הגשת תביעה בשם רשות מקומית

ציר עתירה זו של ששה חברי נֶגְדָּה (אופוזיציה) במועצת העיר רמת השרון הוא טענה של העסקת משרד עורכי הדין יניב ושות' (להלן: "משרד יניב") שלא כדין בידי ראש עיריית רמת השרון ובידי עיריית רמת השרון (להלן: "העירייה") תוך הענקת שכר טרחה בהיקפים שנתיים גדולים מכספי העירייה. סובבת את ציר העתירה שאלת נכונות הטענה הן במישור העובדתי והן במישור הנורמטיבי. העותרים מבקשים שיינתן בידם סעד כפול; הפסקת ההתקשרות האסורה עם משרד יניב והטלת "חיוב אישי" על יצחק רוכברגר ראש העירייה (להלן: "ראש העירייה") להחזיר לקופת העירייה את סכומי שכר הטרחה למשרד יניב ששולמו שלא כדין מקופת העירייה. הם אינם מבקשים כל סעד כנגד גילה אורון הממונה על המחוז במשרד הפנים (להלן: "הממונה על המחוז")- שהוגדרה כמשיבה לעתירה - אך הם רואים בה גורם מסייע לראש העירייה על שום אי התערבותה בהתנהלותו הבלתי תקינה. כיוצא בזה העותרים אינם מבקשים כל סעד כנגד משרד יניב אך הוא הוגדר בידיהם כמשיב (פורמאלי) לעתירה. רקע נסיבתי העותרים מכהנים בוועדת הביקורת של העירייה. הם שתו לבם לעובדה שמשרד יניב העניק שירותי ייעוץ לראש העירייה במערכת הבחירות שקדמה לבחירתו לראשות העירייה. עוד התברר להם שלאחר מערכת הבחירות ולאחר שהתכוננה מועצת העיר נתן משרד יניב - ועדיין נותן - שירותים משפטיים שונים לעירייה, זה למרות שהעירייה מעסיקה יועץ משפטי כעובד העירייה (עו"ד יצחק גל-אור). הם מיקדו תשומת לב בתופעה האמורה והחלו לרכז מידע בהקשר לכך. על פי המידע שהצטבר ברשותם סברו העותרים שהקשר המתקיים בין העירייה והעומד בראשה לבין משרד יניב לוקה בפגמים מהותיים. על כן פנו, בשנת 2005, בדרישות בדיקה ונקיטת צעדים אל הממונה על המחוז. לדבריהם רוב פניותיהם לא זכו למענה, אולם בעקבות פנייה מיום 22.8.05 שכללה דרישה להורות לראש העירייה להעמיד לעיונם מסמכים שונים, הורתה הממונה על המחוז, ביום 12.9.05, לראש העירייה להעמיד את המסמכים המבוקשים לעיון העותרים. מן המסמכים הללו שאבו העותרים מידע ("מסמר שער", כלשונם) שהניע אותם לפנות, בראשית ינואר 2006 אל היחידה לחיוב אישי במשרד הפנים ואל הממונה על פניות הציבור במשרד הפנים. הפניות הללו לא השיגו את התכלית שהעותרים קיוו לה. לפיכך הגישו את העתירה דנן (22.1.07). הם ביקשו מבית המשפט לעניינים מנהליים סעד ביניים למניעת העברת תשלומים מידי העירייה לידי משרד יניב. אלא שהתברר לבית המשפט כי שבועות אחדים קודם להגשת העתירה פנו העותרים לממונה על המחוז בהקשר למניעת העברת תשלומים כאמור ובדרישה לברר מדוע לא טופלו הערות ביקורת שנמצאו בדו"ח מבקר מטעם משרד הפנים אשר התייחסו בין היתר גם להעסקת משרד יניב (מכתב מיום 7.1.07). הממונה על המחוז הודיעה לבית המשפט כי הדברים מצויים בתהליך בדיקה. לפיכך הורה בית המשפט (כב' השופט עוזי פוגלמן) לעכב את מתן ההחלטה בבקשה עד שתסתיים הבדיקה ותוגש תגובה משלימה מטעם הממונה על המחוז. במסגרת הבדיקה שקיימה הממונה על המחוז פנה יוסף ברון סגן הממונה על מחוז תל אביב אל ראש העירייה בדרישה להעביר לידו חוו"ד עדכנית ומפורטת של עו"ד גל-אור בעניין העסקת משרד יניב, התייחסות פרטנית לנושאי הטיפול שנמסרו למשרד יניב, הזמנות עבודה וחשבוניות שהוגשו כנגד ביצוע העבודה שנמסרה למשרד יניב, תגובה לטענות כתב העתירה וכל מסמך רלוונטי נוסף (מכתב מיום 19.2.07). בתגובה נשלח לסגן הממונה על המחוז מכתב מפורט של עו"ד גל-אור המבאר את הנסיבות שהצדיקו העברת הטיפול בעניינים שונים למשרדי עו"ד פרטיים (להלן: "מכתב גל-אור"). לאחר שהתקבלה תגובה משלימה מטעם הממונה על המחוז - האומרת שהבדיקה לא העלתה ממצאים חריגים המעוררים חשד לאי תקינות או שחיתות המידות וכי לכן משרד הפנים אינו רואה צורך להתערב בדבר - החליט בית המשפט (כב' השופט ד"ר קובי ורדי) לדחות את הבקשה לסעד ביניים (29.4.07). לבירור העתירה קדם מהלך דיוני שבמסגרתו ביקשו המשיבים לסלק את העתירה על סִפָּה. הבקשה אמנם נדחתה אך דברי בקשר לשתיים מן הטענות שבבסיס הבקשה ראוי לציון כאן. בהקשר לטענה של אי מיצוי הלכים, שיסודה בכך שהעתירה הוגשה לפני שהתקבלה החלטת הממונה על המחוז בהקשר לפנייה שקדמה לעתירה אמרתי: "כיון שבינתיים התקבלו כל ההחלטות הרלוונטיות, נראה לי שאין טעם בסילוק העתירה רק מפני שהיא הוגשה מוקדם מדי. עם זה ייאמר כבר עתה, שבמסגרת הדיון בעתירה לא ניתן יהיה להשיג על החלטות שקיבלו גורמי המנהל השונים לאחר הגשת העתירה והוא אם העתירה לא תתוקן". העתירה לא תוקנה. בהקשר לטענה של שיהוי בהגשת העתירה שיסודה בכך שהעותרים מבקשים לחייב את ראש העירייה להחזיר לעירייה כספים ששולמו למשרד יניב בגין שירותים שניתנו זמן רב לפני שהוגשה העתירה, אמרתי: "רכיב העתירה השני אכן נדרש להחלטות שהתקבלו בעבר ואינני מתכוון במסגרת הדיון בעתירה להידרש אליהן. היינו, לא אבחן את חוקיותה של כל פנייה ופנייה שהייתה לקבלת שירותים משפטיים ממשרד עו"ד יניב". העותרים לא ביקשו להשיג על החלטתי ולפיכך בדוני כעת בעתירה עלי להנחות עצמי לאורם של "כללי המשחק" שקבעתי. טיעוני העותרים העותרים משיגים על העסקתו של משרד יניב בשנים 2004 -2006, בידי העירייה, בשני מישורים; המישור האחד הוא העסקה עבור העירייה או גורמיה השונים והמישור השני הוא העסקת המשרד בשירותו של ראש העירייה בדרך כלל במסווה של שירותים משפטיים לעירייה. אי תקינות העסקת משרד יניב - מישור כללי במישור הכללי נטענו טענות אי התקינות הבאות: העסקה ללא הסכם העסקה - רו"ח נסים דוידוב ערך דו"ח מבקר מטעם משרד הפנים לשנת 2005 בעירייה ומצא כי על אף העובדה שהעירייה מעסיקה יועץ משפטי כעובד העירייה נשכרו שירותי משרדי עורכי דין שונים ובכללם משרד יניב (משרד יניב קיבל, כסכום מצטבר, את שכר הטרחה הגבוה ביותר מקרב המשרדים שנשכרו. העירייה שילמה למשרד יניב, בשנת הדו"ח, סכום גבוה כמה וכמה מונים מכל משרד אחר). לעניין משרד יניב מעיר הדו"ח כי לא הוצגה "הזמנת עבודה" ולא הסכם התקשרות. העסקה ללא אישור "ועדת ההזמנות" - ככל הידוע לעותרים לא אושרה העסקת משרד יניב ב"ועדת ההזמנות" שכוננה בידי ראש העירייה [העותרים אינם מבארים את מקורות הידיעה שלהם. אולם עיון בנספחי העתירה מגלה את הדברים הבאים מפי יצחק גל-אור, היועץ המשפטי של העירייה שהועסק כעובד העירייה בזמנים הרלוונטיים: "...אמרתי לראש הרשות שרק באותם עניינים שבהם יש מצב שאני אמצא בו בניגוד עניינים, או כאשר אני בא ואומר רבותי, יש לי היום עתירה מנהלית, יש תיק אחר, אני בן אדם אחד לא אוכל להוכיח, אזי פונים אלי ואני מבקש להעביר תיק, אגב, אגב גם כשאני מבקש אני פונה לוועדה. זאת אומרת, אפילו אני לא מוסמך להעביר תיק... יש ועדת הזמנות. אני פונה לוועדה... (פרוטוקול מליאת העירייה מס' 16 מיום 8.5.05) [ההדגשות שלי - ע.מ.)]. העסקה ללא אישור היועמ"ש לעירייה - היועמ"ש לעירייה, עו"ד גל-אור (להלן גם: "היועמ"ש" או "עו"ד גל-אור") מסר למליאת העירייה כי מעולם לא נתן יפוי כוח למשרד יניב וכי לפי הנוהל יש לפנות אליו ולקבל את אישורו להעסקת משרד חיצוני [פרוטוקול ישיבת המליאה מיום 8.5.08]. העסקת עו"ד חיצוני ללא תקציב - העותרים חישבו ומצאו, על פי נתונים שהיו בידיהם, כי משרד יניב זוכה בשנת 2004 בסכום של 156,000 ש"ח; בשנת 2005 בסכום של כ-465,000 ש"ח ובשנת 2006 סכום של כ- 560,000 ש"ח. סכומים אלה לא תוקצבו. סעיף 195 לפקודת העיריות מורה כי חוזה של רשות מקומית מעבר לסכום מסוים שלא קיבל את כל האישורים הדרושים או שההוצאה הכספית המגולמת בו לא תוקצבה - בטל. אם לעניין חוזה כך, התקשרות ללא חוזה , מקל וחמר. אי עדכון ועדת הכספים - עניין העסקת משרד יניב לא דווח לוועדת הכספים וזו לא קיימה דיון בסוגיה. העותרים מוכיחים עובדה זו על ידי הפנייה לפרוטוקול מליאת מועצת העיר שבה התריס יו"ר האופוזיציה באזני סגן ראש העירייה שניהל את הישיבה כי עניין העסקת משרד יניב לא הועלה לדיון בוועדת הכספים ושאלות של חברי האופוזיציה בעניין זה נענו בהעלמת שרותי המשרד מידיעת חברי הוועדה [פרוטוקול המליאה מס' 14 מיום 6.3.05]. אי עמידה בקריטריון של חיסכון - מתגובת הממונה על המחוז למדו העותרים שאין מניעה מוחלטת מהעסקת יועצים משפטיים חיצוניים שכן ייתכן שהעסקת יועץ חיצונית תהיה חסכונית לקופת הציבור. בעניין העסקת משרד יניב לא הושגה התכלית של "חיסכון". די להתבונן בהיקף ההוצאה לשלום שכרו של משרד יניב כדי להיווכח שהוצאות העירייה גדלו מדי שנה בשנה במאות אחוזים. התעלמות מדו"ח המבקר מטעם משרד הפנים - עם הגשת דו"ח הביקורת שערך רו"ח דוידוב (ראו לעיל) פנה דני רייף, מנהל אגף לביקורת ברשויות המקומיות במשרד הפנים אל ראש העירייה בדרישה להביא את הדו"ח לדיון בוועדת הביקורת של העירייה ולכנס את מועצת העיר לדיון מיוחד בדו"ח ובהמלצות ועדת הביקורת. כן נדרש ראש העירייה להורות על תיקון הליקויים ולהגיש דיווח על כך עד 26.11.06. הממונה על המחוז נדרשה לנקוט בצעדים הדרושים כדי להבטיח את תיקון הליקויים. ועדת הביקורת קיימה ישיבה ביום 17.9.06. היא דנה במספר דו"חות וביניהם ב-"דו"ח כספי מבוקר לשנת 2005" ובסיום הישיבה קבעה כי ראש העירייה מתבקש לכנס את מועצת העיר לדיון בדו"חות הללו. העותרים טוענים כי ראש העירייה התעלם מהמלצות ועדת הביקורת ומדרישת משרד הפנים לתקן את הליקויים שגילה המבקר מטעם משרד הפנים. שירות אישי במסווה של שירות לעירייה במישור היחסים בין משרד יניב לבין ראש העירייה נטען שמשרד יניב העניק לראש העירייה שירותי ייעוץ וסיוע משפטי בעניינים שהם בגדר עניינים אישיים וכי הדבר נעשה במסווה של ייצוג העירייה. ביטויה העיקרי של הטענה הוא בהגשת תביעות בגין הוצאת שם רע בשמה של העירייה אף על פי שמדובר בפגיעה לכאורה של אינטרס אישי -פרטי של ראש העירייה. העותרים ציינו ארבע דוגמאות: תובענה, בשם העירייה, נגד "רשת שוקן" (7.9.04) - מבוססת על כתבה ב"צומת השרון" על כך שאחותו של ראש העירייה קיבלה נכס עירוני ללא מכרז. הכתבה מכתימה, לכאורה, את ראש העירייה ולא את העירייה. מכתב התראה, בשם העירייה, באלי בר חבר האופוזיציה (19.9.05) - מכתב איום בנקיטת הליכים משפטיים נגד חבר האופוזיציה בגין הפצת לשון הרע. משרד יניב הועסק בעניין זה כאמצעי בשירות המאבק הפוליטי של ראש העירייה ביריב פוליטי. ייעוץ בעניין נזיפת היועץ המשפטי לממשלה (4.4.05) - ראש העירייה התבטא בראיון לאחד המקומונים באורח קשה נגד החלטתה התובעת העירונית להגיש כתב אישום נגד קיבוץ גליל ים. בשל כך שלח אליו אחד מעוזרי היועמ"ש לממשלה מכתב המעמיד אותו על עצמאותה של התביעה העירונית (שהיא נציגה של היועמ"ש לממשלה) ועל כך שכל ניסיון להפעיל עליה לחצים מצד נבחרי הציבור -פסול. ראש העירייה נועץ במשרד יניב כיצד להגיב למכתב. מכתב התראה , בשם העירייה, בעותרים (27.6.06) - משרד יניב שלח לעותרים מכתב התראה בגין טענה לפרסום לשון הרע וכזב פוגעני במיוחד. המכתב נשלח על רקע מכתב ששלחו העותרים ל נשיא המדינה ובו כללו הצעה להעניק תעודת הוקרה למהנדס העירייה שפוטר נוכח חשיפת שחיתויות ברמת השרון. העותרים מפנים להנחיות חוזר מנכ"ל משרד הפנים 6/04 הכולל בין היתר נוהל מימון הוצאות משפטיות של נבחרי ציבור ועובדי ציבור ברשות מקומית. הנוהל קובע קטגורית שלא יינתן מימון בקשר עם תביעות דיבה המוגשות בידי נבחר הציבור. עם זה ייתכנו מקרים שבהם יהיה מוצדק שהתביעה תוגש בשם הרשות המקומית. הנוהל מתווה את הנסיבות העקרוניות שבמסגרתן אפשר שתוגש תביעה בשם הרשות. ההחלטה בעניין כזה צריכה ליפול בישיבת מליאת מועצת הרשות המקומית לאחר שהתקבלה חוות דעת של ועדה מייעצת שהתכוננה ליד משרד הפנים (סעיף 12 לנוהל). נראה כי טענת העותרים היא שבארבעת העניינים הללו לא מתקיימות הנסיבות העקרוניות המצדיקות הגשת תביעה בשם העירייה (במקום תביעה אישית של ראש העירייה שאינה מזכה בהוצאות מימון) ולא קוימו המהלכים הדיוניים הנדרשים (החלטת מועצת העיר וקבלת חוות דעת הוועדה המייעצת). התגובה המשלימה מטעם הממונה על המחוז אינה "החלטה" במענה מראש לטענה אפשרית של המשיבים (שאמנם נטענה בקול תרועה רמה) כי נוכח הודעת ההשלמה מטעם הממונה על המחוז אין מקום לדון בתקינות הפקדת הטיפול המשפטי בעניינים שונים בידי משרד יניב , טוענים העותרים שהודעת השלמה זו אינה "החלטה" ואינה משקפת "החלטה" של הממונה על המחוז או גורם בן סמך אחר. ה"חידוד" הזה נובע מהחלטתי (בבקשה לסילוק העתירה על הסף) ש"...שבמסגרת הדיון בעתירה לא ניתן יהיה להשיג על החלטות שקיבלו גורמי המנהל השונים לאחר הגשת העתירה והוא אם העתירה לא תתוקן" (ראו למעלה מכאן). מאחר שהטענה היא שהודעת ההשלמה אינה משקפת "החלטה" אין מניעה להשיג על האמור בה. עד שהעותרים מבארים מדוע הודעת ההשלמה אינה "החלטה", הם מקדימים שלוש הערות של עיון בגוף ההודעה. הערה ראשונה היא שאמנם הממונה על המחוז אומרת שלא נמצאו ממצאים חריגים המעלים חשד לאי תקינות או שחיתות שאותה יש לבחון בוועדה לחיוב אישי אך מעבר לאמירה לא נמסרה לעותרים כל "החלטה" בעניין זה וגם לא הודעה מנומקת. כך יוצא שדו"ח הביקורת החמור של רו"ח דוידוב שיש לו גיבוי מטעם הממונה על הביקורת במשרד הפנים עומד בסתירה, חסרת פשר, לתגובה המשלימה. הערה שנייה היא שהתגובה המשלימה אינה נוקטת עמדה בשאלה אם מוצדק להעסיק יועץ משפטי חיצוני במקום עובד של הרשות המקומית. הממונה על המחוז אומרת כי עניין זה צריך להיבחן לפי כללי המנהל התקין ועל פי איזון בין שיקולים שונים של יעילות וחיסכון כספי. היא מעבירה את ההכרעה בעניין זה לפתחו של בית המשפט. ההערה השלישית היא שהתגובה המשלימה מציינת שאם יתגלו (בבית המשפט) ממצאים שליליים, ישקול משרד הפנים את המשך פעולתו כלפי העירייה וינקוט בצעדים המחויבים לפי החוק. עיון זה בתגובה המשלימה מכשיר את הקרקע לקביעה כי התגובה אינה משקפת "החלטה" של גורמי משרד הפנים משלושה טעמים: השופט פוגלמן הסמיך את הממונה על המחוז "להשלים את הליך הבחינה על ידה". הממונה לא התבקשה לקבל החלטה וממילא התגובה המשלימה שהוצגה מטעמה אינה משקפת החלטה; נערכה בדיקה שטחית מאד. היא נשענה רק על מכתב גל-אור (שכן ראש העירייה לא מילא אחר דרישת סגן הממונה על המחוז במלואה). לא נערך "שימוע" לעותרים ואין לך "החלטה" בת תוקף ברמת המנהל הציבורי שאינה מתבססת על עקרון זכות הטיעון או השמיעה; התגובה המשלימה מציינת כי הבדיקה בוצעה בידי סגן הממונה על המחוז בשיתוף עו"ד עוזי סלמן שהוא יועץ משפטי לוועדה המחוזית תל אביב. אלה אינם גורמים המוסמכים לבקר את פעולות ראש העירייה והעירייה ולהחליט בשאלת החיוב האישי של ראש העירייה. טיעוני המשיבים טיעוני ראש העירייה והעירייה טיעוני ראש העירייה והעירייה (להלן: "טיעוני העירייה") מקובצים בשלושה ראשי עיקר: א) סיכומי העותרים חורגים מגדרה של העתירה; ב) ההחלטה בבקשה לסילוק העתירה על הסף סתמה את הגולל על תכלית העתירה; ג) אין ממש בטענות העתירה. סיכומי העותרים חורגים מגדרה של העתירה העתירה תוחמת עצמה לשלושה ראשי טענה עיקריים: העדר הצדקה להעברת טיפול בענייני משפט שונים למשרד יניב; הסתייעות במשרד יניב לשם קבלת ייעוץ פוליטי ושימוש בייצוג העירייה כמסווה לטיפול משפטי בענייניו האישיים של ראש העירייה. עיון בסיכומי העותרים מגלה שהם הניחו דגש על אי סדרים לכאורה בהתקשרות של העירייה עם משרד יניב (העסקה ללא הסכם, העסקה בלי אישור "ועדת ההזמנות", העסקה ללא תקציב, אי עדכון ועדת הכספים, אי עמידה בקריטריון של חיסכון כספי). טיעוני העירייה אינם מתייחסים לטענות הללו (פרט להכחשתם הכללית). הדבר מוסבר בכך שהעותרים ניסחו את עתירתם וגדרו בה את גדרי המחלוקת ואת הסעדים הנתבעים; אין כל הצדקה להחריג את העתירה ממסגרתה המקורית. ההחלטה בבקשה לסילוק העתירה - סתימת הגולל על תכלית העתירה תכלית העתירה - כפי תיחומה בידי העותרים עצמם - היא השגת סעד כפול; הפסקת ההתקשרות של העירייה עם משרד יניב והטלת חיוב אישי על ראש העירייה להחזיר כספים ששולמו מקופת העירייה במקום שישלם אותם בעצמו. בתכלית הראשונה יש טעם אם יימצא כי ההתקשרות עם משרד יניב חרגה מגבולות המותר על פי הדין ובתכלית השנייה יש טעם אם ייבדקו אותן התקשרויות עם המשרד ויימצא כי אכן ניתן בהן טיפול בעניין אישי במסווה של טיפול בענייני העירייה. החלטת בית המשפט שבה נדחתה הבקשה לסילוק העתירה על הסף כוללת סייג שבמסגרתו הגביל בית המשפט את עצמו שלא להתיר השגה על החלטות שקיבלו גורמי המנהל לאחר הגשת העתירה, זולת אם העתירה תתוקן. התגובה המשלימה שהציגה באת כוח משרד הפנים לבית המשפט מבוססת על בדיקה שבוצעה מטעם הממונה על המחוז אשר סבה על שאלת תקינות ההתקשרות עם משרד יניב. מסקנת הממונה על המחוז בעקבות הבדיקה היא שלא נמצאו ממצאים חריגים שיש בהם להעלות חשד לאי תקינות או שחיתות המצדיק בחינה בוועדה לחיוב אישי ועל כן הממונה על המחוז אינה רואה מקום להתערבות בדבר. קבלת מסקנת הממונה בהכרח מוליכה לדחיית בקשת הסעד של הפסקת ההתקשרות עם משרד יניב. שכן כפי שכבר נאמר הסעד הזה מושתת על ההנחה שההתקשרות חרגה מגבולות המותר על פי הדין. בדיקת הממונה על המחוז מצאה שלהנחת אי התקינות אין יסוד . מאחר שבית המשפט מנע עצמו, בהחלטתו שלו, מלדון בהשגה על ההחלטות של גורמי המנהל שהן מאוחרות לעתירה, אין אפשרות להשיג על מסקנות הממונה על המחוז ובית המשפט לא ידון בהשגות כאלה. ממילא המסקנות נשארות שרירות וקיימות על מכונן והן שמות לאל את בקשת הסעד הנזכרת. הבקשה לסעד של חיוב אישי נתקלת במחסום נוסף שהציבה החלטת בית המשפט בסוגיית הבקשה לסילוק העתירה על ספה. ההחלטה אמרה שבית המשפט לא יידרש לבדיקה פרטנית של חוקיותה של כל פניה ופניה שנערכה אל משרד יניב לטיול בעניין מסוים. על פי המגבלה הזאת לא יבחן בית המשפט את אותן דוגמאות שהעותרים מציגים כטיפול בעניין אישי במסווה של טיפול בענייני העירייה. בית המשפט יישען בעניין זה על ממצאי הממונה על המחוז (שכאמור לא מצאה שקיים חשד לאי תקינות בעניין זה). אין ממש בטענות העתירה גם כי יימָצֵא מקום לדון בטענות העתירה גופן יש לדחותן בהעדר שמץ של ביסוס להן. הצידוק להתקשרות עם משרד יניב - בלשכה המשפטית של העירייה מכהן (בזמנים הרלוונטיים) רק עורך דין אחד - עו"ד גל-אור. הוא אינו יכול לעמוד בעצמו בעומס הפעילות הנדרש ממנו, הן כיועץ לגורמי העירייה השונים בענייני משפט, הן כבא כוח העירייה בהליכים פליליים, אזרחיים ומנהליים והן כנושא דברה בענייני משפט כלפי גורמים שלטוניים אחרים (משרדי הממשלה, הכנסת, ועדות ציבוריות וכיו"ב). עו"ד גל-אור שירת את העירייה במסירות רבה משך כ-30 שנה אולם בוודאי שלא יכול היה לשאת במשא התפקיד בגפו. על כן פעלה העירייה - בתקופת כהונתה של ההנהלה הנוכחית כמו גם בתקופות כהונה של הנהלות קודמות - למיקור חוץ(outsourcing) של ייצוג העירייה בהליכים משפטיים שונים. בשנת 2003 שילמה העירייה לעורכי דין חיצוניים סכום כולל של 2.2 מליון ש"ח (בשנה זו לא הועסק משרד יניב כלל); בשנת 2004 - סך 2.8 מיליון ש"ח ובשנת 2005 - סך 2.94 מיליון ש"ח (מכלל הסכומים ששולמו בשנים 2004-2005 היה ה"נתח" של משרד יניב, קטן). בשנות הכהונה של ההנהלה הנוכחית הועסקו 10 משרדי עורכי דין במתן שירותים משפטיים לעירייה. מיקור חוץ של שירותים משפטיים אינו מייתר את תפקידו של היועץ המשפטי לעירייה שנשאר על מכונו כל אותם שנים ונתן את הרשאתו המפורשת להעברת עניינים שונים למשרדי עורכי דין חיצוניים. ארבעה מקורות מוכיחים את הרשאת היועץ המשפטי. הראשן הוא מכתבו של גל-אור לראש העירייה מיום 31.10.05 האומר כי מחמת העומס הגדול המוטל עליו נוצר צורך להעביר תיקים לטיפול חיצוני ו"במקרים מסוימים נמסר הטיפול למשרדים שונים ובכלל זה למשרד עו"ד אלדד יניב בידיעת היועמ"ש" (ההדגשה שלי - ע.מ.). המקור השני הוא דברים שנשא עו"ד גל-אור לפני מליאת מועצת העיר בישיבה שהתכנסה לדון בסוגיית הייעוץ המשפטי החיצוני. גל-אור הבהיר כי שוחח עם ראש העירייה ואמר לו כי לא יטפל בנושאים שונים המעמידים אותו, להשקפתו, בניגוד עניינים (עימות של הנהלת העירייה עם עובד בכיר או עימותים בין הגורמים הפוליטיים במועצת העיר) ובעניינים שלא יוכל לטפל בהם בשל העומס העצום המוטל עליו. בעניינים מן הסוג הראשון הוא הסמיך את ראש העירייה להפנות את הדבר לטיפול עו"ד חיצוני בעצמו ואילו בעניינים מן הסוג השני יועבר הטיפול לעו"ד חיצוני כאשר היועמ"ש יודיע שאין בכוחו שלו לעסוק בדבר [ישיבת מועצת העיר מס' 16 מיום 8.5.05]. המקור השלישי הוא תצהירה של מיכל מנקס ראש אגף החינוך בעירייה המתאר מסגרת של הסתייעות רבת אנפין במשרד יניב לשם קבלת ייעוץ משפטי בענייני אגף החינוך ולשם ייצוג משפטי של ענייני האגף בבתי משפט. הקשר עם משרד יניב תואם ברמה העקרונית עם עו"ד גל-אור שמצדו אמר שלא יוכל לתת את השירות המבוקש בשל עומס עיסוקיו [התצהיר ניתן לתמיכת תגובת העירייה לעתירה]. המקור הרביעי הוא מכתב עו"ד גלאור אל סגן הממונה על מחוז תל אביב. במכתבו תיאר גל-אור את העומס הכבד המוטל עליו כעו"ד יחידי המועסק בידי העירייה כיועמ"ש. פשוט וברור שעיסוק בכל ענייניה המשפטיים של העירייה הוא למעלה מיכולתו. על כן התיר לראש העירייה ולגורמי העירייה השונים להעביר את הטיפול בכמה סוגי עניינים לעורכי דין חיצוניים. הוא חילק את הדבר לשלוש קבוצות: 1) קבוצת נושאים שאותה הוציא מעיקרה מגדר טיפולו והניח לגורמי העירייה השונים לבחור בהן את הגורם המטפל והמייצג; 2) תובענות או עתירות בעלות אופי פוליטי. גל-אור ראה עצמו מנוע מלטפל בעניינים מסוג זה והסמיך את ראש העירייה לעו"ד חיצוני לפי שיקול דעתו; 3) תביעות בנושאים מיוחדים או תביעות בנושאים המצריכים מומחיות מיוחדת. בעניינים אלה נדרשה הסכמתו הפרטנית של היועמ"ש להעברת הטיפול לגורם חיצוני [מכתב מ-5.3.07]. משרד יניב לא שימש כיועץ פוליטי - אין בחומר הרב שצירפו העותרים לעתירתם אף לא ראיה אחת או שמץ ראייה מרמזת (אינדיקציה) לכך שמשרד יניב או עו"ד אלדד יניב פעל כיועץ פוליטי לראש העירייה. כל פעילות המשרד בשירות העירייה ללא יוצא מהכלל הייתה פעילות של יעוץ משפטי וטיפול משפטי. תביעות בשם העירייה אינן מסווה לתביעה אישית -העותרים הציגו ארבעה ענייני טיפול של משרד יניב בשם העירייה במה שנראה בעיני העותרים כעניין אישי של ראש העירייה. העירייה טוענת כי היו אלה, במובהק, ענייניה שלה. שלושה מתוך ארבעת העניינים הם תכתובת משפטית על רקע הוצאת שם רע נגד העירייה. חלקם נושאים מסוג שהיועמ"ש סירב לטפל בו (עימות עם גורמים אופוזיציוניים או עימות על רקע הדחת עובד עירייה בכיר מתפקידו). רק עניין אחד הוא תובענה בענייני לשון הרע כנגד העירייה. טיעוני העירייה אינם בוחנים את ארבעת המקרים לפרטיהם והוא על רקע החלטתי בבקשה לסילוק העתירה על הסף. טיעוני הממונה על המחוז באת כוח המדינה סיכמה את טענותיה בשלושה עיקרים: היבט עקרוני; הייעוץ המשפטי לרמת השרון; הבדיקה שלאחר הגשת העתירה. היבט עקרוני - היועץ המשפטי לרשות מקומית הוא תפקיד המוסדר בחוק. כל רשות מקומית מחויבת להעסיק עובד כיועץ משפטי לרשות. חוזר מנכ"ל משרד הפנים 10/04 הנחה שאין להעסיק יועצים חיצוניים ברשות מקומית בתפקיד שמטבע עניינו מחייב העסקת עובד. ניתן להעסיק יועצים חיצוניים רק בתפקיד שבו יש הצדקה אובייקטיבית להעסקת יועץ חיצוני. לכאורה נשמע מכך שאין מקום להעסקה יועצים משפטיים חיצוניים ברשויות מקומיות. אולם לא למסקנה כזאת כיוון חוזר המנכ"ל. כוונת החוזר הייתה שלא יומר תפקיד של עובד בתפקיד של יועץ חיצוני ושלא תקוים כפילות בתפקיד. אולם מקום ששיקולים של עומס עבודה, חיסכון כספי, תועלת ומומחיות מצדיקים הסתייעות ביועץ משפטי חיצוני, אין מניעה לכך, לא לפי הדין ולא לפי מדיניות משרד הפנים שבאה לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל. עם זה העברת הטיפול בעניינים שונים לידי משרד עורכי דין חיצוני צריכה להיעשות בכפוף לדין, לנוהל של משרד הפנים ושל הרשות, התאמה תקציבית, הזמנות עבודה ואישורי גזבר והיועץ המשפטי. הייעוץ המשפטי לרמת השרון - מכתב גל-אור מניח את דעתו של משרד הפנים שבנתוני העומס המיוחדים על לשכת היועץ המשפטי לעירייה לא היה מנוס מפני העברת נטל אל כתפי יעוץ וטיפול משפטי חיצוני. שאלה נפרדת היא האם ראוי במקרה של רמת השרון להעסיק משרדי עורכי דין חיצוניים או שמא נכון יותר להגדיל את תקני המשרה של הלשכה המשפטית . שאלה זו צריכה להיבחן על כללי המנהל התקין ובשים לב לכל השיקולים הרלוונטיים. הבדיקה שלאחר העתירה - בפרק ההתייחסות לבדיקה שלאחר הגשת העתירה מעירה באת כוח המדינה שתי הערות. הערה אחת היא סגן הממונה על המחוז ויועץ משפטי במערכת של הממונה על המחוז בדקו את החומרים שנצברו בידיהם (מכתב גל-אור וכמות גדולה של מסמכים שכללו חשבונות, הזמנות עבודה וחשבוניות שצירפו העותרים). בדיקת החומרים לא העלתה כל ממצא עובדתי חריג המעורר חשד לאי תקינות או שחיתות המחייבים בחינה במסגרת הוועדה לחיוב אישי. לפיכך משרד הפנים אינו רואה מקום להתערבות מצדו בכך. ההערה השנייה מתייחסת לטיפול ולמעקב בידי משרד הפנים על ממצאי דו"ח רו"ח דוידוב. הדו"ח הופץ באוגוסט 2006. הייתה דרישה ממשרד הפנים שכוונה אל העירייה לדון בדו"ח ולתקן את הטעון תיקון. הציפייה היא שהתיקון והיישום של המלצות הדו"ח יתממשו בשנת 2007 ובכוונת משרד הפנים לקיים ביקורת ומעקב על כך. טיעוני משרד יניב טיעוני משרד יניב מגולמים במלואם בטיעוני העירייה (בהתנסחות חריפה יותר כלפי העותרים המבקשים, לשיטת משרד יניב, להעביר את זירת העימות הפוליטית בין היַחְדָּה (קואליציה) לַנֶגְדָּה (אופוזיציה) לאולם בית המשפט). על כן אין טעם בחזרה עליהם. אצרף רק טיעון לוגי אחד שמשהו ממנו נזכר בתגובת משרד יניב. אומר בא כוח המשרד כי כיון שהחלטת בית המשפט בבקשה לסילוק העתירה על הסף מונעת "חיטוט" בפניות העבר לקבלת שירותי משרד יניב וכיון שהחלטת בית המשפט בבקשה לסעד ביניים משתיתה עצמה על בדיקת הממונה על מחוז תל אביב שלא מצאה חשד לאי תקינות ולשחיתות בהקשר להתקשרות בין העירייה למשרד יניב, ממילא אין כל סיבה ואין כל בסיס לאסור על התקשרות עתידית עם משרד יניב. בעקבות זה אפשר להוסיף ולהקשות. נניח שנפלו פגמים שונים בהתקשרות בעבר עם משרד יניב. העותרים אינם טוענים בעניין זה דבר כלפי משרד יניב עצמו. טענותיהם מכוונות כלפי העירייה וראשה. פשיטא שגם אם יתברר שנפלו פגמים בהתקשרותה של העירייה עם משרד עו"ד חיצוני לא תהא העירייה מנועה מהתקשרות עתידית עם משרדי עורכי דין חיצוניים ובלבד שההתקשרות תהיה כדת וכדין. אמור מעתה, שאם אין טענה שמשרד יניב היה שותף להתנהלות בלתי תקינה או כי רובצת עליו אחריות בהקשר לפגמים, מדוע תהיה העירייה מנועה מלהתקשר עמו בעתיד אם ההתקשרות תיעשה על פי כל הכללים? דיון ראשי פרקיו של הדיון יהיו במתכונת ראשי העיקר של טיעוני הצדדים. בראשונה אציין את משמעות החלטתי בבקשה לסילוק העתירה על הסף; בשנייה אדון בחוקיות העסקת משרד יניב בכל היבטיה ובשלישית אעיר הערות מסוימות לממונה על המחוז. ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף - השלכות בעיקרון מוצדקים באי כוח העירייה ומשרד יניב באומרם שההחלטה בבקשה לסילוק העתירה על הסף עיקרה מתוכן את המשך הדיון בעתירה. הגבלתי את עצמי שלא לרדת לחקרה של חוקיות כל פנייה ופניה לקבלת שירות ממשרד יניב. צרף לכך את הודעת משרד הפנים שלא נמצא חשד לשחיתות המידות או לאי תקינות אחרת בהתנהלות שבין משרד יניב לבין העירייה ועל כורחך אתה מגיע למסקנה שלא ניתן להעניק לעותרים את הסעדים המבוקשים. כמעט היינו הך גם בעניין "הבדיקה המאוחרת". הגבלתי את עצמי באותה החלטה שלא לדון בהשגות על החלטות שקיבלו גורמי משרד הפנים לאחר שהוגשה העתירה. העותרים טוענים שהתגובה המשלימה של משרד הפנים אינה בגדר החלטה ואינה משקפת החלטה. זה טיעון מִתְחָכֵּם (לא פחות, אולי יותר). שהרי הגיון החלטתי ברור (למי שאינו עוצם עניו מראות); לא ניתן להעלות במסגרת בירור עתירה טענות שלא נטענו בעתירה. השופט פוגלמן התיר למשרד הפנים לעכב את תגובתו לעתירה עד שיסתיים הליך של בדיקה שהתנהל בעקבות פניית העותרים למשרד הפנים מספר שבועות קודם להגשת העתירה. ברור שההחלטה לאשר את השהיית התגובה נועדה לאפשר למשרד הפנים להסתמך על הבדיקה בתגובתו. אם היו או אם ישנן לעותרים השגות על דרכי הבדיקה וממצאיה היה עליהם להעלותם על דרך של תיקון העתירה. אי אפשר שאדון בטענות כאלה בלי שהן כלולות בעתירה. על מנת לכלול אותן בעתירה היה צורך לתקן את העתירה. העותרים עשו משגה טאקטי חמור. הם בחרו שלא לתקן את עתירתם והניחו יהבם על פרשנות הביטוי "החלטה" הנזכר בהחלטתי; ביטוי שלא כִּוֵון להחלטה פורמאלית דווקא. יתר על כן פרשנות העותרים כשלעצמה אינה מקובלת עליי. הם אומרים שההחלטה ניתנה בידי גורם חסר סמכות. בכך הם מתכוונים לעובדה שתהליך הבדיקה בוצע בידי סגן הממונה על המחוז בסיוע יועץ משפטי. אולם תהליך הבדיקה איננו ההחלטה. ההחלטה היא של "משרד הפנים" שבאת כוחו אומרת שכיון שלא נמצא חשד של אי תקינות כלפי העירייה אין בכוונת המשרד להתערב. "משרד הפנים" הוא גורם מוסמך לקבל החלטה כזאת. עוד הם אומרים שההחלטה בטלה מעיקרה משום שהבדיקה נערכה באורח שטחי. מניין שהבדיקה הייתה שטחית? מדובר בבדיקה שעשה גורם מנהלי. הוא אינו כפוף לדיני הראיות. זכותו לשקול ולקבל החלטות על בסיסן של "ראיות מנהליות". יש להעמיד את גורמי משרד הפנים בחזקתם ששעה שגיבשו את ההחלטה היו לפניהם ראיות, ישירות או עקיפות, די צורכה של החלטה מנהלית. אף גם זה נטען שההחלטה בטלה מעיקרה כיון שלא נערך שימוע לעותרים. הטיעון מוזר. חובת ה"שמיעה" שהיא מעיקרי הצדק הטבעי הדיוני חלה במקום שעלולה להתקבל החלטה מנהלית הפוגעת במעמדו של פרט מסוים או משנה את מצבו לרעה. לא עניינם של העותרים הוצב על כף המאזניים והם לא היו נתונים ב"סיכון" כלל ועיקר. אילו ביקש משרד הפנים להרע את מצבו של ראש העירייה (כגון על ידי הטלת "חיוב אישי") ברור שהיה צורך "להזהיר" אותו ולאפשר לו להציג טענותיו. לא הייתה חובה כזאת כלפי העותרים. מה גם שאיש לא מנע מן העותרים לערוך טענותיהם בפרוטרוט ולצרף מסמכים כאוות נפשם. הם בחרו לטעון בקצירת האומר אך השפיעו על הממונה על המחוז מסמכים רבים. בכך מיצו את טיעונם. אם עוד יש צורך בדבר, אעיר אף את זאת שמתגובת משרד הפנים נשקפת "החלטה" שהתקבלה אצל גורמי המשרד, אחרי הגשת העתירה, והיא כפולת פנים; פן אחד שלה הוא שלא נמצא פגם בהתנהלות העירייה בהקשר למסירת נושאים לטיפול משרד יניב והפן השני הוא שמשרד הפנים לא יעביר את הפניה של העותרים באמות המבחן של חיוב אישי. בהשגות על החלטה זו על שני פניה לא אוכל לדון במסגרת בירור העתירה. אחרי שאמרתי את מה שאמרתי, נשאלת, מן הסתם, שאלה מדוע התרתי את המשך בירורה של עתירה מעוקרת תוכן זו. התשובה כפולה. ראשית, הצעתי פעם ופעמיים לעותרים לסגת מעתירתם אך הם לא שעו להצעה. שנית, ועיקר, העתירה על פניה מעוררת רושם רב. אפשר לומר אפילו שלרושם הזה יש סימוכין הגיוניים מסוימים. העותרים יוצאים מן הטענה (שלא הוכחשה) שמשרד יניב או עו"ד אלדד יניב שימש כיועץ לראש העירייה במערכת הבחירות שהעלתה את ראש העירייה ל"שלטון". והנה אחרי הדברים האלה תופס משרד יניב "נתח" משמעותי מאד מן ה"עוגה" המגולמת במיקור חוץ של טיפול בעניינים משפטיים של העירייה. משהעלתה העתירה מנהלית של העותרים טענות כבדות בעניין חוקיות ה"חיבור" בין העירייה לבין משרד יניב מייד מתעורר חשש שזו דוגמה נוספת ליחס שבין הון לשלטון (זאת הפעם הזרמת ההון באה מן השלטון). הקיצור סברתי שאולי לא ראו להניח לעתירה לגווע מטעמים דיוניים. לא ויתרתי על הטעמים הללו (שבלי להקפיד עליהם לא ניתן לקיים מערך בירור עתירות סדיר ויעיל) אך סברתי שאם יש ממש בעתירות ייקוב הממש הזה את המגבלות הדיוניות ויצוף מעליהן כשמן על פני המים. על כן קיבלתי את סיכומי טענות הצדדים ובחנתי אותם בחינה החודרת את המגבלות הדיוניות. חוקיות העסקת משרד יניב שאלת חוקיות העסקת משרד יניב מקיפה ארבעה מרכיבים: א) קיום דרישות נוהליות ומנהליות; ב) עיקור תפקיד היועמ"ש מתוכן; ג) יעוץ פוליטי לבר משפטי; ד) שירות אישי מוסווה כשירות לעירייה. קיום דרישות נוהליות ומנהליות בגדרה של פסקה זו נמנות הטענות להיעדר הסכם העסקה, העדר אישור ועדת הזמנות, היעדר אישור היועץ המשפטי, היעדר כיסוי תקציבי, אי דיווח לוועדת הכספים, אי עמידה בקריטריון החיסכון והתעלמות מדו"ח המבקר מטעם משרד הפנים. רוב הטענות הללו לא נטענו בעתירה. הן גם לא נטענו בפנייה לממונה על המחוז עובר להגשת העתירה. נראה לי שחלק מן הארי של הטענות הללו הן תולדה של המצוקה שהעותרים נקלעו אליה בניסיון להעניק לעתירה "תוכן" שניתן לדון בו חרף מגבלות ההחלטה בעניין סילוק העתירה על הסף. בשלב הזה אתעלם מן העובדה שהטענות מאוחרות לעתירה ואעיר הערותיי להן בקצרה רבה. היעדר הסכם העסקה - למיטב הבנתי העסקת עו"ד באופן שאינו רציף אינה יכולה להתבטא בהסכם העסקה. הסכם כזה מתאים לשכירת שירותים על בסיס קבוע (retainer). לא בכדי העיר רו"ח דוידוב שלא נמצאו הסכמי העסקה גם עם יתר משרדי עורכי הדין שהעירייה העסיקה. עם זה, רו"ח דוידוב העיר שלא מצא אישורי הזמנה לעניין משרד יניב. הוא מצא אישורי הזמנות בעניינם של יתר עורכי הדין. זה נראה לכאורה ליקוי שיש לתקנו. משרד הפנים קיבל על עצמו לעקוב אחר ביצוע התיקונים הנדרשים לפי דו"ח דוידוב. גם סגן ראש העירייה הודיע כי לנוכח הערות דוידוב תדאג העירייה לעריכת הסכם בכל מקום שהדבר נדרש. ניתן להניח שבכך התכוון גם לעריכת הזמנה במקום שזו נדרשת. הדברים הללו נראים מספקים (ראו הערותיי למשרד הפנים להלן). בהתחשב בכך שהמבקר מצא אישורי קבלות, חשבוניות ותיעוד דומה המאפשר לייחס את התשלום לפעילות מסוימת, לא נראה שמשרד הפנים שגה בקובעו שהפגמים שמצא המבקר אינם מחייבים תגובה במישור כלשהו זולת תיקון הטעון תיקון וקיום ביקורת על כך. העדר אישור ועדת הזמנות - עו"ד גל-אור התבטא בישיבת מליאת מועצת העיר כי הוא אינו חופשי להתיר בעצמו העברת נושאי טיפול לעורכי דין חיצוניים אלא צריך לקבל את אישורה של ועדת ההזמנות. לבד מאמירה זו לא בא זכרה של "ועדת ההזמנות" בשום מקום. רו"ח דוידוב איננו מזכיר ועדה כאמור (היא גם אינה כלולה ברשימת ועדות החובה וועדות הרשות הפועלות במסגרת העירייה אשר פורטו בדו"ח). העותרים אינם מצביעים על קיומה של הוועדה, על זהות חבריה, על מסגרת תפקידה ואינם מראים שהעסקת עורכי דין אחרים פרט למשרד יניב נעשתה על פי אישור ועדת ההזמנות. כיון שביתר התבטאויותיו לא הזכיר עו"ד גל-אור עוד את ועדת ההזמנות וציין וחזר וציין שהעסקת משרדים חיצוניים, לרבות משרד יניב, הייתה על דעתו ובאישורו (ראו גם תצהיר מנקס) אני משער שבלחץ הנסיבות עניין ועדת ההזמנות והצורך בהסכמתה נשכח או נזנח. לדעתי העירייה צריכה להתקין נוהל של מיקור חוץ של עבודות משפטיות ובמסגרתו לכלול הוראות בעניין תפקידה של "ועדת הזמנות". הפגם שהיה, אם היה, אינו מצדיק הענקת סעד מן הסעדים שהעותרים מבקשים אותם. היעדר אישור היועץ המשפטי - טענה זו כלולה בעתירה. היא נבדקה בידי משרד הפנים וזה פסק דברו כי היועמ"ש נתן הסכמתו לפעילות של משרדי חוץ לרבות משרד יניב. מסקנות משרד הפנים מבוססות היטב על דברו של עו"ד גל-אור. העותרים מלינים על כך שגרסת עו"ד גל-אור לא הוצגה לפניי באמצעות תצהיר. אין בכך מאומה. עו"ד גל-אור התבטא באורח עקבי כמה פעמי. דבריו עולים בקנה אחד עם תצהירים שהוגשו לתמיכת תגובת העירייה. אין לי כל יסוד לפקפק באמינות דבריו. הסתמכות על מסמכים, מכתבים ופרוטוקולים של דיונים מקובלת מאד בעתירות מנהליות (גם העותרים סומכים על ראיות כאלה). מכאן ניתן לומר שהעירייה הצליחה להניח את הדעת שהעברת הטיפול בנושאים משפטיים שונים למשרד יניב הייתה על דעת היועץ המשפטי; בין בידיעה עקרונית (הודעתו כי הוא אינו יכול לטפל בנושאים מסוימים) ובין ידיעה פרטנית שהתייחסה לעניינים מסוימים. היעדר כיסוי תקציבי - עניין זה לא נכלל בעתירה. הוא לא הוכח. רו"ח דוידוב היה ער לסוגיית התקציב ולא ראה מקום להעיר על אי תקינות כלשהי. אי דיווח לוועדת הכספים - גם זה לא נכלל בעתירה. העותרים מסתמכים על אחד הפרוטוקולים שבו הועלתה טענה כי העסקת משרד יניב לא דווחה לוועדת הכספים. אינני יודע מהם נהלי הדיווח לוועדה. האם הוועדה הייתה מודעת להעברת נושאי טיפול לכל אחד מיתר עשרת המשרדים? אין לכך תשובה בטיעוני העותרים. ברור שמקום שמתחייב דיווח לוועדה הפועלת על פי הדין, אין זה תקין להעלים דברים ממנה. אלא שמקומה של טענת העלמה זו אינה בעתירה מנהלית אלא בתלונה מתאימה למבקר הפנים או לגורמי הביקורת והפיקוח של משרד הפנים. אין ספק שאין לעניין זה ולשאלת "החיוב האישי" דבר. אי עמידה בקריטריון החיסכון - שאלת התועלת היחסית שבמיקור חוץ מול הגברת כוח האדם המקצועי הפנימי המועסק בארגון אינה פשוטה. השיקולים השוקלים לעניין זה מורכבים. לא כולם נמדדים במטבע קשה. כך למשל תגבור מספרי של כוח אדם אינו מבטיח שהתגבור יעלה בקנה אחד עם היכולות הנדרשות. ייתכן שתגבור כוח האדם העונה על כל הצרכים יהיה יקר יותר ממיקור חוץ. ייתכן, לעומת זה, שנושאים מסוימים אין להעביר לעורכי דין חיצוניים גם אם הדבר יוזיל עלויות. זה במקום שמתקיים חשש להזדהות גדולה מדי של היועץ החיצוני עם הגורם המעסיק אותו. במקרה כזה חשובה עצמאותו של היועץ המשפטי הפנימי (ראו הערותיי בפרק הבא). הצורך במיקור חוץ של משימות היועץ המשפטי של העירייה לא התעורר לראשונה בתקופת הכהונה של ההנהלה הנוכחית. משעה שהסוגיה התעוררה היה על הנהלת העירייה לבחון אותה תוך שיתופו של היועץ המשפטי במגמה לאתר את הדרך המיטבית. הפרוטוקולים של ישיבות המליאה של מועצת העיר מוכיחים כי הצעה לתגבור כוח האדם המקצועי בלשכת היועמ"ש הועלתה - ביוזמת האופוזיציה - קודם להגשת העתירה. ראש העירייה הגיב בהסכמה עקרונית. הוא העיר כי הסוגיה תיבחן נוכח פרישתו הקרובה של גל-אור לגמלאות עם מינויו של יועץ משפטי במקומו. לא נודע לי אם היוזמה קודמה לאחר מכן. מכל מקום לא לי לקבוע אם קריטריון החיסכון בהקשר להעסקת משרדי חוץ בידי העירייה הופר באורח כללי או בהקשר למשרד יניב דווקא. שהרי אין לפני כמעט דבר ממערכת הנתונים הנחוצה לשם כך. העותרים אינם יכולים לצפות שאכריע בעניין אפשרויות החיסכון כשבידי רק נתוני העלות של מיקור חוץ בכל שנה מן השנים הרלוונטיות. לפיכך אינני מחווה דעתי בדבר הזה. מן הראוי שהבטחת ראש העירייה לקיים בדיקה מעמיקה תקוים. התעלמות מדו"ח המבקר מטעם משרד הפנים - אין לי כל ידיעה על כך שהעירייה לא מילאה את חובתה להידרש לדו"ח המבקר ולתקן את הטעון תיקון. העותרים הצביעו על פרוטוקול ישיבה של וועדת הכספים שלפי הטענה כלל דיון בדו"ח המבקר מטעם משרד הפנים ושבו התבקשה הנהלת העירייה לזמן דיון של מועצת העיר בדבר. עיינתי בפרוטוקול והתקשיתי למצוא בו קשר אל הדו"ח שנערך בידי רו"ח דוידוב. לי נראה שהפרוטוקול משקף דיון בדו"חות אחרים. מכל מקום איש אינו חולק על הצורך לתקן את הטעון תיקון שנקבע בדו"ח המבקר מטעם משרד הפנים. מחויבותה של הממונה על המחוז לעמוד על המשמר בעניין זה מניחה את הדעת. סיכום פרק הדרישות הנוהליות סיכומו של פרק זה הוא שבמרבית מרכיביו לא נמצא ממש וככל שנראה שהיה טעם זה או אחר לפגם אין בפגם משום חשד לשחיתות המידות או לאי תקינות כזאת המצדיקה בחינה של החזרת כספים ששולמו מקופת העירייה. עיקור תפקיד היועמ"ש מתוכן או אישוש יכולתו לתפקד על תפקיד היועמ"ש ברשות מקומית תפקיד היועץ המשפטי של רשות מקומית מוסדר בחוק [חוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) תשל"ו - 1975 (בפרק זה: "החוק")]. כל רשות מקומית חייבת למנות יועץ משפטי. יועץ משפטי לעירייה צריך להיות עובד העירייה. היועץ המשפטי לממשלה עמד באחת מחוות הדעת שלו על תפקיד היועץ המשפטי המועסק בידי עירייה: תפקידו של היועץ המשפטי ברשות המקומית הוא מהתפקידים המרכזיים ברשות המקומית. עיקר תפקידיו של היועץ המשפטי במתן יעוץ משפטי לרשות המקומית, ליחידותיה ולעובדיה, ואחריות על התביעה העירונית. במסגרת תפקידו במתן יעוץ משפטי מוטלת על היועץ המשפטי, ביחד עם מבקר הרשות, האחריות להבטיח את חוקיות ותקינות פעילותה של הרשות, וזאת על ידי הנחיה וייעוץ משפטי לגורמי הרשות האמורים כדי לכוון ולהדריך את פעילותם מן ההיבט הנורמטיבי. היועץ משפטי של רשות ציבורית- בין שמדובר במשרד ממשלתי, ובין שמדובר ברשות מקומית - מייצג במילוי תפקידו את החוק ואינטרס הציבור." הלקוח" של הייעוץ המשפטי העירוני או הממשלתי אינו ראש העיר או השר, אלא החוק ואינטרס הציבור, שכן גם ראש העיר וגם השר, בהפעילם את סמכויותיהם, לא בשלהם הם עושים ולא את רכושם הפרטי הם מנהלים, אלא גם הם נאמני הציבור ומשרתיו. כאמור, יחסי היועץ המשפטי לעירייה מול ראש העיר אינם יחסי עו"ד - לקוח במובנם הרגיל. היועץ המשפטי לרשות המקומית הוא יועץ משפטי במינוי על פי חוק שסמכויותיו ותפקידיו קבועים בחוק, ושכרו משולם מקופת הציבור, ולפיכך הוא צריך לשוות לנגד עיניו את החוק והאינטרס הציבורי. אין הוא אמור לחפש כל דרך להכשיר את מעשי הרשות, במקרים מתאימים הוא חייב לסרב לעשות כן להתריע ולעמוד בפרץ [חוות הדעת מצוטטת כך בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 10/04]. החוק "מכיר" בתופעה של ייעוץ משפטי חיצוני; אלא שזו מתוארת בחוק ביחס לרשויות שאינן עיריות. מחוות הדעת ומהוראת סעיף 5א לחוק מתבקש שהיועץ המשפטי של הרשות כתיאור תפקידו כן הוא; יועצה של הרשות המקומית ושל גורמיה השונים בשאלות משפט. הוא הגורם המחווה דעתו ביחס לחוקיות ההתנהלות של גורמי הרשות והוא המכוון אותם לנהוג לפי החוק. מכאן נובע, לדעתי, ללא קושי שבמקום שהיועץ המשפטי אינו יכול למלא בעצמו את כל משימותיו ניתן להעביר משימות של ייצוג הרשות המקומית בבתי משפט וגופים מעין שיפוטיים (ועדות ערר, ועדות חקירה, בוררויות וכיו"ב) לעורכי דין חיצוניים. ייצוג הרשות המקומית בערכאות איננו, לפי החוק, ה"ליבָּה" (core) של תפקיד היועץ המשפטי. האם ניתן להעביר לטיפול חיצוני גם את משימות ה"ליבה"? השאלה התעוררה בהקשר לעריכת חוות דעת בכתב הנדרשת על פי סעיף 7(ב) לחוק. לפני בית המשפט העליון הוצגה עמדת היועץ המשפטי לממשלה האומרת כי חוות דעת כזאת (שעניינה בחינת חוקיותה של עסקה שבה מעורבת הרשות המקומית) יכולה להינתן בידי עו"ד חיצוני (גם ברשות מקומית שבה פועל יועץ משפטי כעובד הרשות). בית המשפט העליון קיבל את העמדה הזאת. עם זה נוספה הערה [מפי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק] שבעיני חשובה לציון: ...חוות-דעת... [של היועץ החיצוני] צריכה להיות מתואמת עם עורך הדין הפנימי, ולקבל את ברכתו. על-פי החוק משתתף עורך הדין הפנימי בישיבות המועצה (סעיף 6(א) לחוק), וניתנת לו ההזדמנות "להשמיע חוות דעתו המקצועית לפני קבלת כל החלטה" (סעיף 6(ג) לחוק). אם עורך הדין הפנימי אינו שותף להערכות המשפטיות של חוות הדעת המשפטית, עליו לבטא את עמדתו שלו בישיבות המועצה. בעניין זה עליו לגלות עצמאות מקצועית, שכן אין עליו, בעניין תוכן חוות-דעתו המשפטית, מרות אחרת זולת מרות החוק (בג"צ 3180/94 דורון נ' ראש עיריית ראשון לציון, פ"ד מח(4)737 ,733 ). אמור מעתה כי מצד העיקרון אין מניעה שרשות מקומית המעסיקה עו"ד "פנימי" כיועץ משפטי תעביר ממשא משימותיו אל כתפי עו"ד "חיצוני". הדבר פשוט, יחסית, במקום שהמשימה המועברת היא משימת התדיינות (ליטיגציה) בערכאות או גופים אחרים. הדבר מורכב יותר כשמדובר בהעברת משימות של ייעוץ וחוות דעת משפטית לגורמי הרשות השונים. היועץ המשפטי הוא מ"שומרי הסף" של הרשות; חרבו, חרב החוק היא להרחיק ולהכרית פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם הדין ושריונו הוא עצמאותו המקצועית שאינה מכפיפה אותו למרות זולת מרות החוק. העברת סמכות לעו"ד חיצוני אינה מבטיחה את עצמאותו של זה ואת חירותו ממרות. יתר על כן בהעבירו סמכות טיפול בעניין מסוים אין היועץ המשפטי "מתפרק" ממחויבותו כ"שומר סף" גם לאותו עניין. לכן גם במקרים של העברת סמכות הטיפול בחוות דעת לגורמי הרשות צריך להישמר תאום בין היועץ המשפטי לבין עורך הדין שאליו הועברה המשימה. לשון אחר הייעוץ הניתן בידי עורך הדין החיצוני צריך להיות על דעתו של היועץ המשפטי לרשות. לשיטה אחרונה, בעניין זה. מן המקובץ מתבקש שהעברת משימות, של ליטיגציה ובעיקר של חוות דעת שוטפת מכתפי היועץ המשפטי לידי עו"ד חיצוני, מתקבלת על הדעת רק בשעה שאין לאיל ידו של היועץ המשפטי לשאת בעול בכוחות עצמו. לעתים חוסר יכולת זה נובע מעומסי עבודה קשים ולעתים הוא נובע מדרישת מומחיות או ידע מיוחדים בהקשר לנושא מסוים. מיקור חוץ של טיפול משפטי בעיריית רמת השרון בחינת ההתרחשות הקונקרטית ברמת השרון לאור מקבץ הדברים ששורטט בפסקה הקודמת מוליכה אותי לשלוש מסקנות ולהערה נוספת. מסקנה ראשונה היא שלא נפל פגם עקרוני בכך שבשל עומסי תפקיד גדולים הודיע היועץ המשפטי לראש העירייה ולגורמיה השונים שהוא מסכים להעברת עניינים שונים - רובם מוגדרים מראש - לטיפול משרדי עורכי דין חיצוניים וכי החופש בידי גורמי הרשות לבחור את עורכי הדין הללו. מסקנה זו חלה הן לעניין העברת טיפול בנושאי ייצוג והתדיינות משפטית והן על העברת טיפול בנושאי ייעוץ משפטי. המסקנה השנייה היא שייתכן שחופש הפעולה שניתן בידי גורמי העירייה רחב מדי. כוונתי לכך שלא התבאר שהדברים היו נתונים לפיקוח ותיאום עם היועץ המשפטי. עיון בתצהיר מנקס מגלה ששכל שהיא רצתה להלל ולשבח את השירות שניתן לה ממשרד יניב (ביום ובלילה, כאן, שם ומעבר לים) כך הרבתה לחשוף את ה"פגיעוּת" שהדבר יוצר ביחס למחויבות היועץ המשפטי. שכן לא נראה שמערך הייעוץ החיצוני שקוים בידי משרד יניב פעל מכוח הנחיות ותיאום עם היועץ המשפטי. מסקנה שלישית היא שאין לי כל יסוד להניח ולא הונחה לפניי תשתית להנחה שהייתה הבחנה בקשרי הגומלין (אינטראקציה) שבין היועץ המשפטי למשרד יניב ובין היועץ המשפטי לכל אחד משאר המשרדים שנשאו בנטל המשימות המשפטיות. הערה נוספת (שייתכן שהייתי צריך להוריד אותה אל שולי העמוד או להימנע ממנה כליל שכן היא חורגת ממסגרת העתירה) היא שאינני משוכנע בכך שמותר היה לעו"ד גל-אור לפטור עצמו מעיסוק בסוגיות של עימות בין ההנהלה לעובדים (להוציא מקרים של ידידות אישית מיוחדת עם עובד כלשהו) ואף לא בעימות של יריבים פוליטיים עם הנהלת העירייה. ברור שהיעץ המשפטי אינו צריך לתקוע ראשו בויכוח הפוליטי. אולם הוא צריך להשמיע את קול החוק בלי לנטות מראש לצד זה או אחר. על כן במקום שהעובד צודק בריבו עם הנהלת העירייה יתייצב היועץ המשפטי לצדו. ובמקום שראש העירייה פועל שלא כדין והאופוזיציה תובעת את עזרת היועמ"ש, יושיט לה את ידו. האם מתקבל על הדעת שהעברת עניינים כאלה למשרד חיצוני (משרד יניב או משרד אחר) תועיל יותר להצגת חוו"ד המשקפת פרשנות אובייקטיבית של החוק? כאמור, זו הערה בלבד. אפשר שהיא ראויה למחשבה בהיבט רחב יותר מאשר המסגרת המצומצמת של עיריית רמת השרון בלבד. סיכומה של נקודה זו הוא דחיית הטענה של "כפילות" ו"עיקור מתוכן" של תפקיד היועמ"ש לעירייה. כל מה שנעשה בעניין העברת סמכויות טיפול, ברשותו או בידיעתו של היועמ"ש נעשה ואם יש דברים שצריך לחשוב על תיקונם אין אלה אלא חזון לעתיד ובמימד ארצי ולאו דווקא מקומי. ייעוץ פוליטי לבר משפטי עניין זה, בפשטות, לא הוכח. העותרים ניסו לקשור בין ענייני לשון הרע (ראו להלן) שטופלו בידי משרד יניב בשם העירייה לייעוץ פוליטי. אלא ששירות משפטי בעניין תביעות דיבה הוא שירות משפטי ככל שירות אחר. שירות אישי מוסווה כשירות לעירייה העותרים הציגו ארבעה עניינים של לשון הרע שטופלו בידי משרד יניב ואשר לסברת העותרים משקפים עניין אישי של ראש העירייה שהוסווה כטיפול עבור העירייה. העירייה ומשרד יניב גורסים שארבעת העניינים הם ענייניה של העירייה ולאו דווקא של ראש העירייה באורח אישי. לא ברור אם העותרים קבלו בעניין הזה אל הממונה על המחוז וממילא גם אין לדעת אם התגובה המשלימה שבאה מפי באת כוח המדינה האומרת שלא נמצאה אי תקינות בהעברת עניינים משפטיים לטיפול משרד יניב מתייחסת גם למקרים הללו. כדי להכריע בשאלת חוקיות הטיפול בארבעת ענייני לשון הרע אלה עלי להיכנס לפרטיהם ולבחון את מהלך הדברים בקשר אליהם. בדיקה כזאת אינה עולה בקנה אחד עם המגבלה הכלולה בהחלטה בעניין סילוק העתירה על הסף. על כן אתבונן בסוגיה מ"מבט על" ואעיר את הערותיי. תביעות בענייני לשון הרע - חוזר המנכ"ל משרד הפנים פרסם נוהל (חוזר מנכ"ל 6/04) שעניינו מימון הוצאות משפט לעובדי ציבור ולנבחרי ציבור. סעיף 12 לנוהל עוסק בסוגיית הגשת תביעות בגין לשון הרע והוא מורה כי: א. נבחר הציבור או העובד לא זכאי למימון הוצאות משפט בגין תביעה אישית שהגיש בגין הוצאת לשון הרע. יחד עם זאת, יכולה הרשות המקומית, במידה והאינטרס הציבורי מחייב זאת, להגיש בשמה תביעת דיבה בגין הפגיעה בנבחר הציבור או העובד. ב. מליאת מועצת הרשות המקומית תדון ותחליט בכל הצעה להגיש תביעת דיבה כאמור. החלטת המועצה תתקבל לאחר שתובא בפניה התייחסותה הכתובה והמנומקת של הועדה המייעצת. החלטה כאמור טעונה אישור של הועדה שהוקמה בסעיף )8 ה( לנוהל זה, ואישור זה חייב שינתן טרם הגשת התובענה בעניין. ג. אישור החלטה לאשר הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן ( ב) לעיל, מותנה בקיומו של אינטרס ציבורי ממשי של הרשות המקומית בהגשת התביעה.במסגרת זו יש לשקול את מכלול הנסיבות, ובכלל זאת מעמדו הציבורי של מוציא הדיבה הנטענת, ואת ההשלכות השליליות האפשריות של הדברים על תפקודה התקין של הרשות. ככל שתביעת הדיבה היא בעלת גוון אישי יותר, כך יהיה המבחן המהותי נוקשה יותר. במקרה מעין זה אין להסתפק בהוכחה כי קיימת גם פגיעה מוסדית ברשות, הנלווית לפגיעה האישית שלאיש הציבור, אלא יש להראות שהפגיעה המוסדית ברשות היא העיקר. הנוהל אינו מאפשר לאיש הציבור להסתייע במימון מקופת הציבור לשם טיפול בענייני תביעת לשון הרע שהגיש. קרא, ראש העירייה לא יכול להסתייע במשרד יניב לשם הגשת תביעות לשון הרע אישיות זולת כאשר הוא עצמו נושא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין. עם זה הנוהל מכיר בכך שייתכנו נסיבות שבהן ייכרך האינטרס האישי של איש הציבור באינטרס של הרשות הציבורית להגן על שמו הטוב ובנסיבות כאלה אפשר שהתובענה תוגש בשם הרשות. ההכרעה בשאלה אם נסיבותיו של עניין קונקרטי מצדיקים הגשת תובענה בשם הרשות (בענייננו בשם העירייה) אינה נתונה בידי ראש העירייה, הנהלת העירייה או היועץ המשפטי (גם לא היועץ הפנימי). הנוהל קובע מהלך מורכב שראשיתו בעיון בסוגיה בידי ועדה מייעצת הפועלת במסגרת הרשות המקומית, המשכו בהחלטת מועצת העיר על בסיס המלצת הוועדה המייעצת וסופו באישור של ועדה ארצית שהנוהל כונן אותה. לבסוף הנוהל מציג הדרכה עקרונית לעניין הנסיבות שיאפשרו הגשת תובענה בשם העירייה. מן הראוי להדגיש שהנוהל דן בנסיבות שבהן מוצדק להגיש תביעה בשם העירייה על פגיעה בשמו הטוב של נבחר הציבור. יש שהנסיבות הן כאלה שהפגיעה הנטענת בשמו הטוב של נבחר הציבור פוגעת ממנה ובה בעירייה כמוסד. הנוהל מכיר בזכותה של העירייה להגן על האינטרס המוסדי שלה ובשעה שהפגיעה בו היא ממשית מותרת הגשת תביעה בשם העירייה על יסוד לשון הרע שכוון כלפי איש הציבור. האם "מכתבי התראה" לפני נקיטת הליך של תובענה אזרחית מצריכים העברה ב"כור ההיתוך" של הנוהל? אין לכך תשובה ברורה. יש לשים לב לכך שעניינו המרכזי של הנוהל הוא במימון הוצאות המשפט. ייתכן שמכתבי התראה בודדים אינם כרוכים בעלויות שכר טרחה ולפיכך ייתכן לומר שאין צורך להעבירם דרך מלוא מסלולו של הנוהל. עם זה ברור כשמש שלא ניתן לנקוט מהלך מוסווה ומשלה (פיקטיבי) שבמסגרתו מוצא מכתב התראה הנושא את שם העירייה לשווא כשתכליתו לשרת אינטרס אישי של ראש העירייה. ארבעת ענייני לשון הרע מכלל ארבעת העניינים הנזכרים בעתירה רק אחד הוא הליך של הגשת תובענה בגין לשון הרע (תביעה כנגד רשת "שוקן"). זולת טענת העותרים כי התובענה הוגשה על יסוד כתבה במקומון של הרשת כי אחותו של ראש העירייה קיבלה ללא מכרז נכס עירוני שמיועד למשוקמים, אין לפניי כל פרטים על התובענה, בסיסה ונסיבותיה. על כן אינני יכול לומר דבר בהקשר להערת העותרים שהעלבון והדיבה הכרוכים בכתבה הם בעליל של ראש העירייה ואין לכך דבר עם אינטרס של העירייה. אני יכול רק לשער שכתב ה כאמור - אם אין בה אמת - עלולה לפגוע בגורמים נוספים בעירייה אם הייתה להם יד ורגל בהענקת הנכס או שהם "צייתו" להוראות בעניין זה או "עצמו עיניהם" מראות את המהלך הבלתי חוקי לכאורה האמור. בהעדר פרטים כאמור לא אוכל לומר כי ננקט בעניין זה מהלך מוסווה בשם העירייה או שמא העירייה נקטה מהלך בשם עצמה על בסיס הפגיעה הנטענת בגורמיה השונים. שאלה נפרדת היא האם הגשת התובענה זכתה לאישור בהתאם לנוהל. אין תשובה לכך שכן העותרים לא טענו את הדבר כלל ועיקר. עלי להעיר שלא מן הנמנע שלא היה צורך באישור לפי הנוהל שכן כאמור ייתכן שהתובענה מבוססת על פגיעה באינטרס של העירייה ולא בפגיעה באינטרס של ראש העירייה שמבקשים לראות בה פגיעה מוסדית בעירייה עצמה. מכתב ההתראה שנשלח לאלי בר לא הוצג. ממילא אין לדעת באלו דברים של "לשון הרע וכזב פוגעני במיוחד" עוסק המכתב. העותרים ראו להם לטוב לצרף את מכתב התגובה ששלח אלי בר לראש העירייה. למי שאינו מצוי בפרטיו של מכתב ההתראה נראה מכתב התגובה כלשון סתרים. מכאן שאינני יכול לומר שמכתב ההתראה - שלפי הטענה נשלח בשם העירייה - עוסק בעניינו האישי של ראש העירייה. בניגוד למכתב ההתראה לאלי בר, המכתב שנשלח אל כל העותרים כאחד צורף לעתירה ותוכנו מגלה את כל הנסיבות הרלוונטיות. עיון פשוט במכתב מראה כי הוא משקף אינטרס ברור של העירייה כגוף המעסיק עובדים וכי אינטרס זה, לפי טענת המכתב, נפגע. לפיכך נראה לי שמכתב התראה זה אינו כסות לטיפול בעניין אישי של ראש העירייה (הגם שלו, כראש המערכת, בוודאי יש אינטרס של הגנה על שמה הטוב, הגנה שמגנה בו זמנית גם על שמו שלו. העניין האחרון עוסק במכתב של עוזר היועץ המשפטי לממשלה המעמיד את ראש העירייה על אי התקינות שבהתבטאויות מסוימות שלו בראיון לעיתון, התבטאויות המהוות לחץ על גורמי התביעה העירוניים. העותרים טוענים כי ראש העירייה נועץ במשרד יניב בהקשר למכתב זה. לא ברור מה פשר ההתייעצות. האם ראש העירייה ביקש הסבר לדברים הנאמרים במכתב; האם הוא ביקש שתובהר לו מידת הכפיפות של התביעה העירונית אליו? האם ביקש לדעת מה מקור סמכותו של עוזר היועמ"ש להטיף לו מוסר? אולי ביקש לנקוט צעדים נגד היועץ המשפטי לממשלה וחבר עוזריו? דבר מכל אלה לא התבאר וככל שהדברים נראים בעיני אין להם כל זיקה וקשר לסוגיית הטיפול בענייני לשון הרע אישיים במסווה של ענייני העירייה. אף על פי כן אעיר שעניין זה הוא דוגמה מובהקת לעניינים שבהם ראוי שראש העירייה יתייעץ עם היועץ המשפטי של העירייה ולא עם גורם חיצוני שעיקר הגיון הפעלתו הוא לצרכים שאינם נוגעים להתנהלות גורמי העירייה השונים. סיכום פרק זה הוא שבחינת ארבעת העניינים שהעותרים הציגו בעתירתם על בסיס התשתית שהונחה לפני בעתירה ובנספחיה אינה מגלה שימוש במשרד יניב לטיפול בענייני לשון הרע של ראש העירייה במסווה של טיפול בענייני העירייה ועל חשבון הקופה הציבורית. הערות אל הממונה על המחוז העותרים לא ביקשו כל סעד כנגד הממונה על המחוז. אולם הם טוענים כי הממונה על המחוז סייעה, על דרך "שב ואל תעשה", בידי ראש העירייה להתנהל באורח לא תקין ביחס לקשריו עם משרד יניב. מאחר שלא מצאתי יסוד מספיק לטענות ההתנהלות הבלתי תקינה של ראש העירייה או העירייה ממילא אינני מוצא יסוד מספיק לטענות בדבר מחדלי הממונה על המחוז. אעיר בכל זאת שלוש הערות קצרות ביותר. ההערה הראשונה היא שאמנם מקובלת עליי עמדת משרד הפנים שאין מניעה להעביר עניינים משפטיים לטיפולם של עורכי דין חיצוניים במקום שהדבר אינו יוצר כפילות ביחס לתפקוד היועמ"ש. אולם כמדומה לי שחסר נוהל הפעלה של העיקרון הזה. הנוהל עשוי להגדיר סדרי עדיפות של הוצאת נושאים ולהדריך את היועמ"ש אלו נושאים עליו לשמר לעצמו. כמו כן עשוי הנוהל להסדיר את דרכי הקביעה של העברת נושאי טיפול ואת דרכי הפיקוח של היועמ"ש על מה שהוא "מנתב" לאחרים. ייתכן שצריך בעניין זה להתוות נוהל עקרוני ברמה הארצית ולדרוש מן הרשויות לקבוע נוהל פנימי מותאם משלהן. הערה שנייה לפניות העותרים אל הוועדה לחיוב אישי. עותקי פניות כאלה (בעיקר מסוף 2005) נכללו בין נספחי העתירה. נטענה טענה שלא היה להן מענה. אינני יודע מה עלה בגורל הפניות הללו, אולם פשוט וברור שמערכת ציבורית ממשלתית אינה יכולה להתעלם מפנייה אליה. הערה שלישית היא שבתגובת הממונה על המחוז נכללה מחויבות לבקר ולוודא את תיקון הליקויים שדו"ח דוידוב עמד עליהם. הביקורת החוזרת כבר הייתה צריכה להיערך. יש לקוות שאמנם נערכה. התוצאה כיון שלא נמצא יסוד מספיק לטענות העתירה אני דוחה אותה. העותרים ישלמו, ביחד ולחוד, לכל אחד מן המשיבים : עיריית רמת השרון, מדינת ישראל - משרד הפנים ויניב ושות' סך 25,000 ש"ח (מהם 5000 ש"ח ייחשבו כהוצאות משפט ו-20,000 ש"ח שכ"ט עו"ד), בסך הכל 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ לפי החוק. המזכירות תמציא לצדדים עותקים מפסק-הדין. ניתן בלשכתי היום, כ"ד בתשרי התשס"ט, 23 באוקטובר 2008, בהעדר הצדדים. ד"ר עודד מודריק, שופט רשויות מקומיות