תביעה לפינוי מושכר לא תכיל סעדים נוספים והתובע יוכל לתבוע סעדים נוספים, גם בשל אותה עילה, בהליך נפרד (תקנה 215 ז (ב) לתקנות). בהליך כזה בית המשפט דן לכן אך ורק בשאלה אם יש להורות על פינויו של הנתבע מהנכס. בית המשפט לא ידון בסעדים נוספים - ובפועל גם לא נדונו כאלה בפסק הדין (ר' למשל, סעיף 63 לפסק הדין בהליך הקודם). משמצא בית המשפט כי יש מקום להורות על פינוי, ייתן פסק דין לפינוי. בעת מתן פסק הדין לפינוי, מן הראוי לקבוע את מועד הפינוי. זאת, משום שאם לא ייקבע בית המשפט בפסק דינו את מועד הפינוי, ניתן יהיה להגיש לביצוע את פסק הדין המורה על הפינוי, כבר לאחר 15 יום מיום מתן פסק הדין וזאת בהתאם להוראות סעיף 6 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967. סעיף זה קובע: ".... רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין לפינוי מושכר לאחר שחלפו 15 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו של פסק דין לחייב.... ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו - חלף אותו מועד." פינוי מושכרתביעת פינוישכירותפינוי