השיקולים בענישת עברייני סמים

ההלכה מורה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה, וכי "בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו" (עניין שמאי הנזכר, שם, וראו גם רע"פ 3245/08 מחמוד נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(2), 1299 וע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ' עייש, תק-על 2006(2), 2691). 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. כך לאחר שהודה כי ביום 19/8/08, החזיק בביתו בקריית שמונה, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 536.36 גרם, ו-48 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA, אותם החזיק שלא כדין. 2. הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לגזירת דינו של הנאשם יתקבל בעניינו תסקיר שירות מבחן, אך זאת מבלי שהאמור בתסקיר יחייב מי מהצדדים בהמלצותיו. 3. תסקיר שירות המבחן (מיום 26/3/09) שהתקבל בעניינו של הנאשם, העלה כי הינו רווק כבן 38, אשר השלים 10 שנות לימוד ושירות צבאי חלקי, ואשר עובר למעצרו בתיק זה, עבד כנהג הסעות משך שנתיים וחצי, וללא בעיות מיוחדות. עוד העלה התסקיר כי הנאשם, בן למשפחה נורמטיבית, החל להשתמש בסמים בעקבות משברים רגשיים שחווה במהלך חייו – ובכלל זה המגורים בקו העימות, פטירתו של אדם קרוב ופרידה מחברה לחיים – וכי אלה, לדבריו, סייעו לו לברוח מהקשיים. נוכח האמור התרשם שירות המבחן כי הנאשם פיתח תלות בסמים ובאלכוהול, כדי להתמודד עם אובדנים וחרדות שלא עובּדו, וכי השימוש בסמים מעניק לו ביטחון בסיטואציות חברתיות. יחד עם זאת לא התרשם השירות כי מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות ותקשורת עבריינים, ובצד האמור הדגיש את אורח החיים האחראי שמנהל הנאשם בדרך כלל, את יציבותו התעסוקתית ואת קשריו עם בני משפחתו. עוד צויין כי הנאשם קיבל אחריות חלקית על המיוחס לו בכתב האישום, שכן לדבריו הסמים שנמצאו בביתו נועדו לשימושו העצמי בלבד. בד בבד צויין כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על התנהלותו הבעייתית המחוברת לשימוש בסמים. בתוך כך העלה התסקיר כי הנאשם ביטא רצון לקחת חלק בתהליך שיקומי ולשנות את אורחות חייו. בעניין זה הובהר כי במסגרת מעצרו וכחלק מתנאי הפיקוח שהוטלו עליו, משתתף הנאשם מזה כחצי שנה בקבוצה טיפולית, מגלה מחוייבות מלאה למפגשים, במהלכם חשף עוד ועוד תכנים אישיים, ונראה כי ישנה מגמה גוברת של גילוי מודעות למצבו האמיתי, אותו ניסה לטשטש באמצעות השימוש בסמים. נוכח המתואר – ובשים לב לעובדה כי הרשעתו האחרונה הינה משנת 91' – המליץ שירות המבחן להעדיף את הפן השיקומי, ולהטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף 500 שעות, כמו גם צו מבחן למשך 18 חודשים, מהלכו ישולב בקבוצה טיפולית, ויידרש לבצע בדיקות לגילוי סמים. 4. תסקיר נוסף (מיום 21/6/09) העלה כי שלוש בדיקות פתע לגילוי סמים שנערכו לנאשם, בתקופה שחלפה מאז עריכת התסקיר הראשון, נמצאו נקיות. עוד עלה כי הנאשם שמר על קשר טלפוני עם השירות ועדכן בכל התפתחות במצבו, לרבות העובדה כי במסגרת תנאי מעצרו הותר לו לחפש עבודה; כי ניצל ה"חלון" הנזכר לטפל בבעיות השיניים שהזניח שנים רבות; וכי הביע רצון לטפח קשר זוגי משמעותי כתוצאת היכרות שערך. בתוך כך צויין כי הנאשם אמנם התקשה במציאת עבודה, אך הובהר כי אחיו התחייב להעסיקו מספר שעות ביום, בתפקידי אחזקה במספרה שבבעלותו. בסיכום התרשם שירות המבחן כי הנאשם מגלה מוטיבציה לשיקום אישי, אשר כוללת גילויים בפועל, וכי הוא מבקש לתקן את התנהלותו הלקויה שאפיינה את חייו עד למעצרו. 5. תסקיר מיום 1/11/09 העלה כי הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לנפגעי סמים, וכי עד ליום עריכת התסקיר לקח חלק בפגישה אחת. עוד העלה התסקיר כי בדיקות נוספות שנערכו לו לגילוי סמים, נמצאו נקיות. בתוך כך צויין כי הנאשם תלה את הצורך בשימוש בסמים בגורמים חיצוניים, וכי חזר על גרסתו לפיה הסמים שנמצאו בביתו היו מיועדים לשימושו האישי בלבד – הגם שלקח אחריות מלאה על התרועעות בחברת משתמשי סמים. עם זאת העלה תסקיר זה כי הוא דווקא מתקשה להיחשף ולחלוק קשיים מעברו, ואף מבטא כעס על הדרישה לשתף את שירות המבחן בתכנים אישיים. בסיום הומלץ לשקול הסרת האיזוק האלקטרוני בו נתון הנאשם למעלה משנה, זאת בשים לב לעובדה שלא הפר את התנאים מהלך התקופה הנזכרת, ובשים לב כי הסרת האיזוק תיתפס אצל הנאשם כמחווה של אמון, אשר יתכן ותשפיע לטובה על שיתוף הפעולה בתהליך הטיפולי. 6. תסקיר מסכם (מיום 7/2/10) העלה כי הנאשם ממשיך לשמור על ניקיון מסמים, כפי שמעידות בדיקות פתע שנערכו לו בשתי הזדמנויות שונות, וכי הוא מתמיד במפגשים השבועיים של הקבוצה הטיפולית בה השתלב. מידע שהתקבל ממנחת הקבוצה העלה כי הנאשם חווה את הקבוצה כמפגש חברתי, מתקשה לחשוף מעצמו ונמנע מנגיעה בתכנים רגשיים, דבר המתבטא בהתייחסויות מבודחות בקבוצה. עוד צויין כי באחרונה חל שינוי קל בעמדתו, וכי הוא מגלה מעורבות ופתיחות, אך ברמה כללית בלבד. בתוך כך ולאחר שהובהר לו כי בהעדר שיתוף בתכנים רגשיים, לא יפיק תועלת מהתהליך הטיפולי, התחייב להמשך עבודה יעילה יותר. נוכח האמור התרשם שירות כי הנאשם מצוי בתחילת דרכו הטיפולית, וכי הוא מגלה בשלב זה העדר בגרות ובשלות. משכך הובהר כי יידרש תהליך ארוך על מנת לגעת בקשיי הנאשם ובהתנהגויותיו הבעייתיות, אך יחד עם זאת הודגש כי חרף הקשיים המתוארים, הנאשם מבטא בפועל רצון לשנות את דרכו הבעייתית, רצון הבא לידי ביטוי בניקיונו מסמים לאורך כל הדרך, ובהתמדתו בקיום המפגשים. 7. בסיכום המתואר – וחרף הקשיים שפורטו בתסקיריו – חזר שירות המבחן על המלצתו הראשונית, לפיה יש להעדיף במקרה זה את האינטרס השיקומי, ומשכך המליץ להשית על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים וצו של"צ בהיקף של 500 שעות. 8. לאחר המתואר ובפתח טיעוניה לעניין העונש, הדגישה ב"כ המאשימה, את החומרה הנודעת לעבירות הסמים, את העובדה כי הפכו למכת מדינה, ואת תוצאותיהן ההרסניות לביטחון הציבור, לשלמות החברה ולכלכלת המדינה. עוד הדגישה את החומרה היתרה של עבירות סמים שעניינן בכמויות מסחריות, ואת עמדתה המחמירה של הפסיקה בעניין האמור, נוכח הצורך לשרש את נגע הסם ולטפל במערך הפצת הסמים, על חוליותיו השונות. על האמור הוסיפה מחומרת המעשים שבנדון, כאשר הנאשם החזיק שני סוגים שונים של סמים מסוכנים, בכמות גדולה, שאינה לצריכה עצמית, המלמדת כי יועדו לאחרים. עוד ציינה כי העובדה שהנאשם הואשם בעבירה של החזקה ולא בעבירה של סחר – אשר העונש בצידן זהה – אינה מהווה סיבה להקל בעונשו, שכן נסיבות ההחזקה מלמדות, כאמור, שיובילו לסחר, ולכן כי אין הבדל של ממש. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הדגישה כי אין בהם כל ייחודיות המצדיקה הקלה בעונשו, וודאי לאור ההלכה הנוהגת לפיה בעבירות סמים, נדחקות הנסיבות האישיות מפני האינטרס הציבורי. בעניין זה הדגישה עוד כי מדובר באדם שזו אינה הסתבכותו הראשונה עם החוק; אשר לקח אחריות חלקית בלבד על מעורבותו בביצוע העבירה; ואשר למרות ליווי אינטנסיבי של למעלה משנה, לא ניכרה כל התקדמות טיפולית של ממש בעניינו, מעבר לעצם השתתפותו במפגשים. עוד הוסיפה כי עובדת גמילתו של הנאשם מסמים פחות רלוונטית בשלב זה, כיוון שעיקר החומרה במעשיו נוגעת להיותו חלק משרשרת הפצת הסם. נוכח האמור ביקשה ב"כ המאשימה לדחות את המלצת שירות המבחן – אשר ממילא אינה מעניקה כל ביטוי לחומרת מעשיו של הנאשם – ותחת זאת להטיל עליו עונש מאסר משמעותי שיישקף את הסלידה ממעשיו, ויגלם בתוכו את שיקול הרתעת הרבים. בנוסף ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה ארוך ומרתיע, וקנס משמעותי, שיעלה על הרווח שאמור היה להשתלם לנאשם מביצוע העבירה. 9. מנגד ביקשה ב"כ הנאשם לאמץ במלואה המלצת שירות המבחן. זאת בשים לב לתהליך הטיפולי בו הוא לוקח חלק מזה שנה וחצי; לשיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן; ומעל לכל, לעובדת היותו נקי מסמים מאז מעצרו ועד היום. על כך ביקשה להוסיף כי תסקיריו החיוביים של שירות המבחן מלמדים על הדרך הארוכה שעבר בתהליך הטיפולי, חרף תולדות חייו הלא קלים, על התמדתו האדוקה בתהליך זה, ועל קבלת אחריותו למעשים. עוד הדגישה כי הנאשם הודה מיד עם מעצרו, כי שמר בקפדנות על התנאים המגבילים שהוטלו עליו חרף התקופה הממושכת, וכי ניצל ההקלות שניתנו לו בתנאי מעצרו כדי לעלות על דרך המלך, ולראייה כי כיום עובד לפרנסתו. בנוסף ציינה כי עברו הפלילי אינו מכביד, כאשר לחובתו הרשעה בבית הדין הצבאי משנת 90', והרשעה נוספת משנת 91' שעניינה תגרה במקום ציבורי. נוכח מכלול המתואר, ונוכח התרשמות שירות המבחן כי הנאשם מבטא בפועל רצון לשנות את דרכו הבעייתית, ביקשה ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן – המאזנת את האינטרס השיקומי ואת הצורך בהשבת חובו לחברה – ולא לגזור על הנאשם מאסר בפועל, אשר ייגדע באיבו את ההליך השיקומי בו הוא מצוי, הליך שברי כי הינו איטי וארוך. 10. אין חולק כי לעבירה נשוא הודאתו של הנאשם נודעת חומרה יתרה. בעניין זה נאמר לא אחת כי: "נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא-לשימוש-עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים; ולעניות דעתי - השיקולים האישיים של שיקום העבריין חייבים לסגת מפני השיקולים של טובת הכלל." (דברי כב' השופט י' קדמי בע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4), 176, 184). וראו גם מדברי כב' השופט מ' חשין בע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2), 734, 739: "מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק." 11. לפיכך מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה, וכי "בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו" (עניין שמאי הנזכר, שם, וראו גם רע"פ 3245/08 מחמוד נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(2), 1299 וע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ' עייש, תק-על 2006(2), 2691). 12. יחד עם זאת ובצד סוג וטיב העבירה המיוחסת לנאשם, שיקולי הענישה רבים ומגוונים, ובסופו של יום אמון בית המשפט על איזון האינטרסים השונים (ע"פ 7961/07 מדינת ישראל נ' שכטר, תק-על 2008(1), 4831; ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (6) 175). מחד, הצורך בהרתעת הרבים, בגמול, במניעה, בשמירה על אינטרס הציבור. מאידך, נסיבותיו האישיות של הנאשם הספציפי, תוך שלעולם נגזרת הענישה על פי מידתו של הנאשם האינדיבידואלי, שכן "ענישתנו היא ענישה אידיבידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" (ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 438, 442, וגם ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2007(1), 1636). 13. תחילה אדגיש כי הגם שתסקירי שירות המבחן אינם מעלים מתוכם התקדמות ממשית בתהליך הטיפולי, ככל שהדבר נוגע ללקיחת אחריות מלאה, לנגיעה בתכנים אישיים, לשיתוף ולחשיפה מספיקים, לא ניתן להתעלם מן ההישג הלא מבוטל אותו השיג הנאשם מאז מעצרו ועד היום. אין חולק כי הנאשם שומר על קשר הדוק ורצוף עם שירות המבחן, מתמיד במפגשי הקבוצה הטיפולית, ומוכיח – בבדיקות אובייקטיביות – כי הוא נקי מסמים משך תקופה ארוכה. 14. בהתחשב בעובדה כי "נגע השימוש בסמים מסוכנים משחית והורס יחידים בחברה, ההופכים לאנשים שאינם תורמים לעצמם ולחברה כולה" (ראו למשל דברי כב' השופטת ר' ברקאי בת"פ (מחוזי-באר-שבע) 8221/05 מדינת ישראל נ' טרבין, תק-מח 2007(3), 2667, 2668, ההדגשה אינה במקור), הרי שגמילתו של הנאשם וההוכחה כי גמילה זו עומדת בעינה זמן ממושך, מהוות אבן דרך חשובה בשיקומו של הנאשם, ולמצער מעידות על התקדמות רצינית בדרך לשיקום המיוחל. 15. בתוך כך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי שיקום מוצלח, אף הוא בבחינת הגשמת אינטרס הציבור, ראו בעניין זה דברי כב' השופטת נ' מוניץ בת"פ (נצרת) 1031/05 מדינת ישראל נ' עוואודה, תק-מח 2005(4), 5377, 5382: "גם המסר של הושטת יד לעבריין המגלה רצינות והתמדה בניסיון להנתק מעולם הפשע, הוא מסר חשוב לחברה כולה, בבחינת אינטרס ציבורי חשוב בשיקום העבריין. יש לשדר מסר ולפיו מי שמתמיד בהליך השיקומי יזכה לעזרה." וראו גם דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 5619/01 כאמלה נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 821, 822: "מאמצי השיקום שהמערער הראה והצלחתו להיגמל מהתמכרותו לסמים אשר נבחנה לאורך זמן ראויה לציון מיוחד. הצלחת תכנית גמילה באופן האמור היא חזיון נדיר במקומנו, ובנסיבות אלה מקבל היבט שיקום העבריין משקל מיוחד, החורג מן המקובל ועשוי לגבור אף על תכליות הענישה האחרות. ... שירות המבחן תומך בכל לב בביטול עונש המאסר בפועל, מתוך אימון בסיכויי הצלחתו של שיקום המערער. בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן אלה, ראינו ליתן דגש לתכלית שיקומו של המערער, מתוך הנחה כי שיקומו יביא עמו תועלת לא רק לו עצמו, אלא יקדם גם אינטרס ציבורי כללי. ראינו לעשות כך גם מתוך חשש שאם יעמוד עונש המאסר בפועל בעינו, עלול הדבר להעמיד בסכנה מוחשית את הצלחת שיקומו של המערער לטווח ארוך." (ההדגשה אינה במקור). 16. בנוסף יש להביא בחשבון כי עברו של הנאשם כולל שתי הרשעות ישנות שבוצעו לפני כ-20 שנה, באופן שאינו מעיד כי בחר בעבריינות כאורח חיים, וכן את המלצת שירות המבחן, שניתנה לאחר עריכת איזון בין הקשיים המלווים את התהליך ובין כברת הדרך שעבר הנאשם. כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה שמאז מעצרו – ביום 20/8/08 – עמד הנאשם בכל התנאים שהוטלו עליו, באופן שמלמד כי הוא מכבד את ההליך השיפוטי וכי ניתן, איפוא, לתת בו אמון. 17. הנה כי כן, בסיכום ונוכח כל המפורט לעיל, והגם שראוי כי על עבירות סמים יוטל, דרך כלל, עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח (ראו למשל רע"פ 5170/09 אבוטבול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6/9/09, פורסם ב"נבו"), מצאתי כי לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובעיקר נוכח הגמילה שעבר והתמדתו בהליך השיקומי – גם אם זה נמצא אך בראשיתו – יש מקום לסטות ממדיניות הענישה המקובלת, במובן זה שיש מקום להסתפק בעונש מאסר שניתן כי ירוצה בעבודות שירות בתוספת ענישה הצופה פני עתיד. כך על מנת שלא יסוכל כליל התהליך השיקומי, ובאופן המביא בחשבון את חומרתן הרבה של העבירות (ראו והשוו למשל רע"פ 8374/06 גילילוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 4357; 18. בשקלול המתואר, מצאתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים: א. 12 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים, ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה. ב. 5 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים, ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה. ג. קנס בסך 3,000 ₪, או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/6/10. אי תשלום אחד במועדו יביא לפירעון יתרת הקנס באופן מיידי. ד. צו מבחן לתקופה של 18 חודשים החל מהיום במסגרתו ישתף הנאשם שיתוף פעולה מלא עם שירות המבחן ככל שיידרש. ה. חילוט סך של 4,650 ₪ שהחזיק הנאשם בעת מעצרו ונתפסו מהלך החיפוש בביתו (כאמור בהסכמת הצדדים שהוצגה בעת ההודעה על הסדר הטיעון ביום 17/02/09). מאידך יתרת הסכום שנתפס תוחזר לנאשם. במקביל אני סבורה כי יש להשית על הנאשם גם עונש מאסר של 6 חודשים, אשר ניתן כי ירוצה בעבודות שירות, היה והנאשם ימצא מתאים לכך על ידי הממונה. לצורך האמור בשים לב לשינוי בהוראת החוק אבקש מהממונה על עבודות השירות להכין חוו"ד בעניינו של הנאשם שבנידון ולקבוע האם הינו מתאים לביצוע עבודות השירות והיכן. המשך הדיון בתיק זה לקבלת חוו"ד הממונה על עבודות שירות ליום 28.04.10 בשעה 10:00. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו בדחיפות לממונה על עבודות השירות. סמים