תאונת דרכים: נטען כי נסעה בכביש ראשי, כאשר רכב הנתבעות נסע לאחור, ללא מתן זכות קדימה לרכב התובעת, ופגע בו לאורך צידו הימני (להלן:"התאונה"). התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבה, לרבות בגין ירידת ערך הינו בשיעור של 8,163.68 ₪. בנוסף צירפה התובעת חשבונית שכ"ט שמאי בסך של 870 ₪. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות. הנתבעות שללו גרסת התובעת וטענו כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתן, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, יצאה הנתבעת 1 מחנייה בנסיעה לאחור, ומשסיימה את יציאתה מהחניה ונעמדה בעצירה מוחלטת לצורך נסיעה קדימה, ביקשה באותה עת התובעת להיכנס לחניה, תוך ששוחחה בנייד, לא שמה לב לתנאי הדרך, ופגעה ברכבן בצידו השמאלי אחורי. דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגות המעורבות בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותה חזרה התובעת על גרסתה לאופן התרחשות התאונה (עמ' 3 ש' 21-23), כפי שצוינו בכתב התביעה וכן בטופס ההודעה על תאונה, שהגישה למבטחת רכבה. חקירתה הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתה, לעניין אופן התרחשות התאונה, כאשר תשובותיה של התובעת בחקירתה זו היו מניחות את הדעת, ותמכו בגרסתה, לעניין אופן התרחשות התאונה. בעניין זה אציין כי אין לזקוף לחובתה של התובעת, כי לא הביאה כל עד מטעמה להעיד בעניין אירוע התאונה, ככל ולא ניתן ללמוד מעדותה בפניי, כי האדם אותו הזכירה בדיון ואשר לטענתה היה עד לתאונה, הינו אדם המוכר לה ו/או בשליטתה, במיוחד והלה סירב להתייצב לעדות. מנגד, העידה בפניי הנתבעת 1. בעדותה תיארה האחרונה את נסיבות אירוע התאונה (עמ' 5 ש' 1-5). על אף שבכתב ההגנה וההודעה למבטחת רכבה, נטען כי הנתבעת 1 העמידה את רכבה בעצירה מוחלטת לאחר יציאתה מחניה ברוורס, אלא שבעדותה בפניי טענה הנתבעת 1 כי בזמן התאונה היא הייתה בנסיעה, לאחר שיצאה ממפרץ החניה. לסתירה בגרסאותיה לעניין אופן התרחשות התאונה, לא נתנה הנתבעת 1 הסבר המניח את הדעת, והסתפקה בלציין כי "אולי מי שמסרתי לו את העדות סוכן הביטוח לא הבין וכתב מה שכתב" (עמ' 15 ש' 16-17). זה המקום לציין כי טענתה של הנתבעת 1 כי בזמן הנהיגה, דיברה התובעת בטלפון הנייד, ובכך לא שמה לב לדרך וגרמה לתאונה, לא הוכחה, ונותרה ללא תימוכין. עיינתי בתמונות רכב התובעת אשר צורפו לכתב התביעה, וכן של הנתבעים (נ/1) אשר ניזוקו כתוצאה מהתאונה. הנזקים שעולים מתמונות אלו, בצידו הימני של רכב התובעת ובציוד אחורי שמאלי של רכב הנתבעות, מתיישבים עם גרסתה של התובעת לעניין נסיבות התרחשות התואנה, לפיו רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת בצידו הימני, כאשר הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעות, תומכת בטענה כי בזמן התאונה נסע רכב זה אחורנית. אדגיש כי באם אקבל גרסתה של הנתבעת 1, לפיה בזמן הפגיעה היא הייתה זו בנסיעה לאחר שסיימה את יציאתה מהחניה, והתיישרה, הרי הפגיעה אמורה להיות ברכבן מאחורה ולכלול את הדלת האחורית של רכב הנתבעות, דבר שלא עולה מהתמונה שצירפו האחרונות בפניי. לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעות, אשר ראיתי לדחותה. יחד עם זאת, מצאתי להשית על התובעת אשם תורם, בשיעור של 15%, בגין חלקה בקרות התאונה. מסקנתי זו הינה לאור העובדה כי התובעת "הופתעה", לטענתה, מרכב הנתבעות אשר יצא מהחניה. על אף שבמקרה זה היה על הנתבעת 1 לוודא טרם יציאתה כי אין רכבים בכביש, אלא שהיה גם על התובעת לשים לב לתנאי הדרך, במיוחד ולטענתה נסעה בכביש ראשי, ללא מגבלת ראיה כלשהי. באשר לנזק, התובעת צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין ירידת ערך הרכב ותשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונות שצורפו בפניי, משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה. מנגד, לא הגישו הנתבעות כל חוות דעת נגדית מטעמן, הן לעניין הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת והן לעניין ירידת ערכו של הרכב, לרבות לעניין טענתן לנזקים מאוחרים, לכאורה, שאינם קשורים בתאונה עסקינן, ואף בחרו לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. במאמר מוסגר אציין כי על פי החוברת המנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך של איגוד שמאי ביטוח בישראל (ע"ר), עמ' 5 נרשם כי ירידת הערך תחושב לכלי רכב פרטיים ומסחריים המיועדים להסעת נוסעים כולל "רכב שטח", ללא קשר לגיל הרכב, ובכפוף לכך שהוא נעשה ע"י שמאי ולשיקול דעתו. כאמור לעיל, התובעת הגישה חוות דעת שמאי מטעמה, אשר העריך את ירידת הערך בשים לב למהות הנזקים, כאשר מנגד לא הוגשה חוות נגדית לעניין הנזקים בכלל ולעניין ירידת הערך בפרט. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובעת לרבות בגין ירידת הערך. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעות, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 7,677 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15/10/12) ועד למועד פסק הדין. כן ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 150 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעות, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםנסיעה לאחורזכות קדימה