בדיקה בוועדה הרפואית לעובדי המדינה

בדיקה בוועדה הרפואית לעובדי המדינה 1. נציגי הציבור הוזמנו אך לא הופיעו ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהיעדרם. 2. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בה ביקשה להורות לנתבעות לקיים לאלתר את הוראות תקנון הביטוח ההדדי, ואת הסכם הפשרה שנכרת עם המדינה, ולשלם לתובעת על פי זכאותה כדין מענק נכות בסך 80,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, מיום פרישתה לפנסיה ביום 31.8.98 ועד יום התשלום. כן ביקשה התובעת להורות לנתבעות 1 ו- 2 לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, עקב ההפרה הבוטה של הוראות תקנון הקרן ההדדי, ושל ההסכם עם המדינה, שגרמו עינויי דין, סחבת, ועוגמת הנפש. 3. מרבית העובדות שקדמו להגשת התביעה אינן שנויות במחלוקת והן כלהלן: א. התובעת הועסקה כגננת בשירות המדינה במשך 25 שנים, מיום 1.9.73 ועד ליום 31.8.98. ביום 31.8.98 פרשה התובעת לגימלאות במסלול פנסיה מוקדמת. ב. ביום 10.11.98 פנתה התובעת במכתב למר אברהם בן - שבת, מזכ"ל הסתדרות המורים. במכתב זה טענה התובעת כי היא חשה פגועה מהתייחסות משרד החינוך כלפיה עקב יציאתה לפנסיה מוקדמת, ופירטה את מצבה הבריאותי הקשה. התובעת טענה כי פניותיה לנציגי ההסתדרות בעניין הגדלת שיעור קיצבתה לא העלו דבר, וביקשה ממר בן שבת לסייע בידה להעלות את אחוזי הגימלה שהיא מקבלת בהתחשב בוותקה ובנסיבות הפסקת עבודתה. ג. ביום 11.11.98 נשלחה לתובעת תשובתו של מר בן - שבת לפנייתה. מר בן-שבת ציין בתשובתו כי "ערעור על שיעור הגימלה וכן ערעור על הגדלת שירות, יש להגיש תוך 60 יום לבית הדין האזורי לעבודה ב- 5 עותקים שייחתמו בידי המערער ויכללו את הפרטים הבאים: שם המערער ומענו, שם המשיב ומענו, התאריך שבו הגיעה למערער החלטת המשיב, נימוקי הערעור, הסעד המבוקש. בערעורך אנא הדגישי את מצבך האישי, וכן את מצבך הבריאותי, על מנת לתמוך בבקשתך להגדלה נוספת". ד. לאחר קבלת מכתבו של מר בן-שבת הגישה התובעת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בה ערערה על שיעור הגימלה הנמוך שנקבע לה. ה. בעקבות הגשת התביעה, התנהל משא ומתן בין בא כוח התובעת לנציגי נציבות שירות המדינה, ובו הושג סיכום שהועלה על הכתב במכתבו של עורך דין חיים אשכנזי מיום 22.1.02, כלהלן: "לכבוד עו"ד מרטין אנגל רח' אבן גבירול 74 תל- אביב 64162 הנדון: גב' אסתר הררי עב/2806/98 בביה"ד האזורי לעבודה בבאר- שבע בעקבות ישיבה שקיימנו במשרדי עם נציגי נציבות שירות המדינה הנני לאשר את הסיכום שהושג כדלקמן:- גב' הררי תישלח, לפנים משורת הדין, לועדה רפואית ממשלתית לקביעת אחוזי נכותה ליום פרישתה. שיעור קיצבתה ייקבע בהתאם לחוק הגימלאות ולתקשי"ר ולאחר קביעת הועדה. בהתאם למוסכם בינינו אודה לך אם תבטל את העירעור על סמך הודעתי זו. בכבוד רב, חיים אשכנזי, עו"ד סגן בכיר ליועצת המשפטית" ו. לאור הסיכום ביטלה התובעת את תביעתה בבית הדין לעבודה בבאר- שבע והועמדה בפני ועדה רפואית. ז. בישיבת יום 23.6.02 נבדקה התובעת על ידי הועדה המחוזית ונקבעו לה 64% נכות לצמיתות מיום הועדה. (הדגשה שלי - ח.ש.). בהחלטת הועדה נקבע כי "יש סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה בתפקידה התקני ובכל תפקיד אחר בשירות המדינה". ח. בעקבות פניה של נציבות שירות המדינה לבחון שנית את מסקנות הועדה המחוזית - כונסה ועדה מרכזית, שבדקה פעם נוספת את עניינה של התובעת, וקבעה ביום 17.10.02 כי אחוזי הנכות של התובעת הינם 72% לצמיתות מיום פרישתה (עדות ד"ר צוקרמן, עמ' 20 לפרוטוקול; נספח ה' לתצהיר מרגלית כהן). ט. בעקבות קביעת הועדה הועלה שיעור הגימלה המשולמת לתובעת ל- 60%. י. הנתבעת פנתה לנתבעת 2 וביקשה לקבל מענק נכות, אך פנייתה נדחתה, ומכאן התביעה בהליך זה. 4. עיקר טענות התובעת: א. התובעת פרשה לפנסיה מוקדמת לאחר שקיבלה יעוץ מוקדם מהגב' דקלה צדוק, נציגת הגננות בנתבעת 1 (להלן: "גב' צדוק") אשר המליצה לה לפרוש במסלול פנסיה מוקדמת ולא במסלול פנסית נכות. זאת למרות שבמצבה הבריאותי, היתה התובעת זכאית לפרוש במסלול פנסית נכות אשר היה מיטיב עמה. ב. המחלות מהן סבלה התובעת בעת פרישתה הן: טרשת נפוצה, ניתוח ראש והוצאת מנינג'יומה ואוסטיאפורוזיס. ג. למרות שמענק הנכות הגיע לתובעת כדין, הן על פי הוראות תקנון הקרן ההדדי, הן על פי הבטחות והנחיות הגב' צדוק והן על פי הוראות הסכם הפשרה שנכרת עם נציגי המדינה, סירבה הנתבעת 2 להיענות לבקשת התובעת. הממונה בנתבעת 2 סירב לשלם לתובעת את מענק הנכות, תוך העלאת טענות שווא במכתבו מיום 4/3/03, לפיהן, הואיל והתובעת לא פרשה לפנסיה מטעמי נכות, לא מאפשר תקנון הקרן לשלם לתובעת את מענק הנכות בדיעבד. זאת חרף העובדה שהתובעת המשיכה את הביטוח בנתבעת 2 ברציפות גם לאחר פרישתה לפנסיה. ד. לנוכח ההודעה שקיבלה התובעת מהנתבעת 2, פנתה התובעת ביום 10/3/03 למזכ"ל הנתבעת 1, מר יוסף וסרמן (נספח 8 לכתב התביעה) על מנת שידון בסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 2 ועל מנת שיפסוק בו על פי סמכותו כבורר ויורה לממונה בנתבעת 2 לשלם לתובעת את מענק הנכות לו היתה זכאית מיום פרישתה. ה. בחודש 11/03, כעבור מספר חודשי המתנה בהם לא קיבלה התובעת כל תשובה, הודיעה לה היועצת המשפטית בנתבעת 1, עו"ד מיכל שפרן, כי לאחר סיום הבדיקות הארוכות שנערכו בעניינה של התובעת, נחה דעתה, כי התובעת זכאית לקבל את מענק הנכות וכי היא הגישה את המלצותיה החיוביות בנדון למזכ"ל הנתבעת 1. ו. למרות הודעה זו של עו"ד מיכל שפרן, מסרבות הנתבעות לשלם לתובעת את מענק הנכות. 5. עיקר טענות נתבעת 1: א. יש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות. ב. הגב' צדוק, יו"ר מחלקת הגננות בנתבעת 1, אינה ממליצה, מנחה או מבטיחה לחברים הפונים אליה דבר בעניין תוצאות בחירת מסלול הפרישה. הגב' צדוק מביאה לידיעת הפונים אליה את האפשרויות הקיימות לפרישה ואת הזכויות הנלוות לכל מסלול וכך נהגה גם בעניינה של התובעת. הגב' צדוק לא הבטיחה לתובעת דבר ומכל מקום, היא אינה הרשות המוסמכת ליתן הבטחות, כפי שטוענת להן התובעת. ג. הנתבעת 1 לא היתה צד להסכם הפשרה והגורמים אשר הגיעו להסכם הפשרה עם התובעת לא היו מוסמכים להתחייב בשמה. מעבר לכך, גם אין בהסכם הפשרה כל איזכור לזכאותה של התובעת למענק נכות מהנתבעת 2. ד. ממצאי הועדה הרפואית מיום 17/10/02 מסכמים את מצבה הרפואי של התובעת ליום קביעת המסקנות מבלי ליתן את הדעת לכך, שאין זהות בין מועד הפרישה שהתרחש 4 שנים קודם לכן לבין מועד סיכום מצבה הרפואי. ה. בפנייתה של התובעת למזכ"ל הנתבעת 1, הוא לא נתבקש לפסוק כבורר במחלוקת בין התובעת לבין הנתבעת 2 וסוכם בין המזכ"ל לבין ב"כ התובעת, כי מכתבו יועבר לחוות דעת היועצת המשפטית בנתבעת 1. ו. בחודש 11/03 הודיעה היועצת המשפטית של הנתבעת 1 לתובעת, כי הגישה המלצות חיוביות בעניינה של התובעת אך לא הודיעה לה כי היא זכאית לסעד כלשהו. ז. בתאריך 9/2/04 נפגשו ב"כ הנתבעת 1 עם ב"כ התובעת ובמעמד זה הועלתה על ידי ב"כ התובעת, לראשונה, הבקשה להעביר את חילוקי הדיעות בין הצדדים להכרעת בוררות. סיכום הפגישה הועבר למזכ"ל הנתבעת 1, אשר מינה את הגב' דונסקי עפרה, משנה למזכ"ל, לקיים את הבוררות. נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת 1 הוא העתק סיכום הפגישה. 6. עיקר טענות נתבעת 2: א. הנתבעת 2 הינה קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 והיא חייבת לפעול אך ורק על פי תקנותיה. ב. התובעת פרשה מעבודתה שלא מטעמי בריאות. ג. לאחר פרישתה מהעבודה, פנתה התובעת לנתבעת 2 בבקשה להמשיך את הביטוח כגמלאית (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבעת 2). בהתאם לתקנון הקרן, גמלאים מבוטחים בביטוח חיים בלבד ולא בביטוח נכות. ד. תוכן מכתבו של עו"ד חיים אשכנזי, סגן בכיר ליועצת המשפטית במשרד האוצר, המכונה על ידי התובעת "הסכם פשרה" (נספח ד' לכתב התביעה) אינו מזכיר כלל את נושא הזכאות למענק נכות מן הנתבעת 2. מעבר לכך, הגורמים שהגיעו לפשרה לא ייצגו את הנתבעת 2 ולא היו רשאים להתחייב בשמה. ה. הנתבעת 2 לא היתה נתבעת בתביעה אשר הגישה התובעת בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע ואשר נמחקה בעקבות הסכם הפשרה. ו. התובעת אינה זכאית למענק נכות לפי תקנון הנתבעת 2 ולא היתה זכאית למענק נכות בעת פרישתה מן העבודה ב- 31/8/98, משלא פרשה מסיבות רפואיות, כנדרש בתקנון הנתבעת 2. ז. בהתאם ל"הסכם הפשרה", התובעת נשלחה לפנים משורת הדין, לועדה רפואית וזאת לצורך קביעת אחוזי הנכות לפיהם ייקבע שיעור קצבתה בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות). ח. יש להתפלא על כך שהועדה הרפואית לעובדי המדינה קבעה ב- 17/10/02, 4 שנים לאחר פרישתה של התובעת מן העבודה, את שקבעה. בנסיבות המקרה, לאור הפער של ארבע שנים בין מועד פרישתה מן העבודה של התובעת לבין מועד העמדתה בפני הועדה הרפואית, היה צורך לציין במפורש לאיזה תאריך תקפות מסקנות הועדה הרפואית. ט. בהתאם לתקנונה, הנתבעת 2 משלמת מענק נכות לעובד הוראה מבוטח שפרש מן העבודה בגין נכות או עובד שעבודתו הופסקה על ידי המעסיק בגין נכות, אם אותה נכות שבגינה הוא פרש או בגינה הופסקה עבודתו מהווה עילה לתביעת מענק נכות מן הנתבעת 2. כאמור התובעת לא פרשה מן העבודה, ב- 31/8/98, מטעמי נכות. כמו כן, נקבע בתקנון הנתבעת 2, כי מענק נכות ישולם לעובד הוראה שועדה רפואית לעובדי הוראה במשרד הבריאות קבעה לו דרגת נכות לצמיתות של 75% לפחות ובתנאי שהעובד פרש מן העבודה בגין נכות זו. ארבע שנים לאחר פרישתה מן העבודה נקבעו לתובעת 72% נכות ולא 75% נכות כנדרש בתקנון הנתבעת 2. י. למעשה מבקשת התובעת מהנתבעת 2 לבטל את הביטוח שלה כגמלאית ולהחזירה למעמד של עובדת, 4 שנים לאחר פרישתה מן העבודה, כדי שתוכל לתבוע מענק נכות, דבר שאיננו אפשרי כלל ועיקר לפי תקנון הקרן. י"א. החל משנת 2002, מענק הנכות המשולם על ידי הנתבעת 2 לזכאים לכך, על פי תקנונה, הוא בסכום של 50,000 ₪ לבעל דרגת נכות לצמיתות של 100%. גובה מענק הנכות לבעל דרגת נכות חלקית לצמיתות אך לא פחות מ- 75% הוא בסכום יחסי למענק הנכות המשולם לבעל דרגת נכות לצמיתות של 100%. 7. מטעם התובעת הוגש תצהירה ותצהירו של מר ראובן בוימל, מנהל האגף הבכיר לפרישה, גמלאות ורווחה בנציבות שירות המדינה. מטעם הנתבעת 1הוגש תצהירה של הגב' צדוק ומטעם הנתבעת 2 הוגש תצהירה של הגב' מרגלית כהן, מזכירה בנתבעת 2. כן מסרה עדות מטעם הנתבעות, ד"ר אסתר צוקרמן, ראש המחלקה הרפואית של עובדי המדינה במשרד הבריאות. 8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה וזאת מהנימוקים הבאים: א. מקובלת עלי טענת הנתבעות, כי הואיל והן לא היו שותפות להסכם הפשרה והוא נערך כאמור, בין ב"כ התובעת לבין נציגי אגף הפרישה ואגף הגמלאות בשירות המדינה ונציג משרד האוצר, הסכם הפשרה אינו מחייב אותן. זאת ועוד: בהסכם הפשרה אין כל התייחסות לחובתה של הנתבעת 2 לשלם לתובעת מענק נכות וכל שנקבע הוא ש"שיעור קיצבתה ייקבע בהתאם לחוק הגימלאות ולתקשי"ר ולאחר קביעת הועדה"- זאת ולא מעבר לכך. ואכן, בעקבות הסכם הפשרה ובעקבות קביעתה של הועדה הרפואית, קיבלה התובעת תשלום רטרואקטיבי בגין הפרשי קיצבה ושיעור גמלתה הועלה ל- 60%. ב. קביעת הועדה הרפואית מתייחסת למועד בו נבדקה התובעת בועדה ולא למועד בו פרשה מעבודתה, שהיה 4 שנים קודם לכן. כפי שצויין לעיל, קבעה הועדה המחוזית שבדקה את התובעת ביום 23.6.02 כי לתובעת נכות בשיעור 64%, מיום הועדה. הועדה המרכזית בראשות ד"ר אסתר צוקרמן, קבעה לה נכות בשיעור 72% מיום פרישתה. לפיכך פנתה הנתבעת 1 לד"ר צוקרמן, ראש המחלקה הרפואית לעובדי המדינה ומי שחתומה על מסקנת הועדה הרפואית מיום 17/10/02 על מנת שזו תבהיר מאיזה תאריך נקבעו לתובעת אחוזי הנכות כאמור ותשובת ד"ר צוקרמן במכתבה לנתבעת 1 היתה כדלקמן (נספח ה' לתצהיר הגב' צדוק): "... 2. הועדות הרפואיות על 2 הערכות (במקור - ח.ש.) הניחו כמקובל וכנהוג שהפרישה מתבצעת סמוך לבדיקה בועדות הרפואיות. 3. ... על כן אין ספק ששיעור אחוזי הנכות הם כנאמר בועדה העיקרית הראשונה "מיום הועדה". ד"ר צוקרמן אף העידה בפניי והבהירה בעדותה: "על פי פרוטוקול של וועדה מחוזית- הוועדה דנה נכון למצב הרפואי של שנת 2002" (עמ' 19, שורה 19) "אני סברתי כי מועד הפרישה של התובעת היה סמוך לדיון בוועדה המחוזית" (עמ' 20 לפרוט', שורה 19). "אני סבורה שהיה כשל תקשורתי ביני לבין נציבות שירות המדינה כאשר התבקשתי לשנות את המינוח מ"יום הוועדה" ל"יום הפרישה" (עמ' 20 לפרוט, שורות 22-21) "... הועדה סברה שהתובעת עדיין עובדת בשירות המדינה וכך סברתי גם אני ועל זה הסתמכתי באישור שלי" (עמ' 20 לפרוט', שורות 26-24). "הפרשנות שלי היא כי יום הוועדה ויום הפרישה הינם תאריכים סמוכים כיוון שהוועדה המחוזית ב- 2002 פסלה אותה מהמשך עבודה ולמעשה לא הייתי מודעת לכך שהפרישה בפועל היתה בשנת 98" (עמ' 21, שורות 4-2) "הנחתי שיום הפרישה היה סמוך ליום כינוס הוועדה" (עמ' 21 לפרוט', שורה 25). תימוכין לעדות ד"ר צוקרמן מוצאת אני באמור במסקנת הועדה הרפואית מיום 17/10/02 (נספח ה' לתצהיר התובעת) ממנה עולה חד משמעית, כי הנחת המוצא של הועדה היתה, כי התובעת עדיין עבדה בנתבעת 1 ביום בדיקתה, זאת משבסעיף 1 נקבע: "יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה בתפקידה התקני ובכל תפקיד אחר בשירות המדינה". גם מפרוטוקול הועדה הרפואית המחוזית מיום 23/6/02, בו נכתב בין היתר בסעיף "פרטים רפואיים": "חולה בטרשת נפוצה חלה הידרדרות במצבה לאחרונה" עולה, כי מצבה הרפואי של התובעת ביום הופעתה בפני הועדה החמיר לעומת מצבה הרפואי בעבר, היינו ביום פרישתה. המסקנה העולה מהאמור לעיל הינה, איפוא, כי אחוזי הנכות אשר נקבעו לתובעת בועדה מיום 17/10/02 מתייחסים למצבה הרפואי של התובעת נכון ליום כינוס הועדה ולא ליום פרישתה. לפיכך, אין במסקנות הועדות הרפואיות כדי לתמוך בטענת התובעת באשר למצבה הרפואי נכון ליום פרישתה והתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את זכאותה לפרישה במסלול נכות, רטרואקטיבית לתאריך פרישתה. ג. תקנון הביטוח ההדדי תקנון הביטוח ההדדי, פרק ז, סעיף 5 קובע כדלקמן: "א. הקרן תשלם מענק נכות לעובד הוראה מבוטח, שפרש מן העבודה בגין נכות, או עובד שעבודתו הופסקה ע"י המעסיק בגין נכות, אם אותה נכות, שבגינה הוא פרש, או עבודתה הופסקה כאמור, מהווה עילה לתביעת מענק הביטוח מן הקרן. מענק ביטוח נכות ישולם לעובד הוראה, שועדה רפואית לעובדי הוראה במשרד הבריאות קבעה לו דרגת נכות של 75% לפחות ובתנאי שהעובד פרש מן העבודה בגין נכות זו..." אין חולק, כי התובעת לא פרשה מעבודתה מטעמי נכות, כנדרש על פי תקנון הקרן וכי עובר לפרישתה מעבודתה לא עמדה התובעת בפני ועדה רפואית לעובדי הוראה וממילא לא נקבעו לה אחוזי נכות באותה עת. אפילו סברתי, כי אחוזי הנכות אשר נקבעו לתובעת נקבעו רטרואקטיבית ליום פרישתה- וכאמור לא זו היא מסקנתי- הרי שהואיל ונקבעו לתובעת 72% נכות ולא 75% כנדרש בתקנון, אזי ממילא לא מגיע לתובעת המענק. זאת ועוד: כפי שמסרה הגב' כהן בתצהירה, התובעת אינה מבוטחת בביטוח נכות, שהרי הנתבעת 2 הפסיקה את פעילותה כמבטחת החל מ- 1/1/04 בהתאם להוראות הממונה על שוק ההון החסכון והביטוח במשרד האוצר. הביטוח למקרה נכות לעובדי הוראה מבוצע החל מ 1/1/04 באמצעות מבטח חיצוני. אין בטענת התובעת בסיכומיה, כי היתה זכאית להגיש תביעתה לתשלום מענק הנכות באיחור (כאמור בסעיף י"ז בתקנון הנתבעת 2), כדי לתמוך בטענתה, הואיל וכאמור, התובעת אינה זכאית כלל למענק הנכות מטעם הנתבעת 2 ולא מועד הגשת תביעתה למענק הנ"ל הוא אשר חסם את דרכה לקבלתו. ד. הייעוץ מטעם הנתבעת 1: (1) בחירתה של התובעת במסלול שאינו מסלול פנסית נכות בתצהירה מסרה התובעת, כי הגב' צדוק, מטעם הנתבעת 1, היא שהמליצה לה, עובר לפרישתה, לפרוש במסלול של פנסיה מוקדמת ולא במסלול של פנסיה נכות. לעומתה, מסרה הגב' צדוק בתצהירה, כי אינה נוהגת להמליץ לגננות בנוגע למסלול פרישה, במיוחד כאשר נתוניה הרפואיים של הגננת מאפשרים פרישה גם במסלול הרפואי. בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי בעת התייעצותה עם הגב' צדוק, לא הציגה בפניה כל מסמכים רפואיים (עמ' 15 לפרוט', שורה 14) ואף אמרה כי היה מדובר בפגישה קצרה בת 10 דקות (עמ' 15 לפרוט', שורה 16). הגב' צדוק העידה בחקירתה הנגדית בדבר דרך עבודתה: "כאשר אדם בא ואומר שהוא למעשה בריא, אך הוא בכל זאת מבקש לברר אפשרות פרישה מחמת מצב בריאות (על סמך דיווח של בעיות פסיכולוגיות),- אני אומרת לו שלא כדאי לו לפרוש בדרך זו שכן אז לא יוכל לקבל כל עבודה בעתיד בשירות המדינה ובמוסדות מוכרים. אם אדם מציג בפניי מסמכים או אומר שהוא חולה, אני אומרת לו שיוציא עוד מסמכים מכל הרופאים ויבקש ועדה רפואית לפרישה מחמת בריאות " (עמ' 23 לפרוט', שורות 13-8). התובעת בחקירתה הנגדית אישרה את גרסתה של הגב' צדוק ומסרה כי הנ"ל "אמרה לי שלא כדאי לי לפרוש על בסיס בריאות כי אני אישה צעירה ואם ארצה לעבוד במקום אחר- לא אוכל לקבל עבודה" (עמ' 15 לפרוט', שורות 19-18). לאחר שפרשה התובעת מעבודתה, המשיכה לעבוד במשרה חלקית (עמ' 16 לפרוט', שורה 1). העובדה שהתובעת עבדה לאחר פרישתה מחזקת את המסקנה, כי היא העדיפה לפרוש במסלול פרישה אשר יאפשר לה לעבוד בעתיד בשירות המדינה. אשר על כן, איני מקבלת את טענת התובעת, כי הנתבעת 1 התרשלה בייעוץ אשר נתנה לה ואני סבורה, כאמור, כי הגב' צדוק הציגה בפני התובעת את האפשרויות העומדות בפניה וכי התובעת, משיקוליה כאמור, בחרה במסלול הפרישה אשר לדעתה התאים לתוכניותיה באותה עת. (2) המלצותיהם/ הבטחותיהם של נציגי הנתבעת 1: כפי שהבהירה גב' צדוק בתצהירה, בפגישתה עם ב"כ התובעת, הציעה לו לבקש מנציגי מינהל הגמלאות להפנות את התובעת לבדיקה רפואית בפני ועדה אשר תקבע את נכותה ליום פרישתה, ואם היא תוכר כפורשת מטעמי בריאות במועד פרישתה, אזי תוכל לפנות לנתבעת 2 בדרישה לקבל את מענק הנכות. בתצהירה מסרה עוד הגב' צדוק, כי הההצעה אותה העלתה בפני ב"כ התובעת היתה אך בגדר הצעה ולא בבחינת הנחייה או הבטחה, הואיל והזכויות המגיעות לתובעת מהנתבעת 2 נגזרות מתקנונה בלבד. בנוסף מסרה גב' צדוק בתצהירה, כי לא היתה מוסמכת או רשאית להבטיח או להתחייב לתשלומים כלשהם מהנתבעת 2 וכי אף ידעה, כי לא ניתן לעבור ממסלול של פרישה מוקדמת למסלול פרישה מטעמי נכות. אין אני מוצאת לנכון להעדיף את גרסתה של התובעת, בעניין ההבטחות אשר ניתנו לה מפי הגב' צדוק, על פני גרסתה של הגב' צדוק. לא שוכנעתי, כי הגב' צדוק הבטיחה לתובעת או לבא כוחה דבר. נהפוך הוא: התרשמתי כי כל שעשתה הגב' צדוק היה לפעול על מנת לנסות ולעזור לתובעת להשיג את מבוקשה, לפנים משורת הדין. מעבר לכך, כטענת הגב' צדוק, היא לא היתה מוסמכת להתחייב לדבר מטעם הנתבעת 2. יצוין עוד בהקשר זה, כי אין חולק, כי התובעת, אשר טענה בתצהירה ובעדותה כי הגב' צדוק הבטיחה לה הבטחות שונות, לא נכחה בפגישה עמה הואיל והפגישה התנהלה בין הגב' צדוק לבין ב"כ התובעת. אוסיף ואציין, כי בהודעת בא כוח נתבעת 1 לבא כוח התובעת, לפיה נתנה המלצה חיובית למזכ"ל הנתבעת 1 לעניין זכאות התובעת לקבלת מענק הנכות אין כדי לבסס זכאות לקבלת המענק שכן מדובר בהמלצה בלבד, בעוד שהסמכות ליתן את המענק נתונה בידי הנתבעת 2. מכל המקובץ לעיל, איני מקבלת את גרסת התובעת, כי הנתבעת 1 התרשלה בייעוץ אשר נתנה לתובעת, הבטיחה לה הבטחות או הציגה בפניה מצג מטעה לפיו תהא זכאית למענק מטעם הנתבעת 2. 9. סוף דבר: התביעה נדחית. בהיות התובעת גמלאית- אין צו להוצאות. ניתן ביום ,10/11/05, בהעדר הצדדים. חגית שגיא שופטתסגנית שופט ראשי רפואהעובדי מדינהועדה רפואית