כתב הבהרה - בוררות בקשה לאישור פסק בוררות, הכולל "כתב הבהרה" (סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968) ובקשה לביטול כתב ההבהרה שניתן ב כ' אייר תשס"ז. הבקשה לאישור פסק הבוררות התייחסה לבעלי דין שחלקם לא היו צדדים בבוררות. בקשתם של הצדדים הללו להימחק מההליך התקבלה ב 5.8.08. נותרו אפוא הצדדים למחלוקת: שמואל ברנר ("המבקש") ויוסף וולך ("המשיב"). המבקש הודיע כי אינו מתנגד לאישור פסק הבוררות, אלא לאישור "כתב ההבהרה" בלבד. לטענתו פעל בית הדין בחוסר סמכות שכן סיים המלאכה עם מתן פסק הבוררות ולא נכרת הסכם בוררות חדש, המסמיך את כבוד הדיינים לשוב ולדון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים והוכרעה ב"פסק דין" של בית דין צדק לדיני ממונות שעל ידי ישיבת "חברת אהבת שלום" תכב"ץ. מכאן כי יש לאשר את פסק הבוררות הנושא כותרת "פסק דין". "פסק הדין" מאושר כמבוקש. נותר לדון בהתנגדות לאישור "כתב ההבהרה", כחלק מפסק הבוררות. המסגרת הדיונית לבקשה זו קבועה בסעיף 23(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח -1968 ("חוק הבוררות"): "לא יזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו." פסק הבוררות הנושא כותרת "פסק דין" ניתן ב ב' ניסן תשס"ז (21.3.07). הוחלט, לאחר שמיעת טענות שני הצדדים "והבירורים הקשורים לעניין", לאמור: "א.מכיוון שרוב הדיירים מסכימים שהנתבע יצמיד חלק של הלובי לדירתו הוא רשאי לעשות כן כשיהיה לו היתר בני הכפי שסוכם. עד לקבלת ההיתר על הנתבע להחזיר את המצב לקדמותו. ב. שאר טענות תובע נדחו". הצדדים אינם חלוקים לגבי אישור פסק הבוררות. המחלוקת נסבה לגבי מסמך נוסף שיצא מלפני בית הדין ב 8.5.07 (כ' באייר תשס"ז). מסמך זה נושא כותרת "כתב הבהרה" והוא ממוען לרבי יוסף וולך בלבד. במסמך זה מבהיר בית הדין שתי הבהרות. האחת מכוונת לסעיף א' לפסק כי מדובר ברכוש משותף על כל המשתמע מכך והשנייה לסעיף ב' לפסק בנושא דלת נוספת שנפתחה לחדר המדרגות על ידי המבקש. השאלה שבה נחלקו הצדדים נוגעת למעמדו של מסמך זה, קרי האם הוא חלק מפסק הבוררות ואשר על כן יש לאשרו, או שמא אין הוא חלק ממנו וניתן בהעדר סמכות, לאחר שבית הדין הנכבד קם מכיסאו. המבקש טוען שאכן יזם דיון נוסף בפני הבוררים, אולם כוונתו הייתה לבדוק אפשרות של הסדר בסכסוך המתמשך בין השכנים, לאורו של הפסק, אך לא למעלה מזאת. המשיב אוחז ב"כתב ההבהרה" כחלק מפסק הבוררות ומבקש לאשרו, על מנת ליתן לו תוקף של פסק דין, המכוון למעשה כלפי כולי עלמא. כאן המקום להזכיר כי בכתב ההבהרה נאמר כי אולם הכניסה לבניין "הלובי" הוא רכוש משותף על כל המשתמע מקביעה זו כלפי כלל הדיירים בבניין המשותף. דיון מטרתו של הדיון שקוים לאחר מתן "פסק הדין" ביוזמת המבקש הייתה לקדם הליך של פשרה בין שכנים, המתדיינים מזה זמן רב. בית הדין נענה לפנייה. בישיבת בית הדין הנכבד נכחו שני הצדדים, כאשר המבקש מיוצג באמצעות בא כוחו, עורך הדין ניר טסלר ואילו המשיב מיוצג על ידי טוען רבני. הניסיון להגיע להסדר לא צלח. המשיב פנה לבית הדין במכתב ללא תאריך, הנושא כותרת: "בקשה לבטאות את הפס"ד במלואו". במסמך זה התבקש בית הדין להוסיף לפסק דינו מספר קביעות כפי שנראו בעיני המשיב, כולל חובת פיצוי בתשלום, עבור שטחים השייכים לדיירי הבניין וכיוצא באלה. לא נקבע דיןו בבקשה להבהרה במעמד הצדדים ולא הודע עליה לצדדים לבוררות. בית הדין נענה לפנייה ושלח "כתב הבהרה" למשיב ב כ' אייר תשס"ז. במסמך זה מבהיר בית הדין הבהרות הנוגעות לרכוש המשותף בבניין "על כל המשתמע מכך". כתב ההבהרה הוצג כחלק מפסק הבוררות וצורף לבקשה לאישור הפסק. המבקש מתנגד לאישור המסמך מ כ' באייר תשס"ז וטוען כי ניתן ללא סמכות, הסכם הבוררות לא חל עליו וקיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24 (1), (2) ו(10) לחוק הבוררות). צודק המבקש בטיעוניו. למעשה לא מדובר בחלק מפסק הבוררות הנושא כותרת "פסק דין" כי אם במכתב תשובה למשיב, על פנייתו לבית הדין במעמד צד אחד. למען הזהירות ייאמר כי אילו היה ניתן לראות במסמך זה הנושא כותרת "כתב הבהרה", חלק מפסק הבוררות, היה מקום לבטלו, ממספר עילות ביטול, כגון: "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות ניאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו" (סעיף 24(4) לחוק הבוררות). לא בכדי לא נחתם המסמך הממוען למשיב על ידי שלושה דיינים ורק לאחר מאמציו של המשיב, "תוקן" הדבר. סוף דבר, לבוררים הנכבדים לא הייתה סמכות להוסיף או לשנות את האמור בפסק הבוררות לאחר שניתן ונחתם על ידם (ראו; רע"א 5285/03 כהן נ' בונה, פ"ד נט(1), 39, 43, 44). אשר על כן לא יאושר "כתב ההבהרה". בזאת תם הדיון בשלוש המרצות הפתיחה המאוחדות. בנסיבות העניין יישא המשיב בהוצאות המבקש בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כדין, החל מה 2.11.2008. יישוב סכסוכיםבוררות