תביעת בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 12/10/12 בה היו מעורבים שני רכבי הצדדים. התביעות הוגשו ונתבררו בסדר דין מהיר. ביום 11/09/13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. התובעת בתביעה העיקרית מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. התובעת בתביעה שכנגד (נתבעת 2) מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן: "הפרטית"). רכב הנתבעים - מונית מתוצרת קיה (להלן: "המונית"). מקום התרחשות התאונה: צומת מרומזר בשדרות משה דיין בראשון לציון, בפניה לכיוון כביש גהה. גרסת התובעת (נתבעת 2 בתביעה שכנגד) באשר לנסיבות התרחשות התאונה הפרטית עמדה בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים הפונים שמאלה, למראה אור אדום ברמזור שלפניה, כאשר לפני הפרטית עמד רכב נוסף. כאשר התחלף אור הרמזור לירוק, החל הרכב שלפני הפרטית לפנות שמאלה בצומת ושניה אחריו החלה הפרטית לפנות גם היא שמאלה בצומת, כאשר לטענת נהג הפרטית, לא היה אף רכב בנתיבים הנגדיים באותו שלב. לקראת סיום ביצוע הפניה ע"י הפרטית, תוך שניות, התפרצה המונית לצומת, על אף שברמזור שלפניה היה אור אדום, ופגעה עם החזית שלה בחלקה הקדמי של דופן ימין של הפרטית וזרקה את הפרטית על אי תנועה. גרסת הנתבעים (והתובעת שכנגד) באשר לנסיבות התרחשות התאונה נהג המונית החל בחציית צומת בכיוון נסיעה מערבה (ישר בצומת), למראה אור ירוק ברמזור שלפניו ובנסיעה רצופה בהמשך לרמזורים קודמים שבהם הופיע אור ירוק. לפתע, בזמן שהמונית עברה כבר מחצית מאורך הצומת, הגיחה הפרטית במהירות אדירה מולה (הפרטית חתכה את נתיב המונית וחסמה בכך את נתיב המונית), תוך כדי פניה שמאלה מהנתיב השמאלי ותוך התעלמות מאור אדום שהופיע ברמזור שלפניה, ופגעה בעוצמה במונית, שניסתה לסטות שמאלה אך פגעה בפרטית ושני הרכבים נזרקו לעבר תמרור שהיה מוצב על המדרכה ממול הנתיב שממנו נכנסה המונית לצומת. המונית נפגעה בחזיתה והפרטית נפגעה בגלגל הימני-קדמי שלה. לא היה רכב נוסף בנתיב המונית ולא היה רכב נוסף בנתיבים הנגדיים, מלבד הפרטית. הראיות שהציגו הצדדים טופסי הודעה על תאונה מטעם שני הצדדים (מוצג ת/1, נ/1). שרטוט מטעם נהג התובעת (מוצג ת/2). תמונות נזקי הפרטית (מוצג ת/3). הודעה למשטרה שמסר נהג הפרטית (מוצג ת/4). תמונות שחור לבן של נזקי המונית (מוצג נ/2). הודעה לגבי מצב תיק המשטרה (מוצג נ/3). עדויות מטעם שני הצדדים: מטעם התובעת - נהג ונוסעת הפרטית (אז חברתו והיום אשתו); ומטעם הנתבעים - נהג המונית (הנתבע 1). הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. בטרם אנמק את מסקנתי האחרונה אדגיש, כי שני הצדדים מסרו גרסות מנוגדות לאופן התרחשות התאונה, גרסות שלא יכולות לדור בצוותא האחת עם השנייה והקושי להכריע ביניהן גובר משלא הובאו כל הראיות הדרושות כמו למשל תמונות הצומת שבהן ניתן היה לראות את המרחקים בצומת ובין הרכבים, דו"ח בוחן תאונות ותכנית רמזורים שיכולה הייתה ללמד על תקינותם וגם על סדר מופעי האורות הירוקים ברמזורים בצומת. יחד עם זאת ומאחר שההנחיה בפסיקה היא לשאוף להגיע לממצאים פוזיטיביים ככל האפשר (להבדיל מהכרעה עפ"י נטלי הוכחה וקונסטרוקציות משפטיות כאלה ואחרות), מצאתי להעדיף את גרסת התובעת משמצאתי אותה מהימנה ומשכנעת יותר מגרסת הנתבעים. עוד אדגיש, כי בנסיבות כאלו של גרסות מנוגדות במשפט האזרחי, בכלל, ובתיק זה, בפרט, אין יומרה לקבוע באופן נחרץ ומוחלט כי גרסה אחת אמת היא וכי השנייה שקר היא. המטרה היא צנועה ומוגבלת יותר - לקבוע איזו מבין שתי הגרסות מסתברת ומשכנעת יותר. לכן, אל לעדים שלא השתכנעתי מדבריהם להסיק מכך שביהמ"ש מייחס להם, חלילה, מתן עדות שקר. המשמעות של אי-ההשתכנעות היא רק שביהמ"ש, עפ"י התשתית הראייתית שהונחה בפניו, מצא עדויות אחרות כמשכנעות יותר. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מטעם התובעת העידו שני עדים: נהג הפרטית ואשתו, שהייתה עמו ברכב בזמן התאונה. כל אחד מעדי התובעת עבר חקירה נגדית נפרדת ומקיפה, כאשר במרכז עדויות השניים דובר בגרסה דומה לגבי אופן התרחשות התאונה. לא סביר שנתבע 1 ראה את הפרטית ממרחק כה רב. נתבע 1 אמר בעדותו כי לפני כניסתו לצומת, ראה את הפרטית מגיעה מלמעלה, בנתיב השמאלי. מדובר בצומת גדול ולא סביר שנהג המונית ראה את הפרטית כשעוד הייתה רחוקה, כפי שעולה מעדותו, מה גם שלשם כך היה על נתבע 1 להביט לנתיב הנגדי, כאשר סביר יותר להניח שנתבע 1 התמקד בנסיעה בנתיב שלו ולא בהסתכלות לנתיבים הנגדיים. נתבע 1 מסר בעדותו פרטים שאינם מתיישבים זה עם זה. תחילה אמר בעדותו כי הפרטית נסעה בנתיב השמאלי (ממנו ניתן לפנות שמאלה בלבד) ולאחר מכן אמר בעדותו כי לא חשב שכוונת הפרטית הייתה לפנות שמאלה. שני הדברים הללו מעדותו של נתבע 1 אינם מתיישבים זה עם זה משסביר להניח שאם נתבע 1 הבחין בכך שהפרטית נוסעת בנתיב השמאלי ובהתחשב בכך שנתבע 1 מכיר (לדבריו) את האזור היטב, ידע גם כי הפרטית מתכוונת לפנות שמאלה. נתבע 1 אמר מספר פעמים בעדותו, בביטחון רב, כי הפרטית פנתה שמאלה מהנתיב השמאלי ביותר וכי במקום קיים נתיב אחד בלבד ממנו ניתן לפנות שמאלה (השמאלי ביותר), כאשר מעדותו של נהג הפרטית ושל אשתו שהייתה עמו ברכב, עולה כי במקום קיימים שני נתיבים אשר מהם ניתן לפנות שמאלה וכי פניית הפרטית שמאלה, הייתה מהנתיב הימני מבין השניים ולא מהשמאלי. השתכנעתי כי גרסת נהג הפרטית ואשתו היא הנכונה משהם אלו שנסעו באותו מקום ומשנתבע 1 אף הסכים לאחר מכן בעדותו, כי ייתכן שבמקום קיימים שני נתיבים (בניגוד לעדותו המוקדמת). למרות שנתבע 1 לא היה משוכנע במספר הנתיבים בנתיב הנגדי, בחר לומר בעדותו כי היה נתיב אחד בלבד במקום לומר כי אינו בטוח במספר הנתיבים. לקראת סוף הדיון, התברר כי הנתבע מתכוון להגיש תביעה נגד התובעת בגין הנזקים שנגרמו למונית עקב התאונה, שעבורם לא קיבל פיצוי ממבטחת המונית (נתבעת 2) ובגין נזקים עקיפים שנגרמו לו. לפיכך נראה כי לנתבע 1 יש עניין אישי בתוצאה (לטובת הנתבעים) ויש בכך כדי להחליש את המשקל הראייתי של עדותו, גם בהתייחס למכלול הראיות בתיק. נתבע 1 נטה במהלך עדותו, להפרזה ולביטחון עצמי רב, המלמדים על שאננות מסוימת ופוגעים במידת מסוימת באמינותו: בעדותו מסר נתבע 1 כי נוסע במקום התאונה 200-300 פעמים ביום. בנוסף אמר נתבע 1 כי מכיר היטב את הרמזורים והנתיבים במקום וכי מבין הנתיבים הנגדיים, קיים נתיב אחד בלבד שפונה שמאלה (כשבפועל קיימים שני נתיבים הפונים שמאלה). כמו כן אמר נתבע 1 בעדותו, כי כניסתו לצומת הייתה בהמשך לגל של אור ירוק ברמזורים שקדמו לרמזור שלפני הצומת. לעומת זאת, מעדותם של נהג הפרטית ואשתו, עולה שקיימים פרטים שהם לא זוכרים מהתאונה, כמו למשל האם הייתה תנועה בנתיבים הנגדיים של הצומת והאם היה לפרטית מרחק גדול לעבור עד הפניה שמאלה. בכך שעדי התובעת לא זכרו את כל פרטי התאונה ולנוכח היכולות המוגבלות של הזיכרון האנושי, יש דווקא כדי לחזק את אמינות גרסתם. נהג המונית טען כי בשיחה שהתקיימה לאחר התאונה, בינו לבין נהג הפרטית, הבין מנהג הפרטית שהוא מהסס ולא נחרץ לגבי כך שנסע בירוק, אך לאחר שאביו הגיע לזירת התאונה, שינה גרסתו ואמר כי בטוח שנסע באור ירוק. לנוכח דברי נהג המונית, בית המשפט ביקש מנהג הפרטית לחזור להשלמת עדות ולהתייחס לכך. מעדות נהג הפרטית עולה כי אביו הגיע לזירה, כמו גם נהגי מונית נוספים, אך לא שוחח עם נהג המונית. לא שוכנעתי מהשיחה שהתקיימה בין נהג הפרטית לנהג המונית (כמתואר בעמ' 10 לפרוטוקול), כי נהג הפרטית הודה בפני נהג המונית, שנסע באדום. ייתכן כי נהג הפרטית היה נסער (שכן מדובר בתאונה קשה) לאחר התאונה ולכן הסס, אך אין בכך כדי לומר שהודה בכניסה לצומת באור אדום. יתר על כן, בשיחה נוספת שהתקיימה בין נהג הפרטית לבין נהג המונית, נהג הפרטית הכחיש נסיעה באור אדום ואמר מפורשות כי נסע באור ירוק בעוד נהג המונית נסע באור אדום. ממיקומי הפגיעות בפרטית ובמונית, כפי שניתן לראות בתמונות הנזק וכפי שעולה מגרסות הצדדים, עולה כי הפרטית נכנסה לצומת לפני המונית. המונית נפגעה בחזית בעוד הפרטית נפגעה בצידה הימני הקדמי. הדבר תומך בגרסת התובעת, לפיה המונית היא זו שפגעה בפרטית ולא להפך שכן אם הפרטית הייתה פוגעת במונית בזמן שהמונית הייתה כבר בתוך הצומת, כפי שטוען נתבע 1, מיקומי הנזק היו שונים וסביר להניח כי לפרטית היה נגרם נזק בחזית ולמונית היה נגרם נזק בדופן שמאל. משכך, נראה כי לנתבע 1 הייתה הזדמנות לראות את הפרטית בתוך הצומת ולנסות למנוע את התאונה ע"י בלימה וייתכן כי נתבע 1 נסע במהירות גבוהה מדי משלא הספיק לבלום טרם כניסתו לצומת שככל הנראה, לא היה פנוי. מיקומי וזוויות פגיעת הרכבים מלמדים גם כי הפרטית נכנסה ראשונה לצומת (לפני המונית), והדבר מחזק במידת מה את גרסת התובעת לגבי כניסת הפרטית לצומת באור ירוק, ולמצער, מראה כי נהג המונית לא נזהר בכך שנכנס לצומת לא פנוי למעשה. העובדה ששני הרכבים המעורבים, נמצאו לאחר התאונה, על המדרכה, במרחק כמה מטרים ממקום התנגשות הרכבים, מלמדת על עוצמת התאונה והרושם הוא שהמונית נסעה במהירות גבוהה וכי שני הרכבים היו בנסיעה בזמן התאונה. סביר להניח שאם המונית הייתה נוסעת לאט יותר או מתחילה בעצירה, ההתנגשות עם הפרטית לא הייתה גורמת לכך ששני הרכבים יחד, יוטחו ויגיעו למרחק כה רב. יש לציין כי גם בגרסת התובעת היו חולשות מסוימות: נהג הפרטית, בעדותו, לא אמר חלק מהפרטים שמסר בגרסתו במשטרה. מההודעה למשטרה שהוגשה כראיה (מוצג ת/4), עולה כי לתאונה קדם מקרה של חציית צומת באדום ע"י שני רכבים אחרים, שלוותה במרדף של ניידת משטרה. נהג הפרטית לא טרח לספר זאת בעדותו במהלך הדיון והדבר מעלה תמיהה, שכן נדמה כי אם הדבר אכן קרה, ניתן היה ללמוד ממנו על מצב הרמזורים בזמן התאונה. בנוסף, לפי גרסת עדי התובעת, היה רכב נוסף שפנה שמאלה לפני רכב הפרטית אך מן העדויות עולה כי לאחר התאונה לא היה באזור רכב נוסף ותמוה הדבר בהתחשב בכך ששני הרכבים היו אמורים לנסוע זה אחר זה כשהופיע אור ירוק ברמזור. סביר להניח גם כי אילו היה רכב נוסף באזור, היה עוצר לסייע לאחר התאונה הלא קלה. על אף החולשות הנ"ל, מצאתי בהתחשב במכלול הראיות והעדויות, את גרסת נהג ונוסעת הפרטית מהימנה יותר. סיכום התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 30,980 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 09/01/13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 387 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 09/01/13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 850 ₪, בגין שכר העדים בו חיובה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםתביעת שיבובצומת