תאונה בפארק מים - החליקה על רצפת ה"דק" ( עץ) הרטובה הצדדים ועיקרי הטענות התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 25,000 ₪. לטענתה הגיעה לבלות בפארק המים האי, עם אחיינה. בכתב התביעה נטען כי אחיינה גלש במגלשות של המקום, אשר סמוך אליהן יש מנהרה, הנקראת "מנהרת הפחד". התובעת נכנסה עם אחיינה למנהרה, והחליקה על רצפת ה"דק" ( עץ) הרטובה. בכתב התביעה טענה התובעת כי הגיעה לפארק ביום 14.8, אך ביקשה לתקן את כתב התביעה, כך שהתאריך הוא 7.8 ואף הציגה את הקבלה. לטענת התובעת לא היו בכניסה למנהרה שלטי אזהרה מפני החלקה. התובעת, שנעלה "נעלי אצבע" נחבלה בישבנה בכתפה ובצווארה. בכתב התביעה טענה התובעת כי נגרם קרע לגיד בכתף כתוצאה מהנפילה. לטענת התובעת, שכבה במיטה 5 ימים ונאלצה לעבור טיפולי פיזיותרפיה, הפסידה ימי עבודה וכן נזקקה לייעוץ משפטי. התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות בהן נראית רצפת העץ של המנהרה. נראה שהמנהרה חשוכה בחלקה הגדול ובכניסה למנהרה מונח, כך על פי התמונות, שטיח. כמו כן צירפה התובעת לכתב התביעה מסמכים רפואיים, ביניהם אישור בדבר בדיקה, מיום 14.8.12, לפיה לא ניתן לשלול קרע חלקי בגיד. עוד צירפה התובעת לתיק בית המשפט אישור רפואי, מיום 23.5.13, לפיו סובלת מכאבים, וכי יתכן וקיים קרע בגיד. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי סכום התביעה חסר בסיס ומוגזם. לדברי הנתבעים, המנהרה בה נפלה התובעת הינו מתקן פשוט ובטוח, ואין המדובר במתקן אתגרי. המתקן אינו מתקן מים ויש הפרדה ברורה בין מתקני המים לבין המתקן המדובר. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים 1 ו-2, אין היתכנות להגעה של מים. מסלול ההליכה במנהרה עשוי מעץ ובו חריצים ואין זה סביר שיצטברו במקום שלוליות. עוד הם טוענים כי התקרה הינה נמוכה במיוחד, כך שעל מבוגר הנכנס למנהרה להתכופף, ולפיכך אין זה סביר כי התובעת החליקה אחורנית כפי שהיא מתארת. הנתבע 3 טוען כי המתקן הופעל על ידי הנתבעים 1 ו-2, ולפיכך יש למחוק את התביעה כנגדו. במהלך הדיון העידה התובעת כי קשה להבחין שיש במנהרה מים ובהעדר שלטי אזהרה נכנסה למנהרה והחליקה בשל הרטיבות. התובעת הפנתה לשטיחון הנמצא בכניסה למנהרה והעידה כי משטח העץ היה רטוב. במהלך הדיון הראתה התובעת סרטון ובו היא נשמעה מתארת בפני בעל תפקיד אצל הנתבעת את העובדה שנפלה וכי האדם איתו שוחחה אמר שיפעל לנגב את הרטיבות. נציג הנתבע 2 לא כפר בקיומה של השיחה, ובהיות בעל שיחה של התובעת, עובד של הנתבע 2. עם זאת לא זומן העובד להעיד. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין 18 ימי מחלה במהלכם לא עבדה, בגין הכאב והסבל ובגין העובדה שנאלצה לעבור 14 טיפולים פיזיותראפיים במהלך השנה. לטענת נציג הנתבע 2, יש בכל מקום שלטי אזהרה מפני החלקה. נציג הנתבע 2 הציג צילום של רצפת המנהרה שנראתה יבשה, (הצילום אינו מיום האירוע), אך לא הציג כל צילום של שלטי אזהרה מפני החלקה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל, כנגד הנתבעת 1, אם כי בחלקה. עדותה של התובעת לפיה היתה הרצפה במנהרה רטובה, מקובלת עליי. הפארק הינו פארק מים ובו בין היתר מגלשות מים ובריכות ובהחלט יתכן כי ילדים רצים מהבריכה למנהרה ורצפת העץ עלולה להירטב בנקל. השטיחון המונח בכניסה למנהרה מחזק את הטענה כי מבקרים בפארק מגיעים ברגליים רטובות למנהרה, וכי אפשרות זו ידועה לנתבע 2. במצב דברים זה, כאשר הנתבעת עצמה טוענת כי המתקן בו נפלה התובעת, הינו מחוץ למתחם מתקני המים, מוטלת היתה חובה על הנתבעת להציב שלטי אזהרה מפני החלקה. התובעת נשמעה מתלוננת מיד לאחר המקרה בפני עובד המקום שהציע לה קרח ואמר שיטפל בניגוב הרצפה. הנתבע 2 לא זימן מטעמו כל עד שיעיד על מצב הרטיבות במנהרה. לטענת התובעת לא היו במקום שלטי אזהרה מפני החלקה. נציג הנתבעת טען כי קיימים במקום שלטי אזהרה, אך לא הביא כל ראיה לכך, לא תמונה ולא עד, שיעיד על כך. התובעת לא זימנה עדים מטעמה, וזאת חרף העובדה שבכתב התביעה טענה שהגיעה לפארק ביחד עם סבתו של אחיינה. הנתבעת לא זימנה, כאמור, את האדם ששוחח עם התובעת על פי הסרטון, ולא הציגה כל רישום מאותו מועד לפיו נבדקה טענתה של התובעת האם הרצפה אכן היתה רטובה. מהאמור עד כה עולה כי משטח העץ במתקן, בו החליקה התובעת, היה רטוב, וכי לא נמצאו שלטים, המזהירים מפני החלקה. לטענת התובעת, בכתב התביעה, גלש אחיינה במגלשות, כך שלטעמי אין זה מן הנמנע שרגליו הרטובות, הרטיבו את רצפת המתקן, בו החליקה התובעת, ובהחלט יתכן כי נעלי האצבע, אותן נעלה התובעת, היו רטובות, בעת שנכנסה למתקן. אף אם היו נעליה של התובעת יבשות, הרי שלטענתה, בפתח המתקן, שטיח, שעליו אמורים המבקרים לנגב רגליהם, בטרם כניסה למתקן. על התובעת היה לצעוד במשנה זהירות, נוכח הימצאותו של השטיח במקום, ולהיות ערה לסכנת ההחלקה, אף בהעדרם של שלטי אזהרה. ספק אם "נעלי האצבע" אותן נעלה התובעת, התאימו לכניסה למתקן. בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה כי המקום הינו פארק מים, כך שמובן לכל מבקר כי רצפת המתקן עלולה להירטב מרגליהם של הילדים, שהגיעו ממגלשות המים, אני סבורה כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 30%. באשר לנזקיה של התובעת - התובעת נמנעה מלצרף תלוש משכורת של חודש אוגוסט, החודש בו אירעה הנפילה, ולא הוכיחה שאכן נעדרה מעבודתה 18 יום, למרות שיכולה היתה לעשות כן בנקל. לא הוכח לפני כי הירידה במשכורת, כפי שניתן להבחין מעיון בתלוש המשכורת לחודש ספטמבר, נגרמה עקב התאונה. התובעת הציגה חשבונית לפיה שילמה לאורטופד ב-23.5.13 סך של 900 ₪. במסמך שניתן לתובעת נאמר כי נכון לחודש מאי 2013 סובלת היא מכאבים כתוצאה מהנפילה ומטופלת בפיזיותרפיה. המסמך, מיום 23.5.13 אינו קובע כל ממצא, אלא המלצה לביצוע בדיקת MRI. התובעת צירפה לכתב התביעה אישורי מחלה, עם זאת לא צירפה תוצאות בדיקת MRI, אם אכן בוצעה בדיקה, כך שספק אם אכן נגרם לה קרע בגיד, ולא שוכנעתי כי היה עליה לפנות לרופא אורטופד, באופן פרטי, למעלה מחצי שנה לאחר המקרה. לאור כל האמור, הריני מעמידה את נזקיה של התובעת, על דרך האמדן, ובהתחשב במסמכים שהוצגו, על סך של 7,500 ₪. לא הוכחה אחריותו האישית של הנתבע 2, וכן לא הוכחה אחריות הנתבעת 3, ולפיכך נדחית התביעה כנגדם. בנסיבות בהן קבעתי כי לתובעת רשלנות תורמת, בשיעור של 30%, תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 5,250 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תאונות בגני שעשועים ופארקיםמים