לבית המשפט הוגשה תביעת נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים: עת רכב נסע לאחור (ביציאה ממקום חנייה) ואגב כך התנגש עם חלקו האחורי בחלקו הקדמי של רכב התובעת, שעמד מאחוריו (עם חזיתו כלפי החלק האחורי של רכב הנתבעות) ושהיה בעת התאונה בעצירה מוחלטת. בין הצדדים מחלוקת קשה בשאלה, האם הנזק המוצג בכתב התביעה כנזק שנגרם בתאונה, הינו אכן נזק שנגרם בתאונה, כאשר הנתבעות כופרות למעשה בגרם נזק כלשהו בתאונה, ולמצער כופרות בכך שהנזק המוצג בכתב התביעה ובחוות דעת השמאי אכן נגרם בתאונה. הראיות שהציגו הצדדים כתב התביעה, על נספחיו: תצהיר של יועצת משפטית אצל התובעת מיום 25.11.12 לתמיכה בנטען בכתב התביעה. ייפוי כוח. טופס הודעה על התאונה שהודפס ביום 23.10.12 (זהה למוצג ת/1). חוות דעת מומחה של שמאי רכב מיום 9.8.12 (מחזיקה 12 עמודים, כולל תמונות). בחוות הדעת נרשם שהשמאי בדק את רכב התובעת פעם אחת ביום 16.7.12 (שזה יום כניסתו למוסך המתקן לפי הרשום בחשבונית התיקון). בחוות הדעת נרשם כי מוקד הנזק הוא "מוקד חזית שמאלי", ובין היתר מוצגת שמאות לחלקים הבאים: "כנף קידמית שמ'" + "פנס ראשי שמ'" + "רפידה, בית גלגל שמ' קד'" + "סורג חזית". בחוות הדעת נרשם כי "לא נגרמה ירידת ערך כלשהיא לרכב", מבלי להסביר זאת. באף מקום בחוות הדעת אין התייחסות לחלוף הזמן שמיום התאונה (5.6.12) ועד יום בדיקת הרכב (16.7.12) או עד יום הכנת חוות הדעת (9.8.12). באף מקום בחוות הדעת אין אמירה פוזיטיבית או מפורשת של השמאי כי כל הנזקים המפורטים בחוות הדעת אכן נגרמו לדעתו ולהבנתו בתאונה מושא התביעה. בהקשר זה יצוין, כי דווקא כאשר השמאי ביקש להבהיר שבתאונה לא נגרם נזק של ירידת ערך (כאמור לעיל), הוא קישר במפורש בין אירוע התאונה לבין שאלת ירידת הערך. ועוד יצוין בהקשר זה, כי פירוט מוקד הנזק וכל החלקים והעבודות שצוינו לגבי מוקד זה נרשם תחת כותרת "אומדן נזק". חשבונית תיקון מיום 30.7.12. חשבון שכ"ט של השמאי מיום 9.8.12. כתב ההגנה על נספחיו: תצהיר עובד הנתבעת 2 מיום 21.1.13 לתמיכה בנטען בכתב ההגנה. רשימת גילוי מסמכים ("טופס הודעה על תאונה" + "מכתב דחייה" + "תמונות מקום אירוע"). טופס הודעה על התאונה (זהה למוצג נ/1). 5 תמונות שחור לבן (כך למצער בסריקה בתיק) שצולמו ביום 20.9.12 (בדיון הציגו לי הנתבעות רק 2 תמונות בצבע מתוכן - מוצג נ/2). הערה שלי: אני יוצא מהנחה שתמונות אלו שצורפו הן אותן "תמונות מקום אירוע" שנזכרו בגילוי המסמכים מטעם הנתבעות. מכתב דחייה מיום 15.10.12 ששלחה הנתבעת 2 לתובעת, ובו נרשם כך: "האחריות לתאונה אינה מוטלת על מבוטחנו. ע"פ גרסת מבוטחנו עולה כי, הנזק אשר נתבע לא נגרם ע"י רכבו כתוצאה מהארוע הנדון. בנוסף ומבלי לפגוע באמור לעיל, רכבכם נבדק בשיהוי של כ-41 ימים לאחר הארוע ולכן נותק הקשר הסיבתי בין הארוע לנזק אשר נתבע". הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצגים ת/1 + נ/1). 30 תמונות בצבע של נזקי רכב התובעת (צולמו ביום 16.7.12 ע"י השמאי מטעם התובעת) (מוצג ת/2). 2 תמונות בצבע מיום 20.9.12 של רכב הנתבעות (מוצג נ/2). 4 תמונות בצבע מיום 1.2.13 של מקום התאונה (מוצגים נ/3 + נ/4). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. תרשים של זירת התאונה ושל הרכבים בה שנערך ע"י עד התובעת במהלך עדותו (מוצג ת/3). הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. שוכנעתי בסופו של יום, לאחר ניתוח קפדני ויסודי של כל הראיות שהוצגו לי, כי הנזק המפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה לא נגרם בתאונה, ולמצער, קיים ספק שקול בין גרסות הצדדים לגבי גרימת הנזק הנ"ל, ולכן ומשנטל ההוכחה מוטל על התובעת, דין התביעה להידחות. אנמק את מסקנתי האחרונה: רובם ככולם של הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי הם נזקים שנהגת רכב הנתבעות לא הזכירה בעדותה בפניי כנזקים שנגרמו או אף שנטען בפניה ע"י נהג רכב התובעת שנגרמו במעמד התאונה או אף שנראו לעין במעמד התאונה. נהגת רכב הנתבעות העידה באופן עקבי (התואם גם את גרסתה בטופס ההודעה, מוצג נ/1) כי הנזק היחיד שראתה בעיניה כקיים ברכב התובעת מיד לאחר התאונה (נזק שגם שאת השייכות שלו לתאונה היא מכחישה), שהוא גם הנזק היחיד שלדבריה הוצג לה ע"י נהג רכב התובעת באותו מעמד כנזק שנגרם בתאונה, הוא קרע קטן באורך של כ-5 ס"מ בחלק הימני של הפגוש הקדמי של רכב התובעת. זאת, כאשר הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי הם אחרים לחלוטין ורבים וחמורים הרבה יותר ואף נמצאים במקום אחר לחלוטין על פני רכב התובעת. אין לי ספק, שלו אכן היו קיימים הנזקים הנראים בתמונות השמאי כבר במעמד התאונה, לא הייתה יכולה נהגת רכב הנתבעות לפספס אותם, וגם בטוחני שלו הנזקים הנ"ל היו קיימים אז ושם הרי שנהג רכב התובעת היה מציג אותם לפני הנהגת כנזקים טריים אותם גרמה. מצאתי את עדותה של הנהגת כמהימנה ומצאתי לסמוך על דבריה, לפחות בכל הנוגע להיקף ולסוג ולמיקום הנזק שהיה קיים ברכב התובעת בזמן התאונה ושהוצג לה ע"י הנהג כנזק שנגרם בתאונה. חוות דעת השמאי לוקה בכמה ליקויים, שבנסיבות פועלים לחובת התובעת ולא מאפשרים להסתמך על חוות הדעת כאמצעי הוכחה אמין: השמאי מתעלם לחלוטין מחלוף הזמן הרב שמיום התאונה (5.6.12) ועד יום בדיקת הרכב (16.7.12). סבורני שחוות דעת שמאי שמתיימרת לקשור בין אירוע קונקרטי (תאונה) לבין נזקים קונקרטיים שהשמאי נחשף אליהם ושם אותם זמן כה רב לאחר האירוע, חייבת להתייחס לחלוף זמן זה, במסגרת הכלים העומדים לרשות השמאי. הדבר מתבקש במיוחד בנסיבות שלנו, שבהן השמאי אישר בחוות דעתו גם החלפה של פנס ראשי שמאלי, וידוע לכל, שרכב שפנסו הראשי טעון החלפה לא יכול לנוע בכבישים פרק זמן של 41 יום, שהוא פרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד למועד בדיקת הרכב (שהוא גם מועד כניסת הרכב למוסך, כמפורט לעיל). השמאי לא כותב בחוות הדעת מהם הנתונים והמסמכים שעל בסיסם מצא השמאי לקשור בין התאונה לבין הנזקים שפורטו בחוות הדעת, אך ניתן להסיק מכך שהשמאי כותב בחוות הדעת שמצורף לה בין היתר "טופס תביעה", כי השמאי נסמך לצורך הקישור הנ"ל על טופס ההודעה על התאונה (מוצג ת/1). אולם כל שנרשם בטופס ההודעה לגבי פרטי הנזק ברכב התובעת הוא: "שפשוף טמבון קידמי אמצע + גריל שבור". לא נאמר שם דבר על נזק גדול בחלק הקדמי של דופן שמאל של הרכב (אותה פגיעת מעיכה משמעותית יחסית שנראית בתמונות ת/2 בין הכנף הקדמית-שמאלית לבין הפגוש הקדמי). מכאן, שלא ברור על סמך מה מצא השמאי לקשור בין הנזקים שפירט בחוות דעתו לבין התאונה, והדבר בעייתי. למעשה, השמאי לא אומר וקובע, ודאי לא פוזיטיבית או במפורש, באף מקום בחוות דעתו, כי כל הנזקים אותם הוא מפרט ושם בחוות דעתו אכן נגרמו להערכתו בתאונה. נראה מהכותרת הראשית "אומדן הנזק" בגוף חוות הדעת, כי השמאי סבור אולי שתפקידו מתמצה בקביעת עלות ושווי התיקונים והחלפים הנזכרים בחוות דעתו, ולא גם בקביעה הנוספת בדבר עצם שייכותם של כל אותם נזקים מפורטים לתאונה הספציפית. צורה כזו של חוות דעת נראית לי מטעה ולא מספקת, משום שאין בה הבהרה וקביעה מתבקשות של השמאי לגבי מטרת ותוכן השמאות, כאשר ידוע שבכל תביעת נזקי רכוש בתאונת דרכים על התובע להוכיח (בשמאות מתאימה, משום שמדובר בעניין מובהק שבמומחיות), הן את היקף או את תחום הנזק (מהם מוקדי הנזק ואילו חלקים ניזוקו) והן את העלות הכספית של תיקון או של החלפה של כל אותם מוקדים וחלקים שניזוקו ושבאים בתוך תחום הנזק. חוות הדעת במקרה שלנו ערוכה וכתובה אפוא באופן שלא נותן מענה מספיק לשני מישורי ההוכחה והשמאות הנפרדים הנ"ל. ויובהר: תפקידו של השמאי אינו לקבוע אם התאונה המדווחת לו אכן התרחשה כפי שדווחה וגם לא לקבוע את נסיבות ההתרחשות לאשורן. השמאי, בדיוק כמו ביהמ"ש, ניזון מדיווח על מציאות דברים שהתרחשה בעבר ושלא היה עד לה. אך מצופה מהשמאי, שחוות דעתו מתיימרת להציג נזקים שהתרחשו בתאונה קונקרטית, לכלול בחוות דעתו רק נזקים מסוג כזה שמתיישב עם נסיבות התאונה שדווחו לשמאי וכן מצופה ממנו להסביר מלאכה מקצועית זו בגוף חוות הדעת. השמאי מוצא לקבוע בחוות דעתו שלא נגרמה ירידת ערך לרכב בגין נזקי התאונה, אך השמאי לא מספק כל הסבר מתבקש לקביעתו זו, ופותח בכך פתח לספקולציות לגבי קיומו של ספק בדבר אירועים תאונתיים קודמים/נוספים שנגרמו לרכב התובעת ושאולי השפיעו על ערכו. נוכח תוכן נימוק הדחייה שצוין במכתב הדחייה ושצוטט מעלה, ניתן היה לצפות מן התובעת להכין ולהגיש חוות דעת שמאי משלימה/נוספת/מתוקנת, ולמצער להעיד ביוזמתה את השמאי לצורך הבהרת כל הדרוש, אך הדבר לא נעשה. גם נוסח ותוכן טופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת (מוצג ת/1) מעלה תהיות: ב"תיאור האירוע" בטופס נרשם כך: "צד ג' נסעה לאחור כאשר הרכב שלי עמד ושברה את הגריל של הרכב". ב"פרטי הנזק" ברכב התובעת נרשם כך: "שפשוף טמבון קידמי אמצע + גריל שבור". אין שם אפוא כל התייחסות למוקד הנזק הראשי שפורט בחוות דעת השמאי (אותה פגיעת מעיכה הנראית היטב בתמונות השמאי ת/2 בחלק הקדמי של דופן שמאל, הפנס השמאלי הראשי, ועוד). באופן מפתיע ובניגוד למצופה, לא רשום באף מקום בטופס מהו המועד שבו נמסר הדיווח שתוכנו פורט באותו טופס, כאשר התאריך היחיד הרשום בטופס הוא תאריך הדפסתו - 23/10/2012. בהקשר זה יצוין כי נהג רכב התובעת העיד שמסר דיווח לתובעת על התאונה כבר ביום התאונה, אך הוסיף כי אין לו מושג מה ואיך נעשה אצל התובעת. באופן מפתיע ובניגוד למצופה, לא רשום באף מקום בטופס מי מסר את הדיווח ומי ניסח ורשם את הדיווח, כאשר מדובר בטופס מודפס שאין בו כל חתימה. באופן מפתיע ובניגוד למצופה, לא רשום באף מקום בטופס באיזה אופן נמסר הדיווח (האם טלפונית? האם פנים אל פנים? האם אחרת?). בטופס לא רשום אם קיים, בנוסף לטופס מודפס זה, גם טופס דיווח ידני וחתום. תיאור האירוע נעשה בטופס באופן לקוני וחסכני במיוחד. תאונה היא לרוב עניין לא פשוט ולכל תאונה יש עובדות ופרטים המייחדים אותה, ולכן כאשר מתעדים תאונה בטופס רשמי שאמור להוות ראייה בהליך משפטי אפשרי עתידי, ראוי לפרט קצת יותר על אודות נסיבות התאונה ועל אודות הנזקים שנגרמו בה. לרכב הנתבעות לא נגרם בתאונה כל נזק, והדבר מתיישב עם עדות נהגת רכב הנתבעות כי התאונה והפגיעה בה היו קלות מאוד ולא הותירו כל נזק. בשמיעת הראיות נבחנו גם זווית הנסיעה של רכב הנתבעות לעומת זווית העמידה של רכב התובעת, בניסיון להבין האם הנזק בחלק הקדמי של דופן שמאל הוא אפשרי מבחינת הזוויות הנ"ל. מן הראיות שהוצגו ומהעדויות שנשמעו, עולה ספק לגבי הזוויות ולגבי היתכנות הפגיעה הנטענת ע"י התובעת, כאשר מתמונות מקום התאונה אכן עולה שהרכבים היו בזווית האחד כלפי השני (אך כנראה בזווית הפוכה לזו שיכולה להסביר את הפגיעה הנטענת במוקד הנ"ל: לפי התמונות הפינה הקדמית-שמאלית של רכב התובעת רחוקה מרכב הנתבעות ולא אמורה לבוא עימה בכל מגע), אך לפי עדותה המשכנעת של נהגת רכב הנתבעות, היא זוכרת היטב ששני הרכבים היו דבוקים האחד לשני פגוש אל פגוש ולא בזוויות לאחר התאונה, והדבר לא מתיישב עם הפגיעה הנטענת באותו מוקד בדופן שמאל. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪. משפט תעבורהמקום חניהתאונת דרכיםנסיעה לאחורחניה