פתח דבר 1. המערער הועסק על ידי "אפדור" בע"מ ("החברה") כקצין בטחון באילת (על שינויים במעמדו ובתפקידו עוד ידובר להלן). בין הצדדים נערך ונחתם ביום 10 לחודש ינואר 1994 "חוזה עבודה אישי" ("ההסכם"). במכתבה, מיום 23 ינואר 2001, של החברה למערער נאמר בין היתר שעל פי סיכום דברים בין הצדדים ועל פי הוראות ההסכם נסתיימה עבודתו של המערער בחברה. לאחר סיום עבודתו של המערער בחברה הגיש הוא לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה לתשלום הפרשי שכר, הפרשי תגמולי מילואים, הפרשי תוספות שונות, תביעה לתשלום עבור ימי חגים, והפרשי פיצויי פיטורים. מרבית תביעותיו של המערער נדחו על ידי בית הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגת הציבור הגב' ורד הלל; עב' 1760/01) - ומכאן ערעורו בפנינו. טענות הצדדים 2. תמצית טענות המערער בערעור שהגיש ובסיכומיו הינה ששגה בית הדין האזורי בכך: שקבע את מעמדו כ"עובד גלובלי" ולא קיבל טענותיו לעניין זכאותו להפרשי שכר, כיוון שמעמדו ככל עובד אחר בבית מלון המועסק על פי הסכם קיבוצי, ולכן המשרה המקסימלית שלו כעובד צריכה להיות בת 176 שעות חודשיות ועשרים ושנים ימי עבודה. הפועל היוצא מכך, לטענת המערער, היא זכאותו להפרשי שכר; שלא זיכה אותו בתשלום עבור ימי חגים כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי החל על עובדי מלון; שלא כלל את תוספת הדיור במשכורתו הקובעת לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים ושלא פסק לזכותו פיצויי הלנה לפיצויי פיטורים. כל חישוביו של המערער להפרשים המגיעים לו לטענתו נסמכו על חוות דעת מומחה מטעמו מר אשר ארז. לפיכך, עותר המערער לקבל את ערעורו ולחייב את החברה בתשלום הזכויות שתבע ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו. 3. החברה, בסיכום טענותיה בכתב, נסמכת על הוראות ההסכם; על אי חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות על העסקת המערער בכלל ולעניין זכאותו לדמי חגים במיוחד, וגם לאור מהות תשלום דמי חגים; עוד היא טוענת שהמערער מבקש לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי וזאת אין להתיר לו - ובאחת עותרת היא לדחות את ערעור של המערער ולחייבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. אשר לדעתנו 4. בטרם נתייחס לגופו של ערעור נציין, שהצדדים הוזמנו לדיון בערעור ביום 21 בנובמבר 2005. באת כוח החברה התייצבה, והצהירה שבא כוח המערער הודיעה בשיחה טלפונית שלא רשם את מועד הדיון ולכן לא התייצב. היא הודיעה שמסיבות חבריות אין היא עומדת על הוצאות. בהחלטתנו, מיום הדיון, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת טיעון, ככל שימצאו לנכון, לאחריה יינתן פסק הדין. בא כוח המערער הודיע שאינו רואה מקום להוסיף לטיעונים שהגיש. באת כוח החברה לא הגישה דבר עד חלוף המועד להגיש השלמותיה - מכאן שאין לדעתה מקום או צורך בהשלמות מטעמה. לכן ניתן לתת את פסק הדין. 5. עיינו היטב בכל החומר שבתיק, לרבות הטענות שבערעור ולאחר שנתנו דעתנו לכל אלה, אנו קובעים שממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי מעוגנים בחומר הראיות שהיה בפניו; מסקנותיו המשפטיות תומכות בקביעות העובדתיות שקבע ואין למצוא בו טעות שבחוק. לכן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. לצורך בהירות הדברים והדגשתם מבקשים אנו לעמוד על העניינים המשפטיים הבאים - כוונתנו לתכלית שמאחורי זכות העובד לתמורת עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית; והתכלית שביסוד תשלום עבור דמי חגים לעובד יומי. לו נתן המערער דעתו לתכליות אלו היה נמנע מהגשת ערעור זה. 6. א. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשיא-1951 ("החוק") הוא החוק הקובע מסגרות: לשעות עבודה ביום עבודה (סעיפים 2, 4 ו- 5 לחוק); שעות עבודה בשבוע עבודה (סעיפים 3 ו- 5 לחוק); הזכות לחופשת מנוחה השבועית ואורכה (סעיפים 7 ו- 8 לחוק); את איסור העסקת עובד, ללא היתר, בשעות נוספות מעבר ליום העבודה החל עליו (סעיף 6 לחוק); ואת התמורה שיקבל עובד שהועסק בשעות נוספות (סעיף 16 לחוק) או ביום המנוחה השבועי שלו (סעיף 17 לחוק). החוק הוא העוגן לזכויות העובד לשעות עבודה; שבוע עבודה ומנוחה שבועית ומכוחו משולמת תמורה מיוחדת לעבודה מעבר למסגרת הרגילה. אותו חוק עצמו גם קובע במפורש על מי אין הוראותיו חלות. סעיף 30 לחוק קובע: "(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: ... (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת אמון אישי" (ההדגשה שלנו ). מי הוא אותו "מנהל" כמשמעו בסעיף 30 (א)(5) לחוק: "... למונח 'מנהל' סממנים: בעל סמכויות לארגן פעולות המפעל, כולל מתן הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם; תפקיד שבו חופש פעולה ועצמאות; מעמד בכיר במבנה החברה; שכר של מנהל ולא של עובד. במילים אחרות, מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, וכן מי שיש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה" (ראו למשל: דב"ע מט/7-2 מישל רבות - הורמן שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117; ע"ע 1113/02 יוהאנה טודורנג'אן - מעיין משה, פד"ע לט 409 , סעיפים 10 -14). ב. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהמערער הועסק על ידי החברה תחילה כקצין בטחון בבית המלון "הולידיי אין" ששמו הוסב לאחר מכן ל"קראון פלאזה"; בשנות עבודתו הבאות היה הוא קצין הביטחון של כל בתי מלון רשת "הולידיי אין" באילת; במסגרת תפקידיו אלה היה המערער אחראי על כל ענייני הביטחון והאבטחה של בית המלון ואחר כך של בתי המלון ברשת. אין ספק שהתפקידים שהיה על המערער לבצע במסגרת תפקידו עונים במדויק על הגדרת ה"מנהל" האמורה. ג. לא רק שהצדדים התייחסו אל תפקידיו של המערער כאל תפקידי "מנהל" בתואר זה הוא כונה בהסכם, אלא שעצם חתימתו של ההסכם בין הצדדים - שעה שהצדדים מודעים לקיומו של הסכם קיבוצי בענף המלונאות ומציינים בו שהסכימו על תנאי העבודה שבהסכם העדיפים על תנאי ההסכם הקיבוצי - מלמדים על כך שהמערער קיבל שכר של מנהל ולא של עובד - עובדה התומכת בראיית הצדדים את בכירות מעמדו ותפקידו. ועוד. המעיין בהסכם מוצא שמדובר בו, בין היתר, מחד על שכר חודשי ברוטו גלובלי, ותנאים נלווים (סעיף 9 להסכם), ומאידך שהתמורה המשולמת כוללת את קיום המטלות הדרושות לשם מילוי תפקידו ואחריותו של המערער, ללא תמורה נוספת עבור עבודה בימי עבודה נוספים או בשעות עבודה נוספות. ד. מכאן שהמערער בא בגדר סעיף 30 לחוק, לאמור, החוק אינו חל עליו. ולכן, תביעתו להפרשי שכר בגין עבודתו בימים נוספים או בשעות נוספות אין לה על מה להישען. 7. אשר לתביעת המערער לדמי חגים: על תכלית התשלום עבור ימי חגים עמד בית דין זה עת קבע: "נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם.צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי,שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו." (ע"ע 360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986)בע"מ, עבודה ארצי כרך לג [23] 32). כאמור בהסכם, המערער קיבל משכורת חודשית תמורת עבודתו. לכן הרציונל שעומד מאחורי תשלום עבור ימי חג אינו חל בעניינו. לא זו אף זו, הרי משכורתו כללה תשלום גם עבור עבודה בימי חג, לו היה מקבל תשלום בנפרד עבורם היה מקבל כפל תשלום. לא זו בלבד שאין המערער זכאי לתשלום עבור ימי חג, אלא שבית הדין האזורי עת דחה תביעתו זו, הפנה תשומת ליבו להלכת נחום צמח הנ"ל - אולם המערער לא נמנע, למרות זאת להעלות שוב טענתו זו בערעור שבפנינו. חבל. 8. סוף דבר: ערעורו של המערער נדחה בזה, מטעמיו של בית הדין האזורי. על המערער לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק להיום. ניתן בהעדר הצדדים, היום, ח' טבת תשס"ו (‏08.01.2006), וישלח בדואר לצדדים. השופטת נילי ארד השופטת ורדה וירט ליבנה השופט רמי כהן נציג עובדים מר יהודה יעיש נציג מעבידים מר בנימין ליברמן חוזה עבודהחוזהענף השמירההסכם קיבוציעובד אבטחה (מאבטח)