סטיית רכב מהמסלול בעת התאונה

בכתב ההגנה כי רכב התובעת סטה בעת התאונה ממסלולו אל נתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו. בהתאם לטיעון זה ייחסו הנתבעים את האחריות המלאה לקרות התאונה לנהג רכב התובעת. 7. בנוסף נטען בכתב ההגנה, כי התובעת נמנעה במכוון מהצגת מסמכים הרלוונטיים להוכחת הנזק - חשבוניות וקבלות התשלומים עבור כל ראשי הנזק הנטענים. הנתבעים טענו כי מרגע שתוקן הרכב לא ניתן להסתמך על חוות דעת השמאי לצורך הערכת עלות התיקון ויש חובה להציג את מסמכי ההוצאות בפועל. בסעיף 10.4 לכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובעת היא בעלת צי רכב גדול, כך שהיא מקבלת הנחות עבור עלויות תיקון, חלפים ושמאות ומכאן שהסכומים הנקובים בחוות דעת השמאי אינם רלוונטיים להערכת עלויות הנזק בפועל. בסעיף 10.7 לכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את חישוב ירידת הערך של רכב התובעת בטענה לא סופקו נתונים הרלוונטיים להוכחת שווי הרכב דוגמת נתוני עבר תאונתי קודם. האחריות לקרות התאונה 8. בדיון העידו מטעם התובעת השמאי חיים כהן, נהג רכב התובעת מר קונסטסטין סורוקר, הגב' אירינה סורוקר אשר ישבה לצידו בעת האירוע ונהג רכב הנתבעים מר עלי אל-חגוג. 9. לאחר שמיעת העדים קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט והסכימו כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת במלואה על נהג רכב הנתבעים ללא אשם תורם מצידו של נהג רכב התובעת. 10. אשר על כן נותרה להכרעה המחלוקת לעניין הערכת נזקי האירוע בלבד. דיון במחלוקת ביחס לנזקי תאונה 11. טענות הנתבעים בכתב הגנתם ביחס לנזק פורטו לעיל. לאחר הגשת כתב ההגנה ולקראת שמיעת הדיון, הגישו הנתבעים בקשה שבה ביקשו לחייב את התובעת לזמן לדיון את המצהיר מטעמה ולחייב את אותו מצהיר להביא עמו מספר מסמכים - חשבונית וקבלה עבור תשלום שכר טרחת השמאי, חשבונית וקבלה עבור רכישת החלפים, חשבונית וקבלה עבור תיקון הרכב במוסך, הסכם הליסינג בין התובעת לבין מחזיק הרכב, נתוני העבר התאונתי של הרכב ותמונות צבע של הרכב. 12. בהחלטתי מיום 27/10/13 דחיתי את הבקשה. בהחלטה ציינתי כי כתב התביעה כלל לא נתמך בתצהיר מטעם התובעת כפי דרישת התקנות והוריתי לה לצרף תצהיר תומך. ביחס למסמכים ולהזמנת העד קבעתי כי העדים מטעם התובעת יזומנו על ידה בהתאם לשיקול דעתה. לא למותר לציין כי ביום 10/11/13 התובעת צירפה תצהיר תומך לכתב התביעה, החתום על ידי עובדת מחלקת התביעות של התובעת הגב' איריס גימאני. 13. לדיון עצמו הזמינה התובעת לעדות מטעמה בעניין הנזק את השמאי חיים כהן. מעדותו עלה כדלקמן: א. ישנם מספר מוסכים העובדים בשירות התובעת. השמאי לא ידע לומר באיזה מהם תוקן הרכב לאחר התאונה (עמ' 1 ש' 22 ; עמ' 2 ש' 7). ב. עלויות שעות העבודה והחלפים הנקובות בחוות הדעת נקבעו ע"פ המקובל, בהתאם למחירונים וללא הנחות (עמ' 2 ש' 9 ; עמ' 2 ש' 29 - עמ' 3 ש' 1). ג. התובעת מקבלת דרך קבע הנחות במוסכים עבור עלות העבודות. השמאי נקב תחילה בשיעור של 25% - 30% (עמ' 2 ש' 13) ובהמשך בשיעור של 30% (עמ' 2 ש' 16, 22). השמאי העיד כי הנתונים שמסר נמסרו לו ממוסכים ולא מהתובעת, אשר הוא עצמו איננו עובד שלה (עמ' 5 ש' 5). ד. התובעת מקבלת דרך קבע הנחות גם מספקי חלפים, ששיעורן הוערך על ידי השמאי ב- 20% (עמ' 2 ש' 24). השמאי לא ידע לומר ממי רוכשת התובעת חלפים (עמ' 4 ש' 32 ; עמ' 5 ש' 8). ה. נתונים שונים המשפיעים על הערכת שווי הרכב לא נבדקו על ידי השמאי - נתוני מד האוץ של הרכב (עמ' 3 ש' 4), הנתון האם ברישיון הרכב הוא נרשם כרכב השכרה או כרכב ליסינג (עמ' 3 ש' 6 - 11) ונתוני עברו הביטוחי של הרכב (עמ' 4 ש' 8). יצוין כי השמאי חזר בו בהמשך עדותו וטען כי אפשר שבדק את העבר התאונתי של הרכב (עמ' 4 ש' 21 - 25) ואולם המידע נשאב רק ממערכת המחשב של השמאי עצמו ולא מזו של התובעת, כך שיש אפשרות שתאונה קודמת של הרכב נבדקה על ידי שמאי אחר ואין לה עדות במערכת המחשב של השמאי. ו. חשבון העסקה של השמאי אשר צורף לחוות הדעת אינו משקף את התשלום ששולם לו בפועל עבור עבודתו. תחילה טען השמאי כי החשבון משקף (עמ' 3 ש' 24) ואולם בהמשך עדותו חזר בו וטען כי החל מחודש ינואר 2013 זיכה את התובעת בהנחה בשיעור של 15% (עמ' 4 ש' 3). 14. מעדותו של השמאי עלה כי הסכומים שננקבו בחוות דעתו אינם אלה אשר שולמו על ידי התובעת בפועל. השמאי העיד כי התובעת מקבלת דרך קבע הנחות הן עבור רכיב העבודות במוסכים והן עבור רכיב החלפים, אלא שלא היה לו המידע המדויק והמסוים מה היה שיעור ההנחות שנתקבל עבור תיקון רכב התובעת במקרה זה. 15. כמו כן, לא ניתן לקבל את הערכת הנזק של השמאי ברכיב ירידת הערך. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים ביחס לשיעור ירידת הערך 3.76% ואולם לא ניתן לקבוע את שווי הרכב שבו יש לכפול את שיעור ירידת הערך, שכן השמאי לא בדק והתובעת לא הציגה נתונים רלוונטיים המשפיעים על שווי הרכב - נתוני מד האוץ, נתוני רשיון הרכב (ליסינג או השכרה) ונתוני תאונות קודמות. 16. התובעת יכולה הייתה בנקל לספק את המידע החסר. כל שהיה עליה לעשות הוא להציג את המסמכים החשבונאים המעידים על התשלומים ששולמו בפועל למוסך, לספק החלפים ולשמאי עצמו. התובעת לא הציגה את המסמכים ולא העידה עד מטעמה אשר ימסור את המידע החסר. 17. ההלכה קובעת כי יש לפרש הימנעות מהבאת עדי מפתח כחששו של בעל דין מכך שהללו ימוטטו את גרסתו. כך פסק בית המשפט העליון בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651 בעמוד 658: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד". 18. המשמעות של אי הצגת מסמכים רלוונטיים נקבעה זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון. כך בע"א 548/78 נ.ש. ואח' נ' י.ל., פ"ד לה(1) 736 בעמ' 763-762: "דרך זו שנקט בה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". 19. בענייננו בולט מחדלה של התובעת, אשר התעלמה מדרישות מפורשות של הנתבעים להצגת המסמכים הרלוונטיים ולהבאתו לעדות של נציג התובעת, הן בכתב ההגנה והן בבקשה נפרדת אשר הוגשה עובר למועד הדיון. 20. בנסיבות העניין ניתן אף להסיק כי אין המדובר במחדל מקרי, אלא במחדל מכוון על כל המשתמע מכך. לא מן הנמנע כי התובעת בוחרת להסתיר את המידע ביחס להנחות הניתנות לה, על מנת שלא לפגוע בסיכוייה בתביעות דומות אחרות מטעמה, בהווה ובעתיד, אשר במסגרתן לא מועלות בשגרה טענות של ממש ביחס להערכת הנזק. 21. התובעת לא הוכיחה את נזקיה ועל כן דין תביעתה להידחות. 22. התובעת תשלם לנתבעים, בתוך 30 יום מהיום, שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. רכב