לתובע טענות שהנתבעת מחייבת אותו לשלם חשבון מים לפי רישום צריכה גבוה מהצריכה בפועל התובע הגיש ביום, תביעה קטנה כנגד הנתבעת להשבת סכומים ששילם לה ביתר. התביעה נמחקה בלא חיוב בהוצאות, תוך שנקבע: "התביעה נמחקת ללא חיוב בהוצאות. באפשרות התובע להגיש את התביעה בשנית רק בצירוף ראיות להוכחת טענותיו" (להלן: "ההליך הקודם"). 3. ביום 14.10.2012 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה. התובע טוען בתביעתו: "התובע מעונין להגיש את תביעתו בשנית עקב העובדה כי השיג ראיה רלוונטית וחיונית ביותר שיכולה להוכיח את טענותיו". המדובר בתדפיס של הנתבעת, שקיבל התובע ממחלקת הגבייה שלה ביום 1.6.2011. לשיטת התובע, קריאת המונה כרשום בתדפיס ליום 16.5.2011 הינה 167 קו"ב, בעוד שבפועל לפי המונה היתה הצריכה כ-67 קו"ב בלבד. בנוסף, הקריאה המופיעה בתדפיס ליום 3.5.2011 הינה 140 קו"ב, בעוד שבאותו זמן הצריכה לפי המונה היתה קטנה בהרבה. מוסיף וטוען התובע, כי לפי הרשום באותו מסמך, בבית שש נפשות, בעוד שבפועל מתגוררים בו שלוש בלבד, מהם שני פנסיונרים שצריכת המים שלהם נמוכה ביותר. עוד נטען, כי מד המים בנכס, שמספרו 4286367 אינו תקין, ומצביע על צריכה גבוהה מהצריכה בפועל. לשם הדוגמא, טען התובע כי בעת מילוי 3 דליי מים, נוקב המונה צריכה של קו"ב שלם, ואין הדבר מתקבל על הדעת. התובע עותר להחלפת מד-המים ולהחזר 25,000 ₪ ששילם לנתבעת. 4. לשיטת הנתבעת, התובע מתבסס על המסמך האמור, שהיא עצמה צירפה לכתב ההגנה שלה בהליך הקודם. מכאן שאין מדובר בראייה חדשה. בית המשפט קבע, על יסוד הראיות שהציגו הצדדים בהליך הקודם, כי התובע לא הציג ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. מכאן שלא די כי התובע יסתמך על ראיה שהייתה קיימת בהליך הקודם. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי חייבה את התובע, בהתאם לקריאות בפועל של מד-המים בנכס התובע, אחת לחודשיים, שהראו דפוס רציף ועקבי של צריכה, ללא עלייה משמעותית כלשהי. הנתבעת הדגישה כי במהלך השנים, העלה התובע מפעם לפעם טענות לחיוב ביתר, בעלמא ומבלי לבסס את טענותיו. הנתבעת, באמצעות נציגיה, הציגה לתובע את קריאות מד-המים בשטח על מנת לסבר את אוזנו כי החיובים אינם שגויים. בנוסף, בחודש מאי 2011 בוצעה בדיקה למד-המים והוא נמצא תקין. הנתבעת טוענת, שטענות התובע אודות קריאות מונה שונות מכפי הנקוב במסמכיה, אינן נשענות על דבר מלבד מוצא פיו. הדפוס העקבי של הצריכה מלמד כי הקריאות נכונות ותואמות את המציאות. בנוסף, נתוני הצריכה המתקבלים ממד-המים הינם נתונים מצטברים, כאשר החיוב מבוסס על ההפרש בין הקריאה הקודמת לקריאה הנוכחית ולא כפי שמפרש התובע את התדפיס. לטענת התובע ביחס למס' הנפשות, משיבה הנתבעת כי התובע ביקש בשנת 2010 להעמיד את מס' הנפשות המתגוררות בבית על שש נפשות ובקשתו בוצעה (צורפו צילומי תעודות הזיהוי של אותם אנשים בציון מענם בנכס האמור). רק בשנת 2011 ביקש לעדכן כי בנכס מתגוררות שתי נפשות ואף עדכון זה בוצע, כפי בקשתו. מכל מקום, הנתבעת טוענת כי היקף הצריכה התקופתי הממוצע סביר למס' הנפשות. הנתבעת טוענת עוד, כי הסכום שנקב התובע בתביעתו אינו מפורט, אינו נתמך בסימוכין ולא הובהר על ידו. לשם ההשוואה, בתביעתו בהליך הקודם העמיד תביעתו על 20,000 ₪. 5. בעת הדיון במעמד הצדדים, הודיע התובע שהוא מבקש לחייב את הנתבעת רק בגין תקופת החיוב הכוללת את חודש מאי 2011, מועד החלפת המונה. לטענתו במועד ההחלפה ראה במו עיניו במד-המים קריאה של 67 קו"ב, בעוד הנתבעת חייבה בגין 167 קו"ב. הנתבע טען כי מד-המים לא הוחלף, אלא הוחזר לו המד הישן, והוא עדיין מקולקל ומציג מדידות לא מדויקות. למרות זאת, התובע סירב לטול על עצמו את מסירת מד-המים לבדיקה במכון נייטראלי. התובע הציג רשימה שערך לפי נתוני הנתבעת לפי תקופות חיוב, כמויות צריכה וסכומי תשלום. העיון בטבלה שערך בכתב ידו, מעלה כי אומתה טענת הנתבעת, שצריכה התקופתית הממוצעת היא כ- 30 קו"ב לתקופה של כחודשיים. החיוב התקופתי בשקלים משתנה בהתאם לשינוי בצריכה ונע סביב 150-300 ₪. התברר, כי הנתבעת עורכת צילום של מי המים, בטרם יפורק לצורך בדיקתו. הצילום נדרש, על מנת לבחון אם אמת יש בטענת התובע כי עובר לפירוקו היתה הקריאה 67 קו"ב. הוריתי לנתבעת למסור העתק הצילום לתיק בית המשפט. 6. הנתבעת צירפה את צילום המונה מעת הפירוק. הצילום מעלה קריאה של 874. מונה זה רשום בדו"ח הקריאות של הנתבעת לאותה תקופת חיוב. מכאן, שאינני יכולה לקבל את טענת התובע כי ביום הפירוק הייתה קריאה שונה. כמו כן, העיון במסמך עליו מסתמך התובע, כאמור בסע' 3 לעיל, מעלה כי מס' מד-המים שונה. מד המים שמספרו 4286367 שהיה ברשות התובע, הוחלף במד- מים שמספרו 1035158. ואמנם, התובע מאשר, בתגובתו לצילום כי מד המים הוחלף פעמיים. אלא, שלטענתו עולה תמיהה מדוע החליפה הנתבעת את מדי המים, הגם שבבדיקות שנערכו נמצאו המדים תקינים. לדידו, הדבר מצביע על כך שהשירות המוענק ע"י הנתבעת ללקוחותיה לוקה ואינו מהימן. על כן, עמד התובע על דרישתו לקבלת פיצוי בסך 25,000 ₪. 7. על טענות אלה השיבה הנתבעת כי החלפת מד המים בשנת 2010 נעשתה עפ"י דין, המחייב החלפת מד מים מדי חמש שנים. ההחלפה השנייה בוצעה לבקשת התובע נוכח טענותיו לאי תקינות, לצורך בדיקת המד. בבדיקות נמצא כי מדי המים תקינים והודעות על כך נמסרו לתובע. מכתבי הנתבעת לתובע על תוצאות הבדיקות צורפו לתיק. 8. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שצירפו הצדדים, לרבות אישור על תשלום בגין תקופת המים מרץ-אפריל 2013, שצירף התובע מסיבה לא ברורה לתיק, באתי למסקנה כי חרף כל טענות התובע, חיובי המים שנגבו מבוססים על קריאות מונים, על פי מדי מים המותקנים בנכס התובע, שנמצאו תקינים. ככל וביקש התובע להוכיח כי הקריאות הרשומות בדו"חות הנתבעת אינם משקפים את הרשום במונה, היה עליו להציג למועדים הרלוונטים את הרשום במונים. התובע לא עשה כן. כפי שהעיד בבית המשפט: "לא בדקתי כל פעם, בדקתי רק באותו יום שהחליפו מונה וזה היה ביום שאני לא זוכר מתי". חרף טענת התובע כי ערך בדיקה של קריאת המונה לאחר מילוי 3 דליי מים, לא הוצגה בדיקתו לבית המשפט, התובע לא ציין מתי נערכה הבדיקה וכיצד. בפרט לא ציין מה נפח הדליים שמילא, לטענתו. אין לדעת מטענתו זו, מתי בוצעה הבדיקה וביחס לאיזה מהמונים נערכה. הוכח, כאמור לעיל, כי ביום החלפת המונה, נערך צילום שהראה קריאה התואמת את מרשמי הנתבעת. 9. נוסף לכך, העיון בתדפיסי הנתבעת לאורך תקופות החיוב מעלה אמנם צריכה ממוצעת עקבית, ללא שינויים קיצוניים. הדבר מחזק את הטענה כי המונים תקינים, מה גם שהתובע לא הציג ראייה על אי תקינותם כנגד ראיותיה של הנתבעת בעניין זה. הוא אף סירב לבדיקת המונה הנוכחי, חרף טענתו כי המונה אינו תקין, וחרף דרישתו להחלפתו. לפיכך, איני מקבלת טענתו זו של התובע ודוחה תביעתו לעניין זה. 10. כפי שניתן להתרשם מדו"חות החיוב (לרבות זה שערך התובע בכתב ידו), החיוב מבוסס על הפרש בין קריאה קודמת לקריאה אחרונה. טענת התובע כי הנתבעת חייבה אותו בגין 167 קו"ב בשעה שהמונה הראה 67 קו"ב, אינה נכונה, משום שהחיוב לא מבוסס על 167 קו"ב, אלא על הפרש הקו"ב בין קריאה אחרונה זו לקריאה הקודמת - 140 קו"ב. והראייה לכך היא שבתדפיס הנתבעת, אותו צירף התובע כראייה "חדשה" להוכחת טענותיו, צוין במפורש כי הכמות לחיוב היא 27 קו"ב בלבד. ייתכן שהתובע מתקשה להבין את תדפיסי הנתבעת, אולם אני מוצאת כי האמור בהם שולל את גרסת התובע לגביית יתר. 11. אסיים בכך, שלא הוכח, בכל דרך שהיא, כי התובע שילם במהלך השנים לנתבעת 25,000 ₪ (אף לפי הטבלה שערך סכומי החיוב מסתכמים ב- 10,788 ₪ בלבד). בנוסף, לא הוכח איזה חלק מהסכום הנ"ל, אם בכלל, נגבה ביתר. לאור כל האמור, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 650 ₪. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסרוק לתיק את הטבלה שהגיש התובע בעת הדיון. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. חשבון מיםמים