ערעור החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל לביטול צו עיקול זמני זהות הצדדים: 2. מערערת 1 הינה חברה פרטית בע"מ תחתיה התנהלה המסעדה באמצעות מערערים 2 ו 3 , ובעלי מניותיה הינם אמו של מערער 4 וחברת אס.אי טרנספר אינוונסמנט הרשומה בארצות הברית. מערערת 2 הינה חברה פרטית בע"מ אשר ניהלה את המסעדה . מערער 3 הינו בעל המניות אצל מערערת 2 ומונה כדירקטור אצל מערערת 2 בתאריך 03.08.10, ומונה כדירקטור אצל מערערת 1 בתאריך 22.07.07. מערער 4 אדם פרטי אשר ניהל את המו"מ לקראת חתימתם של כלל ההסכמים שנחתמו בין הצדדים , והוא נוהג בנתבעות 1 ו 2 מנהג בעלים. משיבים 1 ו 2 אחים אשר ביקשו לרכוש את מסעדת "גחלים" . משיב 1 הוא שחתם על ההסכמים עם המערערים משיב 2 ערב להתחייבויותיו של משיב 1 כלפי המערערים. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 3. בתאריך 28.01.13 נחתם בין מערער 1לבין משיב 1 ובין ר.ג.א ניהול עסקי מזון בע"מ מצד שלישי הסכם מייסדים כאשר מטרתו היא שהחברה תבצע רכישה לשיעורין של המסעדה כך שלמערערת 1 יוקצו מניות בחברה לשם הטחת זכויותיה במסעדה עד אשר תסיים החברה לרכוש מהמערערת 1 את כלל מניותיה. בתאריך 28.01.13 נחתם הסכם רכישת מסעדת "גחלים" בין מערערים 1 ו 2 ובין חברת ר.ג.א בקניון בילו סנטר. לטענת המערערים ההמחאה הראשונה חוללה, המערערים שלחו למשיבים מכתב דרישה בגין חילול ההמחאה במענה למכתב טענו המשיבים כי המערערים הפרו את החוזה. לטענת המשיבים , לאור הפרת ההסכם על ידי המערערים נתנו הם הוראת ביטול להמחאה ומשכך לא כובדה. בתאריך 29.04.13 הגישו המשיבים תביעה כספית על סכום של 900,000 ₪ ובצידה שתי בקשות במעמד צד אחד, הטלת עיקול זמני והטלת צו מניעה זמני, ותביעה להשבת 12 המחאות בסכום כולל של 800,000 ₪ . בתאריך 30.04.13 קבע כבוד השופט אריאל צימרמן כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני . בתאריך 30.04.13 קיבל כבוד הרשם את הבקשה להטלת עיקול זמני. בתאריך 23.06.13 ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה על ידי כבוד הרשם בה דחה את בקשת המערערים לביטול העיקול הזמני. טענות המערערים: 4. המערערים טוענים כי כבוד הרשם טעה בכך שקבע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, וכי טעה כאשר לא קבע שיש ראיות לכאורה שהמשיבים הפרו את ההסכם בכך שהמחאות שמסרו לסילוק התמורה חזרו מסיבה של אין כיסוי מספיק, וכי טעה כאשר קבע כי המשיבים הציגו ראיות מספקות לכך שנתנו הודעת ביטול להמחאות לפני שאלה חוללו מחמת אין כיסוי מספיק וכאשר קבע כי ישנם ראיות לכאורה כי המערערים הפרו את ההסכם , וכי טעה כבוד הרשם כאשר לא קבע כי כל הטענות בדבר הפרות המערערים נועדו אך ורק כמשקל נגד וחיפוי על מחדלם לשלם את תמורת ההסכם, ושהם הועלו רק לאחר חילול ההמחאות מחמת אין כיסוי מספיק ולאחר קבלת מכתב דרישה בגין הפרת ההסכם מצידם. המערערים טוענים כי טעה כבוד הרשם כאשר נתן משקל לטענות המשיבים לפיהם המערערים לא עזרו למשיבים בניהול המסעדה , וכי טעה כבוד הרשם כאשר לא ייחס משקל כלשהו בהחלטתו לסתירות בעדויות של המשיבים , וכי טעה כאשר קבע כי יש עילת תביעה כלשהי להרמת מסך כנגד המערערים 3 ו 4 . המערערים טוענים כי שגה כבוד הרשם משלא צמצם את צו העיקול, וכי טעה בכך שקבע בהתבסס על הנתונים שהוצגו לו קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין וכי טעה כבוד הרשם כאשר קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וכי כבוד הרשם טעה כאשר לא קבע כי פניית המשיבים לבית המשפט אינה נטולת יושר וניקיון כפיים. המערערים טוענים כי בהסכם המייסדים התחייבו הצדדים לייסד חברה וכי החברה הוקמה בפועל רק בתאריך 10.03.13 וכי כבוד הרשם קבע כי הוצגו בפניו ראיות לכאורה לכך שהמערערים הפרו את התחייבותם וכי טעה כבוד הרשם שכן לא היה מקום לייחס בלבד למערערים את האחריות לעיכוב וכי המשיבים לא פעלו לשם הקמת החברה , וכי הטענה בדבר העיכוב בהקמת החברה הועלתה לראשונה רק לאחר קבלת מכתב הדרישה של המערערים, וכי טענות המשיבים הועלו כמשקל נגד להפרות ההסכם מצידם. המערערים טוענים כי כבוד הרשם טעה בכך שהתעלם מכך שהטענות בכתב התביעה לא נתמכו בתצהירים , שכן המשיבים לא הצהירו כלל על רובן של העובדות המשמשות יסוד לבקשה אלא הסתפקו בהפנייה להעתק כתב התביעה, וכי טעה כבוד הרשם כאשר קבע כי יש עילה להרמת מסך כנגד מערערים 3 ו 4, וכי המשיבים הודו שכל טענותיהם כנגד המערערים מתמצות בטענות של הפרת ההסכם ולא של זדון ולכן אין עוד מקום לדבר על הרמת מסך ומן הדין היה לבטל את העיקולים אשר הוטלו, וכי המשיבים הטעו את בית המשפט והסתירו מפניו עובדות מהותיות , כאשר עם הטעיות אלו , שנעשו במעמד צד אחד יש כדי להצדיק את אי מתן הצו המבוקש. המערערים טוענים כי אין חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וכי כבוד הרשם טעה בכך שקבע כי סכום התביעה לבדו מהווה חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין , וכי טעה כבוד הרשם אשר קבע כי למערערים אין יכולת כלכלית , וכי טעה כבוד הרשם כאשר נתן משקל לטענת המשיבים לפיה קיים חשש להברחת הנכסים באמצעות מכירת משיבות 1 ו 2. המערערים טוענים כי נגרם להם נזק בעקבות הטלת העיקול שלא כדין, שכן המחאות שהמערערת 2 מסרה לספקים לא נפרעו , וכי הותרת צו העיקול על כנו מסב נזק למוניטין של המערערות. תגובת המשיבים: 5. המשיבים טוענים כי המערערים נישלו שלא כדין ובמרמה את המשיבים מזכויותיהם במערערות 1 ו 2 ובחברת ר.ג.א, וכי המערערים העבירו על שמם בתרמית ושלא כדין את מניות משיב 1 בחברת ר.ג.א במטרה להשתלט על החברה ולבצע החלטות שכל כולן קידום אינטרסים של המערערים. המערערים טוענים כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי קיימת עילת תביעה , וכי ההמחאות שניתנו למערערים כנגד ביצוע ההסכמים בוטלו על ידם טרם הצגתם בחשבון משיב 1 , וכי במסגרת חקירתם הנגדית בבית המשפט קמא, עמדו המשיבים על גרסתם הנ"ל והבהירו כי קודם ניתנה הוראת ביטול לבנק ורק אחר כך חזרו ההמחאות . המשיבים טוענים כי במסגרת חקירתו, מערער 3 סיפק את התשובות להוכחת תביעת המשיבים, שכן הוא מודה כי למשיב 1 לא הייתה כלל כל גישה לחשבונות הבנק של המערערים 1 ו 2 וכי משיב 1 לא היה מורשה חתימה בחשבונות הבנק של 1 ו 2. המשיבים טוענים כי יש לחייב את מערערים 3 ו 4 בחובות המערערים 1 ו 2 כמפורט בכתב התביעה ו/או לחייבם יחד ולחוד להשיב למשיבים את הכספים ששילמו הם להם בסכום של 700,000 ₪ וכן את 12 ההמחאות בסכום כולל של 800,000 ₪ בעין ו/או בשווי , כאשר הסיבות לכך מפורטים בכתב התביעה שם. המשיבים טוענים כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי קיים יסוד להכבדה, שכן במסגרת התובענה העיקרית ובקשת הטלת העיקולים , פרסו המשיבים את המסכת העובדתית אשר על פיה נתבעים המבקשים בסכום של 900,000 ₪ כאשר בד בבד להגשת התובענה העיקרית הוגשה גם בקשה לפיצול סעדים, וכי אין ביכולתם הכלכלית של המערערים לפרוע את החוב, שכן מערערים 1 ו 2 1 לא הצהירו במסגרת ההסכמים כי שיעבדו את נכסיהם והכנסותיהם מסליקת האשראי בשעבודים ללא הגבלה בסכום למוסדות פיננסיים ו/או לגורמים פרטיים , וכי המחאות שניתנו למערערים במסגרת הסכם הרכישה הוסבו לצדדי ג' שונים ו/או המחאות שניתנו על חשבון התמורה נוכו אצל חלפנים , וכי למערערים מסגרות אשראי אשר מנוצלות עד תום , וכי מערער 4 פעל למכירת זכויותיהם של המשיבים במסעדה לצדדי ג' שונים ללא הסכמתם וזאת חרף ההסכמים אשר היו קיימים. המשיבים טוענים כי הותרת צו העיקול הינה הכרחית , הגם שצו העיקול אינו מהווה פגיעה במערערים במידה העולה על הנדרש, וכי הגם שטענו הם לנזקים לא הגישו המערערים תביעה שכנגד, וכי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי התביעה הוגשה בתום לב ומידתיות, וכי במסגרת ההחלטה של בית משפט קמא נפסק כי על המערערים לשאת בהוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ אשר לא שולמו על ידם. דיון והכרעה: 6. השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס ברע"א 9308/08 אורן אלול ואח' נ' רינה רביב ואח' ( 21.04.09 ) קבע כך: "סעד זמני נועד, בין היתר, להבטיח את יכולתו של התובע לממש את פסק הדין אם יינתן לזכותו ואת ניהולו התקין של ההליך השיפוטי (ראו, הגדרת "סעד זמני" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי)). הסעד הזמני מכוון לפתור בעיות שעלולות להיווצר עקב פער הזמנים בין מועד הגשת התובענה (ולעתים אף מספר ימים קודם לכן, ראו תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי) לבין מועד ההכרעה בה. מובן, כי בשלב ההכרעה בסוגיית הסעד הזמני תמונת זכויות הצדדים, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, אינה נהירה לחלוטין. התובע נדרש להראות זכות לכאורה, היינו כי סיכויי התביעה חוצים רף מינימלי אשר מתחת לו אין מקום ליתן סעד זמני, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, רע"א 2826/06 הנ"ל). אולם, מובן כי רף זה אינו שקול, ולא יכול להיות שקול, להוכחה במאזן הסתברויות, כנדרש בדרך כלל בהתדיינות אזרחית לעניין ההליך העיקרי. ההגנה על האינטרס של התובע מפני "קביעת עובדות בשטח", העלולה לסכל את מימוש פסק הדין, מצדיקה את הפגיעה בזכויות הנתבע הנובעת מהגבלת חירותו לפעול בנכסיו כרצונו. הצד השני של המטבע הוא אחריותו של התובע לפצות את מי שאליו מופנה הצו ... על הנזקים העלולים להיגרם לו בשל מתן הסעד הזמני, וכן להמציא בטוחות מתאימות לשם כך". בתאריך 30.04.13 הוטל צו העיקול על הכספים, זכויות ונכסי המערערים , המערערים הגישו בקשה דחופה לביטול צו עיקול זמני אשר נדחתה על ידי כבוד הרשם אריה ביטון בהחלטתו שניתנה בתאריך 23.06.13 נשוא ערעור זה, בערעור זה טוענים המערערים כי יש טעה כבוד הרשם כאשר קבע כי: 1. קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה , 2. קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. 3. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. 4. פניית המשיבים לבית המשפט אינה נטולת יושר וניקיון כפיים. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולהשאיר את צו העיקול על כנו. הוראת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד 1984 מורה כך : 362. (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. הוראת תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 מורה כך: א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע. (ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. (ג) אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה. 8. על המשיבים היה להרים את הנטל המוטל עליהם ולהוכיח כי התמלאו התנאים המתחייבים בדין למתן סעד זמני של צו עיקול: קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים. 4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני. 5. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין. 6. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול . שאלת קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה: לטעמי, הניחו המשיבים יסודות מספיקים לתמיכת טענותיהם , סכום התביעה הכספית שהוגשה על ידי המשיבים הוא 900,000 ₪ בגין השבת הסכומים אשר שילמו לידי המערערים , ועל הפרת ההסכמים על ידי המערערים, המשיבים תמכו טענותיהם בראיות מתאימות , אין חולק כי הצדדים חתמו על שני הסכמים, הסכם רכישת מסעדת "גחלים" בין מערערים 1 ו 2 ובין חברת ר.ג.א בקניון בילו סנטר וחוזה בין מערער 1 לבין משיב 1 ובין ר.ג.א ניהול עסקי מזון בע"מ מצד שלישי , (להלן: "הסכם המייסדים" ), לכתב התביעה צירפו המשיבים את הסכם הרכישה ואת הסכם המייסדים. ניתן לראות כי המשיבים הציגו לבית המשפט קיומה של תשתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 . קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין: סכום התביעה: במקרה דנן סכום התביעה הכספית הינו 900,000 ₪, לא כולל את 12 ההמחאות שניתנו למערערים על סך של 800,000 ₪ אשר הוסבו לצדדים שלישיים. "לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלוואנטי למתן הצו, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס, תק-על 2006 (1), 3788. יכולתם הכלכלית של המערערים: למערערת 1 ולמערערת 2 קיימים שעבודים על נכסיהם, וניתן להיווכח כי אין להם יכולת כלכלית לשלם את סכום התביעה באם יינתן נגדם פסק דין. הברחת נכסים: המשיבים הוכיחו קיומו של חשש שבבוא היום לא יוכלו לבצע את פסק הדין באם לא יינתן צו העיקול, הלכה היא כי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי , אינה מצמצמת עצמה רק למקרים של הברחת נכסים , והיא חלה בכל מקרה בו נוצר החשש שבבוא היום לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין , אלא אם יינתן צו העיקול, כמו כן ציינו המשיבים כי לא איתרו כל נכסים אחרים של המערערים מהם ניתן יהיה להיפרע באם יינתן פסק הדין לטובתם. "יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ ואח' נ' וסילוה גייר ואח', תק-על 2007(1), 1306, עמ' 1309). מאזן הנוחות בין הצדדים : צו העיקול אינו פוגע במערערים במידה העולה על הנדרש, זהו עיקול ברישום בלבד, ואכן נוכחתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים במקרה דנן. מה גם שכבוד הרשם בהחלטתו נשוא הערעור דנן הסיר את העיקול שהוטל בבנק המזרחי טפחות על מנת למנוע נזק עתידי למערערת 2 בהפעלת המסעדה שבבעלותה . שאלת תום ליבם של המשיבים: לא מצאתי ממש בטענת המערערים לפיה בקשת המשיבים להטלת צו העיקול הוגשה בחוסר תום לב, בקשתם למתן צו העיקול הוגשה בתום לב ועל בסיס חששם מהכבדה על ביצוע פסק הדין באם יינתן לטובתם. הפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש: בנסיבות דנן, החלטתו של כבוד הרשם הדוחה את בקשת המערערים לביטול צו העיקול הינה נכונה וצודקת , ניתן לראות כי אכן קיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין באם יינתן לטובת המשיבים , וניתן להיווכח כי סכום התביעה אף הוא מצדיק את הותרת צו העיקול על כנו. באם סבורים המערערים כי ההמחאות חוללו על ידי המשיבים מחמת אכ"מ , וכי טענותיהם של המשיבים הועלו רק לאחר חילול ההמחאות לא ברור לי מדוע לא נקטו נגדם הליכים בלשכת ההוצאה לפועל לצורך פירעון ההמחאות . סיכום: 9. בהתאם לטעמים שציינתי לעיל , אני מוצא כי החלטת כבוד הרשם נכונה וצודקת ואיני מוצא להתערב בה. אני דוחה את הערעור. המערערים ישלמו הוצאות הערעור על סך של 3,500 ש"ח. עיקול זמנירשםערעורצוויםהוצאה לפועלעיקול