הדחה על ידי סוכן משטרתי

הדחה על ידי סוכן משטרתי 1. המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט צבי כהן) בעבירות קשירת קשר לפשע, נסיון לשוד והחזקת סמים מסוכנים, ונידון לארבע שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על-תנאי. כן הופעלו נגדו באורח חופף ביניהם לבין עצמם שני עונשי מאסר על-תנאי, האחד בן 18 חודשים והשני בן שישה חודשים, כך שבמצטבר נגזר על המערער לרצות ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. הערעור מופנה כלפי ההרשעה וחומרת העונש גם יחד. 2. על-פי ממצאיו של בית-המשפט המחוזי, שהתבססו על עדותו של נסים חג'אג', שותפו לעבירה של המערער, השתתפו השניים בנסיון לשוד מזוין של מעדניית "פלקון" בדרך בית-לחם בירושלים. סוכן משטרתי היה מעורב בעניין, והמשטרה המתינה למערער ולשותפו ולכדה אותם כאשר חג'אג' הלך לעבר המעדניה כשהוא חבוש בכובע-גרב ונושא אקדח, בעוד שהמערער המתין לו במכונית שבה הגיעו השניים. במכונית נתפסה שקית ובה מחסנית טעונה, וכן נתפסו על גופו של המערער 0.88 גרם הירואין. 3. המערער אינו חולק על ממצאים אלה. טענתו המרכזית היא, כי הוא הודח לשוד על-ידי סוכן משטרתי, ששתל בליבו את הרעיון, נתן בידיו את כלי-הנשק ואף האיץ בו לבצע את השוד. בנסיבות קיצוניות אלה, טען המערער, ראוי לסטות מן ההלכה הקובעת כי הדחה על-ידי סוכן משטרתי אינה מהווה הגנה מפני אחריות פלילית, אלא עילה להקלה בעונש בלבד, ולזכותו מכל אשמה. לחלופין טען המערער, כי יש להקל בעונשו באופן משמעותי. 4. לטענת המערער בדבר הדחה על-ידי סוכן משטרתי יש בסיס איתן במימצאים שקבע בית-המשפט המחוזי. וכך נכתב, בין השאר, בהכרעת-הדין: הראיה העיקרית היא אפוא עדותו של חג'אג', לאחר שנשפט ודינו נגזר. הוא סיפר בה כי היה בחברתו של הנאשם כל אותו יום וכי במהלכו הביע הנאשם בקול את רצונו להיכנס למקום כלשהו ו"לעשות שוד". מי שהיה אף הוא בחברתם אותה שעה, אחד [סוכן משטרתי], הציע כיעד את המעדניה הנ"ל, הוביל אותם לסיור במקום, הסביר את נוהל העבודה במעדניה לאחר הסגירה, וכן הצביע על מקום מטמון שבו תימצא שקית ובתוכה נשק, לשימושם. בשעות אחה"צ ולאחר שנפרדו מ[הסוכן המשטרתי] - כך המשיך והעיד - התקשר [הסוכן המשטרתי] למכשיר אלחוטי שבידי הנאשם והאיץ בו להזדרז, מפאת השעה המאוחרת. בעניין זה הוסיף השופט כהן בגזר-הדין: ... עצם החלטתו של הנאשם לפעול, ... לוקה במעורבות חריגה של המשטרה: רצון שהנאשם הביע בקול באזני [הסוכן המשטרתי], להיכנס לאיזה מקום ו"לעשות שוד", מאחר שאפשר היה שיישאר בגדר אמירה - הוא בסיס צר להרכיב עליו את כל אשר בא בעקבותיו. 5. הסוכן לא הופעל איפוא כדי להשיג ראיות, אלא בפנינו מקרה קיצוני שבו הסוכן המשטרתי היה יוזם השוד המזויין של מעדניית "פלקון". הוא שידל את המערער לשדוד מעדניה זו, סיפק לו את המידע הדרוש וכן את הנשק ואף האיץ בו לבצע את השוד. הגם שהמערער, כפי שעברו הפלילי מעיד עליו, אינו אזרח שומר-חוק, ובאותו יום אף הביע את הרצון לבצע את השוד, הרי שכדברי בית-המשפט המחוזי אילמלא התערבות הסוכן המשטרתי, קיימת אפשרות ממשית כי דבריו אלה היו נשארים בגדר אמירה. הנה-כי-כן, בפנינו הדחה על-ידי סוכן משטרתי במלוא מובן המילה, שעליה אמר השופט זילברג כי היא: "ממש שידול דבר עבירה, שידול אשר בלעדיו לא הייתה העבירה נעשית כלל, ועלינו להביע מורת רוחנו מהתנהגות שכזאת" (ע"פ 129/61 שלום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו 2444, בע' 2446). אוסיף גם, כי בנוסף לפגם המוסרי שבשידול לדבר עבירה, הרי שמתן הנשק בידי עבריינים אף סיכן את הציבור. מדברי הסניגור אומנם עולה, כי נעשה טיפול באקדח לפני שזה הועבר לסוכן, כדי להקטין את הסכנה שבו, אך נותר בו הנוקר שאיפשר ירי. שיטה זו של לכידת עבריינים פסולה מבחינה מוסרית ואף מסוכנת כשלעצמה. 6. על-פי הפסיקה, שידול על-ידי סוכן משטרתי אינו שולל את אחריותו הפלילית של אדם, גם אם המשודל היה אדם תמים שומר חוק, שהסוכן היה זה שעורר בו את הרצון לעבור את העבירה. לא-כל-שכן בענייננו, שבו המערער הביע את רצונו לבצע שוד. בנסיבות אלה, אין כל יסוד לסטות מן ההלכה שהתגבשה בפסיקה עקיבה וממושכת, ויש לדחות את הערעור על ההרשעה. עם זאת, מעורבותו של סוכן משטרתי מחייבת הקלה משמעותית בעונש. הקלה זו "מחוייבת היא מטעמים שבצדק, וככל שמפתה יותר, ככל שעזה יותר הלבשת היצר הפלילי על העבריין בידי הסוכן המדיח, כן יש להקל יותר במידת העונש המושתתת על העבריין המודח" (השופט אלון בע"פ 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר, פ"ד לה(1) 228, בע' 235). כאמור, בענייננו הייתה הדחה חמורה. בית-המשפט המחוזי אומנם הביא בכלל שיקוליו בגזר-הדין את מעורבות המשטרה, אך לא נתן לה משקל מספיק. לדעתנו, ראוי כי בשל מעשה ההדחה על-ידי הסוכן המשטרתי יופחת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בשנה אחת. על-יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור כנגד ההרשעה, מקבלים את הערעור על חומרת העונש ומעמידים את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער על שתי שנות מאסר, כך שעל המערער יהיה לרצות בסך הכל שלוש וחצי שנות מאסר. יתר חלקי גזר-הדין, לרבות הפעלת המאסרים על-תנאי, יעמדו בעינם.משטרה