נטען כי השוכר לא שילם שכר דירה ואף לא ביצע שיפוצים בהתאם לרשימה שהוסכמה עם המשכיר בנסיבות אלה, עתר התובע לפסוק לו את דמי השכירות בגין כל התקופה. את תביעתו העמיד על סך של 32,700 ₪, בהתאם לגבול סמכותו של בית משפט זה. ואלה טענות הנתבע : הנתבע אינו מכחיש כי ערך את החוזה עם התובע ואולם לטענתו, אין הוא חב בתשלום השכירות, שכן בשלב כלשהו קיבל צו הרחקה מהבית שהוציאה כנגדו רעייתו דאז (גרושתו דהיום ולהלן: הגב' עמרם). ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה הרחיק את הנתבע מהדירה למשך 3 חודשים. צו זה הוארך לאחר מכן בבית משפט לענייני משפחה בנצרת, למשך 3 חודשים נוספים. במסגרת החלטות שיפוטיות נקבע כי ההוצאות הכרוכות בדירה, בהן שכירות חשמל מים וארנונה, יחולו על הגב' עמרם. בשלב כלשהו שכר הנתבע דירה אחרת, שעה שהגב' עמרם המשיכה להתגורר בדירה, מבלי שהיה לו קשר עמה. עוד טען הנתבע, כי ערך שיפוצים בדירה מעל ומעבר למוסכם, שיפץ אותה, ניקה את הגינה, צבע חלקים ממנה, סידר את דלת הרשת שלה בעלות של כ-1,000 ₪ ושכר טרקטור לנקות את השטח בעלות של 2,000 ₪. בכך, לשיטתו, מיצה את התשלום לגבי תקופת מגוריו. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעם הנתבע, אני מוצאת לקבל את התביעה, ואנמק. אין חולק כי התובע והנתבע נקשרו בהסכם שכירות ביום 1.7.11, למשך שנה. המושכר הינו דירת מגורים בת 4 חדרים בעפולה. דמי השכירות הועמדו על סך של 3,000 ₪ לחודש. לחלופין הוסכם כי הנתבע יבצע בדירה שיפוצים, שמהותם נקבעה בנספח ההסכם. עוד אין מחלוקת, כי הנתבע לא שילם מאום בגין השכירות, ולמצער לא ביצע את כל השיפוצים עליהם סיכמו הצדדים. במסגרת ס' 8 להסכם נכתב, כי ככל שתפונה הדירה לפני תום התקופה, חייב יהיה הנתבע לשלם את דמי השכירות עד לסוף התקופה. אף על פי כן, רשאים היו הצדדים להודיע זה לזה על תום תקופת השכירות בהודעה מראש ובכתב. הודעה בכתב על תום תקופת השכירות או על ביטול ההסכם לא נמסרה, ואין לראות במכתב ב"כ הנתבע לתובע מיום 21.2.12 משום הודעה כאמור. מכתב זה עוסק אך בעניין התשלומים בגין הדיור, ומפנה את התובע לדרוש אותם מהגב' עמרם. אין חולק, כי הנתבע נאלץ לפנות את הדירה בגין צו הרחקה שהוצא כנגדו בביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה ביום 12.9.11, למשך 3 חודשים. עם זאת, ביהמ"ש קבע על יסוד הסכמת הצדדים, כפי שזו הוכתבה לפרוטוקול, כי במידה והגב' עמרם תעזוב את הדירה, יהיה הנתבע רשאי להיכנס אליה מבלי שהדבר יהווה הפרה של הצו שניתן. ברור אם כן, כי אף אם הנתבע עצמו הורחק מהדירה, הרי שזו נותרה תפוסה על ידי הגב' עמרם וילדיו הקטינים, למשך תקופה נוספת. ומכל מקום הותר לו, ככל שאלה יעזבו את הדירה, לשוב ולהתגורר בה. משמעות הדבר, כי אין בהסכמת הצדדים משום עדות על כוונה לעזוב את הדירה בטרם מיצוי תקופת השכירות. נהפוך הוא, כוונת הצדדים הייתה להוסיף ולקיים את השכירות ואף הוסכם ביניהם, כי כל עוד הגב' עמרם מתגוררת בדירה היא תישא בהוצאות הנובעות מהשימוש בה. אכן, במסגרת ס' 3 לצו שניתן, קבע ביהמ"ש כי הגב' עמרם תישא בהוצאות הנובעות מהשימוש בדירה בתקופה שבה יחול הצו. אולם, הסכמת הצדדים והחלטת ביהמ"ש שם, כוחה יפה בין הצדדים לבין עצמם במסגרת אותו הליך. אין היא מחייבת את התובע שלפניי, אשר לא היה כלל צד להליך. תוקפו של צו זה הוארך בחודש דצמבר 2011. אף לתקופת ההארכה הנוספת נקבע כי הגב' עמרם היא שתישא בתשלומים הנובעים מהשכירות, לרבות בדמי השכירות. אולם, גם החלטה זו, כקודמתה, כוחה יפה בין הצדדים לבין עצמם. יתרה מכך, מאותו חלק של החלטה שהובא לפניי עולה, כי באותו מועד (27.12.11) קבע בית המשפט כי המבקשת רשאית להמשיך להתגורר בדירה "בהתאם להסכם החתום בין המשיב (הנתבע שלפניי - ת.נ.ש.) לבין בעל הבית (התובע בהליך זה - ת.נ.ש.)..." משמע, בכל אותם מועדים ההסכם שריר וקיים. כאמור, ההסכם נערך בין התובע לנתבע והיריבות, על כן, הינה בין התובע לנתבע. הנתבע מחויב כלפי התובע בהתאם להסכם השכירות. ככל שיש לנתבע זכות שיפוי מהגב' עמרם, עליו להפנות טענה מתאימה כלפיה. משלא שולמו דמי שכירות כלל, הרי שיש לחייב את הנתבע לשלמם במלואם. בהקשר זה יוער כי אף אם יש לקבל את טענת הגב' עמרם כי עזבה את הנכס בסוף חודש ינואר, אזי לא נמסרה הודעה מתאימה בכתב לתובע בדבר סיום השכירות וממילא לא נאמר כי לנתבע לא הייתה כוונה לשוב לדירה. אשר לטענה כי בוצעו עבודות שיפוץ מסוימות - לא מצאתי ליתן אמון בטענת הנתבע בדבר תשלומים כאלה ואח' לצורך שיפוץ הבית. טענותיו בהקשר זה נטענו בעלמא, מבלי להביא כל תימוכין באשר לדברים שבוצעו ולמועדים בהם בוצעו. כך גם באשר לטענתו בדבר הניקוי שנעשה בגינה. אציין כי בניגוד לאמור בכתב ההגנה, שם טען כי עלות הניקוי עמדה על סך של 2,000 ₪, לגרסתו במעמד הדיון, עלות הניקוי עמדה על סך של 4,000 ₪. בנסיבות העניין אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 32,700 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (7.3.12) ועד למועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת אותו בהוצאות התובע בסך של 750 ₪. יובהר, כי הוצאות אלה הינן במקום הוצאות שנפסקו לחובת הנתבע במסגרת פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, שכן עיון במחשב מעלה כי הזימון אכן נשלח למועד אחר כנטען על ידו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מקרקעיןשכירותשיפוצניקשיפוציםדמי שכירות