תביעה זו עניינה תשלום פנסיה רפואית ולחילופין פיצויי פיטורים, וכן לתשלום הפרשי שכר, תגמולי ביטוח מחלה ודמי הודעה מוקדמת. רקע עובדתי 1. התובע עבד בשירות הנתבעת כתורן משנה מיום 15.3.81 ועד ליום 1.9.97. 2. התובע פרש לפנסיה בפרישה מוקדמת. 3. הנתבעת הינה חברה ממשלתית המופקדת על הספקת שירות חיוני לציבור ועוסקת, על פי רישיונות מכוח חוק משק החשמל התשנ"ו - 1996, ביצור, הולכה, חלוקה ואספקה של חשמל (להלן: "הנתבעת"). 4. על יחסי הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה של חברת החשמל (להלן: "חוקת העבודה") וכן הוראות תקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל (להלן: "תקנות הפנסיה"). 5. התובע נעדר מעבודתו מטעמי בריאות החל מיום 18.8.96 ועד להפסקת עבודתו ביום 1.9.97ביום 14.1.97 חתם התובע על בקשה לפרישה מוקדמת (להלן: "בקשת הפרישה") (נספח א' לתצהיר התובע). ביום 30.1.97 חתם התובע על זכרון דברים בעניין תנאי פרישתו (נספח יב' לתצהירי הנתבעת) (להלן: "זכרון הדברים"). 6. תנאי פרישת התובע סוכמו בין הנהלת הנתבעת לוועד העובדים ועוגנו בהסכם פרישה כתוב אשר נחתם ביום 22.9.97 (נספח ד' לכתב ההגנה) (להלן: "הסכם הפרישה"). ביום 8.9.97 נשלחה לתובע הודעה על הפסקת עבודתו ופרישתו לפנסיה החל מיום 1.9.97 (להלן -"הודעת הפרישה") (נספח ט"ז לתצהירי הנתבעת). כל מגעיו של התובע התנהלו מול מר אהרון שני אשר שימש באותה תקופה כחבר ועד העובדים ומונה לטפל בסיכום תנאי פרישתו של התובע מטעם הועד. מר שני הוא זה אשר ניהל את כל המגעים בשם התובע מול הנתבעת. מר שני משמש כיום כמנהל מחלקת המינהל של הנתבעת. 7. ממועד פרישת התובע משולמת לתובע גימלה בשיעור 38% משכרו. בהתאם להסכם הפרישה הוענקה לתובע דרגה 18 כדרגת פרישה והחל מיום 1.1.98 הועלה לדרגה 19. בחודש 4/03 הועלתה דרגתו של התובע לדרגה 20 כאשר התובע זוכה בהפרשי דרגה זו רטרואקטיבית משנת 2000, הפרשים אשר נוכו מגימלת התובע בחודש 5/03. 8. טרם פרישת התובע לפנסיה שולמו לתובע דמי מחלה להם היה זכאי מהנתבעת על פי חוקת העבודה בנתבעת ונוהליה. התובע מיצה את כל ימי המחלה שעמדו לרשותו בתשלום מלא ואף ניצל חלק ממכסת ימי המחלה בתשלום חלקי. 9. התובע בוטח בביטוח משלים של דמי מחלה בחברת הביטוח "שילוח - הראל" (להלן: "הביטוח המשלים") כאשר בהתאם לפוליסת הביטוח, בהתרחש "מקרה ביטוח" כמוגדר בה, זכאי העובד לתשלום סכום שבועי קבוע החל מהיום ה-15 להעדרותו ועד למקסימום של 52 שבועות (נספח יב' לסיכומי התובע). בעניינו של התובע הוגשה על ידי הנתבעת, תביעה לתשלום דמי ביטוח, אך חברת הביטוח קבעה, כי התובע אינו עומד בתנאי הזכאות על פי הפוליסה ותביעתו נדחתה. 10. מטעם התובע העידו הוא עצמו ושני עובדים נוספים. ואילו מטעם הנתבעת העידו, מר עמי כרמל, מנהל משאבי אנוש באגף התפעול במחוז הדרום, מר אהרון שני אשר בתקופה הרלוונטית שימש כחבר ועד העובדים ובמועד מתן עדותו משמש כמנהל מחלקת המינהל. כן העידו מטעם הנתבעת הגב' ורדה ששון, העובדת במחלקת כח אדם של הנתבעת ומר צבי קמיל, סגן מנהל מחלקת התשלומים במרחב דרום. המחלוקות 11. הצדדים חלקו בשאלות הבאות: א. זכאותו של התובע לקבלת פנסיית נכות ולחילופין, פיצויי פיטורין. ב. זכאותו של התובע לדמי הודעה מוקדמת. ג. זכאותו של התובע להפרשי שכר בגין עיכוב וקידום דרגות. ד. זכאות התובע לפיצוי בגין אי קבלת דמי מחלה בהתאם לפוליסת הביטוח. פנסיית נכות 12. התובע טען, כי לאור מצבו הרפואי והעדר יכולתו להשתלב בעבודה אצל הנתבעת היה על הנתבעת להפנותו למסלול של פרישה לפנסיית נכות. לטענת התובע, משלא עשתה הנתבעת כן ומשלא היה מודע בעת פרישתו לזכאותו לפרישה במסלול פנסיית נכות, זכאי הוא לקבל פיצוי בגין הפרשי הגימלה אשר נמנעו ממנו עד היום ועומדים על שיעור של תוספת 14% מגימלתו ולהעמיד את גימלתו ממועד מתן פסק הדין ואילך, על שיעור של 52% גימלה. 13. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע חתם על בקשה לפרישה כבר ביום 14.1.97 כאשר ביום 30.1.97 חתם התובע על זכרון דברים המשקף את הסכמות הצדדים ורק ביום 8.9.97 בתום משא ומתן ממושך הושג הסכם סופי בעניין תנאי פרישתו של התובע אשר נחתם ביום 22.9.97. לטענת הנתבעת, ידע התובע באופן שוטף על הליכי המשא ומתן בעניינו כאשר נציגי ועד העובדים קיבלו את הסכמת התובע להסכמות אליהם הגיעו בעניינו. לטענתה, הסכים התובע לצאת לפנסיה רגילה על פי תנאי הפרישה שסוכמו עימו וכי השיהוי בהגשת תביעתו זו יש בה כדי להעיד על אי רצינות טענותיו בעניין ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי הוא עומד בתנאים שנקבעו לצורך יציאה לפנסיית נכות, היות ולא הוכיח כי אין הוא כשיר לצמיתות לבצע עבודה כלשהי. 14. לא מצאתי בסיס לטענות הנתבעת. על פי הוראות סעיף 108 לחוקת העבודה של הנתבעת - "יוחלט על ידי הועדה הרפואית כי העובד נכה תמידי באופן מלא או חלקי יוסכם בין החברה לבין ועד העובדים שאינו מסוגל עוד למלא תפקיד בחברה עקב הנכות - יוצא לפנסיה בהתאם לתקנות הפנסיה לעובדי החברה". (הדגשה שלי - י.א.ש.). ועדה רפואית הוגדרה בחוקת העבודה - "ועדת רופאים מורכבת מרופא קופת חולים ורופא החברה. במקרה של חילוקי דעות בין שני הרופאים הנ"ל יופנה לרופא מוסכם בין החברה לועד העובדים". ואילו תקנה 3 (ד) לתקנות הפנסיה של הנתבעת קובעות זכות לפנסיה ל - "עובד קבוע שאינו מסוגל - מסיבות נכות - להמשיך בכל עבודה שהיא ונכותו אינה תוצאה מתאונה בעבודה". א. המצב הרפואי 15. התובע בבקשת הפרישה מציין - "בהמשך לשיחתנו ועקב מצב בריאותי אשר החמיר בתקופה האחרונה, ומשאינני מסוגל בהתאם להחלטות הרופא להמשיך לעבוד במשמרת, והיות ולא נמצאה עבודה מתאימה בהתאם למצב בריאותי הנוכחי, אבקש לאפשר לי לצאת לגמלאות עם אחוזי משמרת בהתאם לשנות עבודתי בחברה ונוהלי החברה". (הדגשות שלי - י.א.ש.). הנתבעת טענה, כי התובע הוא זה שביקש לפרוש בהתאם לשנות עבודתו ואחוזי המשמרת וכי לא דרש לפרוש לפנסיית נכות. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם בקשת הפרישה ועם עדויות הנתבעת הן במסגרת עדותם הראשית, הן במסגרת חקירתם הנגדית. כך מציין העד מר אהרון שני בתצהיר עדותו הראשית, כי התובע ביקש לפרוש לפנסיה מוקדמת מטעמי בריאות (סעיף 4 לתצהירו) ואילו מר עמי כרמל מציין אף הוא בתצהירו, כי התובע ביקש לפרוש פרישה מוקדמת מטעמי בריאות (סעיף 15 לתצהירו). 16. על אף העובדה, כי לכל המעורבים היה ברור, כי התובע מבקש לפרוש מטעמי בריאות, אין חולק, כי התובע לא פרש במסלול של פנסיית נכות אלא במסלול של פרישה רגילה. הנתבעת טענה, כי התובע היה מודע לזכויותיו והסכים לפרישה רגילה, שכן מצבו הבריאותי לא היה מתאים לפרישה מטעמי בריאות ואילו לטענת התובע, לא היה מודע לכך, כי קיימת פרישה לפנסיית נכות אך ידע, כי מצבו הרפואי צריך להילקח בחשבון. התובע ציין, כי מהמסמכים הרפואיים עולה, כי לא היה כשיר לכל עבודה בשירות הנתבעת. מהמסמכים הרפואיים שהציג התובע עולה, כי ד"ר דוד מרסר מומחה בכירורגיה אורטופדית המליץ בחודש 8/96 "להימנע מעבודה גופנית מאומצת" (נספח י' לתצהירי הנתבעת). ביום 3.3.97 מציין ד"ר מרסר כי מדובר בבעיה הקיימת לצמיתות. הנתבעת הציגה בפני את הרישומים הרפואיים שערך רופא החברה ד"ר סקסטין מהם עולה, כי במשך תקופה ארוכה היו לתובע קשיים בביצוע העבודה הפיזית, כאשר בסופה המליץ הרופא לפנות לרופא חיצוני ובהמשך לפניה זו מציין הרופא, כי העובד אינו מסוגל לעבוד. במאמר מוסגר יצויין, כי מהרישום בכרטיס רפואי (נספח ט' לתצהירי הנתבעת) עולה, כי הרופא היה ער אף לבחינת אפשרויות תעסוקה אחרות כאשר עולה מהרישום שהרופא ניהל שיחות עם גורמים בנתבעת. כך ביום 22.10.96 מציין הרופא: "דוד אלטר: אין עבודה אחרת - אינו מסוגל." רישומים נוספים בכרטיס הרפואי מציינים - "19.11.96 - ... הוצע לו פרישת מחלה דוד ידבר עם עמי כ"א ... 17.12.96 - אין שינוי ... הוצע לו לצאת עם פיצויים, מסרב - אין עבודה אחרת ... 31.12.96 - לא נמצא מקום בשבילו אינו מסוגל לעבוד בעבודה מאומצת. 25.2.97 - כשאלות מדוד אם הוא מסוגל לעבודה פיזית קלה? צביעה מתלונן על כאבי צוואר - יד שמאל לאחרונה ... 4.3.97 - דוד אלטר: ייתן לו רק לצבוע - בשימוש בידיים הוא שמאלי לכן אינו מוכן לצבוע. משרדית? לכ"א. 1.4.97 - כאבים באמה שמאל + רדום באצבעות 1+2 לסירוגין" (הדגשה שלי - י.א.ש.). מרישומים אלה עולה, כי במשך כל התקופה נעשו ניסיונות לבחון העסקה של התובע לרבות בעבודות צביעה (מצד הנתבעת) ועבודות משרדיות (מצד התובע). כאשר הרופא מסכים לכך, כי התובע מוגבל בעבודתו הפיזית. 17. התובע הציג מכתבים מהם עולה, כי אין הוא מסוגל לעבוד בשירות הנתבעת. בכרטיס הרפואי של התובע אצל הנתבעת מציין רופא החברה, כי התובע אינו מסוגל לעבודות פיזיות. כך גם עולה ממכתב מיום 26.1.97 בו מציין מר נחום רפפורט הממונה על התובע, כי - "רופא החברה בדעה, כי אינו יכול לחזור למשמרת היות ומגבלותיו הבריאותיות אינן מאפשרות לו תעסוקה אחרת לא התאפשר לנו לשבצו מחוץ למשמרת". (נספח ד'1 לתצהיר התובע). ואילו מר עמי כרמל, מציין בו ביום, כי "העובד עובד במשמרת תורן משנה, העובד סובל מבעיות גב קשות הרופא סובר שאינו יכול לחזור לעבודתו במשמרת לדברי הנהלת החברה וגם לדעתי אין לנו כל אפשרות להעסיק אותו בתחנה." (נספח ד'2 לתצהיר התובע) (הדגשה שלי - י.א.ש.). עוד מבקש מר כרמל לאפשר לתובע לפרוש לגמלאות (נספח ד'2 לתצהיר התובע). 18. לטענת הנתבעת, מצבו הבריאותי של התובע לא הצדיק פרישתו לפנסיית נכות ולפיכך לא היה מקום להעמידו בפני ועדה רפואית. מר כרמל טען בפני, כי הועדה הרפואית היא בעצם הרופא אשר נעזר במומחה חיצוני לבדיקת המצב הרפואי וכי הגורמים המוסמכים לקביעה להפניה לוועדה הרפואית הינם הרופא ומנהל כוח אדם וכך זה נעשה בפועל כאשר התובע לא הועמד בפני ועדה רפואית. 19. מחקירתו הנגדית של מר עמי כרמל עולה, כי הפרוצדורה לפרישה לפנסיית נכות מחייבת את המלצת רופא החברה לועדה הרפואית וזאת על פי הנוהג המקובל בנתבעת. לטענתו, אין לראות ברישומיו של ד"ר סקסטין רופא החברה, משום המלצה לשחרור התובע מעבודתו מפאת מחלתו (עמ' 42 לפרוטוקול) וכי הוא, מר עמי כרמל, הינו הגורם המוסמך להחליט לעניין פרישה לפנסיה נכות. אין כל בסיס לטענה זו. 20. מר עמי כרמל בעדותו אינו סומך ידו על קביעתו של ד"ר סקסטין רופא החברה וטוען, כי התובע היה מסוגל לעבוד עבודה אחרת. העד סומך קביעותיו אלה על מסמכים רפואיים של ד"ר מרסר. אולם כאמור ד"ר מרסר סבור, כי התובע אינו יכול לעבוד עבודה מאומצת לצמיתות והעד עצמו מציין בפנייתו להנהלת החברה (נספח ד'2 לתצהיר התובע), כי אין לתובע מקום בתחנה. יודגש, כי בתחילת חקירתו הנגדית הביע מר כרמל אמון מלא באמינותו של ד"ר סקסטין וכדבריו - "ש. אתה מכיר את ד"ר ססקין? ת. כן. הוא אמין עלי מאוד. הוא רופא החברה. הוא מכיר את העבודה בתחנה". אך בהמשך, משלא עלו הממצאים בכרטיס הרפואי בקנה אחד עם דבריו של מר כרמל, ניסה זה להטיל דופי באמינות רישומיו של ד"ר סקסטין. כעולה מרישומי ד"ר סקסטין, כבר בחודש 11/96 הוצעה לתובע "פרישת מחלה". מכאן, שלא יכול להיות חולק כי הבסיס לפרישתו של התובע, היה מצבו הבריאותי. זאת ועוד, במכתבו מיום 19.1.97, למר עמי כרמל, מציין ד"ר סקסטין את מצבו הרפואי של התובע ומציין - "לפי דעתי, הסיכוי שיוכל לחזור לעבודתו בלי הגבלה בעתיד הנראה לעין קלוש. לכן, אני ממליץ לאפשר לו להשתחרר מעבודתו מפאת מחלתו." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 21. לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהוצגו בפני, לא מצאתי, כי רישומי ד"ר סקסטין נסתרו. כך גם טענת מר כרמל כי עבודתו של התובע לא היתה עבודה פיזית אינה עולה בקנה אחד עם כלל הראיות שהוצגו בפני. עיון ברשומות הרפואיות מעלה, כי רופא החברה והרופא החיצוני, סברו כי התובע אינו יכול להמשיך בעבודתו וכי מצבו הרפואי הינו לצמיתות. 22. כעולה מחוקת העבודה, די בכך שקיימת הסכמה בין רופא החברה לבין הרופא המטפל, כדי להביא לקיומה של ועדה רפואית. בהסכמה זו כפי שעולה מהמסמכים, יש לראות משום החלטה, כי העובד נכה תמידי באופן מלא או חלקי. ב. ההסכמה 23. התנאי הבא שצריך להתקיים על פי סעיף 108 לחוקה הוא, כי "יוסכם בין החברה לבין ועד העובדים שאינו מסוגל עוד למלא תפקיד בחברה עקב הנכות". אכן, הסכמה מפורשת כזו לא הוצגה בפני, אולם לפחות לגירסת הנתבעת כעולה מהמסמכים שהובאו בפני ופורטו לעיל, אין התובע כשיר למלא כל תפקיד בשירותה ואילו לא מצאתי, כי ועד העובדים התנגד לעניין זה. מר שני בעדותו ציין, כי לא היה מעורב במצבו הרפואי של התובע אבל לעמדתו "אם רופא קובע חד משמעית באישור ועד העובדים, העובד פורש" (עמ' 63 לפרוטוקול). 24. התובע טען, כי מיד בסמוך לאחר חתימתו על זכרון הדברים, חש כי הזדרז מדי בחתימתו זו ופנה למר אהרון שני בבקשה לגנוז את זכרון הדברים. לדבריו, לא ידע באותו מועד על קיומה של "פנסיה רפואית", אולם בקשתו לגנוז את המסמך הועלתה היות שסבר אף שלא ידע להסביר זאת, כי "יש משהו לא בסדר, תעזוב לא נראה לי לא מדובר על המצב הרפואי שלי" (עמ' 14 שורות 27 עד 29 לפרוטוקול). כן טען התובע, כי במסמך זה נרשם סעיף ויתור תביעות אשר בדיעבד התובע לא היה מעוניין להסכים לו. 25. מעדותו של מר שני התרשמתי, כי לא נסתרה טענת התובע, כי ביקש מיד בסמוך לאחר חתימתו על זכרון הדברים, לגנוז הסכם זה וכי לא היה "שלם" עם חתימתו. נציג ועד העובדים מר אהרון שני, העיד בחקירתו הנגדית כי התובע ביקש לפרוש פרישה רגילה אולם אישר כי התובע הביא מסמכים רפואיים בהם הומלץ לשחררו מעבודתו וציין - "ש. זה לא מדליק אצלך נורה אדומה שצריך להעמידו מול ועדה רפואית. ת. אני לא הוא זה שקובע. ש. אתה הוא שמכיר את הדברים, אתה יודע שיש דבר כזה, ואתה לא פונה לחברה אפילו לשקול את זה? ת. קודם כל אתה אומר דבר שאתה לא יודע אותו, אתה מסיק מסקנות, אני אומר לך שפרסתי בפני עובדים את נושא הפנסיה, הסברתי את תהליך פרישת נכות ומי מוסמך ומי לא, התובע ידע את זה ולא הוסתר ממנו כלום, לבוא ולהגיד לך אם אמרו לו תיגש לכאן תעשה את זה, אני לא יכול לומר. כל עובד שפנה אלי קיבל ממני את כל הנתונים. ש. אני אומר לך שהנתונים שמסרת הם שגויים? ת. אני לא קובע את זה את זה יקבע בית הדין." (עמ' 69 לפרוטוקול). משנשאל העד באשר להבדלים בין פנסיית נכות לבין פנסיה רגילה השיב - "פנסיה רפואית אם מוכר נכות, יש טבלה אני לא זוכר אותה בדיוק ואם יש לו ילדים קטנים או תלויים, הכל נלקח בחשבון בנכות. פנסיה רגילה זה לפי שנות עבודה ויש אחוזי משמרת לעובד משמרת... בזמנו כאשר התובע פרש, עובדים שפרשו במחלה או בנכות קיבלו אך ורק על כל 10 שנים משכורת אחת... היום זה שונה" (עמ' 66 לפרוטוקול). מר שני לא ידע להשיב על ההבדלים באחוזי הגימלה בפרישת פנסיית נכות לבין פנסיה רגילה ככל שהדבר נוגע לתובע, והתרשמתי כי לא מסר לתובע את הנתונים במלואם על אף העובדה, כי התובע ביקש לפרוש לפנסיה על בסיס מצבו הבריאותי. עדותו של מר שני בעניין זה, היתה פתלתלה והתרשמתי, כי העד היה מודע לכך שהתובע מעוניין לפרוש לפנסיית נכות אך העד נמנע מלהשיב על השאלה האם בירר לעומקו את מצבו הבריאותי של התובע וזכאותו לפרוש לפנסיית נכות (עמ'' 61 ועמ' 63 לפרוטוקול) ואף מזער את מעורבותו בכל הנוגע לניסיונות להציע לתובע עבודות אחרות. מכלל עדותו של מר שני התרשמתי, כי בעניינו של התובע לא פעל מר שני כנציג הועד דווקא וכי לא פרש בפני התובע את זכויותיו במלואן הן לפני פרישתו, הן לאחריה, כאשר סיכם את זכויות התובע עם הנהלת הנתבעת והציג בפני התובע את פרישתו כעניין מוגמר. טענת העד כי ההנהלה סירבה לאפשר לתובע לחתום על הסכם הפרישה, מעלה יותר מתמיהה באשר לאופן בו הוסדרו תנאי הפרישה ומחזקת את טענת התובע לפיה, הוסדרו תנאים אלה ללא ידיעתו ובוודאי, מבלי שהבין כי אינו מקבל את כל הזכויות להם הוא זכאי. 26. הצדדים חלקו לעניין תוקפו ומשמעותו של זכרון הדברים. לטענת הנתבעת, יש לראות בזכרון הדברים הסכם המחייב את התובע כאשר הסכם הפרישה היווה את ההסכמה מול ועד העובדים. לטענת התובע, אין לראות בזכרון הדברים מסמך מחייב כלל וחתימת הועד על הסכם פרישה נעשתה ללא הסכמתו ובניגוד לזכויות להן היה זכאי. גם בעניין זה דין טענת התובע להתקבל. ראשית אין חולק, כי כמעט אין כל הבדל בין זכרון הדברים לבין הסכם הפרישה שנחתם בסופו של דבר ולפיכך, לא ברור מדוע, אם נכונה טענת הנתבעת שיש לראות בזכרון הדברים כדבר מחייב, לא נחתם הסכם הפרישה בסמוך לחתימת זכרון הדברים. שנית, הנתבעת לא חתמה על זכרון הדברים ובכך יש לחזק את גירסת התובע לפיה, ביקש לגנוז את המסמך מיד לאחר חתימתו. משאין חתימת ועד העובדים על זכרון הדברים יכולה להוות הסכמת הנתבעת לזכרון הדברים, ומשאין הנתבעת עצמה חתומה על זכרון הדברים, אין לראות בזכרון הדברים חוזה שהשתכלל לכדי הסכם מחייב. משהתובע ביקש ממר שני לגנוז את זכרון הדברים, ברור הוא כי התובע לא הסכים לתנאים המפורטים בו ובוודאי שאין מקום למסקנתו של מר שני לפיה, התובע הסכים לתנאים בהסכם הפרישה הדומים בצורה ניכרת לזכרון הדברים. 27. משהגעתי למסקנה, כי מצבו הרפואי של התובע עמד בפני הועד וההנהלה בעת פרישתו של התובע ומשלא נסתרה טענת התובע, כי לא היה מודע לזכויותיו לפרישה לפנסיית נכות ולא נמצאה לתובע כל עבודה אחרת בשירות הנתבעת, מקובלת עלי טענת התובע, כי הנתבע ו/או הועד היו צריכים להפנותו לפרישה של מסלול של פנסיית נכות. כאמור, לא חלקו הרופאים על העדר כשירותו של התובע ובכך לכאורה התקיימה החלטת ועדה רפואית. טענת מר כרמל, כי הועדה הרפואית באותה תקופה הורכבה מרופא החברה ומנהל כוח אדם, היינו הוא עצמו, אין לה כל בסיס בחוקת העבודה ואף לא הוצג בפני כל נוהל המאשר קיומו של נוהג מסוג זה. 28. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת להחיל על התובע על פי תקנות הפנסיה לעובדי הנתבעת את תקנה 3 (ד) לתקנות הפנסיה ולחשב לתובע את אחוזי הפנסיה על פי תקנה 4 (ה)(דד) לתקנות הפנסיה. הוראות תקנה זו קובעות, כי עובד שאינו מסוגל לעבוד בכל עבודה שהיא, זכאי לפנסיית נכות. משמדובר בפנסייה תקציבית ולא בפנסיה שמקורה בקרן פנסיה חיצונית, ברור הוא כי כוונת התקנה היא שאין העובד כשיר לעבודה כל שהיא במסגרת הנתבעת. התובע עמד בנטל להוכיח תנאי זה. משהיה זכאי התובע לפרוש במסלול של פנסיית נכות והנתבעת לא אפשרה לו לעשות כן, שלא כדין, יש להעמיד את שיעור הפנסיה לה זכאי התובע על פי תקנה 4(ה)(דד) על שיעור של 52% שהיה מקבל לו פרש לפנסיית נכות (וזאת לאור תקופת עבודתו של התובע אשר עמדה על 16 שנה וראה גם הודאתו של מר קימל עמ' 52 שורות 17-18 לפרוטוקול). 29. חישובי התובע בסעיף 30 לסיכומיו לפיהם חישוב הפרשי אחוזי הפנסיה בשיעור של 14% משכרו עומד על סך של 1,139.46 ₪ לחודש לא נסתרו. לפיכך, זכאי התובע ממועד פרישתו ועד ליום מתן פסק הדין (114 חודשים) לסך של 129,898.44 ₪. החל מחודש 3/07 ואילך תעמוד הפנסיה של התובע על שיעור של 52% גימלה. ג. תלונות הנתבעת 30. למעלה מן הצריך אתייחס לטענות הנתבעת לפיהן, התובע היה מעוניין בפרישה היות ועבד במקום עבודה אחר ולאור הצטברות תלונות רבות על התובע. באשר לעבודתו במקום אחר - הנתבעת שלחה אחר התובע חוקרים פרטיים אשר עקבו אחר התובע במשך 4 ימים בהם נצפה התובע פעם או פעמיים מבקר במשרד המנוהל על ידי אשתו. החוקרים הפרטיים אף ציינו, כי התובע הינו בעל מניות בחברה אחרת אשר בין מטרותיה רשום, כי היא עוסקת בבנייה (נספח ז' לתצהירי הנתבעת) כעולה מכל הראיות שהובאו בפני התרשמתי, כי עדי הנתבעת סברו שהתובע אינו מעוניין להמשיך לעבוד בשירותה מסיבות שונות שאינן קשורות למצבו הרפואי כאשר לטענת מנהלי הנתבעת, התובע עבד במקום אחר בעת חופשת מחלתו. אולם, גם לדבריהם לא הצליחו חוקריהם להעלות נתונים בעניין זה וטענה זו דינה להידחות. באשר לתלונות בעניין תפקודו של התובע - בתצהיר עדותו הראשית פרט מר עמי כרמל חמישה או שישה מקרים של בעיות בהתנהגותו של התובע. לטענת הנתבעת, שלוש פעמים בשנת 1994 לא התייצב התובע למשמרות אליהן שובץ, בשנת 1995 החנה התובע את רכבו במקום אסור ובחודש 10/95 ארעה תקרית בין התובע לבין הממונה עליו, שבגינה הועמד התובע לדין משמעתי ונדרש להתנצל בפני הממונה. עוד ציין מר כרמל, כי התובע איחר לעבודתו ב-4 מקרים. יש לזכור, כי התובע עבד בשירות הנתבעת כ-16 שנה ואף שאין להקל ראש בטענות הנתבעת, הרי שאין ללמוד מכאן, כי התובע היה "עובד בעייתי". מר כרמל בחקירתו הנגדית לא ידע מידיעה אישית על התלונות כנגד התובע ואף לא יכול היה להציג רישומים באשר לשיחות שהתנהלו עם התובע בעניין התנהגותו (עמ' 39 לפרוטוקול). גם מחקירתו של מר שני משנשאל לגבי תפקודו של התובע השיב: "האמת שלא היו תלונות בגדול עליו" (עמד 65 לפרוטוקול). מכאן, שגם טענות הנתבעת בעניין התנהגותו של התובע אין בהן כל ממש ולא היה מקום להעלותן. פיצויי פיטורין 31. משנתקבלה תביעת התובע לתשלום פנסיית נכות אין הוא זכאי לפיצויי פיטורין (ראה הסכמת ב"כ התובע מיום 8.1.06 עמד 26 לפרוטוקול) ודין תביעתו החלופית בעניין זה להידחות. דמי הודעה מוקדמת 32. התובע טוען, כי הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של 3 חודשי שכר וזאת על פי הוראות סעיף 70 לחוקת העבודה "בכל מקרה של פרישה מהעבודה תינתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים". לטענתו, הוראות סעיף זה אינן מתנות את תשלום דמי ההודעה המוקדמת בפיטורים ו/או התפטרות. 33. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי כשם שעובד שפרש לגמלאות אינו זכאי לפיצויי פיטורין כך גם אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת ומפנה לאמור בתצהירו של מר קימל סגן מנהל מחלקת התשלומים במרחב דרום של הנתבעת ולפרק כא' לחוקת העבודה הדן בפיטורים, פיצויים ודמי הודעה מוקדמת. בעניין זה הצדק עם הנתבעת. הוראות סעיף 70 לחוקת העבודה עניינן במסגרת פרק י' לחוקה הדן בפרישת חובה מן העבודה, היינו, בפרישה עקב גיל. פרישה עקב נכות נדונה בהוראות פרק טז' לחוקה (סעיף 108) ופרק כא' (סעיף 143 ו-147). אך גם הוראות סעיף 147 קובעות כי במקרה של פיטורים כאשר העובד עבד יותר מ-10 שנים זכאי הוא לתשלום דמי הודעה מוקדמת בשיעור של 3 חודשי שכר. עם זאת, עובד המתפטר מעבודתו חב במתן הודעה מוקדמת לחברה וזאת על פי הוראות סעיף 151 לחוקת העבודה. 34. בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אומנם פרישת התובע מכונה "פרישת פיטורים". אולם, אין חולק, כי התובע הוא זה אשר הגיש בקשה לפרוש מהעבודה ואין גם חולק שהתובע לא עבד בפועל במשך תקופה ארוכה לפני פרישתו. תכליתה של הודעה מוקדמת היא לאפשר לעובד תקופה למציאת מקום עבודה חלופי על מנת שלא ימצא עצמו ללא כל מקור הכנסה. אולם, מקום בו משולמים לתובע מיד עם פרישתו תשלומי פנסיית נכות ומשקיבל באופן שוטף דמי מחלה עד לפרישתו, כאשר אין חולק כי התובע פנה בבקשה לפרישה בשל מצבו הרפואי, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת. משכך, דין התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת - להידחות. הפרשי שכר בגין דרגות 35. התובע טען, כי היה מעוכב בדרגות וכי רק בחודש 5/03 הבחין, כי משכורתו נמוכה מהרגיל. לטענתו, מבירור שערך מול מדור שכר נאמר לו, כי בחודש 4/03 קיבל הפרשי שכר בגין הפרשי דרגה שלא הוענקה לו במועדה בסך של 1,254 ₪ אך אלה קוזזו ממנו בחודש 5/03. לטענת התובע, היה אמור לקבל את "דרגה 20" בשנת 2000 כאשר בפועל קיבל רק בחודש 5/03 ואילו את "דרגה 21" שהיה אמור לקבל בשנת 2002 לא קיבל בכלל. על כן, על פי טענת התובע זכאי להפרשי שכר בגין דרגות בסך של כ-5,000 ₪. 36. לטענת הנתבעת, לא הצביע התובע על המקור המחייב את הנתבעת בקידום דרגות לתובע לאחר פרישתו וכי הסכם הפרישה קבע, כי לתובע תוענק דרגה 18 כדרגת פרישה וכי החל מיום 1.1.98 יועלה לדרגה 19. לטענת הנתבעת, העלאתם של גימלאים בדרגה נעשית מידי פעם בהתאם לשיקולים של מנהלי כוח אדם בשיתוף ועד העובדים בחברה. 37. בעניין זה הצדק עם הנתבעת. התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי המקנה לו זכות להעלאה בדרגה לאחר פרישתו לגמלאות. הוראות סעיף 7 לתקנות הפנסיה לעובדי הנתבעת קובעות כי - "שכר לגבי תשלום פנסיה לפי תקנות אלו פירושו: השכר האחרון, אשר שולם לתובע לפני פרישתו, שהוא צמוד אחרי פרישתו לשכר באותה הדרגה שבה היה העובד בעת פרישתו". (הדגשה שלי - י.א.ש.). הסכם הפרישה של התובע העמיד את דרגת הפרישה על דרגה 18 מתאריך 1.9.97 ועל דרגה 19 מתאריך 1.9.98. סעיפים 54 עד 56 לחוקת העבודה של הנתבעת מפרטים את אופן קביעת הדרגות בנתבעת. 38. טענת הנתבעת, כי דרגת התובע עודכנה לדרגה 20 החל מחודש 4/03 לא נסתרה ואף עולה בקנה אחד עם הודעה שנשלחה לתובע ביום 24.3.03 (נספח כב' לתצהירי הנתבעת) ומשלא הצביע התובע על כל מקור חוקי לזכאות לקידום בדרגה קודם למועד זה, ומשלא נסתרה גירסת הנתבעת לפיה שולמו לתובע בחודש 4/03 הפרשים רטרואקטיביים משנת 2002 וזאת בשל טעות, זכאית היתה הנתבעת לקזז הפרשים אלה (כפי שאכן עשתה באופן מידי בחודש שלאחר מכן - 5/03), ודין תביעת התובע ברכיב זה, להידחות. דמי מחלה 39. התובע טען, כי הנתבעת כשלה בטיפול בתביעתו כנגד המבטחת בפוליסת ביטוח חופשת המחלה בה בוטח באמצעות הנתבעת ומשלא היה יכול לטפל בעניין הביטוח באופן עצמאי מול חברת הביטוח ושם את כל יהבו על הנתבעת, וזו כשלה, חייבת הנתבעת לפצותו בגין הפסד דמי הביטוח. מנגד טוענת הנתבעת, כי שילמה לתובע את דמי המחלה להם היה זכאי על פי חוקת העבודה ונוהלי הנתבעת וכי תביעת התובע מתייחסת לביטוח נוסף ומשלים כאשר קבלת התשלומים מכוח הפוליסה מותנית באישור התביעה על ידי חברת הביטוח. 40. אין חולק, כי בהתאם לתנאי הפוליסה (אשר צורפה לסיכומי התובע) על חברת החשמל להעביר באופן מידי לידי חברת הביטוח אישורים רפואיים מפורטים מיד לכשיומצאו לידיה על ידי המבוטח (סעיף 6 ד' להסכם הפוליסה). תנאי הפוליסה דורשים כתנאי לקבלת גימלה, כי לעובד יארע "מקרה ביטוח" אשר הוגדר בסעיף 5 להסכם כ - "מחלה הגורמת לעובד העדרות ממושכת מלאה או חלקית, מהעבודה, שלא הוגשה בגינה תביעה קודמת לחברת ביטוח אחרת, ..." 41. לטענת הנתבעת, חברת הביטוח דחתה את תביעת התובע לדמי מחלה עוד בשנת 1997 בנימוק שהתובע לא עמד בקריטריונים המקימים זכאות לתגמולי ביטוח. חרף זאת, שבה ופנתה לחברת הביטוח בבקשה שתבחן את הבקשה בשנית. לטענת הנתבעת, עשתה את מירב המאמצים על מנת לקדם את עניינו של התובע ואין להטיל את דחיית תביעת התובע לפתחה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, עילת תביעתו של התובע מופנית כנגד חברת הביטוח ותו לא. 42. בעניין טיפולה של הנתבעת בתביעת התובע, העידה בפני הגב' ורדה ששון אשר טיפלה בעניינו של התובע באופן שוטף ומעדותה עולה, כי תביעת התובע לא הוגשה מיד בסמוך לאחר יציאתו של התובע לחופשת מחלה, אך לאחר שהוגשה, ניהלה היא באופן אישי הן תכתובת הן שיחות טלפון מול חברת הביטוח כאשר דרישותיה עבור התובע לא נענו. כעולה מעדותה, העבירה את הטיפול בעניין זה למר אבנר קופל סוכן הביטוח ובהמשך, משנואשה, לאגף משאבי אנוש (עמ' 53 לפרוטוקול). 43. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי, כי יש מקום לפצות את התובע בגין אי תשלום דמי הביטוח על ידי חברת הביטוח. ממסמכים שהוצגו בפני עולה, כי פקידת הנתבעת פעלה רבות הן בפניות בכתב והן בפניות טלפוניות ואכן פניותיה לא צלחו. דא-עקא מהוראות הסכם הפוליסה עולה, כי נקבע מנגנון של בירור ו/או יישוב חילוקי דעות לעניין כל שאלה שתתעורר בקשר לביטוח על פי ההסכם כאשר הצדדים לבירור הינם נציגי חברת הביטוח מחד ונציגי הנתבעת מאידך. 44. הנתבעת לא הוכיחה, כי לאחר שלא אושרה תביעת התובע, נקטה בכל הליך לבירור עניינו מול חברת הביטוח בדרך שנקבעה בהסכם. אכן, התובע עצמו לא פעל ישירות מול חברת הביטוח אולם הסכם הפוליסה מתווה את התנהלות התקשורת בין העובד לבין חברת הביטוח באמצעות הנתבעת בלבד ובעניין זה על הנתבעת לפעול כשלוחתו של התובע ולנקוט כל הליך לבירור עניינו כמפורט בהסכם. הנתבעת לא עשתה כן ולא פרטה כל נימוק למחדלה בעניין זה. 45. טענת הנתבעת, כי תביעת התובע נדחתה על ידי חברת הביטוח עוד בשנת 1997 אין בה ממש שכן הנתבעת עצמה לאחר קבלת הודעת הדחייה, המשיכה ופנתה לחברת הביטוח ולדברי הגב' ורדה ששון עד לשנת 2004 לא נתקבלה דחייה נוספת. לו סברה הנתבעת, כי דחיית חברת הביטוח משנת 1997 הינה סופית, היה עליה כאמור לפעול בדרך המותוות בסעיף 13 להסכם הפוליסה, דבר שאין חולק כי לא עשתה. 46. עם זאת, עולה מסעיף 14 להסכם הפוליסה כי לא חלות על הוראות הסכם זה הוראות ההתיישנות של שלוש שנים מקרות האירוע ולפיכך, משנוכח התובע לראות, כי הטיפול בעניינו מול חברת הביטוח אינו נושא פירות היה עליו לפעול אף הוא באופן ישיר מול חברת הביטוח לבירור עניינו ולהקטין את נזקיו. אשר על כן ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין אי השלמת טיפול הנתבעת בתביעת המחלה אל מול חברת הביטוח, על מחצית מסכום התביעה, היינו על הסך של 13,000 ₪. אחרית דבר 47. בשולי הדברים יוסף, כי הנתבעת טענה לדחיית תביעותיו של התובע מהטעם כי השתהה בהגשת תביעתו. בעניין זה, מקובלת עלי טענת התובע כי סבר כל העת שענייניו מטופלים באופן תקין על ידי הנתבעת וכי רק כאשר נתקל בקיזוז הפרשי הדרגה משכרו לחודש 5/03, התברר לו כי הדברים אינם כה פשוטים וכי עליו לפנות לבדיקת זכויותיו. טענתו כי עד למועד זה לא ראה את הסכם הפרישה בעניינו, לא נסתרה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי התובע השתהה בתביעתו. 48. לאור כל האמור, דין תביעת התובע לקבלת פנסיית נכות ופיצוי בגין דמי מחלה להתקבל. תביעות התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפרשי שכר - נידחות. גימלת התובע תעמוד על שיעור של 52% פנסיה. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי גימלה מיום פרישתו ועד לחודש 2/07 (כולל) בסך של 129,898.44 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין תגמולי ביטוח מחלה בסך של 13,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום י"ז באדר, תשס"ז (7 במרץ 2007) בהעדר הצדדים. יעל אנגלברג-שהםשופטת רפואהפנסיה