תביעה: כשהגיע לנמל התעופה לא אפשרו לו לעלות לטיסה, בטענה כי הגיע באיחור לטענת הנתבעת, אכן רכש התובע, עבורו ועבור בת זוגו, חבילת נופש הכוללת טיסות שכר ושהיה במלון בסכום של 364 יורו לאדם. מדו"ח טיסה שהתקבל אצל הנתבעת עלה כי התובע וזוגתו לא התייצבו לטיסה. בכרטיס הטיסה, טוענת הנתבעת, מצוין במפורש כי יש להתייצב לטיסה 3 שעות לפני ההמראה. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת התעופה "סאן דור", על מנת שזו תעיד בפני בית המשפט ותוכיח כי התובע לא התייצב בזמן לטיסה. עוד טוענת הנתבעת כי סכום התביעה מופרז. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה, בין היתר, מכתב ממנו עולה כי התובע ובת זוגו איחרו לטיסה. צד ג' טען בכתב ההגנה כי התובע ובת זוגו איחרו להגיע לדלפק והטיסה נסגרה. הוסיף צד ג' וטען כי איחור, ולו הקטן ביותר, עלול לגרום לאיבוד אישור המראת הטיסה. בדיון שהתקיים לפניי ביום 9.10.12 העידה נציגת הנתבעת ואמרה, בהתייחס לנספח 4 לכתב ההגנה, כי מדובר בהודעת מייל שהתקבלה מהגב' רזניק העובדת בשדה התעופה ונותנת שירות למספר חברות נסיעות, ביניהן, "קווי חופשה". מהתכתובת עולה כי התובע ונוסעת שהייתה אתו הגיעו באיחור. מהמסמך עולה כי זוג נוסף איחר להגיע לטיסה. לטענת התובע, הגיע 3 שעות לפני הטיסה, נמל התעופה היה עמוס ביותר. לאחר שעבר את הבדיקה הבטחונית קיבל כרטיסי עליה למטוס, ולפתע לקחה ממנו הנציגה את הכרטיסים ואמרה לו שהם הגיעו מאוחר. כל זאת שעה וחצי לפני המועד המשוער להמראה. נציגת הנתבעת אמרה כי התובע אמר לה, בשיחה טלפונית, כי הגיע לשדה לנמל התעופה שעתיים לפני הטיסה. הדיון נדחה על מנת שנציגת הנתבעת תשמיע הקלטת השיחה, אלא שמהשיחה עולה כי התובע אמר לה כי נבצר ממנו להוכיח באיזו שעה הגיע, שכן הגיע במונית. אמו של התובע העידה ואמרה כי הביאה את התובע וזוגתו לנמל התעופה סמוך לשעה 02:00. העדה לא נחקרה נגדית על ידי נציגת הנתבעת ולא על ידי נציגת צד ג'. נציגת הנתבעת טענה כי יש לדחות את טענת התובע לפיה היה רישום יתר על הטיסה. עוד טענה כי "הצ'ק אין" נסגר כשעה לפני ההמראה, וכי לא הייתה כל סיבה שלא להעלות את התובע לטיסה, שכן היו מקומות פנויים. נציגת הנתבעת עתרה לדחיית הדיון על מנת להשמיע הקלטה של שיחה בינה לבין התובע. בדיון שהתקיים ביום 14.1.13 העידה אשתו של התובע שאמרה שהגיעו בזמן. לדבריה, נסעו במונית לאמו של התובע, וזו הביאה אותם לשדה התעופה ברכבה. לטענתה, היה תור ארוך בדלפק, ולמרות שהגיעו לדלפק כשעה וחצי לפני שהיה עליהם להתייצב על הטיסה, ולמרות שביקשו עזרה בקידום בתור, לא נמצא, לטענתה, במחשב מקומם על הטיסה ונאמר להם שאין להם כרטיסים כי הכרטיסים נמכרו. מטעם התובע העידה גב' גמליאל, גיסתו, סוכנת נסיעות, כך לדבריה. גב' גמליאל סיפרה כי התובע התקשר אליה סמוך לשעה 02:30 ואמר שאין מעלים אותו על הטיסה. נציגת צד ג' חזרה על טענותיה. נציגת הנתבעת אמרה שביקשה מהתובע להמציא פירוט שיחות. התובע הסכים להביא פירוט שיחות לקראת הדיון שהתקיים ביום 8.7.13. לדיון הנדחה לא הביא התובע פירוט שיחות. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים ועיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. לא שוכנעתי כי התובע הגיע לנמל התעופה שלוש שעות לפני הטיסה, וזאת חרף טענתו כי כך היה. התובע הסכים להמציא פלטי שיחות, מהן ניתן יהיה לדעת באיזו שעה התקשר לגיסתו, ולא עשה כן, עובדה הפועלת לרעתו. מטעם התובע העידו אמו, אשתו וגיסתו, אליה טלפן, עפ"י טענתו, בלילה, לאחר שנודע לו שלא יוכל לעלות על הטיסה. בנסיבות בהן לא המציא התובע את פלט השיחות הרי שלא הוכיח כי הגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. עם זאת מקובלת עלי טענתו שהגיע לפני צאת הטיסה. טענה זו נתמכת במכתב שצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה כי התובע איחר לטיסה. לו הגיע לשדה התעופה, לאחר המראת הטיסה, צפוי היה למצוא תרשומת לפיה לא הגיע כלל לטיסה. חוק התובלה האוירית, התש"ם-1980 מחיל, על התובלה האוירית, את הוראות אמנת ורשה. סע' 19 לאמנת ורשה (להלן: "האמנה") קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים". סע' 20 (1) לאמנה, מעביר את נטל ההוכחה אל המוביל, וקובע כי "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". לעניין זה לא הובאו כל ראיות על ידי מי מהצדדים. הנתבעת וצד ג' לא זימנו מטעמם כל עד שיעיד אודות השעה בה נסגר הדלפק, ולא הציגו כל מסמך ממנו ניתן ללמוד אודות השעה בה נכתבה התרשומת לפיה לא הגיע התובע לטיסה. מטענות נציגת צד ג' באותו דיון ניתן היה להבין שהגב' רזניק קיבלה מידע מגב' טובי, נציגת צד ג', שהיא מנהלת התחנה של "סאן דור", אלא שגב' טובי לא זומנה כאמור להעיד. הנתבעת וצד ג' לא זימנו כל עד, על מנת לסתור את טענת התובע לפיה הבידוק הבטחוני ארך זמן רב. צד ג' בכתב הגנתו טען כי יש חשיבות רבה שלא לאחר בהמראת המטוס על מנת לא להפסיד אישור המראה. עם זאת, לא הוכיחו, הנתבעת וצד ג', כי נקטו כל אמצעי למניעת הנזק, ובודאי שלא הוכיחו כי לא היתה בידיהם אפשרות לעשות כן. נציגות הנתבעת וצד ג' טענו כי זוג נוסף איחר לטיסה ולא הגיש תביעה בעניין זה, אך לא נמסרו לי כל פרטים האם הזוג הגיע לטיסה ובאיזו שעה הגיעו, מה גם העובדה שאדם אינו תובע אין בה כדי לחסום אחר שתובע מלהצליח בתביעתו. אין זה מתקבל על דעתי כי בידי הנתבעת ובידי צד ג' אין כל מידע אודות השעה בה נסגר הדלפק, כך שהעובדה שלא הציגו לפניי כל מידע, פועלת לרעתן. לאור האמור באמנת ורשה, אין די בטענה כל על גבי כרטיס הטיסה נאמר כי יש להתייצב לטיסה 3 שעות לפני מועד ההמראה. גם לו נדרשתי לטענה זו של הנתבעת ושל צד ג', הרי שלטענת התובע, היה עומס רב בשדה התעופה ולכן התעכבו הליכי הבטחון. אין לי כל ספק כי נציגות הנתבעת וצד ג' יכולות היו לברר טענה זו בנקל. אף לו איחר התובע להגיע לשדה התעופה, במצב דברים בו לא הוכיחו הנתבעת וצד ג' באיזו שעה נסגר הדלפק, הרי שלא אוכל לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. לטענת התובע ואשתו הגיעו סמוך לדלפק שעה וחצי לפני מועד הטיסה - עדות שלא נסתרה. לא ניתן כל הסבר מדוע לא ניתן היה לעלות לטיסה בנסיבות אלה. אין די בטענה בעלמא כי כל איחור עלול לגרום לאיבוד אישור המראת הטיסה, ויש להמציא ראיה כלשהי להוכיח שאכן מדובר באיחור שמנע העלאת התובע לטיסה. בנסיבות בהן לא המציא תובע את פלטי השיחות שיכולים היו להעיד באופן שאינו משתמע לשתי פנים באיזו שעה התקשר לגיסתו משדה התעופה, אני סבורה שאיחר להגיע לשדה, ולפיכך אני מוצאת לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של 25%. לטענת התובע, שילם עבור החופשה כ-3,640 ₪ עבורו ועבור אשתו. משקבעתי כי לתובע רשלנות בשיעור של 25% תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,730 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך של 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. צד ג' ישלם לנתבעת את מלוא הסכום האמור בתוך 30 יום מהצגת אסמכתא על ביצוע התשלום בפועל על ידי הנתבעת לתובע. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופה