לשוטרים הייתה סמכות חיפוש בדירת הנאשם, על בסיס הוראות סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי וסעיף 28(א) לפקודת הסמים המסוכנים. יישומה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שנקבעה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן: יששכרוב), אינה מצדיקה על אתר תוצאה זו שכן הנחת היסוד היא כי "ראיה שהיא רלבנטית - קבילה במשפט". וכך נקבע בהלכת יששכרוב: "נקודת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עמנו מאז ומתמיד ולפיה ראיה שהיא רלבנטית - קבילה במשפט. עם זאת, בהתאם לדוקטרינה האמורה, לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה. מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלבנטיים לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין ובהם:- חשיפת האמת העובדתית, הלחימה בעבריינות וכן ההגנה על שלום הציבור ועל זכויות נפגעי עבירה מחד גיסא, אל מול ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו, מאידך גיסא". בהלכת יששכרוב נקבע באילו שיקולים צריך בית המשפט להתחשב בעת הפעלת שיקול דעתו במסגרת "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית" ואלה הם: א. אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה. ב. מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה. ג. הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה. 12. באשר לאופייה וחומרתה של אי החוקיות בהשגת הראיה, אם הייתה כזו בענייננו, הרי שהיא הייתה במדרג הנמוך והמינורי ביותר. מדובר בחיפוש בחצרים, הכניסה לדירתו של הנאשם נעשתה ללא הפעלת כוח, אלימות או תחבולה. החיפוש עצמו לווה כל העת על ידי בעלי המקום, הנאשם, אשר הוביל את השוטרים לדירתו, נתן הסכמתו לחיפוש ואף ויתר על נוכחות עדים. 13. באשר למידת ההשפעה של אי החוקיות על השגת הראיה, בענייננו מדובר בראיה חפצית, בעלת קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתה, ואין באי החוקיות, אף אם הייתה כזו, כדי לפגוע באמינותה של הראיה. בהלכת יששכרוב נקבע:- "ראיות חפציות כגון: נשק, סם או רכוש גנוב הן בעלות קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגתן ובדרך כלל לא יהא באי החוקיות האמורה כדי לפגום באמינותן של ראיות אלה. לפיכך משקלם של השיקולים המצדדים בקבלתן של ראיות חפציות הוא בדרך כלל רב". 14. באשר לנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה, המבחנים שנקבעו הם חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה המיוחסת לנאשם ומידת חומרתה. ביחס לחשיבות הראיה, אין צורך להכביר מילים שכן מדובר בראיה מכרעת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו. הגם שבעניין דנא אין מדובר בסם הנמנה על הסמים המסוכנים מבין מגוון הסמים המסוכנים, אך אין להקל ראש בכמות הסם המיוחסת לנאשם כמי שהחזיק בו, כמו גם בחומרת העבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לדידי, במקרה זה הנזק מפסילת הראיה עולה על התועלת שבהגנה על זכויותיו של הנאשם, שהרי בדירתו נתפסו הסמים, כפי שאף הנאשם עצמו הודה והוביל את השוטרים למקום בו החביאם. מכאן, המחיר החברתי של פסילת הראיה אינו שקול כנגד הפגיעה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור במערכת המשפט. 15. לכן, הגעתי לכלל מסקנה כי אפילו הייתי סבור כי החיפוש נעשה שלא כדין, לא היה בכך, בנסיבות מקרה זה, להוביל לפסילת הסם כראייה. התוצאה 22. מכל הטעמים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת הנאשם, לפיה אין עליו להשיב לאשמה, על אף פסילת הודעתו במשטרה. בתום פרשת התביעה, ובהתעלם מ-ת/1, סבורני כי קיימת תשתית ראייתית מספיקה כדי לדרוש מהנאשם להשיב לאשמה. משנה תוקף יש לדברים משהנאשם העלה בתשובתו לכתב האישום חלופה לפיה החזיק בסמים, המפורטים בכתב האישום, אלא שלהגנתו טען כי אלה שימשו אותו לצרכיו האישיים. ראו ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון, פ"ד לב(1) 170, שם קבע כב' השופט שמגר (כתוארו אז) כי: "בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון ב-ע"פ 28/49 הנ"ל (היועמ"ש נ' חסין אסעד חמדאן, פ"ב ב(1) 837 - י.ט.) ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לעניין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור ... אך מובן הוא כי נסיבות מן הסוג השני, שבהן ייזקק בית-המשפט בשלב של תום פרשת-התביעה לעניין האמינות, הן חריגות ומכאן גם שההזדמנויות אשר בהן ייעשה יישום מעשי של כלל הפרקטיקה הזה, יהיו נדירות. אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום ...". (שם, בעמ' 179-180, וראו גם ע"פ 405/80 מ"י נ' שדמי, פ"ד לה(2) 757; ע"פ 638/85 מ"י נ' בוטרוס, פ"ד מ(2) 658). בענייננו, משמצאתי שהחיפוש בדירתו של הנאשם בוצע כדין, ולאור ממצאיו, הרי שהוצגו ראיות ברף גבוה מ"ראיות בסיסיות אם כי דלות להוכחת יסודותיה של העבירה" המיוחסת לנאשם בכתב האישום ועל כן מתחייבת תשובת הנאשם. משטרהמשפט פליליסדר דין פלילישוטר