נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; ונהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. 1. על פי האמור בכתב האישום, נהג הנאשם ברכב פרטי ביום 31.3.10 ברחוב יהודה הלוי בת"א מכיוון צפון לדרום. באותה שעה נהג מר יוסף טיטונוביץ (להלן: המעורב) אופנוע סאן יאנג במקום מכיוון דרום לצפון, היינו בכיוון נסיעת הנאשם. הנאשם, כך ע"פ כתב האישום, נהג בחוסר זהירות ולא שם לב לדרך, סטה שמאלה מבלי לוודא מצב התנועה מאחוריו, לא הבחין באופנוע מבעוד מועד ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה ניזוקו כלי הרכב והמעורב נחבל חבלות של ממש. הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות. 2. במסגרת פרשת התביעה העידה גב' ג'ני פולטבסקי שהגיעה לזירת התאונה סמוך לאחר קבלת הקריאה ולאחר שכלי הרכב הוזזו. גב' פולטבסקי ערכה תחקור קצר לנאשם ולגב' רויטל ברמן שהייתה עדה לאירוע, בזירת האירוע כמפורט בדוח הפעולה ת/1. מעיון בת/1 עולה כי גרסת הנאשם בנוגע למיקומו בעת האירוע, היא כי הוא היה בנתיב המרכזי מבין שלושה נתיבים ומשם רצה לפנות לחניה משמאלו. הנאשם, ע"פ גרסה זו עצר את רכבו, אותת ואז הגיע האופנוע המעורב והחליק [ עמ. 9 שו. 16]. 3. גב' רויטל ברמן שרכבה מספר מטרים מאופנוע המעורב העידה אף היא. לגרסתה, רכב הנאשם "חתך שלושה נתיבים שמאלה מהנתיב הימני ביותר לשמאלי. הבחור שנסע לפני [ המעורב -ד.ס.] ראה שהוא עומד להיכנס ב- GMC [ בפועל התברר כי מדובר ברכב אחר אך אין לכך חשיבות לענייננו-ד.ס.] הוא השליך את עצמו, אחרת הוא היה נכנס ברכב" [עמ. 15 שו' 15-16 וראו גם עמ' 17 שו' 11-12]. 4. גרסתו של המעורב, מר יוסף, ג'ו, טיטונוביץ, זהה בעיקרה לגרסתה של גב' ברמן. גם לשיטת המעורב, היה רכב הנאשם במסלול הימני ביותר מבין שלושת המסלולים כאשר לפתע הוא חצה את שלושת המסלולים מן המסלול הימני ביותר לשמאלי ביותר "כמעט ב-תשעים מעלות" [עמ. 11 שו' 4]. המעורב ציין כי סבר שהנאשם ישתלב במסלול האמצעי ולכן בחר לנסוע בנתיב השמאלי ואולם "בצד השמאלי של הנתיב השמאלי הבנתי שהרכב עולה על המדרכה ולא נותר לי היכן לברוח ובשלב זה האופנוע התהפך ואני עפתי והגעתי למדרכה מצד שמאל" [ עמ. 11 שו' 6-8 וראו גם עמ. 12 שו' 10-12] . 5. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. גרסת הנאשם בבית המשפט הייתה כי בהיותו נוסע על רחוב בן יהודה הגיע מן המסלול המרכזי "אני נכנסתי לנתיב השמאלי, התחלתי להאט, זיהיתי את המקום לפני שאותתתי ולפני שפניתי שמאלה הדלקתי את הוינקר, הסתכלתי במראה ותוך כדי כך שאני מסתכל במראה שמעתי צפירה וביצעתי עצירה מוחלטת" [ עמ. 17 שו' 30-32]. מעדותו עולה כי לא חסם את נתיב נסיעת האופנוע אלא "האופנוע הראשון שכנראה נסע מהר החליט משום מה לקפוץ מן האופנוע" [ עמ. 18, שו' 1]. 6. לגבי מצבו של רכב הנאשם עובר לביצוע הפנייה שמאלה נמסרו מספר גרסאות: בעדותו בבית המשפט אמר הנאשם "הסתכלתי במראה. כשראיתי שהכביש לא פנוי עצרתי. אותתתי לפני הפנייה" [ עמ. 19 שו' 15]. בהודעת הנאשם בפני חוקר המשטרה אמר הנאשם "רציתי להיכנס לחנייה בצד שמאל, אותתי שמאלה כמעט עצרתי...". הנאשם ציין בבית המשפט כי "ברור שהייתי בנסיעה" [ עמ. 19 שו' 27-29; ההדגשה לא במקור]. לדבריו, ראה את הקטנוע מתקרב ואז החל לעצור את הרכב [ עמ. 19 ש' 30-31 ועמ' 20 שו' 1]. לדברי הנאשם "אני בנתיב האמצעי רוצה לגלוש שמאלה לנתיב השמאלי ומשם לחנייה. הסתכלתי במראה כשראיתי אותו מתקרב , אז ביצעתי עצירה מוחלטת" [ עמ. 20 שו' 3-4]. לדברי הנאשם, הוא נותר כל העת במסלול האמצעי [ עמ 20 שו' 20]. 7. בסיכומיו טוען ב"כ הנאשם כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת. לדברי הסנגור אין נתונים לגבי שדה הראיה במקום ובהינתן שמהירות המעורב הייתה 40-50 קמ"ש לערך והמרחק ממנו נצפה רכב הנאשם הוא כ- 30 מטרים הרי שהתאונה הייתה בלתי נמנעת. הסנגור מפנה גם לסתירה לכאורה בין גרסת המעורב לגרסת עדת הראיה, גב' ברמן, בנוגע למיקום האופנוע והמעורב לאחר התאונה. עוד נאמר כי אילו ראה המעורב את רכב הנאשם סוטה שמאלה, הרי שהיה על המעורב לסטות ימינה כדי לברוח. דיון והכרעה 8. ראשית אומר כי יש מקום לטעמי ליתן משקל נכבד ביותר לגרסתה של גב' ברמן באירוע. זאת, הן בשל היותה של גב' ברמן עדה ניייטרלית ונטולת פניות בהליך זה, בשונה מן הנאשם, והן בשל העובדה כי גרסה זו זכתה בחלקיה העיקריים הנוגעים להתרחשות התאונה, לחיזוק בגרסת המעורב. כמו כן, וכפי שיפורט להלן, היעדר עקביות "פנימית" בגרסת הנאשם יש בה אף היא טעם להעדיף את גרסתה של גב' ברמן וגרסת המעורב על פני גרסתו של הנאשם. 9. גרסתה של גב' ברמן הייתה ברורה והחלטית. עדה זו העידה כי רכב הנאשם פנה מן המסלול הימני ביותר בכביש אל המסלול השמאלי ביותר תוך שהוא "חותך" את הנתיבים ויוצר מצב מסוכן ביותר עבור המעורב אשר נדרש להחליק עם אופנועו על מנת להימנע מהתנגשות ישירה עם רכב הנאשם. גרסה זו בנוגע להתרחשות התאונה זהה בעיקרה לגרסת הנאשם המחזקת אותה. גרסאות אלה לא נסתרו כמלוא הנימה, בחלקיהם הרלוונטיים, בחקירה נגדית. ככל שקיימות סתירות בנוגע למיקום האופנוע והמעורב לאחר התאונה אינן גורעות מן המשקל שיש לייחס לגרסה בדבר אופן התרחשות התאונה עצמה. נוכח היעדר הפניות של גב' ברמן והעובדה שהיה בידה לצפות בכל האירוע מן המקום בו הייתה עם כלי רכבה והחיזוק לה זכתה עדותה בעדותו של המעורב, אני סבור כי יש לייחס לגרסה זו מלוא המשקל הראייתי. בהתאם, אני קובע כממצא הנאשם אכן ביצע "חיתוך" של שלושת הנתיבים ברחוב - מימין לשמאל - חסם את דרכו של המעורב וגרם לו להחליק, לאבד שליטה באופנוע ובעקבות זאת לנזקים וחבלות של ממש. 10. לכאורה די היה באמור לעיל על מנת לחתום הכרעת דין זו. עם זאת, דומה כי לא אעשה מלאכתי שלמה אם לא אתייחס ולו בקצרה לגרסת הנאשם בהליך זה. כפי שיפורט, גרסה זו שמרה ככלל על עקביות מסוימת אולם בתוכה ניכרת חוסר עקביות וגם מטעם זה יש להעדיף את גרסתם של גב' ברמן והמעורב על פני זו של הנאשם. אפרט: על פי גרסת הנאשם, הוא הגיע מן המסלול המרכזי מבין שלושה והתכוון לפנות שמאלה. לשאלה האם היה בעצירה לפני שהתכוון לפנות שמאלה השיב הנאשם בחקירה במשטרה "כמעט עצרתי" [ שו' 17 להודעה במשטרה]. לשוטרת ג'ני פולטבסקי אמר הנאשם בזירת האירוע כי נעצר, אותת ואז הגיע האופנוע המעורב. בעדותו בבית המשפט אמר הנאשם כי לפני שפנה שמאלה הדליק איתות, תוך כדי כך שמע צפירה וביצע עצירה [ עמ. 17 שו' 30-32]. במלים אחרות, הנאשם טוען כי עצר משום ששמע צפירה. במקום אחר בעדותו בבית המשפט אמר כי כשראה שהכביש לא פנוי - עצר. [ עמ. 19 שו' 15] הנאשם הוסיף כי כשרצה לגלוש שמאלה למסלול השמאלי ראה את המעורב במראה ועצר תוך מגמה לפנות שמאלה [ עמ. 20 שו' 6]. היעדר עקביות פנימי זה בגרסת הנאשם מביאה אותי להעדיף כאמור את עדותם של המעורב וגב' ברמן. נוכח העדפת גרסה זו בדבר "חיתוך" שלושה מסלולים מן המסלול הימני ביותר לשמאלי ביותר, אין כל משמעות לטענה בדבר היעדר נתונים אודות שדה הראיה. כמו כן, אין בידי לקבל את הטענה כי המעורב היה יכול להימנע מן התאונה על ידי בחירה לנסוע מימין לרכב הנאשם. אני סבור כי באירועים מסוג זה בהם נדרש נהג לקבל החלטות הרות גורל בשברירי שניות, לא ניתן לשים עצמנו בנעליו של הנאשם ובוודאי שאין מקום לדקדק עימו כחכמים לאחר מעשה. בנוסף, נזכור כי המעורב ציין כי הניח שהנאשם מעוניין להמשיך בנסיעה במסלול המרכזי ולכן המשיך המעורב בנסיעה במסלול השמאלי. כאשר הנחתו של המעורב התבדתה היה מאוחר מדי. נזכיר כי המעורב לא ניחן במתת הנבואה. הוא לא יכול היה לדעת היכן יסיים רכב הנאשם את חציית המסלולים ולכן לא ניתן למצוא פגם בדרך בה בחר על מנת לנסות ולמזער את הסיכון הנובע מנהיגתו הלא זהירה של הנאשם, גם אם בדיעבד התברר כי דרך זו לא סייעה למניעת התאונה. 11. סוף דבר: לאור כל האמור מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.משפט פלילימשפט תעבורהתקנות התעבורה