לא הוצאה לה אשרת כניסה לסין, ולכן לא יכולה הייתה להצטרף לטיול הצדדים ועיקרי הטענות התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 12,800 ₪, כנגד הנתבעת, לאחר שנרשמה לטיול, אותו ארגנה הנתבעת לסין, אולם מאחר ולא הוצאה לה אשרת כניסה לסין, לא יכולה הייתה להצטרף לטיול. מכתב התביעה עולה כי התובעת פנתה לנתבעת ביום 18.4.12. במהלך השיחה נשאלה ע"י הנציגה מספר שאלות, וכן האם יש לה ויזה. התובעת סברה שהכוונה היא לכרטיס אשראי, והשיבה בחיוב. למחרת שלחה נציגת הנתבעת את טופס ההזמנה לכתובת המייל של בנה של התובעת, וביום 21.4.12, שלחה התובעת אל הנתבעת את ההזמנה חתומה על ידה, וכן את הספח עבור הגשת בקשה להנפקת אשרת הכניסה לסין. ביום 22.4.12 שילמה מקדמה, באמצעות כרטיס הויזה, ואת יתרת התשלום העבירה בהעברה בנקאית ביום 23.4.12. מספר ימים לפני הנסיעה התברר לתובעת, כי לא זומנה למפגש הקבוצתי. ביום 29.4.12 יום לפני הנסיעה, העבירה נציגת הנתבעת לבנה של התובעת באמצעות הדוא"ל, טופס זימון לטיול וכן את רשימת המלונות. בטופס התבקשו חברי הקבוצה שלא לשכוח להביא כרטיסי טיסה אלקטרוניים. כרטיס כזה לא נשלח את התובעת, וזה הועבר אל בנה ביום הטיול בבוקר. ביום 2.5.12 הגיעה התובעת לנמל התעופה, שם הסתבר כי אין לה אשרת כניסה לסין, ולפיכך לא יכולה הייתה להשתתף בטיול. למחרת הופנתה להסדיר את אשרת הכניסה בשגרירות, ולאחר מכן הוצע לתובעת להצטרף לטיול היוצא ביום 7.5.12, לששה עשר יום (ולא לתשעה עשר - משך הטיול אותו החמיצה), וזאת בתוספת של 1,850$. התובעת שילמה את הסכום, יצאה לטיול, ועתה עותרת היא לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 3,200$. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי הובהר לתובעת, טלפונית, כי מחיר הטיול בסך של 3,200$ אינו כולל את עלות הוצאת הויזה. בתגובה מסרה התובעת כי יש לה ויזה, ולפיכך לא גבתה ממנה נציגת הנתבעת תשלום עבור הסדרת אשרת הכניסה לסין. לטענת הנתבעת כתוצאה מאי הבנה, הנתבעת לא קיבלה הודעה אודות המפגש הקבוצתי. בכתב ההגנה הובהר כי הסכום הנוסף אותו נדרשה התובעת לשלם, מורכב היה מעלות הטיול החדש וכן דמי הביטול עבור הטיול הקודם. הנתבעת לא צירפה כל מסמך לכתב ההגנה. ובדיון הציגה לפני את טופס ההזמנה, חתום על ידי התובעת. במהלך הדיון הוברר כי התובעת שלחה אל הנתבעת את ההזמנה חתומה על ידה, וכן את הספח, ובו פרטים הדרושים להוצאת אשרת הכניסה. הנתבעת לא זימנה מטעמה את הנציגה, שביררה עם התובעת, כך על פי הטענה, אם בידה אשרת כניסה לסין. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמך שהוצג לעיוני בעת הדיון, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת. פרטי המידע שעל סוכנות הנסיעות לגלות למי שרכש חבילת תיור, קבועים בת' 3 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, ובכללן מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן - מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן. כאמור לא צירפה הנתבעת כל מסמך, אשר נמסר על ידה לתובעת, ואשר נאמר בו כי לצורך הטיול בסין, יש להצטייד באשרת כניסה. כמו כן לא זימנה הנתבעת את הנציגה, שהייתה בקשר טלפוני עם התובעת למתן עדות, עובדה הפועלת לרעתה. טופס ההזמנה הינו טופס כללי, המתייחס לטיולים אותם מארגנת הנתבעת, אין בו כל התייחסות לביקור בסין, ואף לא מידע אודות הביקור בסין, עם זאת, לטופס צורף נספח עבור טופס הגשת בקשה להנפקת ויזה, אותו מילאה התובעת, כך שיכולה הייתה להניח כי יש צורך באשרת כניסה לסין. מקובלת עלי עדותה של התובעת לפיה כשנשאלה אם יש לה ויזה, הבינה בטעות כי מדובר בכרטיס אשראי, שכן תשלום המקדמה בוצע, במהלך שיחת הטלפון, באמצעות כרטיס האשראי. התובעת הינה אישה מבוגרת, והיה על הנתבעת למסור לה באופן ברור, כי עליה להצטייד באשרת כניסה, עם זאת אני סבורה כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 30% בכך שלמרות שהתבקשה למלא פרטים עבור אשרת הכניסה לסין, לא מצאה לנכון לברר מדוע לא נמסרה לידיה האשרה. כאמור, לא זומנה התובעת למפגש הקבוצתי. סביר להניח כי לו השתתפה במפגש, היה נאמר לה כי עליה להצטייד באשרת כניסה לסין. באשר לגובה הנזק - התובעת נדרשה לשלם תוספת בסך של 1,850$, (6,660 לפי שער של 3.6 ₪) לאחר ששלמה סך של 3,200$, וזאת עבור טיול קצר יותר, בשלושה ימים, שכן הטיול המקורי עתיד היה להמשך 19 יום, ואילו הטיול, אליו הצטרפה התובעת בסופו של דבר, ארך 16 יום בלבד. כמו כן אני מקבלת את טענתה של התובעת לפיה נגרמה לה עוגמת נפש, עת הגיעה לנמל התעופה והתברר לה כי לא יכולה להצטרף לטיול. בנסיבות אלה אני מוצאת להעמיד הנזק (משך הטיול הקצר יותר, ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת), בנוסף לסכום של 6,660 ₪, אותו שילמה כאמור, על דרך האמדן, על סך של 1,500 ₪, ובסה"כ 8,160 ש"ח. בהתאם לקביעה לפיה על הנתבעת לשאת בשיעור של 70% מהנזק, תשלם התובעת לנתבעת סך של 5,712 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות לא מצאתי להטיל הוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום. סיןאשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת כניסה