האם אי התייצבות נתבע מסירה אחריות מייתר הנתבעים בתיק ? זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 9.5.12 בה היה מעורב רכב הנתבע 2 בו נהג הנתבע 1. לדיון ביום 3.7.13 לא התייצב הנתבע 1 ועל כן ביקש התובע פסק דין כנגדו בהעדר התייצבות והצהיר לפרוטוקול כי כל האמור בכתב התביעה אמת. ביחס לנתבעות האחרות טען כי יש לחייבן מכוח היותן הן בעלת הרכב והן מבטחת. הנתבעות האחרות לא התנגדו לבקשה ככל שהדבר אמור בנתבע, אך הציגו אישור מסירה ותצהיר מוסר על זימונו במסירה אישית למתן עדות בדבר נסיבות התאונה. מאחר שלא התייצב, טוענות הן כי אין לחייבן שכן עשו ככל שביכולתן כדי לנהל את הגנתן אולם הנתבע 1 הכשיל אותן שכן בהעדר עדותו אין הן יכולות להציג את גרסתן לתאונה. אילו היה מעיד היה בית המשפט, כך לשיטתן, דוחה את התביעה וקובע כי אין לנתבעים אחריות. יצוין כי נציג הנתבעות ויתר על עדותו וחקירתו הנגדית של התובע, בטענה כי בהעדר עדותו הנגדית של הנתבע 1 אין טעם בשמיעת עדותו של התובע. ככל שהדברים אמורים ביחס לנתבע 1 הרי שדין התביעה כנגדו להתקבל בהעדר התייצבות ומאחר ולא הועמדה כל גרסה עובדתית נגדית לגרסת התובע. ומה באשר ליתר הנתבעות ? באשר לנתבעת 3, טען התובע בכתב התביעה כי היא המבטחת של רכב הנתבעת 2 ואילו בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת 3 כלל אינה מבטחת של הרכב וכי יש למחוק אותה מהתביעה. לא ברור לי מאין שאב התובע את הטענה כי הנתבעת 3 היא דווקא המבטחת של הרכב, ואם נעשה הדבר בשל הקרבה בשם בין הנתבעות, אין בכך די. אמנם, הנתבעת 2 היא בעלת הרכב והיא היתה יכולה להראות היכן מבוטח הרכב (אם בכלל), אולם גם אם לא עשתה כן, יהא זה מרחיק לכת לקבוע בהעדר כל תשתית ראייתית כי הנתבעת 3 היא אכן המבטחת. שתי הנתבעות הינן גופים משפטיים נפרדים, ועל כן לא ניתן לזקוף את מחדלה של הנתבעת 2 על הנתבעת 3. לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית. באשר לנתבעת 2: במהלך השנים דנו בתי המשפט מספר פעמים בטענת העדר היריבות אשר הועלתה על ידי חברות להשכרת רכב, והצביעו על מספר עילות שבשלן קיימת יריבות בין חברת השכרת רכב לבין ניזוק צד ג'. בתי המשפט אף קבעו במקרים המתאימים את אחריותן של חברות להשכרת רכב בגין נזקים שגרם שוכר הרכב לצד שלישי. במקרה דנן, אכן זימנה הנתבעת את הנתבע לדיון אולם, בהעדר התייצבותו היא היתה יכולה לבקש מבית המשפט להוציא צו הבאה כדי שיובא למתן עדות. משלא פעלה כך יש לראותה כמי שבמחדל ויתרה על העדת הנתבע, אשר מבחינתה הינו עד חיוני ביותר ולה יש אינטרס ראשון במעלה להעידו. לא ניתן להסתפק בטענה כי מדובר באי שיתוף פעולה. אכן, לנתבעת היתה גרסה סדורה בכתב התביעה באשר לנסיבות התאונה, ויש להניח כי זו נמסרה לה על ידי הנתבע שנהג ברכב. הדבר מלמד כי הוא שיתף פעולה עם הנתבעת ומסר גרסתו ביחס לנסיבות המקרה, להבדיל, מטענת הגנה שלפיה הנהג לא ניתן לאיתור או שהוא אינו משתף פעולה כלל ולא מוסר גרסה כלל. מכאן, שהיה על הנתבעת להתעקש של זימונו של הנתבע גם אם מדובר בהוצאת צו הבאה שיצריך דחיית הדיון פעם נוספת. משלא עשתה כן, ייזקף הדבר לחובתה. אם נקיש מדיני הביטוח הרי שבמקרים מסוימים עשוי בית המשפט להביא בחשבון את החזקה הנובעת מניסיון החיים שלפיה מבוטח שאינו טורח להתגונן ואינו טורח לבוא למשפט, נעדר כל עילת הגנה ראויה , שכן אילו הייתה לו עילה טובה להתגונן , היה לפחות מתייצב למשפט ומשמיע את טענותיו (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, עמ' 1170). נראה שהדברים יפים גם כאן, בייחוד לאחר שהנתבע זומן כדין ואף חתם על אישור המסירה. נוכח האמור לעיל אני קובע כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 בהעדר התייצבות וכנגד הנתבעת 2 לאור אחריותה, כאמור לעיל. הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו. יחד עם זאת התובע לא הוכיח כנדרש את ההפסד נטו של ימי העבודה ועל כן לא ייפסק לו פיצוי בראש נזק זה. לסיכום התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות. אני מחייב את הנתבעים 1 ו - 2 לשלם לתובעת סך 7,212 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.10.12 בתוספת אגרת משפט בסך 129 ₪ והוצאות משפט בסך כולל של 800 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. אי התייצבות לדיוןשאלות משפטיות