ממכלול הראיות והעדויות ניכר כי לפרטית אמור היה להיגרם נזק של ממש בחזיתה בתאונה, משאין חולק שנעשתה התנגשות בין שני הרכבים, כאשר הג'יפ הינו גבוה וכבד ופגע בתנופה בפרטית העומדת מאחוריו. יצוין כי גם נהג הג'יפ מודה שגרם נזק לפרטית, אם כי לא במידה שנתבעה בתביעה (שורה 10 בעמ' 12 לפרוטוקול). תמוה שהנתבעים בחרו שלא לבקש לחקור את שמאי הרכב שבדק את הפרטית ושהכין את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, על מה שראה בעיניו ועל מה שהעריך בכליו המקצועיים. מדובר במקרה מובהק למדי שמצריך מומחיות והבנה בסוגי פגיעות ברכב (במיני מינים של סוגים כאלה) ובעלויות תיקון רלוונטיות של כל אותם סוגים. הדבר תמוה במיוחד משהנתבעים מבקשים ומתיימרים לנתח את תמונות הפרטית אותן צילם השמאי, ולהשוותן לתמונות הפרטית שצולמו ביום התאונה. הנתבעים גם לא מצאו לנכון להגיש חוות דעת שמאי נגדית מטעמם. כל אלו פועלים כמובן במישור הראייתי כנגד הנתבעים. תמוה שהנתבעים הציגו שתי סדרות נפרדות של תמונות של הפרטית שצילם נהג הג'יפ, אחת בשחור לבן והשנייה בצבע, אחת הוגשה בתחילת הדיון והשנייה רק במהלך עדותו של נהג הג'יפ, כאשר במהלך הדיון נטען ע"י ב"כ התובעת שתמונות הצבע לא הוצגו לעיונה בטרם תחילת הדיון ולאור זאת נדרשה הפסקה מיוחדת בדיון, כמתועד בפרוטוקול הדיון. הנתבעים לא הסבירו את פשר קיומן של שתי סדרות אלו ואת ההבדל בין התמונות בשתי הסדרות, כאשר מן הדברים שנמסרו במהלך הדיון הוטעיתי לחשוב שמדובר בתמונות חופפות בחלקן לפחות, אך התברר שלא כך. כאמור לעיל, לא ברור מה בדיוק טוענים הנתבעים לגבי הנזק הנתבע, ובסופו של יום לא ברור אם לשיטתם הנזק הנתבע היה קיים עובר לתאונה או שהוא נולד מאירוע אחר שהתרחש לאחר התאונה. אי-בהירות זו פועלת גם היא כנגד הנתבעים, ואף מעלה תמיהה לגבי מטרת הצילום המיוחד של הפרטית שערך נהג הג'יפ. כך או כך, וגם לאחר שהשוויתי בין מצב הפרטית המשתקף בכל התמונות שהוצגו לי, נחה דעתי שהנזק הנתבע נגרם בתאונה והוא משתקף גם בתמונות שצילם נהג הג'יפ לאחר התאונה, שם נראה בבירור שמכסה המנוע של הפרטית ניזוק והתעקם, ויש להניח שבעקבות זאת או ביחד עם זאת ניזוקו ונפגעו גם חלקים אחרים בחזית הפרטית, חלקם חלקים פנימיים (מתחת לפח ולמכסה המנוע) שכלל לא צולמו, וגם בשל כך ראוי היה שהנתבעים יזמינו את השמאי לחקירה ולמתן הסבר והבהרות. לחובת הנתבעים נזקף מחדל ראייתי גדול: הם לא הציגו את הראייה החשובה ביותר שבידיהם (כך לטענתם) - היא הסרטון אותו צילם נהג הג'יפ בזירת התאונה, שבה נראים שני הרכבים ושבה אף נשמעת ומתעודת שיחה אותנטית וחשובה בין שני הנהגים לאחר התאונה. בשעת הדיון הודיעו הנתבעים כי בידיהם "דיסק און קי" ובו אותו סרטון, אך הובהר להם שלמחשב ביהמ"ש לא ניתן לחבר דיסקים חיצוניים מכל סוג (מטעמי ביטחון), ולמרבה הצער, הנתבעים לא הביאו עימם אמצעי טכנולוגי מתאים להצגת הסרטון, למרות שראוי היה שידאגו לכך מבעוד מועד. יצוין כי אפשרתי לב"כ הנתבעים לנסות לאתר מחשב נייד לצורך הצגת הסרטון, אך זה לא אותר. נהגת הפרטית אישרה שאמרה לנהג הג'יפ לאחר התאונה שהייתה בפרטית מכה קודמת, אך תיקנה ואמרה אח"כ (גם בהודעות בכתב לתובעת) כי טעתה במינוח וכוונתה הייתה לשריטה קודמת ולא למכה ממש. התרשמתי מעדות הנהגת בפניי, כי אמרה מה שאמרה בנסיבות המיוחדות שבהן שני הצדדים היו נסערים מהתאונה ושבהן נהג הג'יפ נבהל ממראה עיניו לגבי הנזק הקיים בפרטית, ונראה כי נהגת הפרטית ניסתה להקל עליו את התחושה הרגעית ולכן ניסתה להקטין את חומרת הנזק. שוכנעתי מהראיות והעדויות וגם מן השכל הישר כי הפרטית הינה רכב ישן (משנת ייצור 2001) שהיו בחזיתו סימני שריטה ושפשוף וקילופי צבע, שמצופה למצוא כמותם ברכב שנוסע שנים רבות בכבישים, אך לא היו בו סימני פגיעה תאונתית של ממש כפי שנגרמו בתאונה מושא התביעה, כאשר הנהגת העידה שהפגיעה שספגה הפרטית בתאונה לא אפשרה נסיעה בפרטית וחייבה הכנסתה המיידית לתיקון במוסך, ועדות זו הייתה אמינה בעיני. נהג הג'יפ הותיר רושם של אדם שאינו נוטל אחריות על מעשיו שלו, ומאשים את הזולת בהאשמה קשה של שקר ובדייה, באופן לא מבוסס ואף מקומם. לאור האשמותיו הכה חמורות של נהג הג'יפ, מתעצם מחדל הנתבעים שבאי-הצגת הראייה החשובה ביותר (הנטענת) שבידיהם, שיכולה הייתה לתמוך לשיטתם באותה האשמה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 9,628 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהרכבג'יפתאונת דרכיםנסיעה לאחור