התאונה ארעה בעוד שני הרכבים נוסעים בכביש היציאה מכפר קרע, כאשר הניידת נסעה אחרי הרכב הפרטי, באותו כיוון הנסיעה. עוד מוסכם כי המדובר בכביש דו-סטרי, וכי בשלב מסוים הרכב הפרטי פנה שמאלה (לעבר חנות שהיתה בצד שמאל של הכביש). בעת הפניה שמאלה התרחשה התאונה. לטענת התובעת התאונה אירעה בשל שהרכב הפרטי נסע בצד הימני של נתיב הנסיעה ולפתע פנה שמאלה, ללא מתן זכות קדימה לניידת שנסעה מאחוריו. לטענת התובעת היה על הרכב הפרטי להצמד לפס ההפרדה שבין שני הנתיבים לפני הפניה, כלומר - לבצע את הפניה מהצד השמאלי של נתיב הנסיעה ולא מהצד הימני. הנזק לניידת הינו בסך של כ-25,455 ₪. לטענת הנתבעים, הרכב הפרטי עצר סמוך למרכז הכביש, כלומר - ליד קו ההפרדה המשוער, במטרה לפנות שמאלה תוך מתן זכות קדימה לרכבים ממול, ואז פגעה בו הניידת מאחור. יוער כבר עתה כי אין מחלוקת שקו הפרדה בקטע הרלבנטי "מחוק" ולא ניתן לראותו כמעט. גובה הנזק הנטען לרכב הפרטי הינו בסך של כ-22,700 ₪. התביעה הראשונה בזמן (תא"מ 27479-02-13) הוגשה בבהמ"ש השלום בחיפה והגיעה לטיפולי. בתביעה זו התובעת היתה המדינה והיא הוגשה כנגד באסל, כמי שנהג ברכב הפרטי. התביעה השניה (תא"מ 44277-03-13) הוגשה לבהמ"ש השלום בחדרה. שם התובע היה אחמד, בעל הרכב הפרטי, והנתבעים היו ארז והמדינה. בתביעה שבחדרה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם ימתינו עד ההכרעה בתיק שבחיפה. לאחר מכן, הוגש בתיק דכאן בקשה לאחד את שתי התובענות. הבקשה היתה בהסכמת הצדדים ואף אני נתתי את הסכמתי לאיחוד - אלט שמחמת טעות שלי ושל ב"כ של הצדדים, לא בוצעו הפעולות המתחייבות לצורך איחוד התיקים והעברת התיק של בהמ"ש שבחדרה לחיפה. למרות זאת, בשל הסכמת הצדדים ובקשת הצדדים לאחד את התיקים ובשל שאין כל טעם ששני שופטים ישמעו את הראיות לגבי אותה תאונה - הכרעתי זו ניתנת לגבי שני התיקים במאוחד. אבקש מהמזכירות לפעול לאיחוד התיקים בדיעבד. בפניי העידו הבוחן המשטרתי, רס"מ שי נטל (להלן: "נטל", לגבי דו"ח הבוחן אשר סומן באות "א"); באסל; ונוסע נוסף ברכב הפרטי, מר מוחמד יחיא מוחמד (להלן: "יחיא") - שניהם בחקירה ראשית. כן הוגשו מסמכים שונים לרבות תמונות, דו"חות שמאות וכיו"ב. לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה של התובעת להידחות ודין התביעה של אחמד להתקבל, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, יש לראות כי ארז לא התייצב למסור את עדותו. לפנים משורת הדין קבעתי שני דיונים לצורך שמיעת עדותו אך הוא לא הופיע לשניהם - ללא שהיה לכך צידוק ענייני (ואפנה להחלטותיי הקודמות בנושא). מכל מקום התוצאה של אי ההתייצבות ברורה, והיא - שאין בפניי כל גרסה מטעם ארז שנהג בניידת. אין כל עדות באשר למיקומו הנטען של הרכב הפרטי עובר להתנגשות (בצד ימין או שמאל), אין עדות באשר לשאלה האם הרכב הפרטי היה במצב עצירה או נסיעה לפני הפניה שמאלה, או לגבי השאלה אם הרכב הפרטי אותת שמאלה וכו'. אין אף גרסה מטעם התובעת לגבי השאלה מתי ראה ארז את הרכב הפרטי פונה שמאלה, באיזו מהירות נסע, האם הניידת בלמה עובר להתנגשות, האם ניסתה לעקוף את הרכב הפרטי משמאל או מימין וכהנה וכהנה שאלות דומות שרק ארז יכול היה להעיד לגביהן. לטעמי די בכך כדי לחייב את המסקנה בדבר דחיית גרסת התובעת לגבי נסיבות האירוע. שנית, לא אוכל לייחס משקל רב לדו"ח הבוחן נטל, ובוודאי שאין בו כדי למלא את החוסר בגרסה מצד התובעת. נטל העיד כי מסקנותיו מבדיקת התאונה היו כי הרכב הפרטי פנה שמאלה "שלא מחלקו השמאלי של הנתיב" - ובכך לא נתן זכות קדימה לניידת. נטל מפנה בהקשר זה לסקיצה שהוא הכין לגבי מקום התאונה, אשר בה הרכב הפרטי מצויר באמצע של נתיב הנסיעה ובאמת לא מצויר שם שהוא היה צמוד לפס ההפרדה, כלומר - שהוא לא היה בצד השמאלי של הנתיב (הרחב יחסית). אלא מאי? שמחקירת נטל עלה כי הסקיצה אינה מתארת את מיקום הרכבים במועד התאונה, אלא את כיווני הנסיעה בלבד, וכי מסקנותיו באשר למיקום הרכבים עובר לתאונה מסתמכות על עדויות בעל פה של ארז ושל אחיו של באסל - ואין חולק שהאח לא נכח בזמן התאונה, והגיע למקום אחריה. כלומר, נטל לא שמע מכלי ראשון את גרסת באסל או יחיא (בשל ששניהם פונו לקבלת טיפול רפואי) בטרם ערך את הסקיצה ואת דו"ח הבוחן, והוא הסתמך - מצד התובעת - על עדות של ארז, אשר יש לו אינטרס לצייר תמונת מצב מסויימת, ומצד הנתבעים - על עדות שמועה. זאת ועוד. עולה מדו"ח הבוחן, כי בעת הגעתו למקום התאונה, הרכבים הוזזו לצד הכביש - ולכן הוא לא יכול היה לראות במו עיניו אם יש מקום להניח שהרכב הפרטי החל את הפניה שמאלה מצד ימין (כפי שטוענת התובעת) או מצד שמאל (כפי שטוענים הנתבעים). בנוסף, לא נבחנו על ידי נטל סימנים חיצוניים במקום התאונה, כגון מיקומם של שברי הזכוכית על הכביש, סימני הבלימה וכיו"ב - שייתכן והיה בהם כדי לתמוך במי מהגרסאות שבמחלוקת. לכן, למעשה, אין בדו"ח הבוחן ממצאים מקצועיים שבמומחיות, כגון מסקנות שמבוססות על ניתוח השברים, פיזור השברים, סימני הבלימה, מקדמי חיכוך, תנאי הדרך, שיפועים, מהירויות, תמונות הרכבים וכו' (כפי שלעיתים אנו מוצאים בדוחות דומים). במקרה זה דו"ח הבוחן מבוסס רק על עדות שמועה, כאשר הוא שמע גרסה רק של צד אחד, וממילא שמיעת הגרסאות וההכרעה ביניהן הינה מלאכתו של בית המשפט (כאשר העדים מתייצבים). לחובת גרסת התביעה נוסיף עוד כי גרסתה בכתב התביעה וכן בכתב ההגנה בתיק שבחדרה היתה שונה מהגרסה שהוצגה בדו"ח הבוחן - שכן בכתבי בית-הדין כאמור נטען כי הכביש בו ארעה התאונה כלל שני נתיבים לכל כיוון (וכי הרכב הפרטי נסע בנתיב הימני ולפתע סטה לנתיב השמאלי, טרם הפניה שמאלה לחנות), אלא שהוכח שלא כך הם פני הדברים שכן יש במקום רק נתיב אחד בכיוון הנסיעה הרלבנטי (אף אם רחב). לכן, כיון שגרסת התובעת מתבססת רק על דו"ח הבוחן (בהעדרו של ארז) - דומה כי ניתן לקבוע כבר בשלב הזה שדין גרסתה להידחות. שלישית, מצאתי את עדותם של באסל ושל יחיא כמהימנה. באסל הסביר כי ביקש לפנות שמאלה כדי לקנות סיגריות בעסק סמוך. לצורך כך עצר בסמוך למרכז הכביש, אותת שמאלה והמתין כאשר הרכב עומד מעט באלכסון ביחס לכביש. הנהג הסביר כי נצמד למרכז הכביש כדי לאפשר למכוניות הממשיכות ישר לעבור מימין אליו. כאשר נשאל מדוע גרסתו אינה מופיעה בדו"ח הבוחן הסביר כי פוּנה לבית החולים לאחר התאונה, ולא נכח כאשר הגיע הבוחן (וראו כי נטל אישר זאת). כאשר נשאל כיצד גרסתו מתיישבת עם מיקום הפגיעות ברכבים והאם ייתכן כי הניידת ניסתה לעקוף את הרכב הפרטי הוא מסר שייתכן שהניידת ניסתה לעקוף אותו משמאל. גם בחקירתו במשטרה (הודעת באסל מיום 24.7.2012), הוא חזר על גרסתו כי פנה מאמצע הנתיב ואותת שמאלה, ושלל את הטענה כי נעמד בצדו הימני של הנתיב. עוד מסר באסל בחקירתו במשטרה, שכאשר החל לפנות וקצה רכבו חרג במעט לנתיב הנגדי, הניידת ניסתה לעקוף את רכבו ואז התנגשה בו, והוסיף שהוא לא הבחין בה קודם, על אף שהביט במראה. גרסתו של יחיא תומכת בגרסת באסל. יחיא הסביר כי הם נצמדו לצד שמאל של הנתיב ונעמדו מעט באלכסון, כאשר לפתע התנגשה ברכבם הניידת. מכאן שגרסת הנוסעים ברכב הפרטי קוהרנטית ומתקבלת על הדעת. לא נשמעה גרסה נגדית כלשהיא, לא אוכל לקבוע ממצאים על סמך דו"ח הבוחן - ולכן - לא אוכל לקבל את טענת התובעת כי הרכב הפרטי עמד בצדו הימני של הנתיב, "חתך" את הנתיב לרוחבו ובכך לא נתן זכות קדימה לניידת שבאה מאחוריו. יתרה מכך, יש לזכור כי הניידת היא אשר היתה מאחורי הרכב הפרטי והיא היתה זו שחייבת לשמור מרחק מהרכב הפרטי ולצפות מראש מקרים כגון האטה ועצירה של הרכב הפרטי (בין אם לצורך פניה שמאלה ובין אם למטרה אחרת). רביעית, יש לראות כי התמונות שצורפו לדו"ח הבוחן תומכות בגרסה לפיה הניידת ניסתה לעקוף את הרכב הפרטי משמאל, או למצער ניסתה למנוע את ההתנגשות באמצעות סטייה לצד שמאל, ובמהלך ניסיון זה ארעה התאונה. מהתמונות ודו"ח הבוחן עולה שהרכב הפרטי נפגע בצדו האחורי שמאלי ובצדו השמאלי (לרבות בכנף האחורית שמאלית ובדלת אחורית שמאלית), וכי הניידת נפגעה בפינה הימנית קדמית כולל פגיעה בכנף קדמית ימנית, בפגוש הקדמי ובמכסה המנוע. מיקום הנזקים לרכבים מתיישב עם טענת באסל ויחיא לפיה הרכב הפרטי עמד מעט באלכסון לכיוון שמאל, ועם האפשרות שבעת הפגיעה הניידת סטתה לכיוון שמאל. דומה, שאם הרכב הפרטי היה עומד בצד ימין ומבקש לפנות שמאלה משם, הפגיעה בו היתה צריכה להיות לאורך מרבית חלקו השמאלי, ולא רק בחלקו השמאלי אחורי. אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על שכמו של ארז. בהתאם, אני מורה על דחיית התביעה בתיק 27479-02-13 ועל קבלת התביעה בתיק 44277-03-13. בהתאם אני מחייבת את התובעת (מדינת ישראל) לשלם לאחמד, סך של 21,942 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.2012 (מועד עריכת חוות הדעת) ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,600 ₪ (כולל מע"מ), ובתוספת החזר אגרת בית המשפט ששילם אחמד, משוערכת להיום. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המגזר הערביכביש