סעיף 61 לחוק המעצרים

בפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת.פ. 6058/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם, וזאת על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). העובדות שביסוד הבקשה 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו אחת עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות [סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)] וכן עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין), שתי עבירות של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין), וכן עבירות של גניבה (סעיף 384 לחוק העונשין), הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986) והסגת גבול (סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין). 2. על פי הנטען בכתב האישום, בין התאריכים 8.4.2005-10.3.2006 פרסם המשיב מודעות בעיתון יומי, בהן הציע הלוואות בריבית. המתלוננים המפורטים בכתב האישום יצרו קשר עם המשיב ובהמשך נפגשו עמו לצורך קבלת הלוואות. המשיב דרש וקיבל מהמתלוננים המחאות בסכומים שונים, כביכול תמורת כספי ההלוואה, ולאחר מכן נמנע, לחלוטין או חלקית, מלהעביר למתלוננים כספים אלה. כתב האישום מפרט שנים עשר אישומים בהם פעל לכאורה המשיב בצורה דומה כלפי אנשים שביקשו לקבל ממנו הלוואה כספית. 3. לחובת המשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, מרמה, זיוף, התחזות, סחיטה באיומים ואיומים. בעבר נגזרו על המשיב שני מאסרים לריצוי בפועל. העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום בוצעו לכאורה סמוך לאחר שהמשיב השתחרר ממאסר קודם ולמרות שני עונשי מאסר מותנים בגין עבירות מרמה שהיו תלויים ועומדים נגדו, ובעת שהתנהל נגדו הליך פלילי בעבירות מרמה וסחיטה באיומים, במסגרתו התחמק בשיטתיות מהתייצבות לדיונים. גם בתיק קודם שהתנהל נגד המשיב בין השנים 2002-2005 נמנע המשיב מלהתייצב לדיונים. 4. עם הגשת כתב האישום נגדו, ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. 5. ביום 16.7.2007, לאחר שמיעת הצדדים והגשת טיעונים בכתב, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב וכן מצא כי טמונה במשיב מסוכנות גבוהה במיוחד. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור האמור ובהיות המשיב בעל עבר פלילי מכביד, "גובר הצורך להגנת הציבור מפניו על פני שיקולים אחרים, לרבות התארכות צפויה של ההליכים בעניינו". 6. ביום 16.8.2007 נדחה על ידי בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן) ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי אכן נשקפת מן העורר מסוכנות, לאור העובדה כי מיוחסת למשיב שורה ארוכה של עבירות מרמה, אשר בוצעו באופן שיטתי ובמתכונת קבועה, בהיקף כספי ניכר וכלפי מספר רב של מתלוננים שנפלו ברשתו. בנוסף, נקבע כי קיים חשש של ממש להימלטות המשיב מן הדין ושיבוש הליכי משפט. 7. בחלוף מספר חודשים, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, נוכח התמשכות ההליכים. באותה עת נמצאה פרשת התביעה בראשיתה. ביום 28.11.2007 נדחתה הבקשה לעיון חוזר על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא), אשר ציין, בין היתר, כי "עיקר הסיבות לדחיית הדיונים היו עקב התנהלות ההגנה". 8. ביום 29.1.2008 נדחתה בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב, תוך שבית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) מציין כי "איני סבור כי עבר זמן ניכר כמשמעו בדין והמצדיק את בחינת ההחלטה הקודמת ובוודאי לא את שינויה". כן ציין בית המשפט המחוזי כי לא שוכנע כי חל כרסום בראיות המצדיק את שחרור המשיב. 9. ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.1.2008 נדחה, ביום 27.2.2008, על ידי בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל), ובמקביל התקבלה בקשתה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.2.2008. בהחלטתה ציינה כבוד השופטת ארבל כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב משביע רצון אך נתנה את דעתה לאפשרות כי ההליכים נגד המשיב לא יסתיימו במהלך תקופת הארכת המעצר, נוכח היקפו הרחב של כתב האישום ולאור מספרם הרב של העדים, אולם קבעה כי אין מנוס מהארכת מעצרו. 10. ביום 23.4.2008 הורה בית משפט זה (כבוד השופט ח' מלצר) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 9.5.2008. טענות המבקשת 11. לדברי ב"כ המבקשת, עו"ד י' שגב, תחילת משפטו של המשיב אופיינה בשורת דחיות, לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב ובשל בקשה לפסלות המותב שהוגשה ארבעה חודשים לאחר תחילת המשפט. בראשית חודש דצמבר 2007 החלה שמיעת הראיות, ולאחר שנשמעו כשבעים עדי תביעה הסתיימה פרשת התביעה. ביום 1.7.2008 הסתיימה פרשת ההגנה, לאחר שמיעת עדותו של המשיב במהלך ארבע ישיבות וכן לאחר עדותם של כעשרה עדי הגנה נוספים. סיכומי התביעה צפויים להיות מוגשים עד ליום 3.8.2008 (לאחר שהתבקשה וניתנה ארכה של שבועיים להגשתם), וסיכומי ההגנה צפויים להיות מוגשים 21 ימים לאחר מכן. לפיכך, טוענת ב"כ המבקשת, יש לקוות כי הכרעת הדין תינתן עוד במהלך תקופת הארכת המעצר הנוכחית. 12. לטענת המבקשת, למשיב מיוחסת מסכת של עבירות מרמה בסכומים גבוהים, אשר בוצעו בשיטתיות, לאורך תקופה ממושכת, כלפי קרבנות שונים ברחבי הארץ ובעזות מצח רבה. המשיב לא בחל בשימוש באיומים קשים כלפי המתלוננים וכלפי בני משפחותיהם. לטענת המבקשת, ממסכת זו, כמו גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, עולה תמונה של עבריין מרמה רצידיביסט ומסוכן. מאסרים קודמים שריצה, הליך פלילי שנוהל נגדו בעת הרלוונטית ועונש מאסר מותנה - כל אלה לא הרתיעו את המשיב מלשוב לסורו. על כן, סבורה המבקשת, כי שחרור המשיב ממעצרו יסכן את הציבור. 13. לצד שיקול זה, מצביעה המבקשת על קיומו של חשש כבד מפני שיבוש ההליך, אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר. ניסיון העבר מראה, כי המשיב נמנע מלהתייצב לדיונים בהליכים פליליים קודמים שנוהלו נגדו בעבר. 14. המבקשת מציינת כי הערכאות השונות שדנו בעניינו של המשיב עמדו על ההכרח שבמעצרו, על מנת לאיין את הסיכון לציבור ולהליך המשפטי. 15. לטענת המבקשת, כעת עומד משפטו של המשיב לפני סיום, לאחר שפרשת ההוכחות נשמעה תוך פרק זמן קצר יחסית. המבקשת סבורה כי אין מנוס מהותרת המשיב במעצר עד לסיום משפטו. טענות ב"כ המשיב 16. ב"כ המשיב, עו"ד ל' בר-זוהר, פתח את דבריו וטען כי מדובר בניסיון נוסף מטעם המבקשת להפוך את סעיף 61 לחוק המעצרים לאות מתה. כן טען ב"כ המשיב כי לכל הפחות מן הראוי היה שתיבחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב, וזאת במיוחד בהתחשב בכך שאין מדובר בעבירות מדרגת חומרה גבוהה במיוחד, אלא בעבירות כלכליות שאין בהן מסוכנות טבועה. 17. עו"ד בר-זוהר הוסיף וטען כי כיום אין מקום לטענה של חשש להשפעה על עדים מצד המשיב, שהרי כל העדים במשפט כבר נשמעו, ויתרה מכך, לטענתו, אף לא אחד מהעדים התלונן כי המשיב ניסה להטות את עדותו. יתרה מכך, לדבריו, אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר ראויה, בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני, אף לא יהיה חשש להימלטות מהליכי שפיטה. ב"כ המשיב הוסיף כי בעת שהתנהלה החקירה המשטרתית נגד המשיב, הוא לא היה במעצר, ולא ניסה להימלט, ולכן אין יסוד לטענה כי לא ניתן ליתן במשיב אמון. אשר לעילת המסוכנות, לטענת ב"כ המשיב, המשיב ניהל עסק לגיטימי, אשר חלק מעסקאותיו לא עלו יפה באופן שמספר אנשים נפגעו מן הבחינה הכלכלית (לא במידה שנטענה על ידי התביעה), ואין מדובר במעשים פליליים מובהקים. 18. עוד טען עו"ד בר-זוהר כי המבקשת לא באה בידיים נקיות, שכן מצד אחד היא מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב, ומן הצד השני ביקשה וקיבלה ארכה להגשת הסיכומים בתיק העיקרי. יחד עם זאת, יצויין, כי ב"כ המשיב עצמו הבהיר כי אינו יודע אם יעמוד במועד שנקצב לו להגשת הסיכומים. ב"כ המשיב הוסיף, כי אינו יודע כמה זמן ייקח עד למתן הכרעת הדין, וספק בעיניו אם זו תינתן עוד במהלך תקופת הארכת המעצר הנוכחית. 19. טענה נוספת של ב"כ המשיב היתה כי כאשר נאשמים יושבים במעצר עד תום ההליכים תקופות ארוכות, בדרך כלל העונש שייגזר עליהם בסופו של דבר יהיה ארוך יותר מן התקופה שבה ישבו במעצר, ובאופן זה למעשה מוגבלת הערכאה הדיונית בגזירת העונש, כך שתקופת המעצר היא למעשה ה"רצפה" של תקופת העונש. 20. במענה, השיבה ב"כ המבקשת, עו"ד י' שגב, כי מקומן של טענות המשיב הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר, ולא במסגרת בקשה להארכת מעצר. יתרה מכך, עו"ד שגב הפנתה להחלטתה של כבוד השופטת ארבל מיום 27.2.2008 בבש"פ 685/08, במסגרת ערר על דחיית בקשתו של המשיב לעיון חוזר, שם ציינה כי "בעדויות שהוצגו בפניי לא נראה כי יש כל כרסום מהותי בראיות הנוגעות למצגי השווא שהציג המשיב... ועל כן אין בהן כדי להצדיק שחרורו ממעצר". אשר לטענה כי מדובר בעבירות כלכליות גרידא, השיבה ב"כ המבקשת כי מדובר בעבירות מרמה ואיומים, ולא בעבירות כלכליות אשר אין בהן מסוכנות טבועה. עוד ציינה ב"כ המבקשת כי היות ונגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר-הפעלה בן שמונה עשר חודשים, אין חשש ממשי כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בגזירת העונש יהיה "כבול" בשל אורך תקופת המעצר דווקא. דיון והכרעה 21. צודק ב"כ המשיב בטענתו כי סיומם של הליכים פליליים בתוך תשעה חודשים הוא הכלל שנקבע על ידי המחוקק (סעיף 61 לחוק המעצרים) ואילו הארכת מעצרם של נאשמים מעבר לתשעה חודשים הוא החריג (סעיף 62 לחוק המעצרים). כידוע, חלוף הזמן יכול להשפיע על המאזן בין השיקולים, ולהתמשכות ההליכים יש משקל הולך וגדל ככל שחולף הזמן בו נתון הנאשם במעצר. ככל שחולף הזמן וסיומו של המשפט עודנו רחוק, יגבר משקלה של זכות הנאשם לחירות ביחס ליתר השיקולים שעמדו ביסוד מעצרו (בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 29.6.2008) והאסמכתאות הנזכרות שם). 22. בענייננו, סבורני כי המאזן בין השיקולים דווקא מטה את הכף לטובת הותרתו של המשיב במעצר. הערכאות שדנו בעניין מעצרו של המשיב חזרו וקבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ואף טענות המשיב בדבר כרסום בראיות לכאורה נדחו, למשל בהחלטתה של כבוד השופטת ארבל מיום 27.2.2008 הנזכרת לעיל. אשר לקיומה של עילת מעצר, נכון אני לקבל את טענת המשיב כי בשלב זה של ההליכים (כאשר כל העדים כבר סיימו להעיד) לא קיים חשש להשפעה על עדים. יחד עם זאת, לא ניתן לטעון כי מסוכנותו של המשיב פחתה, שכן זו נלמדת משילוב של גורמים: הן מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הן מעברו הפלילי המכביד, והן מהעובדה כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לכאורה כאשר נגד המשיב היה תלוי ועומד מאסר על תנאי וכאשר התנהלו נגדו הליכים פליליים בגין מעשי מרמה אחרים (בהם הורשע בינתיים ואף ריצה מאסר בגינם). מכל אלה עולה תמונה מצערת לפיה מדובר באדם שאימת הדין אינה שורה עליו, ואם ישוחרר כעת, דומה כי לא יהיה בתנאים מגבילים כדי להרתיעו מלבצע עבירות פליליות נוספות. 23. אשר להתמשכותם של ההליכים במשפטו של המשיב, ההליך מצוי "בישורת האחרונה" ממש, כאשר הצדדים עתידים להגיש את סיכומיהם בתקופה הקרובה ואז צפויה להינתן הכרעת הדין. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להיכנס לשאלה לפתחו של מי רובצת האשמה בהתמשכות ההליכים בתחילת הדרך, כאשר אין חולק כי מרגע שהחלו להישמע ההוכחות, התנהל משפטו של המשיב בקצב משביע רצון. 24. לאור כל האמור לעיל, הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.8.2008, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 6058/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. כמובן שאין באמור כדי לגרוע מזכותו של המשיב, בהתאם לחוק המעצרים, לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ככל שהתקיימו התנאים לכך; או אז יוכל בית משפט המחוזי לשקול שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולקבוע תנאי שחרור נוספים. ניתנה היום, כ' בתמוז תשס"ח (23.7.08). מעצר