נדחתה תביעה נגד מכבסה בגין אובדן בגדים בשריפה 1. לפני תביעה כספית נזיקית ע"ס 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע למיטלטליו שהופקדו בידי הנתבע למשמרת. 2. כעולה מכתב התביעה, התובע הינו לקוח של בית עסק למתן שירותי כביסה וגיהוץ הידוע בשמו המסחרי "מכבסת פרפקט" אשר בבעלות וניהול הנתבעים. 3. לטענת התובע, ביום 28/5/12 מסר התובע לידי הנתבעים בגדים לכביסה וגיהוץ בשווי של כ-12,000 ₪. עוד באותו ערב פרצה שריפה בבית העסק אשר גרמה לאובדן מוחלט של הבגדים. לטענתו, בשל אובדן מרבית הבגדים שלו ושל בני משפחתו נאלץ הוא לרכוש בגדים חלופיים. 4. התובע פנה לנתבעים בבקשה לפיצויו ואולם, לא זכה עד כה למענה הולם. לכתב התביעה צורפה רשימת פרטי לבוש שנערכה על ידי התובע לאחר קרות אירוע השריפה, מכתב דרישה מטעמו וחשבונית מס מס' 200947 מיום 6/6/12 שהומצאה לו לאחר השריפה על ידי הנתבע 2 ממנה עולה, כי התובע מסר לנתבעים כביסה מלוכלכת לניקוי. כמו כן, צורפו לכתב התביעה חשבוניות רכישת בגדים מבתי עסק שונים בהיקף של 4,928 ₪. 5. הנתבעים מכחישים בכתב הגנתם את טענות התובע וטוענים, כי אין להטיל עליהם כל חבות בגין הנזקים הנטענים. לטענתם, התובע כלל לא הפקיד פרטי לבוש לכביסה במועדים הרלבנטיים. עוד טוענים הנתבעים, כי אירוע השריפה הינו מעשה שבידי שמים או בידי אדם במזיד, אירוע שלא נחזה מראש. לטענת הנתבעים מבדיקת מומחים ואנשי מקצוע מטעם חברת הביטוח עלה חשד יותר מסביר, כי האירוע ארע בעקבות הצתה. עוד מציינים הנתבעים, כי קיים להם כיסוי ביטוחי לאירוע השריפה. הנתבעים פנו לחברת הביטוח ובעקבות הנחיית השמאי מטעם חברת הביטוח העבירו לחברת הביטוח את דרישות הצדדים השלישיים לפיצויים בגין אירוע השריפה ובכללם את דרישת התובע, זאת, מבלי להודות בטענותיו. 6. הנתבעים טוענים, כי החשבונית שהוצגה על ידי התובע הינה חשבונית מרוכזת של 4 תעודות משלוח מתאריכים קודמים לשריפה ואשר את כל הפריטים הנטענים בתעודות המשלוח קיבל התובע לפני קרות השריפה. הנתבעת צירפה את תעודות המשלוח בנספח ב' לכתב ההגנה. דיון ומסקנות: 7. ראשית, הנני מורה על מחיקת התביעה נגד הנתבעת 1 בהיותה נעדרת יישות משפטית וככזו אינה ברת תביעה. 8. המסגרת הנורמטיבית: על פי סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967, שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות. השומר נכס כשיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו הוא שומר שכר. על פי סעיף 2 לחוק השומרים, שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. אך כשהמטרה לשמירת הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. על פי סעיף 6 (ב)(1) לחוק חוזה הקבלנות, תשל"ד -1974, במקרה של אובדן הנכס בעודו בידי הקבלן אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. הינה כי כן, חוק חוזה קבלנות קובע את רמת האחריות הרובצת לפתחו של הקבלן ומעלה אותה לרמת שומר שכר עיקרי. בכך הוגברה, כאמור, רמת אחריותו של קבלן לעומת אחריותו של שומר שכר ששמירתו טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס. ניתן להצדיק הגברה זאת של רמת האחריות של הקבלן בשיקולים של יעילות, הגינות, שיקולים חלוקתיים ועידודו של הקבלן לנקוט זהירות מרבית. גם היתרון שיש לקבלן על פני המזמין במידע על סיכוני השמירה וגם יכולתו של הקבלן לפזר את הסיכון של פגיעה בנכס, מתיישבים עם הגברת רמת האחריות (דיון מפורט בשיקולים ראו, א' זמיר, "אחריות הקבלן כשומר - שיקולי מדיניות", עיוני משפט יז (תשנ"ב) 95, 101-120) 9. סבורני מחד, כי אין די בהעלאת טענה בעלמא, כי אירוע השריפה על תוצאותיו לא היו בשליטת הקבלן ובעניין זה נטל הראייה עובר לנתבעים להוכיח את כל הרכיבים הנטענים. הלכה היא, כי אין מעשה פלילי מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שנגרם לאחר. על הנתבע להוכיח, כי המעשה הפלילי לא היה צפוי וכי לא היה ניתן לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעתו (ראה: ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה עממית בע"מ נ' עוואד ואח', פ"ד(1) מד 429; וראה גם ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד (1) לח (3)). 10. מן הכלל אל הפרט: כפי שפורט לעיל, גם אם אצא מנקודת הנחה, כי השריפה פרצה עקב הצתה, אין ללמוד מכך בהכרח, כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבעים. דא עקא, התובע לא הרים את נטל הראיה באשר לתביעתו ולא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו. כלל הוא שעל תובע לבסס בראיות של ממש, גם בגדרי תביעה קטנה, את תביעתו ולעמוד בטל השכנוע הנדרש במשפט אזרחי [ראה: רע"א 4287/12 קטורזה נ' פלאפון חברת תבשורת בע"מ, מצוי במאגרים המשפטיים] אל מול גרסת התובע שנמצאה עדות יחידה של בעל דין המעוניין בדבר והנעדרת כל סיוע ראייתי, נמצאה גרסת הנתבעים מבוססת על העתקי תעודות משלוח אשר לא נטען ולבטח לאו הוכח שאינם אוטנטיים והנחזים להיות מקוריים ואשר כעולה מהן, מלא תכולת הכביסה שנמסרה לנתבעים בגין חשבונית מס' 200947 נמסרה לתובע עובר לקרות אירוע השריפה. יתרה מכך, תביעתו של התובע נמצאה בעיני מנופחת באופן שאינו מאיר באור נגוהות את מהימנותו בעיני. אין בעובדה שהתובע רכש בגדים לאחר האירוע בכדי לתמוך בגרסתו לאובדנם של פרטי לבוש שהיו לשיטתו במשמורת הנתבעים. על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע בתביעה המתנהלת מול כלל חברה לביטוח בע"מ הנני מורה על מחיקת התביעה בלבד. 11. סוף דבר- התביעה נמחקת - התובע יישא בהוצאות הליך זה בסך 500 ₪. בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום. שריפה