הוגש כתב אישום המייחס: קיפוח זכות עוברי דרך - עבירה לפי תקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, ונהיגה בדרך הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. עם סיום שמיעת הראיות, החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו. על-פי הנטען נגדו בפרטי העבירה שבכתב האישום, ביום 13 למאי 2010, סמוך לשעה 09:45, נהג הנאשם ברכב פרטי שמספרו 6190101 ברחוב אסירי ציון שבחדרה, ובהגיעו לצומת עם רחוב חזני מיכאל, הוא פנה שמאלה. שדה הראייה של הנאשם היה פתוח מרחק של 50 מ' לפחות. באותה עת, חצתה את רוחב הצומת, גב' אלעזר טדלה, תוך שהיא דוחפת עגלת תינוק מימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת הנאשם. לטענת המאשימה, הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין בהולכי הרגל בעוד מועד, לא איפשר להולכי הרגל לחצות את הכביש בביטחה, ופגע בהולכי הרגל לאחר שהספיקו לחצות כברת דרך כמחצית מהצומת בקטע גלוי, ונראה לעין כתוצאה מן הפגיעה נחבלו האם (הולכת הרגל) והתינוק, ונזקקו לטיפול רפואי. בתאריך 3 אפריל 2011, הודיע ב"כ הנאשם, במעמד ההקראה, כי הנאשם כופר בכל העובדות המפורטות בכתב האישום והדיון בתיק נקבע להוכחות. רס"מ אביטל דהרי, הינו הבוחן אשר חקר את התאונה נשוא תיק זה. מדו"ח בוחן תאונות על תאונת דרכים (ת/1) שנערך ביום 13/5/10, עולה כי מזג האויר היה נאה וכי מדובר בכביש אספלט תקין ויבש. בהתייחס לשדה הראייה של הנהג, קבע הבוחן כי שדה הראיה פתוח לפנים וכי ניתן לראות כל הולך רגל ועגלת תינוק אשר נעים בכביש בכיון נסיעת הרכב ממרחק של 50 מ', וכלי הרכב בו נהג הנאשם נמצא תקין. הבוחן קבע כי בבדיקה התברר כי אין כל נזק הנראה לעין המעיד על מגע של הרכב בו נהג הנאשם בעגלת התינוק או בהולכת הרגל. בסעיף 14 לדו"ח בוחן תאונות הדרכים, נקבע כי הנהג (הנאשם) פנה שמאלה וכי כיוון חציית הולכת הרגל עם עגלת התינוק על הכביש בצומת מימין לשמאל, בכיוון נסיעת רכבו של הנאשם. הבוחן קבע, כי על פי הצבעת הנהג (הנאשם) היה מגע בין פינה קדמית ימנית של הרכב לעגלת התינוק והולכת הרגל. עוד קבע, כי התאונה נגרמה עקב אי מתן זכות קדימה להולכת הרגל מצד הנאשם, אשר היה אמור להבחין בהם מרחק של 50 מ', שעה שצעדו מימין לשמאל כיוון נסיעתו. בחקירתו הנגדית, אישר הבוחן כי לא נפגש כלל עם המתלוננת, גב' טדלה אלעזר (להלן: "המתלוננת"), אשר טענה כי נפגעה בתאונה. כמו כן אישר שלא גבה את הודעתה במשטרה. עוד אישר הבוחן כי הוא אינו שולט בשפה האמהרית ולפיכך הוא נעזר בשכנתו של הנאשם, אשר סייעה לו בתרגום החקירה. כן אישר הבוחן כי מאחר והמדובר היה בתאונה קלה הוא לא נזקק לתרגום מקצועי. החוקר אישר שהמתורגמנית אשר סייעה לו לתרגם את דברי הנאשם, אינה מנויה ברשימת עדי התביעה. הבוחן אף אישר כי התאונה לא התרחשה על מעבר חצייה וכי הדו"ח המסכם נערך כ- 4 ימים לאחר התאונה. הוא הסתייע בזיכרונו, ולפיכך קבע שהנאשם פגע במתלוננת. מטבע הדברים הראייה המרכזית כנגד הנאשם, הינה עדותה של המתלוננת. זו מסרה בעדותה בבימ"ש כי ביום 13/5/10 בשעות הבוקר היא יצאה עם בנה מכיוון הבית לכיוון קופ"ח. היא צעדה עם בנה אשר ישב בעגלה, ומשהגיעה לכביש בו יש חנייה, היא ביקשה לחצות את הכביש, או אז הגיע הנאשם ופגע בה. לדבריה היא נפגעה בצדה השמאלי של גופה, עגלת בנה התהפכה ובנה נחבל במצחו. לדבריה הם פונו ממקום התאונה לבי"ח ובאותו יום שוחררו. בחקירתה הנגדית, טענה המתלוננת כי כתוצאה מן התאונה היא נפגעה במותן וכי לא נותרו על גופה סימנים. לטענתה, הנאשם פגע גם בצידי העגלה, העגלה התהפכה ובנה הקטן נפל מן העגלה וספג חבטה במצחו. עוד טענה כי דיווחה לרופאים בחדר המיון שבנה הקט נפל מ העגלה ונחבט במצחו. בסיום עדותה, טענה המתלוננת כי לאחר התאונה ביקר הנאשם בביתה, שם סיפר לנוכחים כי הוא כבד ראייה ולפיכך לא הבחין בעגלת התינוק. בתאריך 13 למאי 2010, נחקר הנאשם תחת אזהרה במקום התאונה (ת/5). את אימרתו גבה רס"מ אביטל דהרי. באימרה זו טען הנאשם כי הוא נהג ברכבו מרחוב אסירי ציון לכיוון רחוב מיכאל חזני, ובהגיעו לצומת ביקש לפנות שמאלה .תוך כדי נהיגה הבחין הנאשם באישה. לטענתו לא הבחין בעגלת התינוק באימרתו טען הנאשם כי פגע באישה בחלק הקדמי של מכוניתו בצד ימין לאחר מכן עצר את רכבו ומשיצא מן הרכב הבחין באישה ובתינוק ולדבריו הן לא נפגעו כלל. לאחר מכן הזמינה אותה אישה אמבולנס ומשטרה. בתשובה לשאלות החוקר, טען הנאשם כי נהג במהירות של 30 קמ"ש וכי רכבו היה תקין. הנאשם נדרש להסביר הכיצד לא הבחין בעגלת התינוק והוא השיב שיתכן והעגלה הייתה צמודה לצד האישה שנפגעה. הנאשם הדגיש כי פנה שמאלה ולא הבחין באישה שעה שהסתובב שמאלה. כמו כן הוא טען שנהג באיטיות ולמעשה לא פגע בעגלה כלל. בעדותו בפני טען הנאשם כי במועד התאונה המיוחסת לו הוא נהג ברכבו עד שהגיע לצומת בו ניתן לפנות הן ימינה והן שמאלה, לפתע הבחין במתלוננת אשר זעקה לעברו אם יש ברצונו לפגוע בה. לדבריו הוא לא פגע במתלוננת, אולם לאחר מכן פנתה המתלוננת למשטרה. בהתייחס לאמרתו שנגבתה מפיו במשטרה, טען הנאשם כי נאמר לו שעליו לחתום על אמרתו וכי כך קובע החוק. לדבריו הוא לא הבין כלל על מה נדרש לחתום. בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי עובר לפגיעה הנטענת בכתב האישום, הוא לא הספיק עדיין להסתובב. הנאשם שב וטען כי לא הבין בחקירתו דבר מן הנאמר והוא חתם על אמרתו שעה שנדרש לעשות כן. הנאשם אישר בעדותו כי לאחר האירוע הוא פנה לבקר את המתלוננת בביתה. בסיכומיה עתרה ב"כ המאשימה כי יש להרשיע את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתה הראייה המרכזית כנגד הנאשם הינה אמרתו שנגבתה תחת אזהרה ובה הוא הודה שפגע במתלוננת. ב"כ המאשימה הפנתה לעדותה של המתלוננת כאשר לדבריה המדובר בעדה מהימנה עדה זו העידה כי הנאשם הודה בפניה כי יש לו בעיות בראייה. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי אין מנוס אלא מלהורות על זיכויו של הנאשם. לדבריו לא ניתן לתת אמון בגרסתה של המתלוננת משום שעדותה בבימ"ש היתה מלאה סתירות. אשר להודייתו של הנאשם טוען הסנגור שמשקלה של הודיה זו שואף לאפס משום שהחקירה לא נתקיימה באמצעות מתורגמן אלא באמצעות עדה דוברת אמהרית שהזדמנה למקום ואף לא צויינה כעדה ברשימת עדי התביעה ולא הובאה כעדה מטעם המאשימה. לטענת הסנגור מניעיה של המתלוננת לא היו טהורים משום שכל שאיפתה היתה לזכות בכספים מחברת הביטוח. עוד הפנה הסנגור לדבריה של המתלוננת בחקירתה הנגדית, שעה שלא ידעה להסביר היכן נפגעה וכמו כן לא ידעה לומר אם עגלת הטיול של בנה הקטן נפלה אם לאו. עם תום שמיעת הראיות ולאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו במשפט, ועיינתי בכל הראיות שהוגשו בכתב, החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו וזאת מחמת הספק שהתעורר בליבי. לא אתעלם מטענת ב"כ המאשימה אשר טענה כי הראייה המרכזית כנגד הנאשם הינה הודייתו שנגבתה על-ידי החוקר רס"ר דהרי. עם זאת דומה שאין מחלוקת שהנאשם איענו שולט בשפה העברית, לפיכך נזקק הבוחן למתורגמן על מנת להבהיר לנאשם את השאלות ולקבל תרגום של התשובות. מאחר והחוקר הסביר כי לטענתו ולהתרשמותו המדובר היה "בתאונה קלה" הוא ביקש סיוע מאחת מן הנשים אשר חלפו במקום והן דוברות אמהרית. החוקר אשר גבה את אימרתו של הנאשם אף לא ציין את שמה של המתורגמנית בדך האימרה, ולפיכך לא ניתן היה לזמנה לעדות. הנאשם טוען כי נאלץ לחתום על טופס האימרה משום שנאמר לו לעשות כן. בנסיבות העניין הנני סבור כי אין ליתן לאימרה זו משקל כלל. כאמור הראייה המרכזית כנגד הנאשם הינה עדותה של המתלוננת, אשר סיפרה כי עת חצתה את הכביש שלא במעבר חצייה, פגע בה הנאשם שנהג ברכב. לגירסתה הן היא והן בנה הפעוט נחבלו בתאונה זו לאחר שבנה נפל מן העגלה ונחבט במצחו. המתלוננת טענה בעדותה בעמ' 7 שורה 20, כי הנאשם אשר נהג ברכב פגע בהם מספר פעמים וכי בנה הקט נפל מן העגלה לאחר שהרכב פגע בו. עוד טענה המתלוננת כי נפגעה במותנה שכן הנאשם פגע בגופה עם החלק הקידמי של מכוניתו. עיון מדוקדק בכל התעודות הרפואיות וממסמכי סיכום המחלה אשר הוגשו מטעם ביה"ח "הלל יפה" לשם הובהלו המתלוננת ובנה הקטין, מלמדים כי הקטין לא נפגע כלל וכפי שנרשם בתעודה הרפואית "...לא נפלט מן העגלה... ללא סימני חבלת ראש..." בניגוד לטענתה של המתלוננת ולפיה בנה נחבל במצחו לאחר שנפל אל הכביש. עוד יצויין כי המתלוננת טוענת כי נפגעה במותנה, טענה שאינה מתיישבת עם תיאורה ולפיה הרכב פגע בה באמצעות הפגוש. עוד אעיר כי בצילום שבוצע למתלוננת בבי"ח התברר כי לא נמצא כל מימצא בברכה השמאלית. עוד ראוי לציין כי מדו"ח הבוחן עולה שלא נמצאו כל סימנים על רכבו של הנאשם, המעידים שהיה מגע כלשהו בין הנאשם לבין המתלוננת או עגלת התינוק. מאחר ובסופו של דבר לא שוכנעתי שנוצר מגע בין רכבו של הנאשם לבין המתלוננת והעגלה, החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירות שיוחסו לו. משפט פלילימשפט תעבורהעוברי דרךתקנות התעבורה