תביעה כספית ע"ס 3,958 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 12.6.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 11.11.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבעת 1 הינה נהגת רכב הנתבעות במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - אוטובוס מתוצרת מאן (להלן - "האוטובוס"). רכב הנתבעות - רכב פרטי מתוצרת שברולט (להלן - "הפרטית"). מקום התרחשות התאונה: רחוב המרכבה בחולון. שעת התרחשות התאונה: שעת בוקר (אור יום). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה בזמן שהאוטובוס נוסע בנתיב ימני (מתוך שניים) בכביש ברחוב המרכבה ומתקרב למקום שבו יש בכביש פנייה ימינה לתוך מתחם תחנת דלק ובתי עסק, הפרטית, שנסעה עד אז בנתיב שמשמאלו ובמקביל אליו (ועובר לתאונה הייתה באותו קו נסיעה לזה של האוטובוס), סוטה לעבר האוטובוס בפתאומיות רבה (ממש בסמוך למקום הפנייה ימינה) בזווית חדה (כמעט ב-90 מעלות לכיוון הנסיעה) וחותכת את האוטובוס בפראות מקדימה במטרה לפנות ימינה לתוך המתחם הנ"ל, ותוך כדי כך וכאשר האוטובוס במצב עצירה (נהג האוטובוס בלם בלימת חירום והספיק להביא את האוטובוס לעצירה מוחלטת בזמן התאונה), משתפשף דופן ימין של הפרטית בחזית האוטובוס. נהגת הפרטית נעלמה מזירת התאונה, ולאחר שנהג האוטובוס חיפש אחריה מס' דקות ולא מצא אותה, המשיך בנסיעה למוסך בקרבת מקום, מוסך אליו הגיעה בהמשך נהגת הפרטית ברכב אחר מלווה באדם נוסף וכך שוחחו השניים והחליפו פרטים. גרסת הנתבעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה הפרטית נסעה בנתיב הימני בכביש ברחוב המרכבה, כשהאוטובוס נוסע מאחוריה (במהירות) באותו נתיב, ואז, כאשר הפרטית החלה לפנות ימינה בפנייה למתחם הנ"ל, פגע בה האוטובוס עם חלקו הקדמי באזור הפינה האחורית-ימנית של הפרטית. נהג האוטובוס נעלם מזירת התאונה, ונהגת הפרטית נסעה ביחד עם עד הראייה וברכבו לחפשו במוסך הנ"ל, ושם מצאה אותו וכך שוחחו השניים והחליפו פרטים. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (יצוין כי שתי ההודעות הינן מפורטות במיוחד). תמונות בצבע של נזקי האוטובוס. עדויות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג האוטובוס; ומטעם הנתבעות - נהגת הפרטית (הנתבעת 1) וכן עד ראייה. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעות (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג האוטובוס. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת הפרטית ועד הראייה מטעם הנתבעות מהימנה ומשכנעת יותר (הרבה יותר) מאשר עדות נהג האוטובוס. ניתוח יסודי הראיות מביא למסקנה ברורה, לפיה גרסת נהג האוטובוס לא הגיונית בעליל: לפי גרסה זו, נהג האוטובוס, שמודה שהיה בנסיעה רציפה עובר לתאונה ולא צפה את סטיית הפרטית לעברו, הצליח להביא את האוטובוס לעצירה מוחלטת (!) בתוך מטר אחד בלבד (בשורה 1 בעמ' 3 לפרוטוקול מעיד הנהג שהסטייה הפתאומית לעברו הייתה "מטר לפני הצומת"). אני לא מקבל את עדות הנהג לפיה האוטובוס היה במצב עצירה מוחלטת בזמן התאונה. אני מעדיף באופן ברור גם את גרסת הנתבעות לפיה, עובר לתאונה, הרכבים נסעו אחד אחרי השני (האוטובוס אחרי הפרטית) באותו נתיב, על פני גרסת התובעת לפיה הרכבים נסעו במקביל עובר לתאונה. לא מצאתי כל סבירות והיגיון בעדות נהג האוטובוס בדבר הסטייה הפתאומית של הפרטית, סטייה, שמשמעותה ההכרחית לפי גרסתו, היא מעין ניסיון התאבדות ממש של נהגת הפרטית (לחתוך בפראות אוטובוס דוהר תוך שברור שהאוטובוס לא יצליח לעצור במהלך הסטייה). מה גם שבגרסת הנתבעות תמכו שני עדים (הנהגת ועד הראייה) שמצאתי לקבל את עדותם. בגרסת הנתבעות תמכה גם העובדה הלא שנויה במחלוקת, לפיה נהגת הפרטית חיפשה באופן אקטיבי ומיוחד את נהג האוטובוס והצליחה לאתרו. פעולה כזו מחזקת את גרסת הנהגת ולא מתיישבת עם תיאור של נהגת שמבקשת לברוח מזירת התאונה. גם בעניין הבריחה מזירת התאונה מצאתי אפוא להעדיף את גרסת ועדויות הנתבעות על פני אלו של התובעת. לגבי עד הראייה: עד זה הוצג כעד ניטרלי. ואכן לפי כל מהלך חקירתו, הסתמן שהעד הוא ניטרלי לחלוטין ולא בעל כל עניין אישי בתוצאה. אך, באופן מביך משהו, במהלך חקירתה של נהגת הפרטית (שהייתה לאחר תום חקירת עד הראייה), התברר שבין השניים קשרי ידידות (שהחלו בעקבות נסיבות התאונה). סבורני שראוי היה שהעד יספר ביוזמתו על יחסי ידידות אלו כבר בעדותו, ולא ידבר על "הבחורה" ו"הנהגת" שהם מושגים שמעידים על זרות, שאינה במקומה. יחד עם זאת ולאחר שבחנתי בקפידה את דברי העד והשוויתי אותם עם מכלול הראיות שהוצגו, נחה דעתי שהעד אמין ומסר עדות מהימנה לגבי נסיבות התאונה, ועד זה תומך באופן מלא ומוחלט בגרסת הנתבעות. במיוחד העד הדגיש את העובדה שהאוטובוס נסע אחרי הפרטית (ולא לצדה) ואת העובדה שהאוטובוס לא עצר בזמן התאונה וכן ברח לאחר התאונה, עדות שהתיישבה היטב עם עדות נהגת הפרטית ועם מכלול הראיות. לשני הצדדים מחדלים ראייתיים, שמתקזזים בנסיבות: התובעת לא הביאה לעדות את העד שנזכר בטופס ההודעה על התאונה, ואילו הנתבעות לא הציגו את העד השני שנזכר בהודעתן שלהן על התאונה. מכל מקום, די בראיות שכן הוצגו לי כדי להגיע להכרעה פוזיטיבית ברורה ומספקת מבחינתי. לפי עדות נהגת הפרטית, שלא נסתרה (ואף נתמכה בעדות עד הראייה), הנזק ברכבה מהתאונה היה קל מאוד (סדק בפנס), שלא תוקן. לסיום אציין, כי אין צורך שאקבע מה היה המניע של נהג האוטובוס לדווח כפי שדיווח, מה גם שעסקינן במשפט אזרחי, שבו אין יומרה לקבוע בביטחון מוחלט ובוודאות גמורה מה קרה בתאונה, אלא רק מה קרה עפ"י מאזן ההסתברויות. יתכן שהדברים קשורים לכך שלפי גרסת הנתבעות נהג האוטובוס למעשה הפקיר את נהגת הפרטית וברח מזירת התאונה לאחר שפגע בה. בהקשר זה אוסיף גם כי, למיטב זכרוני, בשעת חקירת נהג האוטובוס בדיון בפניי נכחה גם אשת נהג האוטובוס. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 450 ש"ח (שכר עד בו חויבו הנתבעות) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 4,000 ₪. תחנת דלקדלקתאונת דרכים