הגישה המקובלת בהלכה הפסוקה קובעת כי בעל דין, המעוניין ליחס שלצד שכנגד מעשה פלילי, כגון מעשה זיוף או מרמה, יציג בפני בית המשפט ראיות רבות יותר או בעלות משקל מוגבר יותר מאלו הנדרשות בהליך האזרחי (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי עמ' 1774-1779 (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009). כך, בע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ, פ"ד מז(2) 605, הובהר כי: " לעניין טענת רמייה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית המשפט (וזאת, בין אם מדברים אנו בנטל מיוחד לעצמו - בצד הנטל המוטל על צד במשפט אזרחי והנטל המוטל על התביעה במשפט פלילי - ובין אם מדברים אנו בנטל הראיות במשפט אזרחי, ובגדריו - במשקל ראיות כבד במיוחד)". בדומה נקבע בע"א 553/06 יעקב אלאלוף נ' אביטקס בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 20.01.09), כי: " בצדק ציין בית המשפט המחוזי את ההלכה כי טענות מרמה המועלות במשפט אזרחי מחייבות רמת הוכחה גבוהה מהרגיל ובע"א 10467/08 עומר חג'אזי נ' אדיב עיאס (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.2010) כי "טענות בדבר קנוניה או מרמה יבחנו על פי אמות מידה מחמירות, ואין די בעצם העלאת החשד על ידי הצד שכנגד".זיוףמרמה